משתמש:מהדורא קמא/גאולוגיה
 |
למושגים, תחומים ומאמרים בנושא גאולוגיה, ראו פורטל הגאולוגיה |
גאולוגיה (בלשה"ק חכמת המחצבים) היא אחד ממדעי הטבע, ענף בתחום מדעי כדור הארץ. הגאולוגיה חוקרת את הגאוספירה – כדור הארץ המוצק: את תכונותיה, את בריאתם , את מרכיביה השונים, את התהליכים הדינמיים המתרחשים בה (כגון רעידות אדמה, נדידת היבשות וצורות נוף) ואת אוצרות הטבע הטמונים בה. הגאולוגיה עוסקת גם בחקר המאפיינים המוצקים של גרמי שמים כגון כוכבי לכת, אסטרואידים, מטאוריטים, כוכבי שביט וכו'.
גאולוגיה חוקרת באמצעות מינרלים, סלעים, קרקעות ומאובנים את סדר בריאתו של כדור הארץ, התהליכים השותפים ליצירתו ולשינויים המתרחשים בו, והשפעתם על יצירת הנוף המגוון שאנו רואים. גאולוגיה מורכבת מתחומי מחקר רבים ומגוונים המפרקים את כדור הארץ ותכונותיו למרכיבים השונים, מספקים הסברים לתופעות ותצפיות, ושבים ומאחדים את המידע לתמונה שלמה.
מינות ואפיקורסיות השזורה במדע הגיאולוגיה
ערך מורחב – תשובת המינים בחכמת המחצבים
חכמי חכמת המחצבים בדורות האחרונים נמשכו אחרי המינות והאפיקורסות של עיקבתא דמשיחא ועל פי חכמות חדשות שנתחדשו להם הם מדמינים את גילו של כדור הארץ במספר מוגזם של שנים "כ-4.6 מיליארד שנה" והם מתעלמים אמת הפשטה שגילה בורא עולם במעמד הר סיני קבל עם ועולם ”כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ” וכל החכמות ומדעים שמתגלים להם בחכמת הטבע על תהליכים בשעת בריאת העולם הכל אפס ותהו כנגד יוצר בראשית, ומה שכן יש בהם מדת מה של אמת הכל היה כנוס ומכווץ בתוך ששת ימי בראשית בכוכו הגדול של יוצר בראשית הכל יכול.
כל המדעים אפילו אלו שכביכול נקראים מדעים מדוייקים, מיוסדים הם על הנחות שאין עליהם כל יסוד, כי אם הסכם בלבד, במדה הכי גדולה, כן הוא בהנוגע לענין המדע, דחקירת דברי ימי התפתחות האדמה. ומההנחות בו: באם נסכים שחוקי הטבע לא נשתנו כלל וכלל וכמו שהם עתה בשנת ה׳תשי״ט כן היו כל זמן המצאם בעולם, בלי שום שינוי, באם נסכים שלחץ האויר וגודל החום וכמות הרדיוס ועוד כמה מאות ואלפים ענינים בארץ היו לפ״ע כמו שהם עתה, ועוד ועוד כמה הסכמות שאין עליהם כל ראיה, והעיקר — באם נניח שבריאת העולם אי אפשר שתהיי באופן מסודר ומפותח כ״א דוקא בריאת כמה אטומים שלאחרי הבריאה צריכים להתחבר אחד להשני, וחבור זה אפשרי רק באופן וקצב דעתה שלא נשתנו כלל וכלל ואפילו כשהי׳ העולם תוהו ובוהו, אזי דרוש מספר שנים כך וכך עד שיצא העולם מגדר תוהו ועד שיעשה חי ומדבר וכר. ובאם בטל חלק הנחות האמורות, אזי בטלים כל מסקנות המדעים, ומה מקום בשכל לומר שא״א להקב״ה לברוא בן אדם כאדם הראשון כמו שהוא — אלא מוכרח לברוא רק אטומים שיתקבצו אח״כ זה אל זה מעצמם וכד?
— אגרות קודש (לרמ"מ מלובביץ זי"ע) א׳ סיון, תשט״ז
כל החכמות החיצוניות של זמננו, שבהבליהם לומדים אותן על דרך אפיקורסות, הן לעתיד לבא כולן יהפכו לכלים ללמוד גדולתו וענותנותו ית', והיינו ניצוצות הקדושה שבהן
— מכתב מאליהו חלק ה עמוד תסג
התפתחות המחקר הגאולוגי
עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת וכו' אוֹמֵר בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית— משנה ברכות ט' ב'
גאולוגים פיתחו שיטות להבנת מבנהו, החומרים המרכיבים אותו ותהליכים המתרחשים בו. תאוריה גאולוגיאות הן תוצר של מחקר ממושך. בחינת ההיסטוריה של המחקר הגאולוגי מלמדת על התפתחות בהבנת כדור הארץ והתהליכים המתרחשים בו.
הגאולוגיה בעולם העתיק
באומות העולם היסודות המדעיים של הגאולוגיה טמונים ביוון העתיקה, ושם גם נמצאו החל מהמאה השישית לפנה"ס העדויות הראשונות לניסיון מעמיק למצוא ולתעד הסברים על תופעות הטבע הנצפות הקשורות בכדור הארץ: פיתגורס ראה אניות מתקרבות והבחין כי את תורניהן ניתן לראות לפני הגוף, ומכך הסיק כי כדור הארץ כדורי – זאת בתקופה בה האמינו כי הארץ שטוחה. קסנופנס תיעד מאובנים שמצא בהרים וכמוהו גם הפילוסוף הנודע הרודוטוס, ואמפדוקלס השאיר תיאור מפורט ראשון של התפרצות הר הגעש אטנה. אחת השאלות העיקריות שהעסיקו את הפילוסופיה בזמנו של אמפדוקלס הייתה "ממה מורכב העולם?", ותשובתו הייתה כי כל המצוי בעולם מורכב מתערובות של ארבעת היסודות הראשוניים, כפי שהאמינו בתקופתו: אש, אוויר, אדמה ומים.
בהתבססו על ארבעת היסודות של אמפדוקלס פיתח אריסטו מודל שלפיו שולטות בעולם ארבע תכונות: חום וקור, יובש ולחות, שצירופיהן יוצרים את ארבעת היסודות:
- חום ויובש יוצרים את האש
- חום ולחות יוצרים את האוויר
- קור ויובש יוצרים את האדמה
- קור ולחות יוצרים את המים
ההבדלים בין חומרים הוסברו על ידי שוני ביחסים הכמותיים שבין התכונות. תאוריה זו הסבירה, למשל, כיצד חימום הופך מים לאדים (אוויר) ומשאיר כלי ריק (אדמה). בתאוריה זו מופיעים הניצנים הראשונים למדעי הטבע: חיפוש גורם משותף למספר רב של תופעות והתבססות על תצפיות.
אריסטו גם גרס כי הבנת העולם ניתנת להשגה רק באמצעות חשיבה לוגית המבוססת על מידע שנרכש באמצעות החושים, כל כמה שידע זה עשוי להיות פגום. הוא היה, ככל הנראה, הראשון לבסס תאוריה מדעית על בסיס תצפיות. למשל, לאחר שהבחין בסימנים של סחף והרבדה באדמה, הסיק שכדור הארץ משתנה ובקצב מאוד איטי, כל כך איטי שאינו ניתן להבחנה במהלך חייו של אדם אחד.
בעבודתו "על אבנים" תיאר תאופרסטוס, תלמידו של אריסטו, עפרות ומינרלים רבים ממכרות מקומיים. הוא דן בסוגים שונים של שיש וחומרי בנייה אחרים, למשל אבן גיר, ועשה ניסיון ראשוני לסווג את התכונות השונות של המינרלים, כגון קשיות.
חברי האטומיסטים – לוקיפוס ותלמידו דמוקריטוס – טענו כי כל החומרים מורכבים מגופיפים, חלקי יסוד שאי-אפשר לחלקם – אטומים (ביוונית: אטומוס). לטענתם, כל החומרים מורכבים מצירוף של אטומים שונים ביחסים משתנים, ויוצרים את תכונות החומר: קור, חום, צבע וקשיות.
ארטוסתנס, הספרן המפורסם מאלכסנדריה, הצליח בדיוק מפתיע לחשב את קוטר כדור הארץ על ידי שימוש בצל ובחוקי הגאומטריה.
מאוחר יותר, בתקופת רומא העתיקה, עסק פליניוס הזקן ביצירתו תולדות הטבע, בדיון נרחב על מינרלים ומתכות שהיו בשימוש נפוץ. הוא סיווג נכונה את הענבר כשרף מאובן על פי החרקים שנכלאו בו, והניח את היסוד למדע הקריסטלוגרפיה בזהותו את צורות ההתגבשות של היהלום.
ימי הביניים והרנסאנס
מדענים כהיסטוריון הרפואה פילדינג ה' גאריסון בן סוף המאה ה-19, מחזיקים בדעה שמקורה של הגאולוגיה המודרנית בעולם האסלאם. ב"מבוא להיסטוריה של הרפואה" (An Introduction to the History of Medicine) משנת 1913 כתב גאריסון: "הסרצנים ("פראים") עצמם היו מחוללים לא רק של האלגברה, הכימיה והגאולוגיה, אלא של הרבה שיפורים ושיכלולים לכאורה של הציוויליזציה, כמו תאורת הרחוב, שמשת החלון, זיקוקים, כלי מיתר, פירות מתורבתים, בשמים, תבלינים ועוד".
