משתמש:מהדורא קמא/חכמת המחצבים
חכמת המחצבים (בעברית גאולוגיה [1]) היא אחת מחכמות הטבע, ענף בתחום חכמת כדור הארץ. חכמת המחצבים בוחנת את מערכת המחצבים כלומר כל כדור הארץ המוצק: את תכונותיום, את סדר בריאתם את מרכיביהם השונים ואת המהלכים הפעילים המתרחשים בה (כגון רעידות הארץ, נדידת ארצות האקלימים וצורות נופי הארץ) ואת אוצרות המחצבים הטמונים בה. חכמת המחצבים היא אחד משערי בינה שנמסרו למושה מסיני והיא אחת מחכמות מעשי בראשית [2].
חכמת המחצבים בוחנת באמצעות יסודות המחצבים, סלעים, קרקעות ומטמוניות אבן את סדר בריאתם של מחצבי כדור הארץ, המהלכים שעשה ה' בו בבריאתו ולשינויים המתרחשים בו, והשפעתם על מהלך בריאתם של צורות נופי הארץ בסוגם רבים ושונים שאנו רואים לפנינו. חכמת המחצבים מורכבת מתחומי בחינה רבים ושונים המנתחים את מחצבי כדור הארץ ותכונותיו למרכיבים השונים, ונותנים הסברים על מציאויות והסתכלויות מסוימות, ושבים ומאחדים את הידיעות המוגדרות לתמונה שלמה.
שער האגדה
חכמת המחצבים בתקופת הנבואה
ערך מורחב – חכמת המחצבים (אגדה)
אדם הראשון השיג את חכמת המחצבים בדרך של השגה נבואית [3] ובשנת ב'תמ"ח משה רבינו קיבל מסיני את חכמת המחצבים בדרך של השגה נבואית והיא נמסרה לו בהר סיני כאחד מ-מ"ט שערי בינה שנמסרו למשה בסיני[4]
שער ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם
השתלשלות חכמת המחצבים בתקופת החכמה
תניא ר' יוסי אומר אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות עומדות ואין יודעות על מה הן עומדות הארץ על מה עומדת על העמודים שנאמר (איוב ט,ו) המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון— חגיגה יב ע"ב
חכמי חכמת המחצבים במשך הדורות חידשו שיטות להבנת תבנית גוף כדור הארץ, החומרים המרכיבים אותו והמהלכים המתרחשים בו. הידיעות בחכמת המחצבים הלכו והתרבו ונערמו זו על גבי זו דור אחרי דור, ובמשך הדורות הלכה חכמת המחצבים והשתלשלה מידיעות פשוטות וגסות לידיעות יותר ויותר מורכבות ומזוככות.
מתחילה עסקה חכמה זו בידיעות פשוטות כמו מניית מספר המתכות והאבנים השונים וכך התרבה החכמה יותר ויותר עד שלמשל בסוף המאה השישית לאלף השישי התחדשה מערכה שלמה בחכמת החצבים, מערכה זו הטוענת כי קליפת כדור הארץ – המורכב מחיצוניות כדור הארץ ושכבה עליונה של פנימיות כדור הארץ – מתחלק לגושים גדולים המכונים עמודי ארץ ועמודים אלו הלכים המתרחקים זה מזה, והולכים ומתקרבים זה לזה ומחליקים זה לצד זה במהלכים של תנועת עמודי הארץ וכך ארצות האקלימים העומדים על העמודים נדדו ונפרדו זה מזה בימים האחרונים של ששת ימי בראשית ונתחלקו לשבע אקלימים. מערכה זו נשענת על הסתכלויות רבות, כאשר אחת מהן היא מציאתם של מטמוניות אבן מששת ימי בראשית הדומים אלו לאלו בארצות האקלימים המרוחקות היום זו מזו מרחק רב, בזה הסיקו חכמי חכמת המחצבים שבתחילה היו כל ארצות האקלימים יבשה אחת מאוחדת ורק לסוף ששת ימי בראשית אחרי בריאת בעלי החיים האלו ואחרי שהם חיו זמן מה במקום בריאתם ומתו ונתקשה צורתם באבן ונהיו למטמוניות אבן [כל זה היה כהרף עין בתוך ששת ימי בראשית], רק אחרי כן נחלקו היבשה לשבע ארצות אקלימים. מערכות אלה ואחרות הם פרי של בחינה ממושכת דור אחרי דור כננס על גבי ענק[5].
חכמת האחרונים נוסדת על המונחים של הראשונים וכו' והמחקר על המחצבים המוצאים מן עמק האדמה הזהב הכסף והברזל והפרדתן, ועל יסוד התפתחות החכמה, הוסיפו האחרונים נסיונות רבות, ורב התהלה להפותח הראשון שלא היה בידו מפתחות מורשה רק ברוחב לבבם ובגודל כשרונם פתחו דלתות שערי חכמה, לא כן האחרונים שנכנסו לשערים פתוחים.
— באמונה ובטחון (פרק ה) לרבינו החזו"א
חכמת המחצבים באלף הרביעי
על חכמי אומות העולם החוששים לכבוד אלהים מצוה לחקור בחכמת הטבע שהוא הבריאה, שבזה נותנים כבוד להקב"ה וכו'. והוא בכלל הכתוב אשר ברא אלהים לעשות. היינו לבאר ולחדש בטבע הבריאה כל האפשר.— הקדמת העמק דבר
היסודות של חכמת המחצבים בדרך של חכמה [6] נתן ה' מחכמתו תחילה לסבי דבי אתונא הפילוסופים של יון הקדמונית, וביון נמצאו החל מהמאה הרביעית לאלף הרביעי העדויות הראשונות לניסיון מעמיק לבחון בדרך של חכמה ולרשום הסברים על מציאויות הנראות בבריאה הקשורות בכדור הארץ ובמחצביו: הפילוסוף פיתגורס ראה אניות מתקרבות והבחין כי את תורניהן ניתן לראות לפני הגוף, ומכך הסיק כי כדור הארץ כדורי – זאת בתקופה בה הפשטות היתה לכל באי עולם שהארץ שטוחה. הפילוסוף קסנופנס רשם ידיעה על מטמוניות אבן שמצא בהרים וכמוהו גם הפילוסוף הרודוטוס, הפילוסוף אמפדוקלס השאירו תיאור מפורט ראשון של התפרצות הר הגעש אטנה. אחת השאלות העיקריות שהעסיקו את הפילוסופיה בזמנו של אמפדוקלס הייתה "ממה מורכב העולם?", לראשונה מכל חכמי אומות העולם ה' נתן חכמה לפילוסוף אמפדוקלס להשיב ולומר שהעולם מורכב מתערובות של ארבעת היסודות הראשוניים: אש, אוויר, אדמה ומים. אמפדוקלס ככל פלסופי יון טעו וסברו שהעולם קדמון חלילה והוא טעה וטען כי יסודות אלה – שהם כשלעצמם נצחיים ובלתי משתנים – התקיימו מעולם ויתקיימו לנצח, וכי כל השינויים הנראים בעולמנו הם שינויים כמותיים ולא איכותיים. עפרא לפומא.
קבלה היא שקבלו כסיעה מאת פילוסוף אחד שבעקבותיו הם יוצאים סיעת פיתגורס וסיעת אמפדוקלס וסיעת אפיקורוס וסיעת אריסטו וסיעת אפלטון
— ספר הכוזרי - מאמר חמישי
בהתבססו על ארבעת היסודות של אמפדוקלס חידש אריסטו מערכה שלפיה שולטות בעולם ארבע תכונות: חום וקור, יובש ולחות, שצירופיהן עושים את ארבעת היסודות:
- חום ויובש עושים את האש
- חום ולחות עושים את האוויר
- קור ויובש עושים את האדמה
- קור ולחות עושים את המים
ההבדלים בין חומרים הוסברו על ידי שוני בערכים הכמותיים שבין התכונות. מערכה זו הסבירה, למשל, כיצד חימום הופך מים לאדים (אוויר) ומשאיר כלי ריק (אדמה). במערכה זו מופיעים הניצנים הראשונים של חכמת הטבע שנתחדשה בדורות האחרונים שעניינה : חיפוש גורם משותף למספר רב של מציאויות והתבססות על הסתכליות.
כל חכמתו דרבי שמעון בר יוחאי בספר הזוהר ידעו גם כן סבי דבי אתונא מחכמי יון שהיו קרוב לזמנו והיו לעומתו זה לעומת זה והעשר ספירות הם עצמן העשרה מאמרות הידועים לבעלי ההגיון רק שהשיגום בלבוש אחר מצד החיצוניות ואינו דברי תורה כלל וכן כל חכמת שלמה המלך ע"ה היה יודע גם כן חירם מלך צור שהיה לעומתו זה לעומת זה וכן חכמתו של משה רבינו ע"ה ידע בלעם מצד החיצוניות.
— ליקוטי אמרים (ח') לרבי צדוק הכהן מלובלין
אריסטו גם גרס כי חכמת הטבע ניתנת להשגה רק באמצעות חשיבה שכלית המבוססת על ידיעות שנקנו באמצעות החושים ולא על ידי היקשים שכליים. הוא היה, ככל הנראה, הראשון לבסס מערכה בחכמות על בסיס הסתכלויות. למשל, לאחר שהבחין באדמה בסימנים של שירטון ומערכת שורות המחצבים, הסיק שכדור הארץ משתנה בצורה מאוד איטית, כל כך איטית שאינו ניתן להבחנה במהלך חייו של אדם אחד.
בספר "על אבנים" של הפילוסוף תאופרסטוס תלמידו של אריסטו, תאיר שם בשם רבו מאות אבנים עפרות ויסודות המחצבים ממכרות שסביבות יון . הוא דן בסוגים שונים של שיש וחומרי בנייה אחרים, למשל אבן גיר, ועשה ניסיון ראשוני לסדר לסוגים את התכונות השונות של יסודות המחצב, כגון קשיות.
כבר נמצא בספר המיוחד לארסטו סגולות ביותר מארבע מאות אבנים, כי יש מהם לצורך פרנסת בני אדם, כמו הכסף וזהב. ומהם לתקון מזונו, כמו המלח. ומהם שהאש טמון בתוכם, והם הרבה מינים. ומהם כשנפל עליהם מחצב אחר יחזק גופם, כמו הכסף חי. ומהם כשנפל עליהם המים יתחזק גופם, כמו העופרת וכיוצא בו וכו'. ויש מהמתכות כשנפל באש נפסד וניתך, כמו הכסף חי. ויש כשיפול באש יתחזק ויוסיף לטישות והברקה וריח טוב, כמו הנופך הנקרא יקות. ויש שהוא בבטן הארץ מים, וכשיצא לאויר חוזר אבן. ויש מי שהוא משתנה ע"י האש מצורה לצורה, כמו העופרת שעושים ממנו זרקון, וכן הוא ברזל, כי ברזל מעפר יוקח, וכן הזנזאר הנעשה מנחושת, והאופירג הנעשה מעופרת, וכן הזנזפור מהכסף חי היוצא ע"י האש בכלי זכוכית וכו'. ויש מהאבנים מושכות ונקראים מגטינס, מהם מושכות ברזל, ומהם בשר, ומהם שער, ומהם זהב, ומהם כסף, ומהם תבן, ומהם המושכות המים אשר בבטן הדרוקן, ומהם המושכות הסם הממית ע"י דרך שתיה, והם הפטדה הנקראת "זמורדה" (ובלשון לעז מרקדי), ומהם מועילות לפתח החצץ אשר באדם. ומהם צומח, כמו האלמוג. ומהם שהאש טמון בתוכם, וכשפגע בהם המים יצאה האש ושרפה סביבותיה, כמו המגטינס ואבן הסיד. ויש אבן בתוכה אבן ומקשקשת כפעמון. ויש אבן מקבץ ומדבק הבשר כמורסות, ויש אבן מרדם, ויש אבן מולידה תעורה, ויש אבן כשפגעה בו האש שרפה סביבותיה כמו הגפרית, ויש מורט השער כמו הסיד עם הזרניך. ויש נמצאות בבעלי חיים כמו סרטן המים, וגם במרירות השור והאדם. ויש כשנשרף באש נקפא והיה לאבן, כמו הטאבשיר. ויש יוצאות מהמים, כמו הבדולח. ומי יוכל לדעת חשבון האבנים וסגולותיהם כולם, אלא הש"י אשר בראם
— ספר מגן אבות לרשב"ץ ז"ל - פרק א בנבואה במוחלט
חברי הסיעה האטומית בפילוספיה – הפילוסף לוקיפוס ותלמידו הפילוסף דמוקריטוס – טענו כי כל החומרים מורכבים באבני יסוד (אטומים) – חלקי יסוד שאי-אפשר לחלקם. לטענתם, כל החומרים מורכבים מצירוף של אבני יסוד שונים בערכים משתנים, ועושים את תכונות החומר: קור, חום, צבע וקשיות.
