משתמש:זהר הרקיע/אבידן בן גדעני

אֲבִידָן בֶּן גִּדְעֹנִי היה נשיאו של שבט בנימין בנדודי בני ישראל במדבר.

דמותו

כשאר הנשיאים, מינה ה' את אבידן לפקוד את שבטו יחד עם משה ואהרן במפקד השני של ישראל במדבר. הם מתוארים כ”קְרוּאֵי הָעֵדָה, נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם, רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל”.
בספרי מובא שהנשיאים היו השוטרים שמינו המצרים על בני ישראל במצרים, שהוכו על שלא מלאו בני ישראל את מכסתם.
בחז"ל מובא שהנשיאים היו ממאתיים וחמישים מקטירי הקטורת במחלוקת קרח ועדתו, ולפי זה מתו בשנה השנייה ליציאת מצרים^{[דרוש מקור][מפני ש...]} באש שיצאה מאת ה' ושרפה את מקטירי הקטורת.

תרומותיו

יחד עם שאר הנשיאים, תרם אבידן את אבני האפוד והחושן למשכן, ואת השמן והבשמים לשמן המשחה שמן המאור והקטורת.
לכבוד חנוכת המשכן תרם בשותפות עם נשיא נוסף עגלה לעבודת הלווים וכל אחד מהם תרם שור לנשיאת העגלה.

קרבנו בקרבנות הנשיאים

אבידן הקריב את קרבנו ביום התשיעי לחנוכת המשכן ט' בניסן, לאחר גמליאל בן פדהצור נשיא שבט מנשה, כסדר חניית השבטים סביב המשכן. טעם נוסף על מיקומו בסדר ההקרבה לאחר שבטי יוסף מנשה ואפרים ביאר המדרש: מפני ששרתה השכינה בנחלת שניהם, בחלקו של יוסף במשכן בשילה, ובחלקו של בנימין בבית המקדש בירושלים.

ביאור קרבנותיו בחז"ל

את ביאור קרבנותיו של אבידן מחלק המדרש לשלושה: קערת הכסף כנגד לידת בנימין, כף הזהב כנגד ירידתו למצרים, וקרבנות הבהמה כנגד בתי המקדש שנבנו בחלקו, או כנגד שני גואלים שיצאו משבט בנימין: מרדכי ואסתר.

המרומז בשמו

דורשים את שמו של אבידן על קריאת שמו של ראש שבטו - בנימין, שרחל שמתה בשעת לידתו סברה שאף הוא ימות בקיצור ימים כמוה, וקראה שמו "בן אוני" מלשון אנינות שלא יאריך ימים, אבל אביו קראו "בנימין" – כלומר יאריך ימים ולא ימות, (את המילה "ימין" דורש המדרש מלשון ימים = אריכות ימים). ופירושו שמו של אבידן כך: אבי-דן - שדן אביו בין דברי אמו לדבריו, ובמילה "גדעוני" מרומזים שני השמות, גד – לשון חוזק וגדודים, עוני – אוני, לשון אנינות כנאמר למעלה.
האור החיים מבאר ששמו רומז על שאול המלך בן שבטו, אבי-דן בן גדעוני – רמז על שאול שנקרא "אבי", "-דן בן גדעני" שנידון שתגדע מלכותו.

ראו גם

נשיאי שבטי ישראל