אבו א-ריחאן אל-בירוני, שהיה אחד מראשוני הגאולוגים המוסלמיים, כתב על הגאולוגיה של הודו: "אבל אם אתה רואה את אדמת הודו במו עיניך ומהרהר על טבעה, אם אתה שוקל את האבנים המעוגלות הנמצאות בארץ בכל עומק שתחפור, אבנים שהן ענקיות ליד ההרים במקום שהנהרות זורמים בפראות; אבנים שהן קטנות במרחק גדול מן ההרים ובמקום שהזרם איטי יותר; אבנים הנראות כתושות לחול במקום שהזרימה מתחילה לדעוך ליד שפכם או ליד הים – אם אתה שוקל את כל אלה אתה יכול בקושי רב שלא לחשוב כי הודו הייתה פעם ים אשר התמלא בהדרגה על ידי סחף הנחלים".[1]
אבן סינא הניב תרומה משמעותית למדעי הטבע בחיבור האנציקלופדי "כיתאב אל שיפאא'" (ספר הריפוי), ובו – במאמר על מינרלוגיה ומטאורולוגיה מופיעים הסברים על צורת בריאתם של הרים, תרומתם של הרים ביצירת עננים, מקורותיהם של המים ושל רעידות אדמה, בריאתם של מינרלים ורבגוניות פני הקרקע של כדור הארץ. תפישות אלה כלולות גם ב"תאוריה של הארץ" של ג'יימס האטון. הבריטים – הפילוסוף סטיבן טולמין והסופרת ג'ון גודפילד – העירו בשנת 1965 על תרומתו של אבן סינא: "כבר בשנת 1,000 לספירה הציע אבן סינא היפותזה על מקורם של רכסי הרים, שהעולם הנוצרי החשיב לקיצונית שמונה מאות שנים מאוחר יותר".[2]
אחד מן המדענים המעניינים בסין של ימי הביניים היה שן קואו, מלומד ואיש אשכולות שעסק בתחומי מדע רבים בני זמנו. בתחום הגאולוגיה היה שן קואו אחד מן המדענים הראשונים שניסח תאוריה בגאומורפולוגיה המבוססת על תצפיותיו בהתרוממות משקעים, סחיפת קרקעות, הרבדה של טין ומאובנים ימיים שנמצאו בהרי טאיחאנג, מאות קילומטרים מן האוקיינוס השקט. בנוסף הוא ניסח תאוריה של שינוי אקלים הדרגתי לאחר שצפה בבמבוק מאובן עתיק שנמצא במעבה האדמה ליד העיר ינ'אן במצב שימור טוב בשל תנאי האקלים היבש של מחוז שאאנשי.
לאונרדו דה וינצ'י התעניין בתחומי מדע רבים ועסק לא מעט בגאולוגיה, במבנה הקרקע ובחקר מאובנים, והבחין שהמאובנים הנמצאים בסלע היו פעם יצורים חיים. לתובנה דומה הגיע מעט אחריו גם ניקולאוס סטנו.
גאורגיוס אגריקולה היה רופא גרמני שטיפל בכורים באחד מאזורי המכרות בגרמניה. שמו המקורי היה גאורג באוור ו"אגריקולה" הוא כינוי שניתן לו שפירושו בלטינית: איכר. אגריקולה התעניין בסלעים ובמינרלים, מתוך כוונה למצוא חומרים שיוכלו לשמשו למטרות רפואיות. הוא פרסם ספרים אחדים על סלעים ומינרלים, שאחד מהם שימש מקור מידע עיקרי לחוקרים, לכורים ולמעבדי מתכות במשך כמאתיים שנה. בשל גישתו המדעית נחשב אגריקולה לאבי התורה של חקר המינרלים – המינרלוגיה.
ג'ורג' אוון הוולשי למד טופוגרפיה, ובמהלך לימודיו ערך תצפיות שיטתיות על הגאולוגיה של ויילס ובעיקר על שכבות אבן גיר ופחם. אף שלא יסד תאוריה גאולוגית על סדר בריאתם של השכבות וכתביו לא התפרסמו עד 1796, הוא זכה למוניטין רב ונחשב לאבי המחקר הגאולוגי הבריטי.
המאה ה-17
תניא ר' יוסי אומר אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות עומדות ואין יודעות על מה הן עומדות הארץ על מה עומדת על העמודים שנאמר (איוב ט,ו) המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון— חגיגה יב ע"ב
ניקולאוס סטנו מדנמרק תרם רבות לפלאונטולוגיה והניח את היסודות למדעי הסטרטיגרפיה והקריסטלוגרפיה. לזכותו נזקפים ניסוחם של עקרונות יסוד בסטרטיגרפיה כעקרון הסופרפוזיציה ועקרון האופקיות המקורית המפורטים בהמשך. סטנו ניסח עקרון נוסף הידוע בפשטות כ"חוק סטנו", או "חוק הזוויות הקבועות של סטנו": כשהוא מסתמך על מחקר גבישי הקוורץ קבע סטנו שהזוויות בין פאות מקבילות בגבישים מאותו חומר זהות בכל הדגימות של המינרל או החומר. עקרון זה היווה פריצת דרך מהותית והוא מונח בבסיס המחקרים שנעשו אחר כך על מבנה הגביש.
במאה ה-17 הבחינו אנשי דת שבכל תרגומי התנ"ך רק הפרטים הגאולוגים והגאוגרפים היו זהים בכל הגרסאות. בעקבות כך התעוררה התעניינות כללית בגאולוגיה, שמטרתה הייתה ליצור תאוריה גאולוגית העולה בקנה אחד עם הסיפור התנ"כי, בפרט על המבול. על פי התאוריה, הסטרטות השונות תואמות את המאורעות התנכ"יים. ואכן, התאוריה הרווחת נשענה על ספרו של ויליאם ויסטון "תאוריה חדשה של הארץ" (A New Theory Of The Earth) שהתפרסם ב-1696,[3] ובו ויסטון טוען בזכות התרחשותו של מבול על פי הראיות שמספקות הסטרטות של כדור הארץ.
המאה ה-18
ביאר הכתוב סדר גאולה העתידה וכו' היאך תהי' חשיבות ישראל בעיני אומות העולם אחר שהיו שפלים כל כך כמה מאות שנה וכו'. והנה בשנות הבינים כאשר כסה אופל הבערות בעולם לא היו חכמי אומות העולם חוקרים בחכמת הטבע ולא חקרו אלא באמונתם ובמה שלמעלה מהטבע רק בכח המדמה. ועל כן היו ישראל הנלוזים מכל חכמתם וארחותם בזוים בעיניהם. כי לא ידעו את ה' וישראל עמו וכח חכמתם. אבל כאשר אשא אל שמים ידי שאתם כחי לגלות כל סתרי הטבע כמה השפעה יש בכל יסוד ובכל בריאה להשפיע ברכה וטובה בעולם וכו', ויהיו אז חכמי אומות העולם חוקרים בזה הרבה עד שיעמדו על נפלאות הבורא ית'. ובזה שיהיו עסוקים בחכמת המשפיעים יכירו כח ישראל וחכמתם מלבד שבזה לא נגרע חכם. ואדרבה מעתה יכירו וישכילו חכמת ישראל ותעודתם מכבר לעבוד אך את ה' יוצר כל הבריאה וממילא יתגדל שמו יתברך בעולם וכו'. מש"ה אמר דבזה שיגלה סתרי הטבע המשפיעים בשפע רב אשר לא ידע אדם מזה עד כה אז יתגלה כבודו וחי לעולם וממילא יכירו חשיבות ישראל עמו ויהיה מה שיהיה שכך היה ביציאת מצרים דאיזה משך לפני הגאולה היו בני ישראל חשובים בלב פרעה ועבדיו
— העמק דבר דברים לב מ
באמצע המאה ה-18 התבססה הגאולוגיה כענף מדעי. מוזיאון הטבע הלאומי הצרפתי היה הראשון לקבוע משרת הוראה לתחום זה כבר ב-1741. היה זה צעד חשוב לקראת התפתחות הגאולוגיה ובהכרת חשיבות הפצתו הרחבה של הידע.
ב-1749 פרסם חוקר הטבע הצרפתי ז'ורז'-לואי לקלאר את ספרו "Histoire Naturelle", שבו תקף באופן גלוי את "תאוריה חדשה על הארץ" של ויליאם ויסטון, ובעקבות ניסויים שערך טען ובעקבות ניסיונות שערך הוא טען ששורות המחצבים של כדור הארץ לא ניתהוו כלל בשעת המבול אלא הם נבראו הרבה קודם לכן במשך בריאת העולם.
לקלאר היה זה שהתווה את השם "גאולוגיה" בהקשר למחקר כדור הארץ באותם ימים, אך המונח לא התקבל היטב עד פרסום האנציקלופדיה הגדולה בשנת 1751 בידי דני דידרו. השימוש הראשון במושג "גאולוגיה" בפרסומים מקצועיים נעשה על ידי שני מדענים שווייצריים: הגאולוג והמטאורולוג ז'אן-אנדרה דלוק והוראס-בנדיקט דה סוסיר. שימוש מוקדם במושג "גאולוגיה" נעשה על ידי רישאר אונז'רוויל המוכר גם כ"רישאר דה בירי", על מנת להבדיל בין עקרונות תאולוגיים-רוחניים לעקרונות מדעיים-ארציים.
ב-1755 פרסם הפילוסוף עמנואל קאנט את "היסטוריה אוניברסלית ותאוריה של השמים" (Allgemeine Naturgeschichte und Theories des Himmels) בו הוא הניח את הדעה שיש לחקור סדר בריאת שורות המחצבים שבכדור הארץ ללא כל קשר עם אמונות דתם ועם חזיונות משלמעלה מהטבע שנחזו בכח המדמה של אנשי דתם. במרכז צרפת טיילו המינרלוג ז'אן-אטיין גוטאר והגאולוג ניקולא דמארה ותיעדו את תצפיותיהם במפות גאולוגיות. גוטאר תיעד גם את תצפיותיו על היסודות הגעשיים של אזור זה.
עד שנות ה-70 של המאה ה-18 היה כבר חקר כדור הארץ עיסוק נפוץ, והתערערה התפישה שלפיה הדת הנוצרית הוא מקור מהימן לצורך מחקר גאולוגי. עם זאת, מדע הגאולוגיה לא נכלל באנציקלופדיה בריטניקה עד למהדורה הרביעית שיצאה לאור בשנת 1809.