הפילוסף ארטוסתנס, מאלכסנדריה, הצליח בדיוק מפתיע לחשב את קוטר כדור הארץ על ידי שימוש בצל ובחוקי חכמת המדידה.
מאוחר יותר, בתקופת רומא הקדמונית, עסק פליניוס הזקן בחיבורו תולדות הטבע, בדיון נרחב על יסודות המחצבים ומתכות שהיו בשימוש נפוץ. הוא סידר לסוגים נכונה את הענבר כשרף שנתקשה צורתו באבן על פי החרקים שנכלאו בו, והניח את היסוד לחכמת תיאור הגושים בגיליו את צורות היעשות לגוש של היהלום.
חכמת המחצבים באלף החמישי
נשתיירו כמה גופות שנפל עליהם עפר הרבה ע"י שטף המים ונשארו הגופות קיימין. והן הנה עצמות שמוצאין חופרי ארץ ומוצאין עצמות מבריות שלא נמצא עתה בעולם וכו'. והיה ההשגחה שישתיירו עצמות אלו כדי שיבא דור אחרון ויכיר סתרי הטבע וזהו כבודו ית' כמ"ש בשירת האזינו בפסוק כי אשא אל שמים ידי. אך באותו עת היה הרצון שיהיו נימוחים מן הארץ כדי שלא יהיו נראים כלל.— העמק דבר בראשית ז כג
החכם אבו א-ריחאן אל-בירוני, שהיה אחד מראשוני חכמי חכמת המחצבים מבני ישמעאל, כתב על חכמת המחצבים של הודו: "אבל אם אתה רואה את אדמת הודו במו עיניך ומהרהר על טבעה, אם אתה שוקל את האבנים המעוגלות הנמצאות בארץ בכל עומק שתחפור, אבנים שהן ענקיות ליד ההרים במקום שהנהרות זורמים בפראות; אבנים שהן קטנות במרחק גדול מן ההרים ובמקום שהזרם איטי יותר; אבנים הנראות כתושות לחול במקום שהזרימה מתחילה לדעוך ליד שפכם או ליד הים – אם אתה שוקל את כל אלה אתה יכול בקושי רב שלא לחשוב כי הודו הייתה פעם ים אשר התמלא בהדרגה על ידי סחף הנחלים".[7]
החכם אבן סינא נתן תרומה משמעותית לחכמות הטבע בחיבורו "כיתאב אל שיפאא'" (ספר הריפוי), ובו – במאמר על חכמת יסודות המחצבים וחכמת מזג האויר מופיעים הסברים על צורת בריאתם של הרים, תרומתם של הרים בהיעשות עננים, מקורותיהם של המים ושל רעידות הארץ, צורת בריאתם של יסודי המחצב וריבוי צורות פני הקרקע של כדור הארץ.[8]
אחד מן החכמים בסין של האלף החמישי היה החכם שן קואו, חכם ואיש אשכולות שעסק בתחומי חכמה רבים בני זמנו. בתחום חכמת המחצבים היה החכם שן קואו אחד מן החכמים הראשונים שניסח מערכה בחכמת סדר בריאת נופי הארץ המבוססת על הסתכלויותיו בהתרוממות גרגירי מחצב, סחיפת קרקעות, מערכת שורות המחצבים של חול דק ומטמוניות אבן של הים שנמצאו בהרי טאיחאנג, מאות מיל מן האוקיינוס השקט. בנוסף הוא ניסח מערכה על שינוי אקלים באופן מדורג לאחר שצפה בקני דחיזרא עתיק שנתקשה צורתו באבן אשר נמצא במעבה האדמה ליד העיר ינ'אן במידת השתמרות טובה בשל תנאי האקלים היבש של מחוז שאאנשי.
חכמת המחצבים בתחילת האלף השישי
החכם לאונרדו דה וינצ'י התעניין בתחומי חכמה רבים ועסק לא מעט בחכמת המחצבים, במבנה הקרקע ובחקר מטמוניות אבן, והבחין שהמטמוניות אבן הנמצאים בסלע היו פעם בריות חיים. להבנה דומה הגיע מעט אחריו גם החכם ניקולאוס סטנו.
החכם גאורגיוס אגריקולה היה רופא אשכנזי שטיפל בכורים באחד מתחומי המכרות באשכנז. שמו המקורי היה גאורג באוור ו"אגריקולה" הוא כינוי שניתן לו שפירושו בלשון רומי: איכר. אגריקולה התעניין במחצבים וביסודות המחצבים, מתוך כוונה למצוא חומרים שיוכלו לשמשו למטרות רפואה. הוא פרסם ספרים אחדים על מחצבים ויסודות המחצבים, שאחד מהם שימש מקור ידיעות עיקרי לחכמי המחקר, לכורים ולמעבדי מתכות במשך כמאתיים שנה. בשל גישתו שהייתה על פי אמיתות החכמה נחשב אגריקולה לאבי חכמת יסודות המחצבים החכם ג'ורג' אוון מוולשי מבריטניה למד חכמת תיאור צורת פני הקרקע, ובמהלך לימודיו ערך הסתכלויות יסודייות על מערכה המחצבים של ויילס ובעיקר על שורות אבן גיר ופחם. אף שלא יסד מערכה בחכמת המחצבים על סדר בריאתם של השורות וכתביו לא התפרסמו עד ה'תקנ"ו, מכל מקום יצא שמו וטיבו והוא נחשב לאבי חכמת המחצבים של חכמי בריטניה.
המאה החמישית לאלף השישי
הרוח המשתוקק שבאדם, החפץ לגלות כל העלומות, חקר וחפר ויחפש כחולדה בקרבים של האדמה בהרים היותר גבוהים שבעולם וכו' גם חתרו במעמקי ארץ ובקרביה וכו' ומצאו תוך עובי האדמה וכו' מונחים ברואים שנתקשו ונתהוו בתוארם לאבן— דרוש אור החיים לבעל התפארת ישראל
החכם ניקולאוס סטנו מדנמרק תרם רבות לחכמת מטמונית האבן והניח את היסודות לחכמת תיאור שורות המחצבים ולחכמת תיאור הגושים. לזכותו נזקפים ניסוחם של יסודות יסוד בחכמת תיאור הגושים כיסוד ההשתוות ויסוד ההישכבות מלכתחילה המפורטים בהמשך. החכם סטנו ניסח יסוד נוסף הידוע בפשטות כ"חוק סטנו", או "חוק הזוויות הקבועות של סטנו": כשהוא מסתמך על בחינת גושי יסוד המחצב קוורץ קבע החכם סטנו שהזוויות בין פאות מקבילות בגושים מאותו חומר זהות בכל הדגימות של יסודות המחצבים או החומר. יסוד זה היווה מהלך חדש באופן מהותי והוא מונח בבסיס הבחינות שנעשו אחר כך על תבנית הגושים. בהמאה החמישית לאלף השישי הבחינו חכמי דת הנוצרים החדשה (הפרוטסטנטים) שבכל תרגומי ההתורה שבכתב ותרגומי כתבי הנוצרים רק הפרטים של חכמת המחצבים ושל חכמת תיאור הארצות רק הם היו זהים בכל נוסחאות התרגומים השונים. בעקבות כך התעוררה התעניינות כללית בחכמת המחצבים, שמטרתה הייתה לחדש מערכה בחכמת המחצבים העולה בקנה אחד עם היסודות של דת הנוצרים החדשה שלהם שהיתה דבקה בתורה שבכתב בצורה פשטנית ללא חכמת התורה שבעל פה, והם עמלו לחדש מערכה בחכמת המחצבים העולה בקנה אחד עם הבנתם בסיפורי התורה שבכתב בפרט בסיפור על המבול. על פי מערכה זו, שורות המחצבים השונות ניתהוו בזמן המבול . ואכן, המערכה שהיתה רווחת בזמנים אלו נשענה על ספרו של החכם ויליאם ויסטון "מערכה חדשה של הארץ" [9] שהתפרסם ב-ה'תנ"ו, ובו החכם ויסטון טוען שהתרחשות המבול ניכרת בשורות המחצבים של כדור הארץ והם ניתהוו בשעת המבול.
המאה השישית לאלף השישי
מראשית יום אלף השישי אשא ה' אל השמים ידו[10] והתחיל להשפיע שפע רב בחכמת המחצבים והלכה חכמה זו והתבססה בארץ כענף בין ענפי החכמה. היכל אוצרות הטבע של ממלכת צרפת היה הראשון לקבוע משרת הוראה לתחום חכמה זה כבר ב-ה'תק"א. היה זה צעד חשוב לקראת צמיחת חכמת המחצבים ובהכרת חשיבות הפצתה הרחבה של חכמה זו.
ב-ה'תק"ט פרסם החכם בחכמת הטבע הצרפתי ז'ורז'-לואי לקלאר את ספרו "תולדות הטבע "[11] שבו הוא חולק באופן נחרץ על "מערכה חדשה של הארץ" של החכם ויליאם ויסטון, ובעקבות ניסיונות שערך הוא טען ששורות המחצבים של כדור הארץ לא ניתהוו כלל בשעת המבול אלא הם נבראו הרבה קודם לכן במשך בריאת העולם.
ב-ה'תקט"ו פרסם הפילוסוף עמנואל קאנט את הספר "תולדות כללות העולם ומערכה של השמים" [12] ובו הוא הניח את הדעה שיש לחקור סדר בריאת שורות המחצבים שבכדור הארץ ללא כל קשר עם אמונות דתם ועם חזיונות משלמעלה מהטבע שנחזו בכח המדמה של אנשי דתם.
ביאר הכתוב סדר גאולה העתידה וכו' היאך תהי' חשיבות ישראל בעיני אומות העולם אחר שהיו שפלים כל כך כמה מאות שנה וכו'. והנה בשנות הבינים כאשר כסה אופל הבערות בעולם לא היו חכמי אומות העולם חוקרים בחכמת הטבע ולא חקרו אלא באמונתם ובמה שלמעלה מהטבע רק בכח המדמה. ועל כן היו ישראל הנלוזים מכל חכמתם וארחותם בזוים בעיניהם. כי לא ידעו את ה' וישראל עמו וכח חכמתם. אבל כאשר אשא אל שמים ידי שאתם כחי לגלות כל סתרי הטבע כמה השפעה יש בכל יסוד ובכל בריאה להשפיע ברכה וטובה בעולם וכו', ויהיו אז חכמי אומות העולם חוקרים בזה הרבה עד שיעמדו על נפלאות הבורא ית'. ובזה שיהיו עסוקים בחכמת המשפיעים יכירו כח ישראל וחכמתם מלבד שבזה לא נגרע חכם. ואדרבה מעתה יכירו וישכילו חכמת ישראל ותעודתם מכבר לעבוד אך את ה' יוצר כל הבריאה וממילא יתגדל שמו יתברך בעולם וכו'. מש"ה אמר דבזה שיגלה סתרי הטבע המשפיעים בשפע רב אשר לא ידע אדם מזה עד כה אז יתגלה כבודו וחי לעולם וממילא יכירו חשיבות ישראל עמו ויהיה מה שיהיה שכך היה ביציאת מצרים דאיזה משך לפני הגאולה היו בני ישראל חשובים בלב פרעה ועבדיו
— העמק דבר דברים לב מ
במרכז ממלכת צרפת טיילו החכם בחכמת יסודות המחצבים החכם ז'אן-אטיין גוטאר והחכם בחכמת המחצבים החכם ניקולא דמארה ורשמו את הסתכלויותיהם במפות של מערכת המחצבים. גוטאר רשם גם את הסתכלויותיו על היסודות הגעשיים של מחוז זה.
עד שנות ה-ל' של המאה השישית היה כבר חקר כדור הארץ עיסוק נפוץ. עם זאת, חכמת המחצבים לא נכללה באנציקלופדיה בריטניקה עד למהדורה הרביעית שיצאה לאור בשנת ה'תקס"ט.
העניין המתגבר בטבעם וסדר בריאתם של שורות המחצבים שבכדור הארץ עורר עניין ביסדות המחצבים ובמרכיבים אחרים של חיצוניות כדור הארץ. יותר מזה, התגברות החשיבות הממונית של כרייה באירופא החל מהמאה השישית לאלף השישי וניצניו של החידוש היסודי במעשי המלאכה הפכו את הידע המדויק על עפרות ותפוצתן לחיונית ביותר. למדנים באומות העולם החלו ללמוד את הרכב כדור הארץ באופן יסודי, תוך השוואה מפורטת ותיאור לא רק של האדמה אלא גם על מציאותן של מתכות יקרות למחצה שחשיבותן הלכה ועלתה. ככל שניתן היה למצוא ביעילות רבה יותר אדמת מכרות מבורכות ולמצוא עפרות המכילות מתכות, ניתן היה להפיק מכך רווח גדול יותר. דחף זה להצלחה ממונית הזין את חכמת המחצבים והציב אותה במרכז ההתעניינות, והפך אותה לנושא נחשק. עם גדילת מספר האנשים שבחרו ללמוד אותה, התרבו ההסתכלויות והתווספה חכמה רבה יותר על מחצבי כדור הארץ.
