משפחת בירב

משפחת בֵּירַב או בֵּי־רַב הייתה משפחת רבנים יהודית שמוצאה מספרד, ופעלה בארץ ישראל ובמצרים משלהי המאה ה־15 ועד למאה ה־18. אבי המשפחה והבולט בה, היה רבי יעקב בירב, גדול חכמי צפת בדורו ומחדש הסמיכה. מסורת הסמיכה המשיכה להתקיים מספר דורות במשפחה זו.

הדור הראשון: רבי יעקב בירב

רבי יעקב בירב (1475–1541) היה בן ל"משפחת בני מימונגיל", שישבה בעיר מקדה שבממלכת טולדו, כתר קסטיליה, ולמד אצל רבי יצחק אבוהב. רבי יעקב היה כנראה הראשון שכונה בי־רב, בית מדרש (בית הרב) בארמית, וממנו עבר השם לצאצאיו. לאחר גירוש ספרד ב־1492, גלה רבי יעקב לצפון אפריקה, שם כיהן כרב בפאס חרף גילו הצעיר. לאחר מכן נדד בין מצרים, ארץ ישראל ודמשק, ולבסוף קבע את מושבו בצפת, בה עמד בראשות הישיבה והיה לגדול חכמיה. ב־1538 חידש את סמיכת החכמים שהופסקה בשלהי תקופת האמוראים, מהלך שעורר פולמוס עז עם חכמים אחרים, ובראשם רבי לוי בן חביב מירושלים. גדולי תלמידיו היו רבי יוסף קארו, מחבר ה"בית יוסף" וה"שולחן ערוך", ורבי משה מטראני (המבי"ט), שהיו מהנסמכים על ידו.

הדור השני

בניו של רבי יעקב היו:

• רבי אברהם בירב – מחכמי צפת. ממקורביו של המבי"ט, ואולי אף מתלמידיו. על פסק הלכה שלו חתם יחד עם המבי"ט, וחתם עם חכמים נוספים מצפת על הסכמה לפסק של המבי"ט.
• רבי אהרן בירב – לאחר פטירת אביו, השתתף במחלוקת עם גיסו רבי יהודה אבואלעפיה על הזכות לקבל מעות שהובטחו לאביו, דיון שהביא לפסקים הלכתיים של חכמי הדור. כנראה גר במצרים, ושימש שם בתפקיד ציבורי. בגניזה הקהירית נמצא מכתב אליו מאדם בשם נתן חפץ המבקש תמיכה כלכלית.
• רבי יצחק בירב – מחכמי צפת. ירד למצרים ושימש כראש ישיבה בקהיר. מתלמידיו היו רבי חיים כפוסי, רבי חיים ן' שושן ורבי אליעזר דלמדיגו מקנדיאה. חתם עם רבי משה דמוהי, הדיין בקהיר, על איסור לכנות יהודי "משומד". היה מראשי הקהילה היהודית בדמיאט לצד רבי צדקה כהן, ויהודי קהיר פנו אליהם בבקשה שיסייעו בפדיונו של רבי משה דמוהי שנאסר על ידי הקאדי. נפטר לפני שנת ה'שנ"ט (1599). שריד מקובץ תשובותיו ואחדות מדרשותיו השתמרו.

בתו של רבי יעקב הייתה נשואה עם רבי יהודה אבואלעפיה הנזכר.

הדור השלישי

בניו של רבי אברהם:

• רבי יעקב בירב (2) – מחכמי צפת. מתלמידי רבי יוסף קארו, וסמוך על ידו. היה ראש חכמי צפת משנת ה'שנ"ג (1593), וסמך בתורו שבעה מתלמידיו. נפטר בסוכות ה'ש"ס (1599). השתמרו פסקים ודרשות מפרי עטו.
• רבי משה בירב – מחכמי צפת. נסמך על ידי אחיו רבי יעקב. עסק במסחר צמר. מלפני שנת ה'ש"מ (1580) גר במצרים, ועסק שם בחכירה. נפטר לפני חודש אב ה'שס"א (1601). קטעים מפסקיו השתמרו בגניזת קהיר.
• רבי יצחק בירב (2) – גר במצרים.

בנו של רבי יהודה אבואלעפיה היה רבי יעקב אבואלעפיה, אבי משפחת אבואלעפיה הארץ־ישראלית. למד אצל רבי שלמה אבסבאן. בשנת ה'שנ"ג (1593) היה בדמשק, ולאחר מכן שב לצפת ונסמך על ידי בן דודו רבי יעקב (2). סמך את בנו רבי חיים אבולעפיה ואת רבי יאשיהו פינטו (ריא"ף). היה מהמתנגדים לרבי חיים ויטאל. נפטר, אולי, בשנת ה'ש"ס (1600).

הדור הרביעי

בנו של רבי יעקב (2) היה רבי אהרן בירב (2), מחכמי מצרים בראשית המאה ה־17. רבי דוד קונפורטי כתב עליו שהיה "חכם, חסיד וגביר, מחזיק התורה ולומדיה". בנו רבי יעקב (3) היה גם כן מחכמי מצרים.

בן אחר למשפחה היה רבי יוסף בירב, מחכמי מצרים באותו הדור, שהתכתב עם רבי יחיאל בסאן. חלק מכתביו עלו באש.

במאה ה־18

במאה ה־18 פעל רבי יעקב בירב (4), חתנו של רבי חיים אבואלעפיה (מצאצאי רבי חיים בן רבי יעקב אבואלעפיה), ממחדשי היישוב היהודי בטבריה. את זכרונותיו מחידוש היישוב פרסם רבי יעקב בחיבור "זמרת הארץ" בלאדינו.

לקריאה נוספת

• אברהם דוד, ‏בית בירב בארץ־ישראל ובמצרים במאות הט"ז–י"ז, היספניה יודאיקה, 11 (2015), עמ' ז–לב, באתר Academia.edu

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

משפחת בירב41845030Q136163134