העניין המתגבר בטבעו ובמקורו של כדור הארץ עורר עניין במינרלים ובמרכיבים אחרים של קרום כדור הארץ. יותר מזה, התגברות החשיבות הכלכלית של כרייה באירופה החל מאמצע המאה ה-18 וניצניה של המהפכה התעשייתית הפכה את הידע המדויק על עפרות ותפוצתן לחיונית ביותר. מלומדים החלו ללמוד את הרכב כדור הארץ באופן שיטתי, תוך השוואה מפורטת ותיאור לא רק של האדמה אלא גם על מציאותן של מתכות יקרות למחצה שחשיבותן הלכה ועלתה. ככל שניתן היה למצוא ביעילות רבה יותר אדמת מכרות פורייה ולזהות עפרות המכילות מתכות, ניתן היה להפיק מכך רווח גדול יותר. דחף זה להצלחה כלכלית הזין את הגאולוגיה והציב אותה במרכז ההתעניינות, והפך אותה לנושא נחשק. עם גדילת מספר האנשים שבחרו ללמוד אותה, התרבו התצפיות והתווסף ידע רב יותר על כדור הארץ.
צורך כלכלי זה הביא את אברהם גוטלוב ורנר לפרסם בשנת 1774 את הספר "על טבעם החיצוני של מינרלים" (Von den äusserlichen Kennzeichen der Fossilien), אשר הביא לו הכרה נרחבת מאחר שהציג פירוט שיטתי לזיהוי מינרלים הנשען על תכונותיהם החיצוניות. ורנר גם הציע תאוריה לפיה היה כדור הארץ בתחילתו מכוסה מים וכך נוצרו שכבות הסלעים שאנחנו מכירים היום. התאוריה נקראה נפטוניזם על שמו של נפטון, אליל הים במיתולוגיה הרומית. התאוריה ניסתה ליישב בין הראיות הגאולוגיות לסיפור התנ"כי. תומכי וורנר נטו להיות "קטסטרופיסטים" – שהגנו על התפיסה לפיה שינויים במערכות המחצבים נעשו באירועים קטסטרופיים בממדים עצומים כמו המבול.
בריאת ההרים והמחצבים
- ערך מורחב – בריאת ההרים והמחצבים
כמו כל ברואי בראשית אף ההרים והמחצבים נבראו בעיקרם ושורשם ביום הראשון[4] תחלה נברא המצוק והמרכז ואליו התחברו רגבים ע"י כח המושך שיש לו עד שנעשה הכדור כולו [5] וכך הלכו המחצבים ונבראו וצמחו והשתלמו עד היום השלישי שאז נשלם גדילתם וצמיחתם ונתראה היבשה והם נתגלו בזמנם במלא צביונם וקומתם [6] ומכל מקום גם אחר יום השלישי נמשכה בריאת ההרים והמחצבים במשך כל ששת ימי בראשית ואף אחרי כן נמשך יצירתם עד דור אנוש [7] ומקצתם נבראו רק בזמן המבול [8].
ידוע בספורי קורות הטבע, דבתחילת הבריאה היתה הארץ כדורית לגמרי, ולא היה בעולם לא הר ולא בקעה, ותמונה זו היא טבעית כמו כל צבא השמים וכו', ואולם ברבות הימים על ידי הרוחות המסתערות בלי הפסק, ועל ידי המבול המים אשר נתהוה בארץ, נסתבבו מזה הרים וגבעות, כאשר אנו רואים היום בתחתית הארץ אילנות ועצמות חיות שונות, והרבה מהם שאינם שכיחים באקלימים הללו וכו', [פ' הרים] לא היה מתחלת הבריאה כלל רק נתהוו אחר כך במשך הזמן וכו' על ידי השתלשלות חוקי הטבע אשר חקק ה' במעשי בראשית והמה מסובבים רחוקים
— מהר"ץ חיות נדה (דף כג ע"א,ד"ה המפלת דמות הר)
את בריאת ההרים והמחצבים יצר ה' על ידי השתלשלות חוקי הטבע אשר חקק ה' במעשי בראשית והמה מסובבים רחוקים שסובבו את בריאת ההרים והמחצבים[9] ובתחילה התחברו רגבים ע"י כח המושך שחקק ה' בחוקי הבריאה עד שנעשה הכדור כולו[10] ואחר כך עוד בטרם הרים ילדו עשה ה' רוחות עזות הסוערות בלי הפסק ועל ידי רוחות הללו הוליד ה' את ההרים הגבעות והמחצבים בצביונם וקומתם[11] וכן עשה ה' הרי געש המוריקות אבני אש[12]
צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם
- ערך מורחב – תשובת המינים בחכמת המחצבים
- ערך מורחב – צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם
החת"ם סופר על ספר הברית
|
|---|
|
בשנות ה-מ' של המאה השישית לאלף השישי השפיע ה' מחכמתו השגה חדשה בחכמת מעשי בראשית וגלה נסתרות ממה שהיה בששת ימי בראשית ובפרט בשלושת הימים שבהם נבראו עיקרם של ההרים והמחצבים. חכמה זו ירדה מן השמים לארץ וחכמי ישראל הדבקים באמונת החידוש נטלו חכמה זו וביארו בה הבנה חדשה של מה שהיה בבריאת העולם ובפירושים חדשים על דברי חז"ל בעניני מעשי בראשית. וזה לעומת זה חכמי אומות העולם הדבקים באמונת קדמות העולם לקחו את החכמה הזו ממש למקום מינות ואפיקורסות ופירשו חכמה זו על פי הבליהם באמונת קדמות העולם.
צדיקים ילכו בם
בשנות ה-מ' של המאה משישית לאלף השישי כתב הגאון המקובל האלוקי ר' פנחס אליהו הורביץ בספרו 'בספר הברית' (חלק א מאמר ד שני המאורות - פרק ד – ט) [13] והוא כותב שנתחדש לו כפי אשר יצוה ה' חסדו עלי, והיה לך למשיב נפש ולמאירת עינים באור שבעת הימים. וחידושו נסוב על דברי רש"י בהפרשה הראשונה בתורה פרשת מעשי בראשית, רש"י כותב שם וז"ל: וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך וכו'. לפי פשוטו כך פרשהו, ראהו כי טוב, ואין נאה לו ולחשך שיהיו משתמשין בערבוביא, וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה וכו' יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה. משנגנז האור הראשון, אבל בשבעת ימי בראשית, שמשו האור והחשך הראשונים יחד, בין ביום בין בלילה
ועל זה חידש הגאון המקובל האלוקי ר' פנחס אליהו הורביץ שהצורה שבה במשך ימי בראשית[14] שמשו האור והחשך הראשונים יחד בערבוביה בין ביום בין בלילה. הוא שבימי בראשית בכל חצי הרגע היה אור ובחצי השנית מאותו הרגע היה חושך כי כמו שהוא רץ ונמהר כך הצל הבא אחריו אף הוא רץ ונמהר, ועל כן לא התמהמה האור במקום אחד אלא אתא בוקר וגם לילה ברגע אחד מבריק בזה אחר זה תמיד כברקים רב וימש חשך בחצי הרגע שבין כל ברק וברק[15].
אותם השעות של ששת ימי בראשית אינם שיעור שעות של ימים אלו אלא הם ארוכים וגדולים שיעור זמן גדול כנודע
— שו"ת תורה לשמה ס' תק"ג
הרי שבימי בראשית על אף שימים אלו היו ימים ממש של משך כ"ד "שעות שוות" כמו כל ימים רגילים של ששת ימי המעשה, מכל מקום בדרך פלא בשבעת ימים אלו היו דחוסים ומכונסים אלף אלפי אלפים ורבי רבבות "שעות זמניות".
פושעים ייכשלו בם
חכמת האומות גם כן מן השם יתברך שהרי נתן להם מחכמתו יתברך. ודבר זה בארו חכמים במסכת ברכות (נ"ח ע"א) הרואה חכמי אומות העולם אומר ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם— נתיבות עולם א - נתיב התורה - פרק יד
זה לעומת זה בשנות ה-מ' למאה השישית נתחדש להחכם בחכמת הטבע ובחכמת המחצבים החכם ג'יימס האטון על יסוד חקירתו בטבע ובמחצבים נתחדש לו שעל פי סדרי הבריאה שמוכרח שבריאת ההרים והמחצבים לקחה משך זמן של אלף אלפי אלפים ורבי רבבות שעות זמניות. ועל יסוד הבנה זו נתחדש לו מערכה חדשה ועוד הרבה ביסודות גדולים בחכמת המחצבים. אולם הוא פירש את מה שנתגלה לו על פי אמונת קדמות העולם ולקח את החכמה הזו למקום מינות ואפיקורסות[16].
אולם כל מקום שפקרו המינים תשובתם בצידם, וגם כאן תשובתו בצידו שכל אותם אלף אלפי אלפים ורבי רבבות "שעות זמניות" שבהם נבראו ההרים והמחצבים היו דחוסים ומכונסים בשבעת ימי בראשית שהיו שבעת ימים ממש של משך כ"ד "שעות שוות". כאן בהמשך נביא את המערכה החדשה שנתחדשה להחכם ג'יימס האטון בחכמת המחצבים ואת היסודות הגדולים שחידש בחכמה זו ונפרשם על דרך האמת על פי באמונת החידוש וכפירוש דברי חז"ל על מעשי בראשית, ונעמידם ונפרשם כמו שבאמת ירדה חכמה זו מהשמים כשהשפיע ה' מחכמתו את השגה הזו קודם שניטלה למקום מינות ואפיקורסות, והסירותי דמיו מפיו, ושיקוציו מבין שיניו, ונשאר גם-הוא לאלוקינו, ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם.