צורך ממוני זה הביא את החכם אברהם גוטלוב ורנר לפרסם בשנת תקל"ד את הספר "על טבעם החיצוני של יסודות המחצבים"[13], אשר הביא לו שם רב מאחר שהציג פירוט יסודי צורת יחוס של יסודות החצבים הנשען על תכונותיהם החיצוניות. החכם ורנר גם העמיד מערכה לפיה היה כדור הארץ בתחילתו בריאתו מכוסה מים וכך ניתהוו שורות המחצבים והסלעים שאנחנו מכירים היום. מערכה זו נקראה נפטוניזם [14] מערכה זו עדיין ניסתה לערבב בין חכמת המחצבים לבין אמונות דתם וחזיונות משלמעלה מהטבע שנחזו בכח המדמה של אנשי דתם. הסברים כשיטת וורנר כונו "קטסטרופיסטים" – שהגנו על התפיסה לפיה שינויים במערכות המחצבים נעשו באירועים קטסטרופיים בממדים עצומים כמו המבול.
בריאת ההרים והמחצבים
- ערך מורחב – בריאת ההרים והמחצבים
כמו כל ברואי בראשית אף ההרים והמחצבים נבראו בעיקרם ושורשם ביום הראשון[15] תחלה נברא המצוק והמרכז ואליו התחברו רגבים ע"י כח המושך שיש לו עד שנעשה הכדור כולו [16] וכך הלכו המחצבים ונבראו וצמחו והשתלמו עד היום השלישי שאז נשלם גדילתם וצמיחתם ונתראה היבשה והם נתגלו בזמנם במלא צביונם וקומתם [17] ומכל מקום גם אחר יום השלישי נמשכה בריאת ההרים והמחצבים במשך כל ששת ימי בראשית ואף אחרי כן נמשך יצירתם עד דור אנוש [18] ומקצתם נבראו רק בזמן המבול [19].
ידוע בספורי קורות הטבע, דבתחילת הבריאה היתה הארץ כדורית לגמרי, ולא היה בעולם לא הר ולא בקעה, ותמונה זו היא טבעית כמו כל צבא השמים וכו', ואולם ברבות הימים על ידי הרוחות המסתערות בלי הפסק, ועל ידי המבול המים אשר נתהוה בארץ, נסתבבו מזה הרים וגבעות, כאשר אנו רואים היום בתחתית הארץ אילנות ועצמות חיות שונות, והרבה מהם שאינם שכיחים באקלימים הללו וכו', [פ' הרים] לא היה מתחלת הבריאה כלל רק נתהוו אחר כך במשך הזמן וכו' על ידי השתלשלות חוקי הטבע אשר חקק ה' במעשי בראשית והמה מסובבים רחוקים
— מהר"ץ חיות נדה (דף כג ע"א,ד"ה המפלת דמות הר)
את בריאת ההרים והמחצבים יצר ה' על ידי השתלשלות חוקי הטבע אשר חקק ה' במעשי בראשית והמה מסובבים רחוקים שסובבו את בריאת ההרים והמחצבים[20] ובתחילה התחברו רגבים ע"י כח המושך שחקק ה' בחוקי הבריאה עד שנעשה הכדור כולו[21] ואחר כך עוד בטרם הרים ילדו עשה ה' רוחות עזות הסוערות בלי הפסק ועל ידי רוחות הללו הוליד ה' את ההרים הגבעות והמחצבים בצביונם וקומתם[22] וכן עשה ה' הרי געש המוריקות אבני אש[23]
צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם
- ערך מורחב – תשובת המינים בחכמת המחצבים
- ערך מורחב – צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם
החת"ם סופר על ספר הברית
|
|---|
|
בשנות ה-מ' של המאה השישית לאלף השישי השפיע ה' מחכמתו השגה חדשה בחכמת מעשי בראשית וגלה נסתרות ממה שהיה בששת ימי בראשית ובפרט בשלושת הימים שבהם נבראו עיקרם של ההרים והמחצבים. חכמה זו ירדה מן השמים לארץ וחכמי ישראל הדבקים באמונת החידוש נטלו חכמה זו וביארו בה הבנה חדשה של מה שהיה בבריאת העולם ובפירושים חדשים על דברי חז"ל בעניני מעשי בראשית. וזה לעומת זה חכמי אומות העולם הדבקים באמונת קדמות העולם לקחו את החכמה הזו ממש למקום מינות ואפיקורסות ופירשו חכמה זו על פי הבליהם באמונת קדמות העולם.
צדיקים ילכו בם
בשנות ה-מ' של המאה משישית לאלף השישי כתב הגאון המקובל האלוקי ר' פנחס אליהו הורביץ בספרו 'בספר הברית' (חלק א מאמר ד שני המאורות - פרק ד – ט) [24] והוא כותב שנתחדש לו כפי אשר יצוה ה' חסדו עלי, והיה לך למשיב נפש ולמאירת עינים באור שבעת הימים. וחידושו נסוב על דברי רש"י בהפרשה הראשונה בתורה פרשת מעשי בראשית, רש"י כותב שם וז"ל: וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך וכו'. לפי פשוטו כך פרשהו, ראהו כי טוב, ואין נאה לו ולחשך שיהיו משתמשין בערבוביא, וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה וכו' יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה. משנגנז האור הראשון, אבל בשבעת ימי בראשית, שמשו האור והחשך הראשונים יחד, בין ביום בין בלילה
ועל זה חידש הגאון המקובל האלוקי ר' פנחס אליהו הורביץ שהצורה שבה במשך ימי בראשית[25] שמשו האור והחשך הראשונים יחד בערבוביה בין ביום בין בלילה. הוא שבימי בראשית בכל חצי הרגע היה אור ובחצי השנית מאותו הרגע היה חושך כי כמו שהוא רץ ונמהר כך הצל הבא אחריו אף הוא רץ ונמהר, ועל כן לא התמהמה האור במקום אחד אלא אתא בוקר וגם לילה ברגע אחד מבריק בזה אחר זה תמיד כברקים רב וימש חשך בחצי הרגע שבין כל ברק וברק[26].
אותם השעות של ששת ימי בראשית אינם שיעור שעות של ימים אלו אלא הם ארוכים וגדולים שיעור זמן גדול כנודע
— שו"ת תורה לשמה ס' תק"ג
הרי שבימי בראשית על אף שימים אלו היו ימים ממש של משך כ"ד "שעות שוות" כמו כל ימים רגילים של ששת ימי המעשה, מכל מקום בדרך פלא בשבעת ימים אלו היו דחוסים ומכונסים אלף אלפי אלפים ורבי רבבות "שעות זמניות".
פושעים ייכשלו בם
חכמת האומות גם כן מן השם יתברך שהרי נתן להם מחכמתו יתברך. ודבר זה בארו חכמים במסכת ברכות (נ"ח ע"א) הרואה חכמי אומות העולם אומר ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם— נתיבות עולם א - נתיב התורה - פרק יד
זה לעומת זה בשנות ה-מ' למאה השישית נתחדש להחכם בחכמת הטבע ובחכמת המחצבים החכם ג'יימס האטון על יסוד חקירתו בטבע ובמחצבים נתחדש לו שעל פי סדרי הבריאה שמוכרח שבריאת ההרים והמחצבים לקחה משך זמן של אלף אלפי אלפים ורבי רבבות שעות זמניות. ועל יסוד הבנה זו נתחדש לו מערכה חדשה ועוד הרבה ביסודות גדולים בחכמת המחצבים. אולם הוא פירש את מה שנתגלה לו על פי אמונת קדמות העולם ולקח את החכמה הזו למקום מינות ואפיקורסות[27].
אולם כל מקום שפקרו המינים תשובתם בצידם, וגם כאן תשובתו בצידו שכל אותם אלף אלפי אלפים ורבי רבבות "שעות זמניות" שבהם נבראו ההרים והמחצבים היו דחוסים ומכונסים בשבעת ימי בראשית שהיו שבעת ימים ממש של משך כ"ד "שעות שוות". כאן בהמשך נביא את המערכה החדשה שנתחדשה להחכם ג'יימס האטון בחכמת המחצבים ואת היסודות הגדולים שחידש בחכמה זו ונפרשם על דרך האמת על פי באמונת החידוש וכפירוש דברי חז"ל על מעשי בראשית, ונעמידם ונפרשם כמו שבאמת ירדה חכמה זו מהשמים כשהשפיע ה' מחכמתו את השגה הזו קודם שניטלה למקום מינות ואפיקורסות, והסירותי דמיו מפיו, ושיקוציו מבין שיניו, ונשאר גם-הוא לאלוקינו, ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם.
עדות ה' נאמנה מחכימת פתי להשיב דבר לחכמי הגעאלאגיא, [פ' חכמי חכמת המחצבים] שחופרים בעמקי האדמה וכו' והם מוכיחים מזה קדמות העולם, כי יחשבו את האדמה שעשויה מינים מינים, שבכל עומק ידוע יש מין אדמה אחרת וכו', ולפי חשבון כמה היה צריך עד שיולדו שטחי האדמה שהעולם קדמון מרבוא שנים וכו', וכל זה הבל וריק וכו' ולו חכמו ישכילו זאת ויראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולת שאול.
— מלבי"ם בראשית ז כג
החכם ג'יימס האטון
בשנת ה'תקמ"ה חידש החכם ג'יימס האטון מערכה שכונתה פלוטוניזם [28] הוא הציג את המערכה שלו במאמר "מערכה של הארץ" [29], אותו הגיש ל"אגודה המלכותית של אדינבורו" בשנת ה'תקמ"ח. במאמרו הוא חלק מכל וכל על המערכה של החכם ורנר. המושכל הראשון שנמצא ביסוד המערכה שלו היא שיש לנקוט חזקה דהשתא בחכמת המחצבים שכמו שכיום אנו רואים לפנינו שעוברים על ההרים והמחצבים באופן קבועה תהפוכות והשתניות אט אט ידי רוחות ומבולי מים, כן ממש היה גם מעיקרא במשך כל אותם אלף אלפי אלפים ורבי רבבות "שעות זמניות" שהיו דחוסים ומכונסים בששת ימי בראשית. וכך בששת ימי בראשית ביחס לשעות הזמניות ההרים והמחצבים נבראו כביכול אט אט. ועל פי המערכה שלו היה זה באופן שהסלעים הקשים שביבשה הלכו וניתכו באיטית במעמקי האדמה מהחום הגדול הנוצר בעמקי האדמה כתוצאה מלחץ האדמה והמים, וחום זה גם גורם למרבצי אדמה וחול ולפרוץ החוצה בהתפרצויות של הרי געש ומהרי געש אילו נבראו סלעים מסוימים, ומחום זה אף ניתכים סלעים אחרים ואחרי שסלעים אילו עומדו מותכים בעמקי האדמה הם נסכפו על ידי הנחלים הלכים אל הים, ושם בעמקי הים הם נערמו בשורות שורות זה על גבי זה והם נתקשו שם במעמקי הים ונהייו לסלעים קשים ולמחצבים העומדים שורות שורות זה על גבי זה, וסלעים אלה התרוממו והופכו ונהיו ליבשה. וכך נסתובב הדבר כגלגל החוזר שוב ושוב, ומעין דמעין זה לשיטתו אנו רואים גם לפנינו על הארץ כיום הזה, ועל כן מזה יש ללמוד איך סדר בריאת המחצבים בימי בראשית.
בכללות, אם כן, בסוף המאה השישית נעשתה מחלוקת גדולה בין חכמי חכמת המחצבים והם נהיו לשני סיעות "סיעת וורנר" המכונים הקטסטרופיסטים או הנפטוניסטים, הם שעירק השינוים במחצבים נעשים על ידי מים ורוח והם ניסו עדיין להמשיך ולערב בין חכמת המחצבים לבין אמונות דתם וחזיונות משלמעלה מהטבע שנחזו בכח המדמה של אנשי דתם, ושהגנו על התפיסה לפיה שינויים במערכות המחצבים נעשו באירועים קטסטרופיים בממדים עצומים כמו המבול. ומאידך "סיעת אטון" המכונים הפלוטוניסטים, הם סברו שעיקר השינויים במערכת המחצבים נעשים על ידי החום הגדול שבעימקי האדמה והמחצבים נבראו על ידי שינוים הנעשים באופן קבוע אט אט כביכול ומעין שינוים קבועים ואיטיים שאנו רואים גם לפנינו על הארץ כיום הזה.