עדות ה' נאמנה מחכימת פתי להשיב דבר לחכמי הגעאלאגיא, [פ' חכמי חכמת המחצבים] שחופרים בעמקי האדמה וכו' והם מוכיחים מזה קדמות העולם, כי יחשבו את האדמה שעשויה מינים מינים, שבכל עומק ידוע יש מין אדמה אחרת וכו', ולפי חשבון כמה היה צריך עד שיולדו שטחי האדמה שהעולם קדמון מרבוא שנים וכו', וכל זה הבל וריק וכו' ולו חכמו ישכילו זאת ויראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולת שאול.
— מלבי"ם בראשית ז כג
המדען ג'יימס האטון
חוקר הטבע הסקוטי ג'יימס האטון יצא בשנת 1785 נגד הנפטוניזם של ורנר עם תאוריה משלו שכונתה פלוטוניזם על שם פלוטו – אליל השאול במיתולוגיה הרומית. הוא הציג אותה במאמר "תאוריה של הארץ" (Theory of the Earth), אותו הגיש ל"אגודה המלכותית של אדינבורו" בשנת 1788. ההנחה שנמצאה ביסוד השקפתו כי התהליכים המעצבים את פני כדור הארץ הם איטיים ואחידים (אוניפורמיים) הובילה אותו לנסח את עקרון האחידות. כלומר שכמו שכיום אנו רואים לפנינו שעוברים על ההרים והמחצבים באופן קבועה תהפוכות והשתניות אט אט ידי רוחות ומבולי מים, כן ממש היה גם מעיקרא במשך כל אותם אלף אלפי אלפים ורבי רבבות "שעות זמניות" שהיו דחוסים ומכונסים בששת ימי בראשית. הרים נבראו בששת ימי בראשית באיטיות על ידי התכה איטית של חומר במעמקי האדמה כתוצאה מהלחץ העצום של מי הים, נשחקו והורבדו כסלעי משקע במעמקי הים וסלעים אלה התרוממו והפכו לאדמה יבשה, שנסחפת לים וחוזר חלילה.
בהכללה, אם כן, בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 היו שתי תפיסות מנוגדות. אחת, המזוהה עם וורנר ואחרים, האמינה בקטסטרופות, ובמים כמחוללי השינוי העיקרי אחרי ששת ימי בראשית. התפיסה השנייה, המזוהה עם האטון ואחרים, האמינה שהארים והמחצבים נבראו בששת ימי בראשית בשינוי איטי ואחיד, ובחום ובלחץ כמחוללי השינוי העיקריים.
בויכוח בין שתי הגישות הייתה ידם של ה"פלוטוניסטים", חסידיו של האטון, על העליונה. הם סברו כי סלעים נבראו בתהליכים געשיים מהשקעה של לבה הפורצת מהרי געש, והצליחו להסביר הימצאותם של סלעים מותכים כגון בזלת טוב יותר מה"נפטוניסטים" - חסידיו של ורנר - שהתקשו להסביר כיצד היו יכולים להיווצר סלעים כאלה בכח המים והרוח בלבד. עבודתם של האטון ערערה על התאוריות המקובלות אז על בריאת ההרים והמחצבים בזמן המבול. ערעור זה סימן נקודת מפנה במחקר כדור הארץ.
חיזוק נוסף נגד הקטסטרופיסטים היה הספר "עקרונות הגאולוגיה" (Principles of Geology) שפרסם הגאולוג הסקוטי צ'ארלס לייל ב-1830 וזכה להצלחה. בספר זה הציג לייל הוכחות משכנעות מרחבי אירופה לתאוריות של האטון, ואת עקרון האחידות סיכם לייל בביטוי: "ההווה הוא המפתח לעבר".
המאה ה-19
מניעים כלכליים ביישום מידע גאולוגי הביאו ממשלות לתמוך במחקר הגאולוגי. במהלך המאה ה-19 מימנו ממשלות רבות סקרים גאולוגיים אשר סיפקו מפות גאולוגיות של אזורים נרחבים וסיפקו מידע על מיקומם של מינרלים שימושיים – מידע בעל חשיבות לתעשיית המכרות של אותן מדינות. מחקר גאולוגי במימון ממשלתי איפשר לרבים ללמוד גאולוגיה, להיעזר בטכנולוגיה ובטכניקות מתקדמות ולהרחיב את המחקר הגאולוגי.
בתחילת המאה ה-19 הורכב הטור הסטרטיגרפי המתאר את סדר שכבות הסלעים בכדור הארץ ואשר נשען על מידע שסיפקו הנפטוניסטים והפלוטוניסטים של המאה ה-18. להרכבת הטור תרמו הביולוג ז'ורז' קיווייה והמינרלוג אלכסנדר ברוניאר, שניהם מצרפת, שפירסמו בשנת 1811 את "תיאור הגאולוגיה של סביבות פאריז" (Description Geologiques des Environs de Paris), והמודד האנגלי ויליאם סמית. עבודתם של השלושה הולידה את הסטרטיגרפיה, מיפוי שכבות הסלע בכדור הארץ.
סמית עצמו אחראי למהפכה גאולוגית חשובה – קביעת גילן של שכבות סלע ויצירת היסוד לבניית לוח הזמנים הגאולוגי. כאספן מאובנים מושבע הוא הבחין בשיטתיות בהימצאותם במקומות שונים, ומצא קשר בין שכבות סלע שונות למאובנים שמצא בהן. סמית ערך חתך דרך שכבות סלע וגילה בהן סדר הופעה זהה של מאובנים, באמצעותם קבע גיל יחסי לשכבות הסלע. על פי זמן בריאתם וסוגם של המאובנים, הגדיר סמית 3 עידנים גאולוגיים חשובים:
- עידן הפלאוזואיקון
- עידן המזוזואיקון
- עידן הקנוזואיקון
ב-1815 פרסם סמית מפה של אנגליה ובה סימן את השכבות לפי המאובנים שבהן וב-1816 את "זיהוי שכבות סלע בעזרת מאובנים של בעלי חיים" (Strata Identified by Organized Fossils).
ועתה אחי ידידי ראו על איזה בסיס אדני תורתנו הקדושה מונחים, כי הסוד הזה שנמסר לאבותינו ורבותינו, והם גלוהו לנו זה כמה מאות שנים מצאנוהו שוב שהטבע ברורה לעינינו בזמנים המאוחרים כבזמנינו הבהירה ביותר.
דהרוח המשתוקק שבאדם, החפץ לגלות כל העלומות, חקר וחפר ויחפש כחולדה בקרבים של האדמה בהרים היותר גבוהים שבעולם וכו' גם חתרו במעמקי ארץ ובקרביה איזה מאות קלאמטר עמוק החת פני העליון של הארץ חפשו בבערגווערק, ומצאו תוך עובי האדמה ד' סדרים וכל אחת למעלה מחבירתה כל אחד מין אדמה אחרת, ובין סדר לסדר מונחים ברואים שנתקשו ונתהוו בתוארם לאבן וכו'
והברואים שבין שורת אדמה לחברתה מצאו תמיד שאותם שמונחים בשורה התחתונה שבארץ, הם בנויים בגודל ענקיי יותר מאותם שמונחים בשורה של מעלה ממנה וכמו כן אותן שמונחים בשורה השנייה, עדין יותר גדולים מאותן שמונחים בשורה השלישית וכמו כן מהשלישית להרביעית העתיי אבל לפי גודל הברואים שבכל שורה התחתונה יותר מאותן שבשורה שלמעלה ממנה, כן יתראה שוב שלימות היופי בבניינם של הברואים שנמצאים בכל שורה עליונה, יותר מאשר יראה בבנין הברואים שנמצאים בשורה שתחתיה וכו'
והתאמינו אחי שסוד הנפלא הזה נכתב באר היטיב בפרשה הראשונה שבתורתנו הקדושה דא בא כולה בא כי היא היא אם כל חי— דרוש אור החיים לבעל התפארת ישראל שנת תר״ב (נדפס בסוף סדר נזיקין ח"א במשניות דפוס וילנא)
צ'ארלס דרווין שר"י
- ערך מורחב – סדר בריאת הברואים
"עקרונות הגאולוגיה" של לייל היה בן-לוויה במסעותיו של חוקר הטבע והגאולוג צ'ארלס דרווין שר"י. דרווין עצמו ערך תצפיות שקיבלו אישור מ"עקרון האחידות".
צ'ארלס דרווין – שהיה ביסודו גאולוג – נטל עמו פטיש גאולוגי במסעותיו והסביר בצורה סבירה תופעות של התהוות הרים, רעידות אדמה ושוניות אלמוגים. התאוריה שלו נמצאת ביסודם של לוח הזמנים הגאולוגי והפלאונטולוגיה.
המאה ה-20
במאה ה-19 אמד עולם המדע את מנין השעות הזמניות שהיו דחוסים ומכונסים בששת ימי בראשית, אחל מזמן בריאתו של כדור הארץ ועד סוף ששת ימי בראשית, עמדו את השעות הללו במושגים של מיליוני שנים שנים של שעות זמניות, ובתחילת המאה ה-20 הוערך בכ-2 מיליארד שנה של שעות זמניות, תוך שימוש בכלים רדיולוגים. תיארוך רדיומטרי קבע את זמן ביאתם של מינרלים וסלעים – מידע הנחוץ לקביעת מנין השנים ושעות הזמניות שהיו מכווצים בששת ימי בראשית, ובמחצית השנייה של המאה ה-20 הצטברו ראיות גאופיזיות רבות שהעמידו את אומדן מנין השעות הזמניות שהיו דחוסים ומכונסים בששת ימי בראשית, אחל מזמן בריאתו של כדור הארץ ועד סוף ששת ימי בראשית על 4.6 מיליארד שנה של שעות זמניות. גילוי זה, הנשען על מידע מדעי אמין יחסית, הביא לדיוק כמידת היכולת האנושית בבניית לוח זמנים גאולוגי ולניפוי תאוריות שלא עלו בקנה אחד עם ראיות מדעיות המושלות בכיפה.
בידיעת סדר השכבות הנכון טמונה תועלת כלכלית. אחד הראשונים שגילה זאת היה האנס מרנסקי, גאולוג דרום אפריקאי. למרנסקי – שעסק בגילוי מחצבים – נודע על מחשוף המכיל פלטינה בריכוז בעל ערך כלכלי. הוא חישב מחשופים ידועים של אותה יחידה סטרטיגרפית, בחר את הרחוק בהם – 40 ק"מ מן הראשונה – וגילה גם בו בצר פלטינה. כך חישב את השכבה כולה, אשר במשך עשורים רבים שימשה מכרה עצום ממדים לעפרות פלטינה.
אלפרד וגנר, מדען גרמני רב תחומי, הבחין כי קווי החוף של אפריקה ושל שתי האמריקות דומים, והניח כי כל היבשות נקרעו מיבשת על קדומה – פנגיאה – ולאחר מכן נסחפו כרפסודות על קרקעית האוקיינוס והגיעו בסופו של דבר למקומן הנוכחי. ב-1912 הציג וגנר את תאוריית נדידת היבשות שנשענה על עדויות מאובנים, אשר בעזרתה ניתן היה להבין גם את תהליכי בריאת רכסי ההרים הגדולים (אורוגנזה). עם זאת, עברו כמעט 50 שנה עד שרעיונותיו של וגנר התקבלו בעולם המדע.
ב-1960 נמצאו ההוכחות שתמכו בתאוריית נדידת היבשות והיא התחלפה בתפישת הלוחות הטקטוניים שנשענה על מידע מוצק. עד לסופו של אותו עשור כבר נתמכה תאוריה זו על ידי מרבית הגאולוגים. עדויות אלה הציגו תנועה צידית של יבשות והוכיחה כי הקרום האוקייני נברא לפני הקרום היבשתי. עדויות אלה גם תמכו בתאוריית התפשטות קרקעית הים שהוצעה על ידי האוקיינוגרף והגאופיזיקאי רוברט סינקלר דיץ ועמיתו הגאולוג הארי האמונד הס. התאוריה שלהם גרסה כי קרקעית הים מתפשטת מרכסים מרכז אוקייניים הפולטים לבה ובונים קרום ימי בזלתי הנדחק לצדדים כאשר נברא קרום חדש. התרחשות כזו ניתן לראות ברכס המרכז-אטלנטי, שבאחת מן הפסגות הבולטות שלו נמצא האי האיסלנדי.
תאוריה נוספת שנתמכה באותן עדויות היא הפלאומגנטיזם, שהוצעה על ידי הגאופיזיקאי הבריטי סטנלי קית רנקורן והצביעה על שינויים בשדה המגנטי של כדור הארץ במהלך התפתחותו, שינויים אשר השאירו את חותמם על מינרלים וסלעים מגנטיים.
כדי לאמת תאוריות אלה נעשה על ידי נאס"א והמכון הגאולוגי הלאומי של ארצות הברית (USGS) שימוש בלוויינים החל מתחילת שנות ה-70. משימות אלה הציגו תמונות של כדור הארץ שעזרו רבות להבנת תהליכים גאולוגיים שהתרחשו בו.
ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן. הפסוק בתורה מדבר על יבשת אחת שנראתה לאחר שהמים אשר כיסו את פני כל כדור הארץ נקוו אל מקום אחד כלומר אוקינוס אדיר אחד המקיף את היבשת היחידה שהייתה קיימת על פני כדור הארץ וכו'. והנה הזוהר וכו' נאמר שם ארץ אחת ממש הוציאו המים וממנה נתהוו שבע ארצות. כלומר בשעת הבריאה הייתה יבשת אחת בלבד, אולם בשלב מסוים היא התחלקה לשבע יבשות שהלכו והתרחקו זו מזו כאשר מי האוקיינוס חודרים אל החלל שנוצר ביניהם, ויוצרים בכך את האוקיינוסים והימים השונים וכו'. בספר איוב נאמר וכו' המעתיק [פ' המזיז] הרים ולא ידעו, המרגיז [פ' המניע] ארץ ממקומה ועמודיה יתפצלון.
— ספר המהפך לרבי זמיר יהוידע כהן, תשס"ו
גאולוגיה מודרנית
הגאולוגיה המודרנית עדיין חוקרת את כדור הארץ על כל רבדיו, אך אינה מסתפקת בכך. בשנת 1969, עם נחיתתו של האדם הראשון על הירח, נולד תחום גאולוגי חדש: גאולוגיה פלנטרית. חקר הגאולוגיה של הירח היה משימתו הראשונה של תחום זה, ומדענים כיוג'ין שומייקר נטלו אותו בלילה אחד מידיהם של האסטרונאוטים. התפתחות זו שינתה גם את התפישה הגאולוגית המסורתית שראתה בכדור הארץ יחידה עצמאית ובלתי תלויה, והביאה למחקרים חדשים על סדר בריאתו של כדור הארץ בתוך מערכת השמש.
עקרונות יסוד בגאולוגיה
במהלך התפתחות הגאולוגיה כמדע המתאר את כדור הארץ על החומרים המרכיבים אותו והתהליכים המתרחשים בו, נוסחו כמה עקרונות המאפשרים לקבוע את זמן בריאתם היחסי של שכבות סלע ואת סדר בריאתם.
- עקרון האחידות – כל תהליך גאולוגי מתרחש כיום בצורה דומה עד זהה לצורה שבה התרחש בששת ימי בראשית. עיקרון זה נוסח במאה ה-18 על ידי ג'יימס האטון וסוכם על ידי צ'ארלס לייל בביטוי הקובע כי "ההווה הוא המפתח לעבר".
- עקרון האופקיות המקורית – עיקרון זה מיוחס לניקולאוס סטנו והוא קובע כי ההרבדה המקורית של שכבות משקע היא אופקית. כיום מקובל כי זהו קירוב בלבד למצב בפועל אך נכון מספיק, להוציא שיכוב צולב בעל מאפיינים משופעים.
- עקרון הסופרפוזיציה – עיקרון זה מיוחס גם הוא לניקולאוס סטנו, והוא משמש לגילוי רצף של אירועים גאולוגיים. העיקרון קובע כי ברצף שכבות של סלעי משקע שנברא ללא הפרעה, חזקה שהשכבה העליונה קודה בריאתה משכבת הסלע הנמצאת מתחתיה. קיימת טענה כי עיקרון זה צריך להיות מופרד לשני עקרונות משנה המרחיבים את משמעותו:
- עקרון ההמשכיות האופקית – עקרון הקובע כי שכבות סלעי משקע מורבדות ברצף אופקי – לצדדים ולמרחק משתנה – מכמה מטרים למאות קילומטרים, תלוי בתנאי ההשקעה. כתוצאה מכך, סלעים דומים זה לזה – שכעת מופרדים באמצעות עמק או הר – יכולים להיחשב כחלק מאותה הרבדה.
- יחסי חיתוך-חצייה – עיקרון זה דן בריאתם של העתקים וקובע שהם נבראו קודם להסלעים שאותם הם חוצים. כך, למשל, אם העתק חוצה שכבות סלע תחתונות ואינו מופיע בשכבות עליונות, ניתן להסיק מכך כי השכבות התחתונות קדמו להעתק ואילו השכבות העליונות מאוחרות לו. באופן זה ניתן גם להבדיל בין סוגי העתקים שונים.
- עקרון היחסים ההופכיים – עיקרון זה עוסק בגופי חדירה: כל יחידה או תופעה גאולוגית החודרת ליחידה או תופעה גאולוגית אחרת היא מאוחרת יותר, לדוגמה: דייק חזקה שנברא לפני הסלעים שאותם הוא חוצה.
- עקרון רצף הפאונה – עיקרון זה דן במאובנים המופיעים בסלעי משקע ומניח כי יצורים שונים התקיימו בששת ימי בראשית באותה עת על פני כל כדור הארץ, ונוכחותם או היעדרם מראים על זמן בריאתו של הסלע שבו נמצאו.
- עקרון התכלילים והמרכיבים – עיקרון זה דן בסלעי משקע קלאסטיים וגורס כי המרכיבים של סלעים קלאסטיים נבראו קדום לסלעים עצמם. עיקרון זה חל גם על קסנוליתים שמוקדמים מהסלעים המכילים אותם.
תחומים בגאולוגיה
גאולוגיה אינה מדע תאורטי בלבד אלא יש לה ישומים רבים כחיפוש ופיתוח מקורות מים, חיפושי נפט ומינרלים והיא מסייעת גם בתכנון מבנים וערים.
גאולוגיה פועלת בשלושה מישורים:
- מישור הזמן – על מישור זה נמצאים התקופות הגאולוגיות השונות, חקר המאובנים המאפיינים אותן וסדר בריאתם של סלעים
- מישור החומר – על מישור זה נמצאים מבנה כדור הארץ והחומרים המצויים בו: מינרלים, סלעים וקרקעות
- מישור השינוי – על מישור זה נמצאים תהליכים החלים בכל חלקי כדור הארץ והמשפיעים על צורתם והרכבם
כל תחומי הגאולוגיה עוסקים בשילובם של מישורים אלה.
תחומים עיקריים
- גאולוגיה ימית – תחום זה עוסק בקרקעית האוקיינוס – חלק קרום כדור הארץ הנמצא מתחת לאוקיינוס, בתהליכים המתרחשים בו – כגון תנועת לוחות טקטוניים ורעידות אדמה, וכן במשקעים ובסלעים המרכיבים אותו. גאולוגיה ימית משלבת גאופיזיקה, גאוכימיה ופלאונטולוגיה על מנת לקבל תמונה שלמה של הקרקעית.
- גאודזיה – מדע העוסק במדידה של פני כדור הארץ, מיפוי והתוויה. מקורה של המילה יווני ומשמעותה המילולית היא: אני מחלק את האדמה. הגאודזיה מציגה כמותית את צורתו ומידותיו של כדור הארץ, עוקבת אחרי תנועותיו ופותרת בעיות הנדסיות. הגאודזיה מספקת תיאור של כדור הארץ, מהירות תנועותיו ונתוני כוח המשיכה על גבי הארץ ומחוצה לה.