בויכוח בין שתי הגישות הייתה ידם של סיעת אטון על העליונה. הם הצליחו להסביר את סדר צורת בריאתם של סלעים מותכים כגון בזלת טוב יותר מסיעת וורנר שהתקשו להסביר כיצד היו צורת בריאתם על ידי כח המים והרוח בלבד. חיזוק נוסף נגד סיעת וורנר היה הספר "יסודות חכמת המחצבים"[30] שפרסם החכם בחכמת המחצבים בחכם צ'ארלס לייל ב-ה'תק"ץ וזכה להצלחה גדולה. בספר זה העמיד החכם לייל הוכחות ניצחות מרחבי המחצבים של כל אירופא למערכה של האטון, ואת החזקה דהשתא בחכמת המחצבים סיכם לייל מאמרה: "ההווה הוא המפתח לעבר".
החכמה שנתגלתה לחכמי אומות העולם על ידי אטון ערערה על המושכל הפשוט שהיה מקובל עד אז על כולם, שיש לבאר את בריאת המחצבים על פי כחות וחוקים שפעלו בששת ימי בראשית או בשעת המבול ככוחות וחוקים התואמים לזמן קצר ביותר. ערעור זה סימן נקודת מפנה בחכמת המחקר של מחצבי כדור הארץ. שמאז והלאה נשתרש החידוש שאת הכוחות והחוקים שפעלו בששת ימי בראשית יש להבינם ככוחות וחוקים התואמים לזמן של אלף אלפי אלפים ורבי רבבות "שעות זמניות". וצדיקים ילכו בם שהם יודעים שכל השעות הזמניות הללו הם כולם דחוסים ומכונסים בשבעת ימי בראשית ושימי בראשית היו ימים ממש של משך כ"ד "שעות שוות" המחוברים משעות ורגעים כמו כל ימים רגילים של ששת ימי המעשה, וזה לעומת זה פושעים ייכשלו בם שעל ידי חכמה זו הם נכשלים ונופלים לאמונה בקדמות העולם באלף אלפי אלפים ורבי רבבות שעות שוות חלילה וחלילה.
מחצית השניה של המאה השישית
מניעים ממוניים ביישום חכמת המחצבים הביאו אף ממשלות של ממלכות אירופא לתמוך בבחינת מערכת המחצבים. במהלך המחצית השנייה של המאה השישית ממשלות רבות נתנו את סכום הממון לבחינות כלליות של מערכת המחצבים אשר סיפקו מפות של מערכת המחצבים של חבלי ארץ נרחבים וסיפקו ידיעות על מיקומם של יסודות המחצבים השימושיים – ידיעות בעלת חשיבות למעשי מלאכת המכרות של אותן הממלכות. בחינת מערת המחצבים בנתינת סכום הממון על ידי הממשלות אפשרה לרבים ללמוד את חכמת המחצבים, להיעזר בחכמות האומנויות ובדרכי פעולה משובחות ולהרחיב את הבחינה במערכות המחצבים.
באמצע המאה השישית צוייר הטור של מערכת שורות המחצבים המתאר את סדר השורות המחצבים בכדור הארץ ואשר נשען על ידיעות שסיפקו סיעת וורנר וסיעת אטון של ראשית המאה השישית. לציור הטור תרמו החכם בחכמת כח הצומח החכם ז'ורז' קיווייה והחכם בחכמת יסודות המחצבים החכם אלכסנדר ברוניאר, שניהם מממלכת צרפת, שפירסמו בשנת ה'תקע"א את "תיאור מערכת המחצבים של סביבות פאריז" [31], והחכם בחכמת המדידה החכם ויליאם סמית האנגלי. עבודתם של השלושה הולידה את הטור של מערכת שורות המחצבים, מיפוי שורות המחצבים בכדור הארץ.
החכם סמית עצמו חידש חידוש יסודי בחכמת המחצבים – קביעת זמן בריאתן של שורות המחצבים וחידוש את היסוד לחיבור לוח של סדר הזמנים של בריאת המחצבים. כאספן של מטמוניות אבן הוא הבחין בדפוס קבוע בהימצאותם במקומות שונים, ומצא קשר בין שורות המחצבים השונים למטמוניות אבן שמצא בהן. החכם סמית ערך חתך דרך שורות המחצבים וגילה בהן סדר הופעה השווה לשל מטמוניות האבן, באמצעותם קבע את זמן בריאתם של שורות המחצבים זה ביחס לזה. על פי גודלם וסוגם של מטמוניות האבן הגדיר החכם סמית ג' פרקי זמן בסדר בריאת המחצבים:
ב-ה'תקע"ה פרסם החכם סמית מפה של ממלכת אנגליה ובה סימן את שורות המחצבים לפי מטמוניות האבן שבהן וב-ה'תקע"ו את הספר " יחוס שורות מחצבים בעזרת מטמוניות אבן של בעלי חיים"[32].
ועתה אחי ידידי ראו על איזה בסיס אדני תורתנו הקדושה מונחים, כי הסוד הזה שנמסר לאבותינו ורבותינו, והם גלוהו לנו זה כמה מאות שנים מצאנוהו שוב שהטבע ברורה לעינינו בזמנים המאוחרים כבזמנינו הבהירה ביותר.
דהרוח המשתוקק שבאדם, החפץ לגלות כל העלומות, חקר וחפר ויחפש כחולדה בקרבים של האדמה בהרים היותר גבוהים שבעולם וכו' גם חתרו במעמקי ארץ ובקרביה איזה מאות קלאמטר עמוק החת פני העליון של הארץ חפשו בבערגווערק, ומצאו תוך עובי האדמה ד' סדרים וכל אחת למעלה מחבירתה כל אחד מין אדמה אחרת, ובין סדר לסדר מונחים ברואים שנתקשו ונתהוו בתוארם לאבן וכו'
והברואים שבין שורת אדמה לחברתה מצאו תמיד שאותם שמונחים בשורה התחתונה שבארץ, הם בנויים בגודל ענקיי יותר מאותם שמונחים בשורה של מעלה ממנה וכמו כן אותן שמונחים בשורה השנייה, עדין יותר גדולים מאותן שמונחים בשורה השלישית וכמו כן מהשלישית להרביעית העתיי אבל לפי גודל הברואים שבכל שורה התחתונה יותר מאותן שבשורה שלמעלה ממנה, כן יתראה שוב שלימות היופי בבניינם של הברואים שנמצאים בכל שורה עליונה, יותר מאשר יראה בבנין הברואים שנמצאים בשורה שתחתיה וכו'
והתאמינו אחי שסוד הנפלא הזה נכתב באר היטיב בפרשה הראשונה שבתורתנו הקדושה דא בא כולה בא כי היא היא אם כל חי— דרוש אור החיים לבעל התפארת ישראל שנת תר״ב (נדפס בסוף סדר נזיקין ח"א במשניות דפוס וילנא)
המאה השביעית
- ערך מורחב – כל מקום שפקרו המינים תשובתם בצידם
- ערך מורחב – סדר בריאת הברואים
עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת וכו' אוֹמֵר בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית— משנה ברכות ט' ב'
החכם צ'ארלס רוברט דרווין שר"י היה בעיקרו חכם בחכמם הטבע ובחכמת המחצבים. הוא ערך מסעות בהרים ובבקעות ביחד עם החכם לייל בעל מחבר ספר "יסודות בחכמת המחצבים" הם יצאו יחד לבחון את מערכת המחצבים ואת בעלי החיים בעולם, על אף שהחכם דרווין התפרסם בגלל חידושיו בחכמת כח הצומח מכל מקום הוא היה ביסודו חכם בחכמת המחצבים הוא היה נוטל עמו פטיש של חכמי חכמת המחצבים במסעותיו וחופר במחצבים, הוא הסביר בצורה בהירה מציאויות של בריאת הרים, רעידות אדמה ושוניות אלמוגים. החידוש היסודי שלו היה חידושה בחכמת כח הצומח על סדר בריאת הבריות ומערכה היא זו שנמצאת ביסודו של הלוח של סדר הזמנים של בריאת המחצבים וביסודה של חכמת מטמונית האבן. החכם דרווין עצמו ערך הסתכלויות שקיבלו אישור מהחזקה דהשתא בחכמת המחצבים".
במחצית הראשונה של המאה השביעית, אמדו חכמי הטבע את מנין השעות הזמניות שהיו דחוסים ומכונסים בששת ימי בראשית, אחל מזמן בריאתו של כדור הארץ ועד סוף ששת ימי בראשית, עמדו את השעות הללו במושגים של אלף אלפים שנים של שעות זמניות, במחצית הראשונה של המאה השביעית, כבר אמדו בשיעור של שתי אלף אלפי אלפים שנים של שעות זמניות, תוך שימוש בכלים של חכמת הדימות. ועל פי חכמת הייחוס לתאריכים ע"פ פליטה של אותיות יסוד החומר ועל ידי כך שיערו את זמן בריאתן של יסודות המחצבים וסלעים השונים ומזה חישבנו את מנין השעות הזמניות שהיו דחוסים ומכונסים מזמן בריאתו של כדור הארץ ועד סוף ששת ימי בראשית, ובסוף המאה השישית הצטברו ראיות רבות שהעמידו את אומדן מנין השעות הזמניות שהיו דחוסים ומכונסים בששת ימי בראשית, אחל מזמן בריאתו של כדור הארץ ועד סוף ששת ימי בראשית, על ארבע ושש חלקי עשר אלף אלפי אלפים שנים של שעות זמניות. דעה זו מסכמת כיום על כל חכמי הטבע, והיא נשענת על ידיעות מאמנות על פי אמיתות החכמה, דעה זו הביאה לדיוק בבניית הלוח של סדר הזמנים של בריאת המחצבים ולניפוי מערכות בחכמת המחצבים שלא עלו בקנה אחד עם ראיות על פי אמיתות החכמה.
בידיעת סדר הנכון של השורות של המחצבים טמון תועלת ממונית. אחד הראשונים שגילה זאת היה החכם האנס מרנסקי, חכם בחכמת המחצבים מדרום אפריקא. החכם למרנסקי – שעסק בגילוי מחצבים – נודע על חלק הנגלה של שורות החצבים המכיל מתכת הפלטינה בכמות גדולה בעלת ערך ממוני. הוא חישב מחשופים ידועים של אותה יחידה של מערכת שורות המחצבים, בחר את הרחוק בהם – ארבעים ק"מ מן הראשונה – וגילה גם בו בצר מתכת הפלטינה. כך חישב את השורה כולה, אשר במשך עשורים רבים שימשה מכרה עצום ממדים למתכת פלטינה.
המעתיק הרים ולא ידעו המרגיז ארץ ממקומה
ועמודיה יתפצלון |
|---|
 |
החכם אלפרד וגנר, חכם אשכנזי שעסק בתחומים רבים, הבחין כי קווי החוף של אפריקא ושל שתי האמריקות דומים, והניח כי במשך ששת ימי בראשית כל השבע ארצות האקלימים נקרעו מהיבשה הראשונה–– ולאחר מכן נסחפו כרפסודות על קרקעית האוקיינוס והגיעו בסופו של דבר למקומן הנוכחי. ב-ה'תרע"ב הציג וגנר את המערכה שלו על נדידת ארצות האקלימים שנשענה על ראיות ממטמוניות האבן, אשר על פי המערכה שלו ניתן היה להבין גם את המהלכים בסדר בריאת רכסי ההרים הגדולים (סדר בריאת ההרים). עם זאת, עברו כמעט חמישים שנה עד שרעיונותיו של החכם וגנר התקבלו בין חכמי המחקר.
המאה השמינית
בשנת תש"ך נמצאו ראיות שתמכו במערכה של נדידת ארצות האקלימים והיא התחלפה במערכה כוללת יותר של עמודי ארץ שנשענה על ידיעות מוצקות. עד לסופו של אותו עשור כבר נתקבלה מערכה זו על ידי מרבית חכמי חכמת המחצבים. ראיות אלה הציגו תנועה חופשית של ארצות האקלימים והוכיחה כי החיצוניות כדור הארץ של האוקיינוס נברא קודם לחיצוניות כדור הארץ של היבשתה. ראיות אלה גם תמכו במערכה של התפשטות קרקעית הים שהוצעה על ידי החכם בחכמת תיאור האוקיינוס ובחכמת המשפיעים בכדור הארץ החכם רוברט סינקלר דיץ ועמיתו החכם בחכמת המחצבים החכם הארי האמונד הס. המערכה שלהם סוברת כי קרקעית הים מתפשטת מרכסי הרים גועשים שבים הפולטים להבות המחצב ובונים קרום ימי ממחצב הבזלת הנדחק לצדדים כאשר נבנה קרום חדש. התרחשות כזו ניתן לראות ברכסי הרים גועשים שבאוקיאנוס אטלנטי, שבאחת מן הפסגות הבולטות שלו נמצא האי האיסלנדי.
ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן. הפסוק בתורה מדבר על יבשת אחת שנראתה לאחר שהמים אשר כיסו את פני כל כדור הארץ נקוו אל מקום אחד כלומר אוקינוס אדיר אחד המקיף את היבשת היחידה שהייתה קיימת על פני כדור הארץ וכו'. והנה הזוהר וכו' נאמר שם ארץ אחת ממש הוציאו המים וממנה נתהוו שבע ארצות. כלומר בשעת הבריאה הייתה יבשת אחת בלבד, אולם בשלב מסוים היא התחלקה לשבע יבשות שהלכו והתרחקו זו מזו כאשר מי האוקיינוס חודרים אל החלל שנוצר ביניהם, ויוצרים בכך את האוקיינוסים והימים השונים וכו'. בספר איוב נאמר וכו' המעתיק [פ' המזיז] הרים ולא ידעו, המרגיז [פ' המניע] ארץ ממקומה ועמודיה יתפצלון.
— ספר המהפך לרבי זמיר יהוידע כהן, תשס"ו
מערכה נוספת שנתמכה באותן בראיות היא החכמת תולדות כח השואב של כדור הארץ, שהוצעה על ידי החכם סטנלי קית רנקורן והצביעה על שינויים במערכת כח השואב של כדור הארץ במהלך הזמן ובעיקר במהלך ששת ימי בראשית, שינויים אשר השאירו את חותמם על יסודות המחצבים ואבנים השואבות.
כדי לאמת מערכות אלה נעשה על ידי נאס"א והמכון לחכמת המחצבים של ארצות הברית (USGS) שימוש במלווים ברקיע החל מתחילת שנות ה-ל'. משימות אלה הציגו תמונות של כדור הארץ שעזרו רבות להבנת המהלכים במערכות המחצבים שהתרחשו בו.
חכמת המחצבים בימינו עדיין חוקרת את המחצבים של כדור הארץ על כל רבדיו, אך אינה מסתפקת בכך. בשנת תשכ"ט, עם הנחיתה על הירח של המלח של ספינת הרקיע הראשון נולד תחום חדש בחכמת המחצבים: חכמת המחצבים של כדורי השמים. העוסקת בבחינת בתכונות המוצקים של כדורי השמים כגון כוכבי לכת, כוכבים זעירים, גופי הזיקים, כוכבי שביט וכו'. בחינת חכמת המחצבים של הירח היה משימתו הראשונה של תחום זה, חכמים כמו החכם יוג'ין שומייקר נטלו אותו בלילה אחד מידיהם של המלחים של ספינת הרקיע. צמיחת זו שינתה גם את התפישה של חכמת המחצבים הקודמת שראתה בכדור הארץ כעומד לעצמו ובלתי תלוי בזולתו, והביאה לבחינות חדשים על סדר בריאתו של גוף כדור הארץ בתוך מערכת הגלגלים.
יסודות בחכמת המחצבים
במהלך השתלשלות חכמת המחצבים כחכמה המתארת את כדור הארץ על החומרים המרכיבים אותו המהלכים המתרחשים בו, נקבעו כמה יסודות המאפשרים לקבוע את זמן בריאתן של שורות המחצבים זה ביחס לזה של אופן בריאתן.
- חזקה דהשתא בחכמת המחצבים – כל מהלך במערכת המחצבים מתרחש כיום בצורה דומה עד זהה לצורה שבה התרחש בששת ימי בראשית [אלא שבששת ימי בראשית אלף אלפי אלפים ורבי רבבות "שעות זמניות" שהיו דחוסים ומכונסים בזמן קצר של ששת ימים משעות שוות]. חזקה זו נקבעה על ידי החכם ג'יימס האטון וסוכמה על ידי החכם צ'ארלס לייל בלשון "ההווה הוא המפתח לעבר".
- חזקת ישכבות המחצבים בצורת האופק – חזקה זו מיוחסת לחכם ניקולאוס סטנו והוא קובע כי שורות המחצבים חזקה שהם יערמו מלכתחילה בשכיבה בצורת האופק ולא עמידה או עקום. כיום מקובל כי יש יצאה מן הכלל מחזקה זו במצב של שיכוב בעל צורה משופעת.
- יסוד מכלול הכחות הפועלים – יסוד זה מיוחס גם הוא לחכם ניקולאוס סטנו, והוא עוזר בגילוי רציפות במקרים במערכת המחצבים. מיסוד זה נגזר כי ברצף שורות של מחצבים מאבק המחצבים שנברא על פי חוקי הבריאה וללא הפרעה, תהיה השורה העליונה מאוחרת בזמן בריאתה משורת המחצב הנמצאת מתחתיה. קיימת טענה כי יסוד זה צריך להיות מופרד לשני חזקות המרחיבים את משמעותו:
- חזקת ההתפשטות מסוף העולם ועד סופו – חזקה זו קובעת כי שורות מחצבים מאבק המחצבים נערמות זו על גבי זו ומתפשטים ברציפות שווה על פני צורת האופק מסוף העולם ועד סופו – לצדדים ולמרחק משתנה – מכמה אמות למאות מילין, תלוי בתנאי היערמות. כתוצאה מכך, מחצבים דומים זה לזה – שכעת מופרדים באמצעות עמק או הר – יכולים להיחשב כחלק מאותה שורת המחצב.
- הערך בין המחצב החוצה למחצבים הנחצים – יסוד זה דן בבריאתם של מחצבים שנעתקו ממקומן וחצו מחצבים אחרים וקובע שקדם בריאתם של המחצבים החצים מזמן בריאתם של המחצבים שאותם הם חוצים. כך, למשל, אם העתק חוצה שורת מחצב תחתונות ואינו מופיע שורות עליונות, ניתן להסיק מכך כי השורות התחתונות קדמו להעתק ואילו השורות העליונות מאוחרות לו. באופן זה ניתן גם להבדיל בין סוגי העתקים שונים.
- חזקת המטמוניות בשורות – חזקה זו דנה במטמוניות אבן הנמצאים במחצבם מאבק וקובעה שחזקה כי בעלי חיים שונים התקיימו בששת ימי בראשית באותה עת על פני כל כדור הארץ, ונוכחותם או היעדרם מראים על זמן בריאתו של המחצב שבו נמצאו.
- חזקה המעורב קדם לתערובת – חזקה זו דנה במחצב תערובת וקובע כי המחצבים עצמם המעורבים בתערובת נבראו קודם לבריאתה של התערובת עצמו.
תחומים בחכמת המחצבים
חכמת המחצבים אינה חכמה לימודית בלבד אלא יש לה מסכנות למעשה רבים כחיפוש ותיקון מקורות מים, חיפושי נפט ויסודות המחצבים והיא מסייעת גם הכנת רעיון הפעולה של בנית בתים וערים.
חכמת המחצבים פועלת בשלושה בחינות:
- בחינת הזמן –בבחינה זו נמצאים סדר זמנים של בריאת המחצבים השונים, ובחינת המטמוניות אן השייכים לאותן המחצבים
- בחינת החומר – בבחינה זו נמצאים תבנית כדור הארץ והחומרים המצויים בו: יסודות המחצב, מחצבים וקרקעות
- בחינת ההשתנות – בבחינה זו נמצאים המהלכים החלים בכל חלקי כדור הארץ והמשפיעים על צורתם והרכבם
כל תחומי חכמת המחצבים עוסקים בצירופם של בחינות אלה.
תחומים עיקריים
- חכמת המחצבים שבים – תחום זה עוסק בקרקעית האוקיינוס – חלק חצוניות כדור הארץ הנמצא מתחת לאוקיינוס, במהליכים המתרחשים בו – כגון תנועת עמודי ארץ ורעידות הארץ, וכן חומרי המחצב ובמחצביםים המרכיבים אותו. חכמת המחצבים שבים משלבת את חכמת המשפיעים בכדור הארץ, חכמת הרכבה בכדור הארץ וחכמת מטמונית האבן על מנת לקבל תמונה שלמה של קרקעית האוקיינוס.
- חכמת המדידה של כדור הארץ – חכמה העוסקת במדידה של פני כדור הארץ, הכנת מפות והתוויה. חכמת המדידה של כדור הארץ מציגה כמותית את צורתו ומידותיו של כדור הארץ, עוקבת אחרי תנועותיו ופותרת בעיות בהכנת רעיונות פעולה.
- חכמת המדידה של כדור הארץ נחלקת לשני תחומי משנים:
- חכמת המדידה של כדור הארץ בפרטות – עוסקת במדידה פרטית והכנת מפות של שטח קטן או בהתוויה של נקודות בשטח לצורך בנייה
- חכמת המדידה של כדור הארץ בכללות – עוסקת במדידה כוללת והכנת מפות של שטחים גדולים בעזרת שיטות משובחות, כגון חכמת הציור מהאוויר בכח האור וחישה מרחוק, וכוללת גם את חכמת המדידה של כדור הארץ על ידי המלווים ברקיע
- חכמת המחצבים וההרכבה – תחום המשותף לחכמת המחצבים ולחכמת ההרכבה העוסק בבחינת מערכת ההרכבה של מחצבי כדור הארץ ושל מחצבים של גופים אחרים במערכת הגלגלים, השתנות ההרכבה ומהלכים המשפיעים על הרכבם של מחצבים וקרקעות וגלגולי כח החיוני והחומר.
- חכמת סדר זמנים של בריאת המחצבים – חכמה זו העוסקת בסדר הזמנים של בריאת המחצבים ובזמן בריאתן של שורות המחצבים שעל פני כדור הארץ. חכמת סדר זמנים של בריאת המחצבים משתמשת בלוח של סדר הזמנים של בריאת המחצבים על מנת לקבוע את זמן בריאתם של מחצבים תוך שימוש בדרכי הייחוס לתאריכים השונים:
- הייחוס לתאריכים על פי מטמוניות אבן – בחנה השוואתית של מטמוניות אבן של בעלי חיים וצמחים שהשתמרו במחצבים מאפשרת לקבוע את זמן בריאתו היחסי – למשל, המחצב שיכיל מטמוניות אבן מבעלי חיים שנבראו ונחרבו ביום החמישי סימן שמחצב זה נברא קודם למחצב שיכיל מטמוניות אבן של בעלי חיים שנבראו ביום השישי. כאן עושים שימוש ביסודות מחכמת תיאור שורות המחצבים ומשתמשים במטמוניות אבן הבונים בנין אב.
- הייחוס לתאריכים ע"פ פליטה של אותיות יסוד החומר – מבוסס על קיומם של אבני יסוד החומר המשונים ובלתי יציבים המתפרקים בצורה חופשית ליסודות אחרים (תוך שחרור כח החיוני).
- הייחוס לתאריכים ע"פ טבעות – גזעי עצים גדלים מן המרכז והחוצה, בטבעות. עובי הטבעת משתנה בהתאם לתנאי האקלים. ספירת הטבעות מעידה על זמן נטיעתו של העץ.
- קביעת גיל הסלע בעזרת חכמת תולדות כח השואב של כדור הארץ – כלומר בעזרת התכונות הכח השואב ש"שנטמנו" במחצבים. במחצבים מסוימים ישנם יסודי המחצב ברזליים שמצביעים לכיוון צפון בדומה למצפן. מסתבר שהיו זמנים בששת ימי בראשית בהם הצפון היה דווקא בדרום כלומר תקופות בהם המצפן היה מצביע דרומה. בסלעים מסוימים אכן יסודות המחצבים מצביעים דרומה וזה עוזר ליחס לתאריכים את המחצבים לאותן הזמנים.
- קביעת זמן בריאתן של המחצבים בעזרת משקעים אגמיים (ורוות) – בתחתית כל אגם מצטברים משקעים: בעונה גשומה יהיה צבעם כהה בגלל סחף ובעונה יבשה יהיה צבע המשקעים בהיר. כשהאגם נעלם נשארות רק אותן שכבות דקות של משקעים אותן ניתן לספור: שכבה בהירה + שכבה כהה = שנה אחת. גאולוגים ישראלים השתמשו בשיטה זו כדי לחשב את זמן בריאתה של ימת הלשון – אגם קדום שעד דור אנוש הוא השתרע בין הכנרת לבין חצבה שבערבה וים המלח הוא שיירים ממנו.