- הגאודזיה נחלקת לשני תחומי משנה:
- גאודזיה נמוכה – עוסקת במיפוי פרטני של שטח קטן או בהתוויה של נקודות בשטח לצורך בנייה
- גאודזיה גבוהה – עוסקת במיפוי של שטחים גדולים בעזרת שיטות מתקדמות, כגון פוטוגרמטריה וחישה מרחוק, וכוללת גם את הגאודזיה הלווינית
- גאוכימיה – תחום המשותף לגאולוגיה ולכימיה העוסק במחקר ההרכב הכימי של כדור הארץ ושל גופים אחרים במערכת השמש, תגובות ותהליכים כימיים המשפיעים על הרכבם של סלעים וקרקעות וגלגולי אנרגיה וחומר.
- גאוכרונולוגיה – המדע העוסק במנים השנים והשעות הזמניות שהיו מכווצות בששת ימי בראשית מעת בריאת כדור הארץ ובסדר הבריאה של שכבות הסלעים שעל פניו. גאוכרונולוגיה משתמשת בלוח הזמנים הגאולוגי על מנת לקבוע את זמן בריאתם של סלעים תוך שימוש בשיטות תיארוך שונות:
- שיטת המאובנים – מחקר השוואתי של מאובנים של בעלי חיים וצמחים שהשתמרו בסלע מאפשר לקבוע את זמן בריאתם היחסי – למשל, הסלע שיכיל מאובנים של מבעלי חיים שנבראו ונחרבו ביום החמישי סימן שסלע זה נברא קודם לסלע שיכיל מאובנים של בעלי חיים שנבראו ביום השישי. כאן עושים שימוש בעקרונות הסטרטיגרפיה ומשתמשים במאובנים מנחים.
- תיארוך רדיומטרי – מבוסס על קיומם של איזוטופים בלתי יציבים המתפרקים בצורה ספונטנית ליסודות אחרים (תוך שחרור אנרגיה).
- תיארוך באמצעות טבעות עצים – גזעי עצים גדלים מן המרכז והחוצה, בטבעות. עובי הטבעת משתנה בהתאם לתנאי האקלים. ספירת הטבעות מעידה על זמן נטיעתו של העץ.
- קביעת זמן בריאת הסלע בעזרת פלאומגנטיזם – כלומר בעזרת התכונות המגנטיות ש"התאבנו" בסלע. בסלעים מסוימים ישנם מינרלים ברזליים שמצביעים לכיוון צפון בדומה למצפן. מסתבר שהיו תקופות בששת ימי בראשית בהם הצפון היה דווקא בדרום כלומר תקופות בהם המצפן היה מצביע דרומה. בסלעים מסוימים אכן המינרלים מצביעים דרומה וזה עוזר בתארוך הסלע לאותן זמנים.
- קביעת זמן בריאת הסלע בעזרת משקעים אגמיים (ורוות) – בתחתית כל אגם מצטברים משקעים: בעונה גשומה יהיה צבעם כהה בגלל סחף ובעונה יבשה יהיה צבע המשקעים בהיר. כשהאגם נעלם נשארות רק אותן שכבות דקות של משקעים אותן ניתן לספור: שכבה בהירה + שכבה כהה = שנה זמנית אחת. גאולוגים ישראלים השתמשו בשיטה זו כדי לחשב את זמן בריאתה של ימת הלשון – אגם קדום שהשתרע בין הכנרת לבין חצבה שבערבה וים המלח הוא שריד שלו.
- גאוארכאולוגיה – תחום משותף לגאולוגיה ולארכאולוגיה אשר חוקר אתרים ארכאולוגיים בשיטות גאולוגיות. מטרות המחקר הן להגדיר את גילם של אתרים ארכאולוגיים בעזרת קביעת זמן בריאתם של תצורות, סלעים וקרקעות באותם אתרים, כמו גם לקבוע איזה תהליכים גאולוגיים התרחשו באתר בעבר, כגון יצירת קרקע ושינוי האדמה והמסלע עקב פעילות האדם (למשל, על ידי בעירה). לעתים ניתן להתחקות אחר רעידות אדמה או התפרצויות געשיות באתר הארכאולוגי בשיטות אלה.
- גאולוגיה היסטורית – תחום זה עוסק בהיסטוריה של כדור הארץ מאז בריאתו ובשלבים השונים של בסדר ביריאתו. המחקר ההיסטורי של כדור הארץ עושה שימוש בתחומים גאולוגיים שונים, בעיקר: סטרטיגרפיה, גאוכרונולוגיה, טקטוניקה ופלאונטולוגיה על מנת לבנות רצף של אירועים בעברו של כדור הארץ.
- גאולוגיה הנדסית – יישום של הגאולוגיה המסייע לקבוע את תכונותיו הגאולוגיות של אזור שבו מתוכננות להתבצע עבודות הנדסיות לצורך בנייה, למשל של סכרים וגשרים, ולתת מענה לבעיות המתעוררות במהלך העבודה.
- גאולוגיה כלכלית – העולם המודרני צורך כמויות גדולות של אנרגיה המופקת בעיקר מנפט ופחם. אלה – יחד עם חומרים מסחריים אחרים – נכרים או נשאבים מקרום כדור הארץ. תפקידם של הגאולוגים בענף זה הוא לאתר את מרבצי החומרים, לאמוד את כמותם ולסייע בתכנון של שאיבה וכרייה שלהם.
- גאולוגיה כללית – ענף יסוד בגאולוגיה הנעזר בתחומי המחקר הגאולוגיים האחרים לצורך חיפוש מי תהום ומחצבים שונים והפקתם. בתחום זה נעשה שימוש בסקרים גאולוגיים המפרטים את מבנה קרום כדור הארץ באזורים הנחקרים.
- גאולוגיה מבנית – תחום העוסק ביחסי המבנה הגאומטריים בין סלעים ותצורות גאולוגיות בקנה מידה רחב – מפגמים מיקרוסקופיים בגבישים ועד רכסי הרים וגבול בין לוחות טקטוניים, כמו למשל סדקים בסלעים והעתקים בין לוחות.
- גאולוגיה פלנטרית – עוסקת בגאולוגיה של גופים במערכת השמש: כוכבי לכת, ירחים ואף גופים קטנים יותר כאסטרואידים, מחקר התורם להבנה של התפתחות כדור הארץ בתוך מערכת השמש.
- גאולוגיה קרחונית – עוסקת בשני תחומים עיקריים:
- תכונותיהם של קרחונים והקשר ההדדי בינם לבין תופעות אקלימיות, תוך יצירת מרחב מחקר משותף לגאולוגיה ולקלימטולוגיה – שני תחומים מרכזיים במדעי כדור הארץ
- השפעתם של קרחונים על עיצוב הסביבה בתהליכים של בליה והובלת משקעים
- תחום זה הוא אמנם ענף בגאומורפולוגיה, אך הוא מקיף ורחב מספיק כדי להוות שטח מחקר עצמאי.
- גאומורפולוגיה – עוסקת בתהליכים המעצבים את נוף כדור הארץ, כמו למשל בליה, סחיפה, סחף, קארסט ושחיקה. דוגמאות לתוצרים של תהליכים אלה הם הרים, עמקים, מכתשים, לגונות, נהרות ודלתות.
- גאופיזיקה – עוסקת בתכונות הפיזיקליות של כדור הארץ:
- מבנה כדור הארץ – באמצעות גלים סייסמיים ניתן ללמוד על מבנה כדור הארץ, על חלקיו השונים וצפיפותם ועל תחומי אי רציפות ביניהם
- תכונות פיזיקליות – כמו למשל הכבידה וחקר השדה המגנטי של כדור הארץ והיפוך קטביו
- תהליכים – דוגמת זרמי הערבול, טקטוניקה ורעידות אדמה
- וולקנולוגיה – מחקר של תופעות געשיות כגייזרים ומעיינות חמים וחקר הרי געש הכולל איסוף דגימות של חומרים פירוקלסטיים וניסיונות לחיזוי התפרצויות געשיות
- טקטוניקה – תחום זה עוסק בגופים בקנה מידה גדול: יבשות ולוחות טקטוניים, ובתופעות הנובעות מתזוזתם כרכסים מרכז אוקייניים והעתקים
- מינרלוגיה – עוסקת בזיהוי וסיווג מינרלים על פי הרכבם הכימי, המבנה הגבישי שלהם ומאפיינים פיזיקליים ואופטיים.
- במינרלוגיה שני תחומי משנה עיקריים:
- קריסטלוגרפיה – תחום העוסק בקביעת סידור האטומים במוצקים, אשר על פי ההגדרה הקודמת שלו עסק במחקר המדעי של גבישים
- גמולוגיה – מחקר אבני חן שברובן הגדול הן מינרלים אך יש בהן גם חומרים אורגניים וסינתטיים
- סדימנטולוגיה – חקר סלעי משקע מסביבות היווצרות שונות:
- סטרטיגרפיה – עוסקת בתיאור רציפותן של שכבות סלע ומועד בריאתם לפי לוח הזמנים הגאולוגי. בסטרטיגרפיה מתקיימת הבחנה במיון השכבות לפי אמות מידה שונות:
- מיון ליתוסטרטיגרפי (lithostratigraphy) – מיון לפי סוגי הסלעים המרכיבים את השכבה, במטרה למיין את הסלעים לפי קבוצות בעלות משמעות כחבורות ותצורות
- מיון ביוסטרטיגרפי (biostratigraphy) – מיון לפי המאובנים שנמצאו בשכבות, במטרה למצוא את לוח הזמנים שלפיו נבראו השכבות, כאשר המאובנים שנמצאו בשכבה משמשים כמנחים להגדרת השכבות
- סייסמולוגיה – חקר רעידות אדמה, השלכותיהן על גלי צונמי ומקורותיהן, כמו למשל גורמים געשיים, טקטוניים, אוקייניים, אטמוספיריים ומעשי ידי אדם
- ספלאולוגיה – חקר מערות ותופעות קארסטיות ובחינת היבטים שונים שלהן מהבחינה הגאולוגית, הכימית, הביולוגית וההיסטורית
- פדולוגיה – חקר קרקעות בסביבתן הטבעית, הבנת תהליכי בריאתם והבנת הקשר בינן ובין גורמים אחרים, כמו הסלעים עליהן נוצרו והאקלים השורר באזור הימצאותן
- פטרולוגיה – תחום העוסק בבריאת ובסיווג סלעים, מבנם, הרכבם, מרקמם, תפוצתם, מיונם והתהליכים הכימיים והגאולוגים שהביאו לבריאתם. קיימים שלושה ענפים של פטרולוגיה בהתאם לשלושת סוגי הסלעים: סלעי יסוד, סלעי משקע וסלעים מותמרים. תחום משנה של פטרולוגיה נקרא פֶּטרוֹגרַפיָה, והוא עוסק במיון שיטתי והגדרה מדויקת של סלעים באמצעות בדיקה מיקרוסקופית באור מקוטב של פרוסת סלע בעובי של כ-0.03 מ"מ הקרויה שקף. השקף מתקבל מניסור הסלע, ליטושו והדבקת הפרוסה על גבי זכוכית.