- חכמת המחצבים והקדמוניות – תחום משותף לחכמת המחצבים ולחכמת הקדמוניות אשר בוחן מקום חורבות על פי חכמת המחצבים. מטרות הבחינה הן להגדיר את זמנם של מקומות החרבות בעזרת קביעת זמן והתהוותם של החומר והצורה, של המחצבים וקרקעות באותו מקום חרבות, כמו גם לקבוע איזה מהלכים במערכת המחצבים התרחשו במקום חרבות זה בעבר, כגון התוות קרקע ושינוי האדמה והסלעים עקב מעשי ידי האדם (למשל, על ידי הבערת אש). לעתים ניתן למצוא ראיות לרעידות הארץ או התפרצויות הר געש שהיו במקום החרבות.
- חכמת המחצבים של ששת ימי בראשית – תחום זה עוסק בתולדות המחצבים בששת ימי בראשית מאז בריאת המחצב הראשון בכדור הארץ ובשלבים השונים של של בראת המחצבים במשך ששת ימים בראשית. הבחינה של תולדות המחצבים בששת ימי בראשית עושה שימוש בתחומים של חכמת המחצבים השונים, בעיקר: חכמת תיאור שורות המחצבים, חכמת סדר זמנים של בריאת המחצבים, חכמת מטמונית האבן ותנועת עמודי הארץ על מנת להשיג את המהלך העניינים שעשה ה' בבריאת המחצבים במשך ששת ימי בראשית.
- חכמת המחצבים של מחשבת המעשה – יישום של חכמת המחצבים המסייע לקבוע את תכונות מערכת המחצבים של התחום שבו חושבים לעשות עבודות המכינות את המקום לצורך בנייה, למשל סכרים וגשרים, ולתת מענה לקשיים המתעוררים במהלך העבודה.
- חכמת המחצבים ממונית – העולם בדורת האחרונים דורש כמויות גדולות של כח החיוני המוצא בעיקר מן הנפט ומן פחם. אלה – יחד עם חומרים אחרים של המסחר – נחצבים או נשאבים מחיצוניות כדור הארץ. תפקידם של חכמי חכמת המחצבים הממונית הוא למצוא את מרבצי החומרים, לאמוד את כמותם ולסייע הכנת התכנית של השאיבה והחציבה שלהם.
- חכמת המחצבים כללית – ענף יסוד בחכמת המחצבים הנעזר בתחומי המחקר של חכמת המחצבים האחרים לצורך חיפוש מי תהום ומחצבים שונים והוצאתם. בתחום זה נעשה שימוש בבחינות כלליות של מערכת המחצבים, בחינות המפרטים את תבנית חיצוניות כדור הארץ בחבלי ארץ הנחקרים.
- חכמת תבנית המחצבים – תחום העוסק על פי חכמת המדידה ביחסי התבנית בין צורות המחצבים השונות בקנה מידה רחב – מפגמים זעירים בגושים הנראים רק בכלי ההבטה ועד רכסי הרים וגבולות בין עמודי הארץ, כמו למשל סדקים בסלעים ושבר המחצבים בין עמוד הארץ.
- חכמת מחצבי הכוכבים – עוסקת בחכמת המחצבים של גופים במערכת הגלגלים: כוכבי לכת, הירח ואף גופים קטנים יותר ככוכבים זעירים, מחקר המוסיף להבנת סדר הבריאה של כדור הארץ בתוך מערכת הגלגלים.
- חכמת מחצבי הקרח הנורא – עוסקת בשני תחומים עיקריים:
- תכונותיהם של גושי הקרח הנורא והקשר ההדדי בינם לבין מציאויות אקלימיות, תוך כינון מרחב בחינה משותף לחכמת המחצבים ולחכמת האקלימים – שני תחומים מרכזיים בבחכות כדור הארץ
- השפעתם של גושי הקרח הנורא על נתינת הצורה של סביבות על ידי מהלכים של בליה והובלת חומרי המחצב
- תחום זה הוא אמנם ענף בחכמת סדר בריאת נופי הארץ, אך הוא מקיף ורחב מספיק כדי להיותת ענף חכמה לעצמו.
- חכמת סדר בריאת נופי הארץ – עוסקת בהלכים שנתנו את הצורה של נוף כדור הארץ, כמו למשל בליה, סחיפה, שירטון, מחילות התהום ושחיקה. דוגמאות לבריאות שנבראו במהלכים אלה הם הרים, עמקים, מכתשים, אגמי הים, נהרות ואשדי הנחלים כראשי תור.
- חכמת המחצבים והתנועה – תחום זה עוסק בתכונות מעכת התנועה של קרקעות ומחצביםים כגון: חוזק, גמישות ויכולת ספיגת מים.
- חכמת המשפיעים בכדור הארץ – עוסקת בתכונות החומריות של כדור הארץ:
- תבנית כדור הארץ – באמצעות גלי כח החיוני של רעידת הארץ ניתן ללמוד על תבנית כדור הארץ, על חלקיו השונים וצפיפות החומר שלו ועל תחומי אי רציפות ביניהם
- תכונות חומריות – כמו למשל כח הכובד ובחינת המערכה של כח השואב של כדור הארץ והיפוך קטביו של כח השואב
- מהלכים – דוגמת כח המרגיז הארץ ממקומה, תנועת עמודי הארץ ורעידות הארץ
- חכמת התגעשות הארץ – חכמה הבוחנת מציאויות געשיות כמעינות סילונים ומעיינות חמים ובחינת הרי געש הכולל איסוף דוגמאות של חומרים עשן ההרים וניסיונות לחיזוי התפרצויות הגעשים
- תנועת עמודי הארץ – תחום זה עוסק בגופים בקנה מידה גדול: ארצות האקלימים ועמודי ארץ, ובמציאויות הנובעות מתזוזתם כרכסי הרים גועשים שבים ושברי המחצבים
- חכמת יסודות המחצבים – עוסקת יחוס וסידור לסוגים יסודות המחצבים על פי הרכבם במערכת ההרכבה, המבנה הגושי שלהם ותכונותיהם החומריות ושל הראות.
- בחכמת יסודות המחצבים שני תחומי משנה עיקריים:
- חכמת תיאור הגושים – תחום העוסק בתיאור סדר האבני יסוד החומר במוצקים, אשר על פי ההגדרה הקודמת שלו עסקה חכמה זו בבחינה כללית של גושים
- חכמת אבני החן – בחינת אבני חן שברובן הגדול הן יסודות המחצים אך יש בהן גם מורכבים מצואיים בידי שמים וומורכבים שנשתנו בידי אדם
- חכמת המחצבים מאבק – בחינת מחצבים מאבק המחצבים ממקומות בריאת המחצבים השונים:
- חכמת תיאור שורות המחצבים – עוסקת בתיאור רציפותן של שורות מחצבים ומועד בריאתם לפי הלוח של סדר הזמנים של בריאת המחצבים. בחכמת תיאור שורות המחצבים מתקיימת הבחנה בסידור למינים של השורות לפי אמות מידה שונות:
- סידור למינים של יחידות המחצב – סידור למינים לפי סוגי המחצבים המרכיבים את השורה, במטרה לסדר למינים את המחצבים לפי קבוצות בעלות משמעות כחבורות המחצב והחומר והצורה של המחצב
- סידור למינים של שורות המחצבים על פי מטמוניות האבן – סידור למינים לפי המטמוניות אבן שנמצאו בשורות, במטרה למצוא את סדר הזמנים שלפיו נבראו השורות, כאשר מטמוניות האבן שנמצאו בשורה משמשים כמלמדים את הגדרת השורה
- סייסמולוגיה – חקר רעידות אדמה, השלכותיהן על גלי צונמי ומקורותיהן, כמו למשל גורמים געשיים, טקטוניים, אוקייניים, אטמוספיריים ומעשי ידי אדם
- חכמת המערות – בחינת מערות ומחילות התהום ובחינת בחינות שוניות שלהן מבחנת חכמת המחצבים, חכמת ההרכבה, חכמת כח הצומח וקורות העיתים
- חכמת הקרקע – בחינת הקרקעות בתוך הבריאה והבריות שסביבם, הבנת מהלך סדר בריאתם של הקרקעות והבנת הקשר בינן ובין גורמים אחרים, כמו הסלעים עליהן הם נבראו והאקלים השורר בחבל ארץ שבו הם נמצאים
- חכמת סלעי המחצב – תחום העוסק בסדר בריאתם ובסידור לסוגים של סלעים, תבניתם, הרכבם, מרקמם, תפוצתם, סידור למינים והמהלכים הרכביים והמחצביים שהיו ביסוד בריאתם. קיימים שלושה ענפים של חכמת סלעי המחצב בהתאם לשלושת סוגי המחצבים: מחצב מאש המחצבים, מחצב מאבק המחצבים ומחצב מתמורת המחצבים.
- חכמת מטמונית האבן – ענף חכמה הבוחן שאריות או עקבות של בעלי חיים, צמחים וחומרים מבריות שהתקשו והשתמרו כמטמוניות אבן (בדרך כלל עצמות, שיניים, קרניים וטביעה של איברי בעלי חיים וצמחים בסלעים). חשיבותם של מטמוניות האבן רבה והם משמשים ליחוס לתאריכים ולקביעת מאורעות הבריאה של השורה בה נמצאו.
שער הדקדוק
בלשון הקודש אחל[33] מלשונם של רבותינו הראשונים חכמי ספרד 'המחצב' הוא שם נרדף ל'דוממם' שהוא אחד מהדצח"ם עיין למשל בדברי הרמב"ן בראשית (א א) ואמרו כי בבריאת העולם חמשים שערים של בינה כאלו נאמר שיהיה בבריאת המחצב שער בינה אחד בכחו ותולדותיו ובבריאת צמח האדמה שער בינה אחד, ובבריאת האילנות שער אחד ובבריאת החיות שער אחד, ובבריאת העופות שער אחד, וכן בבריאת השרצים ובבריאת הדגים ע"כ. וכן עוד הרבה בראשונים. וכן כתב רבי שמואל אבן תבּון ב'פירוש המלות הזרות' (אות החית) וז"ל: מחצב - שם כולל למקורים כולם - כמתכות למיניהם ומיני המלחים שיש להם מקור, והגפרית, והבורית - הוא בערבי 'שב', בלעז 'אלום' - ומינים מן העפר שיש להם מקור; עשיתי עליו, 'מקור', או, 'מוצא', או, 'מתכת' - הוא לשו הרב ז"ל בספרים העבריים, שמהו שם כולל לכל מיני המקורים, ולי נראו האחרים יותר כוללים.
באחרונים מצאנו צירוף לשון 'חכמת המחצבים' כמו למשל בספר מנחת אשר (פיתחות ד"ה ברש"י) וזל: החוקרים אחרי כל חכמה ומדע וכו' חכמת המחצבים וכו' אשר תועלתם ותכליתם גדול מאוד לקיבוץ האדם לעזור וכו' לחצוב מלח וגפרית זהב ברזל ונחושת ואבני חפץ.
בלשון חכמי אומות העולם השם העיקרי שהיה ליסודי המחצב הוא 'מינראליים'. וכתב בספר הברית – (חלק א מאמר י"א תבנית כל הדצח"ם - פרק ב) נגד יסוד העפר נברא הדומם הנקרא בלשון הקודש מחצבים וכו' ובלשונם מינעראליע ע"כ.
בראשית המאה השישית לאלף השישי חידש החכם לקלאר את השם "גאולוגיה" בהקשר למחקר מחצבי כדור הארץ באותם ימים, אך שם זה לא התקבל היטב עד פרסום האנציקלופדיה הגדולה בשנת ה'תקי"א בידי החכם דני דידרו. השימוש הראשון במושג "גאולוגיה" בפרסומים של בתי המדרש לחכמה נעשה על ידי שני חכמים שווייצריים: החכמים בחכמת המחצבים ובחכמת מזג האויר החכם ז'אן-אנדרה דלוק והחכם הוראס-בנדיקט דה סוסיר[34]
גאולוגיה היא מלשון יון ש-גִי (γη) פירושו אדמה או מחצב ולוגיה (λογία) פירושו חכמה, והוא מה שאנו קוראים לו בלשון הקודש חכמת המחצבים.
עיין עוד
- חכמת המחצבים – מונחים
- לוח של סדר הזמנים של בריאת המחצבים
- רעידת הארץ
- כדור הארץ
- יסוד המחצב
- מחצב
- חכמת תיאור האוקיינוס
הערות שוליים
- ↑ הוא מלשון יון גִי (γη) פירושו אדמה או מחצב ולוגיה (λογία) פירושו חכמה
- ↑ רמב"ן על בראשית פרק א פסוק א
הודיענו תחילה ענין בריאת השמים והארץ וכל צבאם כלומר בריאת כל נברא העליונים והתחתונים. אם כן כל הנאמר בנבואה ממעשה מרכבה ומעשה בראשית והמקובל בהם לחכמים תולדות עם ארבע הכתות שבתחתונים כח המחצבים וכח צמח האדמה ונפש התנועה והנפש המדברת, בכלם נאמר למשה רבינו בריאתם וכחותם ומהותם ומעשיהם ואפיסת הנפסדים מהם, והכל נכתב בתורה בפירוש או ברמז
וכבר אמרו רבותינו חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכלם נמסרו למשה חוץ מאחד שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים. ואמרו כי בבריאת העולם חמשים שערים של בינה כאלו נאמר שיהיה בבריאת המחצב שער בינה אחד בכחו ותולדותיו ובבריאת צמח האדמה שער בינה אחד, ובבריאת האילנות שער אחד ובבריאת החיות שער אחד, ובבריאת העופות שער אחד, וכן בבריאת השרצים ובבריאת הדגים - ↑ ספר רזיאל המלאך –
מיכא"ל שר הגדול, אשר הוא על שבעה השרים המשרתים את המלך מלך מלכי המלכים, אשר ממנו החכים לאדם הראשון תחלת חכמה, ובו הערים וקרא שמות לכל בהמה חיה ועוף ורמש ודגים, ובו הבין, ותרב חכמתו מכל אשר ברא אלהים בששת ימי בראשית. וכו' ויבאו אליו המלאכים בלילה בחזיון, במראה ולא בחידות, ויודיעוהו ויגלו לו כל דבר אשר ישאל בלא פחד. - ↑ רמב"ן על בראשית פרק א פסוק א
הודיענו תחילה ענין בריאת השמים והארץ וכל צבאם כלומר בריאת כל נברא העליונים והתחתונים. אם כן כל הנאמר בנבואה ממעשה מרכבה ומעשה בראשית והמקובל בהם לחכמים תולדות עם ארבע הכתות שבתחתונים כח המחצבים וכח צמח האדמה ונפש התנועה והנפש המדברת, בכלם נאמר למשה רבינו בריאתם וכחותם ומהותם ומעשיהם ואפיסת הנפסדים מהם, והכל נכתב בתורה בפירוש או ברמז
וכבר אמרו רבותינו חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכלם נמסרו למשה חוץ מאחד שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים. ואמרו כי בבריאת העולם חמשים שערים של בינה כאלו נאמר שיהיה בבריאת המחצב שער בינה אחד בכחו ותולדותיו ובבריאת צמח האדמה שער בינה אחד, ובבריאת האילנות שער אחד ובבריאת החיות שער אחד, ובבריאת העופות שער אחד, וכן בבריאת השרצים ובבריאת הדגים - ↑ וכן כתב ביערות דבש (חלק ראשון - דרוש טז ) אל תאמר מה היה שהימים ראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה [קוהלת ז, י], והפירוש הוא כך, כי וכו' המחקרים אמרו כי ראינו בדורות אחרונים בכל וכו' מחקרי מחצבים וכו' בכולם מצאו עשר ידות יותר מראשונים כנראה בכל דברים, ואין הטעם שכח דור הזה יפה מראשונים, כי זה אינו, כי הם נגדם כפרעוש נגד ארי, רק הכל הוא כננס על גבי ענק, כי הם ראו דברי ראשונים, ובעיונם הוסיפו דבר והגדילו מראשונים וטובים שנים מאחד, ולכך נאמר כי לא מחכמה שאלת כי ימים ראשונים היו טובים, כי נהפך הוא, תמיד אחרונים מוסיפים אומץ בחכמה, כי גם הדעת ורוח ראשונים עמם.
- ↑ כמו כן גם את היסודות של כל חכמת הטבע
- ↑ מתורגם מ-מקורות הגאולוגיה
- ↑ http://muslimheritage.com/topics/default.cfm?ArticleID=319 תרומתו של אבן סינא להתפתחות מדעי כדור הארץ
- ↑ A New Theory Of The Earth
- ↑ כתב בהעמק דבר (דברים לב מ) וז"ל: ביאר הכתוב סדר גאולה העתידה וכו' היאך תהי' חשיבות ישראל בעיני אומות העולם אחר שהיו שפלים כל כך כמה מאות שנה וכו'. והנה בשנות הבינים כאשר כסה אופל הבערות בעולם לא היו חכמי אומות העולם חוקרים בחכמת הטבע ולא חקרו אלא באמונתם ובמה שלמעלה מהטבע רק בכח המדמה. ועל כן היו ישראל הנלוזים מכל חכמתם וארחותם בזוים בעיניהם. כי לא ידעו את ה' וישראל עמו וכח חכמתם. אבל כאשר אשא אל שמים ידי שאתם כחי לגלות כל סתרי הטבע כמה השפעה יש בכל יסוד ובכל בריאה להשפיע ברכה וטובה בעולם וכו', ויהיו אז חכמי אומות העולם חוקרים בזה הרבה עד שיעמדו על נפלאות הבורא ית'. ובזה שיהיו עסוקים בחכמת המשפיעים יכירו כח ישראל וחכמתם מלבד שבזה לא נגרע חכם. ואדרבה מעתה יכירו וישכילו חכמת ישראל ותעודתם מכבר לעבוד אך את ה' יוצר כל הבריאה וממילא יתגדל שמו יתברך בעולם וכו'. מש"ה אמר דבזה שיגלה סתרי הטבע המשפיעים בשפע רב אשר לא ידע אדם מזה עד כה אז יתגלה כבודו וחי לעולם וממילא יכירו חשיבות ישראל עמו ויהיה מה שיהיה שכך היה ביציאת מצרים דאיזה משך לפני הגאולה היו בני ישראל חשובים בלב פרעה ועבדיו ע"כ. וכתב בקול התור וז"ל: בשנת ת"ק תחילת השעה הראשונה של אור בוקר יום הששי באלף הששי אשר אז החל רוח אלקים, רוחא דמשיחא לפעם ברוח קדשו, ואז היה רבנו (הגר"א) בן עשרים שנה וכו' בשנת ת"ק היינו מהשעה הראשונה של אור הבקר באלף הששי מאז החל דור אחרון
- ↑ Histoire Naturelle,
- ↑ Allgemeine Naturgeschichte und Theories des Himmels
- ↑ Von den äusserlichen Kennzeichen der Fossilien
- ↑ על שמו של האליל נפטון , אליל הים בחזיונות נבאי האלילים הרומיים.
- ↑ בבראשית רבה (פ' בראשית פ"ג) עה"פ יום אחד: א"ר תנחום בר ירמיה שבו נבראו ארבעה דברים, הרים שמים וארץ ואורה
- ↑ למוצק - יסוד חזק, כמו לה' מצוקי ארץ, יסוד הארץ וממליץ כמ"ד ארץ מאמצעיתה נברא, תחלה נברא המצוק והמרכז ואליו התחברו רגבים ע"י כח המושך שיש לו עד שנעשה הכדור כולו (מלבי"ם איוב ל"ח ל"ח)
- ↑ תורת העולה לרמ"א ז"ל - חלק ג - פרק מז
בטרם הרים ילדו וכו' ההרים לא נתגלו עד יום שלישי שנאמר (בראשית א' ט') ותראה היבשה ואז נולדו ההרים ונתגלו, ואף וכו' שכל הדברים נבראו ביום ראשון כמדרשם ז"ל (בר"ר י"ב ג') בפסוק (בראשית ב' ד') ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, ודרשו גם כן (ב"ר א' י"ט) את השמים ואת הארץ לרבות תולדותיהן, ואמרו (שם י"ב ג') משל לגנן כו', - ↑ בבראשית רבה (כ"ג): "ד' דברים נשתנו בימי אנוש בן שת, ההרים נעשו טרשים. ובילקוט (סו"פ בראשית)אנוש בן שת בימיו וכו' ונגזר עליהן ג' גזירות כנגד הכעס שהכעיסו אחת שנקרע אוקינוס והציף שליש היבשה, ואחת שהיה כל העולם כלו מישור וערבה ונעשה הרים וטרשיים וגימיות. ובדרך זו יש לפרש את הירושלמי ומהר"ץ חיות על מסכת נדה (דף כג ע"א,ד"ה המפלת דמות הר) שכתב וז"ל: המפלת דמות תתמא בלידה דכתיב יוצר הרים ובוראה רוח ובירושלמי כאן תירץ שניא הכא דלא כתיב ביה יצירה מתחילת בריאתו, והדבר צריך ביאור דמכל מקום נאמר בו במקרא לשון יצירה. ונראה לי לפרש דידוע בספורי קורות הטבע, דבתחילת הבריאה היתה הארץ כדורית לגמרי, ולא היה בעולם לא הר ולא בקעה, ותמונה זו היא טבעית כמו כל צבא השמים וכו', ואולם ברבות הימים על ידי הרוחות המסתערות בלי הפסק, ועל ידי המבול המים אשר נתהוה בארץ, נסתבבו מזה הרים וגבעות, כאשר אנו רואים היום בתחתית הארץ אילנות ועצמות חיות שונות, והרבה מהם שאינם שכיחים באקלימים הללו וצדקו מאוד דברי הירושלמי שניא הך דלא נאמר בו יצירה מתחילת ברייתו הינו דהר לא היה מתחלת הבריאה כלל רק נתהוו אחר כך במשך הזמן ואינו נופל עליו לשון יצירה ובריאה רק על ידי השתלשלות חוקי הטבע אשר חקק ה' במעשי בראשית והמה מסובבים רחוקים ע"כ. . ובשו"ת מהרש"ם חלק ז ס' קז' כתב וז"ל: אולם בגוף דברי ירושלמי והגהת רצ״מ נ״ל סתירה מהא דש״ס דברכות וא״ח סי׳ רכ״ט דעל ההרים וגבעות ונהרות מברך עושה מעשה בראשית ומבואר בש״ע דדוקא בנהרות שלא נשתנו מברייתן ומוכח דההרים הם מעשה בראשית ולא מדור ממבול (וע׳ בב״ר פכ״ג עד דור אנוש היו ההרים משובחים אבל יש לומר... וקצרתי) ע"כ. ולפי מה שהעמדנו את דברי ירושלמי והגהת רצ״מ לא קשיא כלל ואפשר שזה גם כוונת המהרש"ם במה שכתב אבל יש לומר... וקצרתי
- ↑ והמים גברו מאד מאד על הארץ. הוסיפו לעקור ארץ רקבה ונעשה על ידי זה הרים וגבעות מה שלא היה לפני המבול (העמק דבר בראשית ז יט)
- ↑ (דף כג ע"א,ד"ה המפלת דמות הר) שכתב וז"ל: המפלת דמות תתמא בלידה דכתיב יוצר הרים ובוראה רוח ובירושלמי כאן תירץ שניא הכא דלא כתיב ביה יצירה מתחילת בריאתו, והדבר צריך ביאור דמכל מקום נאמר בו במקרא לשון יצירה. ונראה לי לפרש דידוע בספורי קורות הטבע, דבתחילת הבריאה היתה הארץ כדורית לגמרי, ולא היה בעולם לא הר ולא בקעה, ותמונה זו היא טבעית כמו כל צבא השמים וכו', ואולם ברבות הימים על ידי הרוחות המסתערות בלי הפסק, ועל ידי המבול המים אשר נתהוה בארץ, נסתבבו מזה הרים וגבעות, כאשר אנו רואים היום בתחתית הארץ אילנות ועצמות חיות שונות, והרבה מהם שאינם שכיחים באקלימים הללו וצדקו מאוד דברי הירושלמי שניא הך דלא נאמר בו יצירה מתחילת ברייתו הינו דהר לא היה מתחלת הבריאה כלל רק נתהוו אחר כך במשך הזמן ואינו נופל עליו לשון יצירה ובריאה רק על ידי השתלשלות חוקי הטבע אשר חקק ה' במעשי בראשית והמה מסובבים רחוקים
- ↑ למוצק - יסוד חזק, כמו לה' מצוקי ארץ, יסוד הארץ וממליץ כמ"ד ארץ מאמצעיתה נברא, תחלה נברא המצוק והמרכז ואליו התחברו רגבים ע"י כח המושך שיש לו עד שנעשה הכדור כולו (מלבי"ם איוב ל"ח ל"ח)
- ↑ כמו שכתב אבן עזרא על תהילים (צ ב) בטרם הרים ילדו וטעם יולדו כי הרוחות יולידום
עיין עוד בהגהות מהר"ץ חיות על נדה (דף כג ע"א,ד"ה המפלת דמות הר) שכתב וז"ל: בתחילת הבריאה היתה הארץ כדורית לגמרי, ולא היה בעולם לא הר ולא בקעה, ותמונה זו היא טבעית כמו כל צבא השמים, ואולם ברבות הימים ע"י הרוחות הסוערות בלי הפסק וכו' נסתבבו מזה הרים וגבעות. - ↑ מלבי"ם על תהילים פרק יח פסוק ט ) כמו שהוא בהרים המוריקים אבני אש
- ↑ הוא התחיל לכתוב את הספר בימי עלומיו בשנות ה-מ' והוא הדפיס את הספר כעבור כמה שנים בשנת תקנ"ז
- ↑ בתוך דבריו הוא מעמיד את רש"י שערבוביה זו היתה רק בשלושה ימים הראשונים אולם רש"י כותב להדיא שזה היה בכל השבע ימים לכן הבאנו בהמשך את חידושו על כל השבעה ימים כפשט דברי רש"י, וכן משמע שהיה זה בכל ששת ימי בראשית מבראשית רבא (פרשה י: ויכלו השמים והארץ) עד שלא חטא אדם הראשון היו המזלות מהלכין דרך קצרה ובמהירות, משחטא סיבבן דרך ארוכה ובמתינות.