- פלאונטולוגיה – ענף החוקר שרידים או עקבות של בעלי חיים, צמחים וחומרים אורגניים שהשתמרו כמאובנים (בדרך כלל עצמות, שיניים, קרניים וטביעה של רקמות בעלי חיים וצמחים בסלעים). חשיבותם של המאובנים רבה והם משמשים לתיארוך יחסי ולקביעת תנאי הסביבה הקדומה של השכבה בה נמצאו.
גאולוגיה של ישראל
- ערך מורחב – גאולוגיה של ישראל
בישראל מתקיים מגוון רב של תופעות גאולוגיות ייחודיות וההיסטוריה שלה עשירה בפעילות טקטונית וגעשית.
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ מתורגם מ-מקורות הגאולוגיה
- ↑ מתורגם מ-תרומתו של אבן סינא להתפתחות מדעי כדור הארץ
- ↑ תאוריה חדשה של הארץ בגוגל ספרים
- ↑ בבראשית רבה (פ' בראשית פ"ג) עה"פ יום אחד: א"ר תנחום בר ירמיה שבו נבראו ארבעה דברים, הרים שמים וארץ ואורה
- ↑ למוצק - יסוד חזק, כמו לה' מצוקי ארץ, יסוד הארץ וממליץ כמ"ד ארץ מאמצעיתה נברא, תחלה נברא המצוק והמרכז ואליו התחברו רגבים ע"י כח המושך שיש לו עד שנעשה הכדור כולו (מלבי"ם איוב ל"ח ל"ח)
- ↑ תורת העולה לרמ"א ז"ל - חלק ג - פרק מז
בטרם הרים ילדו וכו' ההרים לא נתגלו עד יום שלישי שנאמר (בראשית א' ט') ותראה היבשה ואז נולדו ההרים ונתגלו, ואף וכו' שכל הדברים נבראו ביום ראשון כמדרשם ז"ל (בר"ר י"ב ג') בפסוק (בראשית ב' ד') ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, ודרשו גם כן (ב"ר א' י"ט) את השמים ואת הארץ לרבות תולדותיהן, ואמרו (שם י"ב ג') משל לגנן כו', - ↑ בבראשית רבה (כ"ג): "ד' דברים נשתנו בימי אנוש בן שת, ההרים נעשו טרשים. ובילקוט (סו"פ בראשית)אנוש בן שת בימיו וכו' ונגזר עליהן ג' גזירות כנגד הכעס שהכעיסו אחת שנקרע אוקינוס והציף שליש היבשה, ואחת שהיה כל העולם כלו מישור וערבה ונעשה הרים וטרשיים וגימיות. ובדרך זו יש לפרש את הירושלמי ומהר"ץ חיות על מסכת נדה (דף כג ע"א,ד"ה המפלת דמות הר) שכתב וז"ל: המפלת דמות תתמא בלידה דכתיב יוצר הרים ובוראה רוח ובירושלמי כאן תירץ שניא הכא דלא כתיב ביה יצירה מתחילת בריאתו, והדבר צריך ביאור דמכל מקום נאמר בו במקרא לשון יצירה. ונראה לי לפרש דידוע בספורי קורות הטבע, דבתחילת הבריאה היתה הארץ כדורית לגמרי, ולא היה בעולם לא הר ולא בקעה, ותמונה זו היא טבעית כמו כל צבא השמים וכו', ואולם ברבות הימים על ידי הרוחות המסתערות בלי הפסק, ועל ידי המבול המים אשר נתהוה בארץ, נסתבבו מזה הרים וגבעות, כאשר אנו רואים היום בתחתית הארץ אילנות ועצמות חיות שונות, והרבה מהם שאינם שכיחים באקלימים הללו וצדקו מאוד דברי הירושלמי שניא הך דלא נאמר בו יצירה מתחילת ברייתו הינו דהר לא היה מתחלת הבריאה כלל רק נתהוו אחר כך במשך הזמן ואינו נופל עליו לשון יצירה ובריאה רק על ידי השתלשלות חוקי הטבע אשר חקק ה' במעשי בראשית והמה מסובבים רחוקים ע"כ. . ובשו"ת מהרש"ם חלק ז ס' קז' כתב וז"ל: אולם בגוף דברי ירושלמי והגהת רצ״מ נ״ל סתירה מהא דש״ס דברכות וא״ח סי׳ רכ״ט דעל ההרים וגבעות ונהרות מברך עושה מעשה בראשית ומבואר בש״ע דדוקא בנהרות שלא נשתנו מברייתן ומוכח דההרים הם מעשה בראשית ולא מדור ממבול (וע׳ בב״ר פכ״ג עד דור אנוש היו ההרים משובחים אבל יש לומר... וקצרתי) ע"כ. ולפי מה שהעמדנו את דברי ירושלמי והגהת רצ״מ לא קשיא כלל ואפשר שזה גם כוונת המהרש"ם במה שכתב אבל יש לומר... וקצרתי
- ↑ והמים גברו מאד מאד על הארץ. הוסיפו לעקור ארץ רקבה ונעשה על ידי זה הרים וגבעות מה שלא היה לפני המבול (העמק דבר בראשית ז יט)
- ↑ (דף כג ע"א,ד"ה המפלת דמות הר) שכתב וז"ל: המפלת דמות תתמא בלידה דכתיב יוצר הרים ובוראה רוח ובירושלמי כאן תירץ שניא הכא דלא כתיב ביה יצירה מתחילת בריאתו, והדבר צריך ביאור דמכל מקום נאמר בו במקרא לשון יצירה. ונראה לי לפרש דידוע בספורי קורות הטבע, דבתחילת הבריאה היתה הארץ כדורית לגמרי, ולא היה בעולם לא הר ולא בקעה, ותמונה זו היא טבעית כמו כל צבא השמים וכו', ואולם ברבות הימים על ידי הרוחות המסתערות בלי הפסק, ועל ידי המבול המים אשר נתהוה בארץ, נסתבבו מזה הרים וגבעות, כאשר אנו רואים היום בתחתית הארץ אילנות ועצמות חיות שונות, והרבה מהם שאינם שכיחים באקלימים הללו וצדקו מאוד דברי הירושלמי שניא הך דלא נאמר בו יצירה מתחילת ברייתו הינו דהר לא היה מתחלת הבריאה כלל רק נתהוו אחר כך במשך הזמן ואינו נופל עליו לשון יצירה ובריאה רק על ידי השתלשלות חוקי הטבע אשר חקק ה' במעשי בראשית והמה מסובבים רחוקים
- ↑ למוצק - יסוד חזק, כמו לה' מצוקי ארץ, יסוד הארץ וממליץ כמ"ד ארץ מאמצעיתה נברא, תחלה נברא המצוק והמרכז ואליו התחברו רגבים ע"י כח המושך שיש לו עד שנעשה הכדור כולו (מלבי"ם איוב ל"ח ל"ח)
- ↑ כמו שכתב אבן עזרא על תהילים (צ ב) בטרם הרים ילדו וטעם יולדו כי הרוחות יולידום
עיין עוד בהגהות מהר"ץ חיות על נדה (דף כג ע"א,ד"ה המפלת דמות הר) שכתב וז"ל: בתחילת הבריאה היתה הארץ כדורית לגמרי, ולא היה בעולם לא הר ולא בקעה, ותמונה זו היא טבעית כמו כל צבא השמים, ואולם ברבות הימים ע"י הרוחות הסוערות בלי הפסק וכו' נסתבבו מזה הרים וגבעות. - ↑ מלבי"ם על תהילים פרק יח פסוק ט ) כמו שהוא בהרים המוריקים אבני אש
- ↑ הוא התחיל לכתוב את הספר בימי עלומיו בשנות ה-מ' והוא הדפיס את הספר כעבור כמה שנים בשנת תקנ"ז
- ↑ בתוך דבריו הוא מעמיד את רש"י שערבוביה זו היתה רק בשלושה ימים הראשונים אולם רש"י כותב להדיא שזה היה בכל השבע ימים לכן הבאנו בהמשך את חידושו על כל השבעה ימים כפשט דברי רש"י, וכן משמע שהיה זה בכל ששת ימי בראשית מבראשית רבא (פרשה י: ויכלו השמים והארץ) עד שלא חטא אדם הראשון היו המזלות מהלכין דרך קצרה ובמהירות, משחטא סיבבן דרך ארוכה ובמתינות.