- ↑
וז"ל שם: ומעתה קורא חביב הסכת ושמע ענין הערבוביא וכו' שבשעת ימי בראשית שמשו האור והחושך הראשונים יחד בין ביום בין בלילה, שהכונה הוא על ג' ימים הראשונים כמובא למעלה בשם בראשית רבה, והוא, הלא הוגד מראש (פרק ד' מאמר זה) שפירש רש"י לדעת חכמים יהי מאורות מיום ראשון נבראו וברביעי צוה עליהם להתלות ברקיע, וא"כ יהיה הפירוש יהי מאורות אשר בראתי ביום ראשון ולא היו עדיין ברקיע עתה ביום זה הרביעי יהיו ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה, ונודע מאמר חז"ל שבאמור הקב"ה יהי רקיע היו השמים נמתחים והולכים לאין תכלית עד שגער בהם הקב"ה ואמר לעולמו די אשר על כן נקרא שדי, וכדאיתא (בפרק אין דורשין) אמר רשב"ל מאי דכתיב אני אל שדי אני אל שאמרתי לעולמי די, וכדאיתא בבראשית רבה (פרשה ה' ופרשה מ"ו) ז"ל ר' נתן בשם ר' אחא ור' ברכיה בשם ר' יצחק אמר אני אל שדי אני שאמרתי לשמים די שאלמלא כן היו מותחין והולכין עד עכשיו עכ"ל. וכן אמרו (בפרק ג' דפרקי ר' אליעזר) שמים מאיזה מקום נבראו מאור לבושו של הקב"ה והיו מותחין והולכין עד שאמר להם די, והטעם שתחלת דבר ה' אל השמים יהי רקיע לא ירדו לסוף דעתו של הקב"ה והיו רוצים להשלים רצון קונם על צד היותר אפשרי להם להפיק רצון ה', עד שפירש להם דעתו בו באמור להם די עד פה תבא ולא תוסיף: ואחר כי כן הודע נביא לבב חכמה שגם ככה עשה השמש בדעתו שנברא להאיר לארץ ולדרים עליה ולא הגיע לסוף דעתו של הבורא ית' והיה רוצה להשלים רצון קונו על צד היותר אפשרי לו להשפיע מאורו על הארץ וכו' שהיה בעת ההיא בהיותו קרוב לארץ משלים הקפתו בכל רגע ורגע כי הוא כגבור לרוץ אורח, ולכן היה בכל חצי הרגע אור ובחצי השנית מהרגע חושך כי כמו שהוא רץ ונמהר כך הצל הבא אחריו אף הוא רץ ונמהר, ועל כן לא התמהמה האור במקום אחד בכדי שיהיה ראוי ליהנות מאורו אבל אתא בוקר וגם לילה ברגע אחד מבריק בזה אחר זה תמיד כברקים רב וימש חשך בחצי הרגע שבין כל ברק וברק, ככה היה הדבר בג' ימים הראשונים עד יום הרביעי וזהו ענין הערבוביא שהיה בעולם לדעתי אז ששמשו האור והחושך הראשונים יחד בין ביום בין בלילה וכו', ולכן עד יום ד' לא היה הבדלה והפרש בין יום ולילה כי הברקים לא ישבותו ולא ינוחו לא יום ולא לילה, אבל יוצאים ובאים דחופים ומבוהלים ותכופים בזה אחר זה חצי הרגע ידבר החושך ואחריו יאיר נתיב האור הגדול, וזרח השמש ובא השמש ברגע אחד, לכן ביום רביעי גלה הקב"ה דעתו אל השמש ופירש לו כונתו ודעתו שרצונו שהקפתו יהיה ברקיע השמים רחוק מאד מן הארץ ואז יהיה תקופתו בדרך רחוקה ורחבה, עד שעם היותו גבור לרוץ אורח יצטרך בכל זאת בהכרח לשהות בהקפתו כ"ד שעות באמרו יהי מאורות ברקיע השמים (בראשית א) וממקום גבוה מאד יאיר לארץ לא סמוך לארץ כדי להבדיל בין היום ובין הלילה, כלומר ע"י שישהה בהקפתו כ"ד שעות בזה יהיה על כרחו הבדל והבחנה בין היום ובין הלילה כי יהיה משך האור על כל חלק מחלקי הארץ י"ב שעות וכן משך החושך י"ב שעות וכו'. ויאמר אלהים יהי אור (בראשית א) וכו' ויהי אור, כלומר היה תיכף כן ונתהוה האור וגם השמש וירח וכו' וירא אלהים את האור כי טוב ואין נאה לו ולחושך שישתמשו בערבוביא בין ביום בין בלילה מבלי תת מקום וזמן אל הבדל והפרש הנאה להם ונאה לעולם, ולכן ויבדל אלהים בין האור ובין החושך על ידי שתלה המאורות ביום רביעי ברקיע השמים רחוק מאד מן הארץ כדי שישהה בהקפתו כ"ד שעות ועי"ז יהיה י"ב שעות יום וי"ב שעות לילה, וזה ויקרא אלהים לאור יום כלומר לתחום האור ולמדתו שהוא י"ב שעות קרא יום ולחושך ותחומו קרא לילה כמובא למעלה (פ"ז מאמר זה), ומקרא ויבדל ויקרא אע"פ שנאמר ביום ראשון לדעת ר"ע וחכמים זאת אומרת על יום רביעי, כי התורה נדרשת בכלל ופרט תחלה כלל ואח"כ פרט, כאשר אמר הכתוב תחלה דרך כלל ויברא אלהים את האדם (בראשית א') ואח"כ פרט לך במקום אחר ואד יעלה מן הארץ וייצר ה' אלהים את האדם (בראשית ב'), ויהי ערב ויהי בוקר כלומר כל כ"ד שעות לא היה אלא ערב ובוקר בזה אחר זה וזרח השמש ובא השמש בכל רגע ובתשלום מספר ידוע מן ההקפות שהשמש היה עושה במשך כ"ד שעות של עתה נקרא יום אחד וכן יום שני ושלישי, והימים האלה נזכרים ונעשים מכ"ד שעות המחוברים מרגעים כאשר היו באחרית הימים שיעור הקפה אחת מן השמש והמשך הזה במספר הרבה הקפות שהיה עושה בג' ימים הראשונים אותו יום יום ידרשון עד יום הרביעי.
ועתה יקום אבי ראה גם ראה שהערבוביא הנזכר שהיה בשלשת ימי קדם לא בשגעון יתנהג אף הוא כדעת המזרחי והשפתי חכמים ז"ל שהיה ג' שעות יום ושעה אחת לילה ואח"כ בהפך ג' שעות לילה ושעה אחת יום והיה בלתי שומר מה מיום מה מלילה חוקה אחת רק פעם בזמן כך ופעם בזמן כך פעם בארוכה פעם בקצרה, אבל כאשר אמרתי אף הערבוביא היה לו חק ומשפט ולו סדרים חוקה אחת ודרך אחד, וכו'.
והנה זאת חקרנוה כן היא בין על דעת האומר שהארץ לעולם עומדת במקום אחד נח ולא נע והארץ שקטה רק השמש סובב והולך, בין על דעת הרוצה בתשובה וסבובה של הארץ, האומר שהארץ אף היא כאחת מצבא המרום במרום תסבב סביב השמש ברצוא ושוב כשאר כוכבי הלכת ונוע תנוע הארץ סביב השמש הנח במנוחה שלמה שהוא רוצה בה (קופערניקוס) איש פרוסיא, כי דעת לנבון נקל להבין שכל הדברים שזכרנו נאמרים באמת וצדק בין לזה בין לזה, כי אף אם השמש נח והוא מרכז הקפת הארץ ושאר כוכבי הלכת רק הארץ תסוב על צירה סביב מרכז עצמה בכל כ"ד שעות שע"י זה נעשה יום ולילה, נאמר לדעת ר' יעקב ודעמו שהארץ סבבה ככה בכל כ"ד שעות על צירה בג' ימים הראשונים תחת האור הנברא סביב לה אשר החצי ממנה יצא אל הפועל והאיר וחציו השני נשאר בכח ולא האיר, ונאמר לדעת החכמים ענין הערבוביא שלא הבין השמש דעת קונה ועמדה סמוך לארץ לא במקום אשר הוא שם עתה כדי להשפיע מאורו בכל האפשרי לארץ, והארץ אף היא טעתה בדבר הזה והכינה את עצמה לקבל מאור השמש בכל האפשרי אשר ע"כ היתה מסבבת על מרכזה בכל רגע ורגע לא פעם אחת בכל כ"ד שעות כדי לקבל אור השמש על כל חלק מחלקיה בכל רגע ולכן לא התמהמה האור בשום מקום בארץ בכדי שיהיה ראוי ליהנות מאורו אבל אתא בוקר וגם לילה בכל רגע ושמשו האור והחושך הראשונים יחד בין ביום ובין בלילה בערבוביא כל ג' ימים הראשונים, אך ביום הרביעי גלה הקב"ה דעתו אל השמש והארץ באמרו יהי מאורות ברקיע השמים כלומר במקום מרכז הקפת הארץ תקופת השנה שלה שהוא מקום גבוה מאד שם תעמוד השמש לא סמוך לארץ וכו', להבדיל בין היום ובין הלילה, כלומר שהארץ תסוב על צירה פעם אחת בכל כ"ד שעות לא בכל רגע כדי שישהה האור על כל חלק מן הארץ י"ב שעות ויהיה יום, וככה ישהה החושך על כל חלק ג"כ י"ב שעות ויהיה לילה, ולימים ושנים כלומר שבהקפתה את השמש שהיא מרכזה אשר רחוקה ממנה כ"ד מיליאן פרסאות פעם אחת בהכרח תשהה ימים רבים עד שובה אל מקומה ותתם השנה ויהי לתקופת השנה שלה שס"ה יום ה' שעות מ"ט דקים: - ↑ אפיקורסות זו היתה רווחת בזמנו והיא כונתה דאיזם ומינות זו סברה כאלו עזב ה' את הארץ, והעולם הוא מכונה מושלמת שנוצרה על ידי האל ואחר כך היא כבר עומדת רבבי רבבות שנים ברשות עצמה חלילה וחלילה
- ↑ על שם האליל פלוטו – אליל השאול בחזיונות נבאי האלילים הרומיים
- ↑ Theory of the Earth
- ↑ Principles of Geology
- ↑ Description Geologiques des Environs de Paris
- ↑ Strata Identified by Organized Fossils
- ↑ עד תקופת הראשונים השם מחצב היה רק על אבנים שנחצבו, כמו במלכים (ב פרק יב) וְלַגֹּדְרִים וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן ובדברי הימים (ב פרק לד) וַיִּתְּנוּ לֶחָרָשִׁים וְלַבֹּנִים לִקְנוֹת אַבְנֵי מַחְצֵב . וכן במשנה שביעית (פרק ג ) לֹא יִפְתַּח אָדָם מַחֲצֵב בַּתְּחִלָּה לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ: שפירש הרמב"ם פירוש המשניות (שם) מחצב - מקום בתוך שדהו יחצב ממנו האבנים,
- ↑ שימוש מוקדם במושג "גאולוגיה" נעשה על ידי החכם רישאר אונז'רוויל המוכר גם כ"רישאר דה בירי", על מנת להבדיל בין עקרונות אלוקיים-רוחניים לעקרונות גשמיים-ארציים
הבסיס לערך באדיבות ויקיפדיה למעט הפרקים: בריאת ההרים והמחצבים,צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם הראשון והשני,זה לעומת זה: החכם מלבי"ם.
ערך זה מכיל דפי טיוטה וניסוי וטעייה של ניסוח המבט התורני בנושא גאולוגיה וכנגד חילוניות. 