- ↑
וז"ל שם: ומעתה קורא חביב הסכת ושמע ענין הערבוביא וכו' שבשעת ימי בראשית שמשו האור והחושך הראשונים יחד בין ביום בין בלילה, שהכונה הוא על ג' ימים הראשונים כמובא למעלה בשם בראשית רבה, והוא, הלא הוגד מראש (פרק ד' מאמר זה) שפירש רש"י לדעת חכמים יהי מאורות מיום ראשון נבראו וברביעי צוה עליהם להתלות ברקיע, וא"כ יהיה הפירוש יהי מאורות אשר בראתי ביום ראשון ולא היו עדיין ברקיע עתה ביום זה הרביעי יהיו ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה, ונודע מאמר חז"ל שבאמור הקב"ה יהי רקיע היו השמים נמתחים והולכים לאין תכלית עד שגער בהם הקב"ה ואמר לעולמו די אשר על כן נקרא שדי, וכדאיתא (בפרק אין דורשין) אמר רשב"ל מאי דכתיב אני אל שדי אני אל שאמרתי לעולמי די, וכדאיתא בבראשית רבה (פרשה ה' ופרשה מ"ו) ז"ל ר' נתן בשם ר' אחא ור' ברכיה בשם ר' יצחק אמר אני אל שדי אני שאמרתי לשמים די שאלמלא כן היו מותחין והולכין עד עכשיו עכ"ל. וכן אמרו (בפרק ג' דפרקי ר' אליעזר) שמים מאיזה מקום נבראו מאור לבושו של הקב"ה והיו מותחין והולכין עד שאמר להם די, והטעם שתחלת דבר ה' אל השמים יהי רקיע לא ירדו לסוף דעתו של הקב"ה והיו רוצים להשלים רצון קונם על צד היותר אפשרי להם להפיק רצון ה', עד שפירש להם דעתו בו באמור להם די עד פה תבא ולא תוסיף: ואחר כי כן הודע נביא לבב חכמה שגם ככה עשה השמש בדעתו שנברא להאיר לארץ ולדרים עליה ולא הגיע לסוף דעתו של הבורא ית' והיה רוצה להשלים רצון קונו על צד היותר אפשרי לו להשפיע מאורו על הארץ וכו' שהיה בעת ההיא בהיותו קרוב לארץ משלים הקפתו בכל רגע ורגע כי הוא כגבור לרוץ אורח, ולכן היה בכל חצי הרגע אור ובחצי השנית מהרגע חושך כי כמו שהוא רץ ונמהר כך הצל הבא אחריו אף הוא רץ ונמהר, ועל כן לא התמהמה האור במקום אחד בכדי שיהיה ראוי ליהנות מאורו אבל אתא בוקר וגם לילה ברגע אחד מבריק בזה אחר זה תמיד כברקים רב וימש חשך בחצי הרגע שבין כל ברק וברק, ככה היה הדבר בג' ימים הראשונים עד יום הרביעי וזהו ענין הערבוביא שהיה בעולם לדעתי אז ששמשו האור והחושך הראשונים יחד בין ביום בין בלילה וכו', ולכן עד יום ד' לא היה הבדלה והפרש בין יום ולילה כי הברקים לא ישבותו ולא ינוחו לא יום ולא לילה, אבל יוצאים ובאים דחופים ומבוהלים ותכופים בזה אחר זה חצי הרגע ידבר החושך ואחריו יאיר נתיב האור הגדול, וזרח השמש ובא השמש ברגע אחד, לכן ביום רביעי גלה הקב"ה דעתו אל השמש ופירש לו כונתו ודעתו שרצונו שהקפתו יהיה ברקיע השמים רחוק מאד מן הארץ ואז יהיה תקופתו בדרך רחוקה ורחבה, עד שעם היותו גבור לרוץ אורח יצטרך בכל זאת בהכרח לשהות בהקפתו כ"ד שעות באמרו יהי מאורות ברקיע השמים (בראשית א) וממקום גבוה מאד יאיר לארץ לא סמוך לארץ כדי להבדיל בין היום ובין הלילה, כלומר ע"י שישהה בהקפתו כ"ד שעות בזה יהיה על כרחו הבדל והבחנה בין היום ובין הלילה כי יהיה משך האור על כל חלק מחלקי הארץ י"ב שעות וכן משך החושך י"ב שעות וכו'. ויאמר אלהים יהי אור (בראשית א) וכו' ויהי אור, כלומר היה תיכף כן ונתהוה האור וגם השמש וירח וכו' וירא אלהים את האור כי טוב ואין נאה לו ולחושך שישתמשו בערבוביא בין ביום בין בלילה מבלי תת מקום וזמן אל הבדל והפרש הנאה להם ונאה לעולם, ולכן ויבדל אלהים בין האור ובין החושך על ידי שתלה המאורות ביום רביעי ברקיע השמים רחוק מאד מן הארץ כדי שישהה בהקפתו כ"ד שעות ועי"ז יהיה י"ב שעות יום וי"ב שעות לילה, וזה ויקרא אלהים לאור יום כלומר לתחום האור ולמדתו שהוא י"ב שעות קרא יום ולחושך ותחומו קרא לילה כמובא למעלה (פ"ז מאמר זה), ומקרא ויבדל ויקרא אע"פ שנאמר ביום ראשון לדעת ר"ע וחכמים זאת אומרת על יום רביעי, כי התורה נדרשת בכלל ופרט תחלה כלל ואח"כ פרט, כאשר אמר הכתוב תחלה דרך כלל ויברא אלהים את האדם (בראשית א') ואח"כ פרט לך במקום אחר ואד יעלה מן הארץ וייצר ה' אלהים את האדם (בראשית ב'), ויהי ערב ויהי בוקר כלומר כל כ"ד שעות לא היה אלא ערב ובוקר בזה אחר זה וזרח השמש ובא השמש בכל רגע ובתשלום מספר ידוע מן ההקפות שהשמש היה עושה במשך כ"ד שעות של עתה נקרא יום אחד וכן יום שני ושלישי, והימים האלה נזכרים ונעשים מכ"ד שעות המחוברים מרגעים כאשר היו באחרית הימים שיעור הקפה אחת מן השמש והמשך הזה במספר הרבה הקפות שהיה עושה בג' ימים הראשונים אותו יום יום ידרשון עד יום הרביעי.
ועתה יקום אבי ראה גם ראה שהערבוביא הנזכר שהיה בשלשת ימי קדם לא בשגעון יתנהג אף הוא כדעת המזרחי והשפתי חכמים ז"ל שהיה ג' שעות יום ושעה אחת לילה ואח"כ בהפך ג' שעות לילה ושעה אחת יום והיה בלתי שומר מה מיום מה מלילה חוקה אחת רק פעם בזמן כך ופעם בזמן כך פעם בארוכה פעם בקצרה, אבל כאשר אמרתי אף הערבוביא היה לו חק ומשפט ולו סדרים חוקה אחת ודרך אחד, וכו'.
והנה זאת חקרנוה כן היא בין על דעת האומר שהארץ לעולם עומדת במקום אחד נח ולא נע והארץ שקטה רק השמש סובב והולך, בין על דעת הרוצה בתשובה וסבובה של הארץ, האומר שהארץ אף היא כאחת מצבא המרום במרום תסבב סביב השמש ברצוא ושוב כשאר כוכבי הלכת ונוע תנוע הארץ סביב השמש הנח במנוחה שלמה שהוא רוצה בה (קופערניקוס) איש פרוסיא, כי דעת לנבון נקל להבין שכל הדברים שזכרנו נאמרים באמת וצדק בין לזה בין לזה, כי אף אם השמש נח והוא מרכז הקפת הארץ ושאר כוכבי הלכת רק הארץ תסוב על צירה סביב מרכז עצמה בכל כ"ד שעות שע"י זה נעשה יום ולילה, נאמר לדעת ר' יעקב ודעמו שהארץ סבבה ככה בכל כ"ד שעות על צירה בג' ימים הראשונים תחת האור הנברא סביב לה אשר החצי ממנה יצא אל הפועל והאיר וחציו השני נשאר בכח ולא האיר, ונאמר לדעת החכמים ענין הערבוביא שלא הבין השמש דעת קונה ועמדה סמוך לארץ לא במקום אשר הוא שם עתה כדי להשפיע מאורו בכל האפשרי לארץ, והארץ אף היא טעתה בדבר הזה והכינה את עצמה לקבל מאור השמש בכל האפשרי אשר ע"כ היתה מסבבת על מרכזה בכל רגע ורגע לא פעם אחת בכל כ"ד שעות כדי לקבל אור השמש על כל חלק מחלקיה בכל רגע ולכן לא התמהמה האור בשום מקום בארץ בכדי שיהיה ראוי ליהנות מאורו אבל אתא בוקר וגם לילה בכל רגע ושמשו האור והחושך הראשונים יחד בין ביום ובין בלילה בערבוביא כל ג' ימים הראשונים, אך ביום הרביעי גלה הקב"ה דעתו אל השמש והארץ באמרו יהי מאורות ברקיע השמים כלומר במקום מרכז הקפת הארץ תקופת השנה שלה שהוא מקום גבוה מאד שם תעמוד השמש לא סמוך לארץ וכו', להבדיל בין היום ובין הלילה, כלומר שהארץ תסוב על צירה פעם אחת בכל כ"ד שעות לא בכל רגע כדי שישהה האור על כל חלק מן הארץ י"ב שעות ויהיה יום, וככה ישהה החושך על כל חלק ג"כ י"ב שעות ויהיה לילה, ולימים ושנים כלומר שבהקפתה את השמש שהיא מרכזה אשר רחוקה ממנה כ"ד מיליאן פרסאות פעם אחת בהכרח תשהה ימים רבים עד שובה אל מקומה ותתם השנה ויהי לתקופת השנה שלה שס"ה יום ה' שעות מ"ט דקים: - ↑ אפיקורסות זו היתה רווחת בזמנו והיא כונתה דאיזם ומינות זו סברה כאלו עזב ה' את הארץ, והעולם הוא מכונה מושלמת שנוצרה על ידי האל ואחר כך היא כבר עומדת רבבי רבבות שנים ברשות עצמה חלילה וחלילה
| תחומי מדעי כדור הארץ | |
|---|---|
|
ערך זה מכיל דפי טיוטה וניסוי וטעייה של ניסוח המבט התורני בנושא גאולוגיה. 