משלחת רוס לאנטארקטיקה
משלחת רוס לאנטארקטיקה הייתה משלחת מחקר מדעית של יבשת אנטארקטיקה בשנים 1839 עד 1843, בהנהגת ג'יימס קלארק רוס. המשלחת הפליגה בשתי אוניות מלחמה חזקות במיוחד, אה"מ ארבוס (1826) ואה"מ טרור (1813). המשלחת חקרה את מה שנקרא כיום ים רוס וגילתה את מדף הקרח רוס. במשלחת גילה רוס את ההרים הטראנס-אנטארקטיים ואת הרי הגעש הר ארבוס והר טרור, שנקראו על שם אוניות המשלחת. הבוטניקאי הצעיר ג'וזף דלטון הוקר עשה לו שם במשלחת זו.
המשלחת אישרה את קיומה של יבשת אנטארקטיקה, הסיקה את מיקומו של הקוטב הדרומי המגנטי, וערכה תצפיות כבדות-משקל בזואולוגיה והבוטניקה של האזור, שהביאו לכתיבת מונוגרפיה על הזואולוגיה וסדרה של ארבע מונוגרפיות מפורטות מאת הוקר על הבוטניקה, שנקראו ביחד "פלורה אנטארקטיקה" ויצאו בחלקים בין 1843 ל-1859. בין תגליותיה הביולוגיות של המשלחת היה כלב ים רוס, מין שחי אך ורק בקרח הדחוס של אנטארקטיקה. המשלחת הייתה גם מסע המחקר הגדול האחרון שהתבצע כולו בספינות מפרש.
המשלחת
רקע
בשנת 1838 הציעה החברה הבריטית לקידום המדע משלחת לביצוע מדידות מגנטיות באנטארקטיקה.[1] סר ג'יימס רוס נבחר לעמוד בראש המשלחת לאחר התנסות קודמת בעבודה בסקר המגנטי הבריטי מ-1834 ואילך, לצד פיזיקאים וגאולוגים ידועי-שם, כמו האמפרי לויד, סר אדוארד סאבין, ג'ון פיליפס ורוברט ור פוקס.
רוס יצא בהרבה משלחות קודמות לאזור הארקטי, בהן גם כרב חובל.
אנשים
רוס, רב חובל בצי המלכותי, פיקד על האונייה ארבוס. על האונייה האחות, טרורר, פיקד ידידו הקרוב של רוס, קפטן פרנסיס קרוזייה.
הבוטניקאי ג'וזף דלטון הוקר, אז בן 23 והחבר הצעיר ביותר במשלחת, היה עוזר-מנתח לרוברט מקורמיק, ואחראי לאיסוף דגימות זואולוגיות וגאולוגיות. בהמשך היה הוקר לאחד מגדולי הבוטניקאים של אנגליה;; הוא היה ידיד קרוב של צ'ארלס דרווין והיה מנהל גני קיו במשך עשרים שנה. מקקורמיק היה רופא הספינה בביגל במסעה השני, בפיקוד רב החובל רוברט פיצרוי, לצד דרווין.
המדען השני על ה"טרור" היה ג'ון אדוארדס דייוויס, שהיה אחראי על חלק גדול מיצירת הסקר והמיפוי, לצד מספר רב של רישומים מן המסע. הוא היה על ה"ביגל" במסעה לסקירת חופי בוליביה, פרו וצ'ילה.[2] עוד חוקר ותיק של האזור הארקטי היה תומאס אברנתי, גם הוא ידיד של רוס, שהצטרף למשלחת החדשה כתותחן.
ספינות
.jpg)
הספינות "ארבוס" ו"טרור", ששירתו את משלחת רוס, היו, במקור, שתיהן ספינת הרעשה.[3] שתיהן היו אוניות מלחמה, שנועדו וצוידו לירי מרגמות מצור כבדות ובהתאם לכך היו בעלות מבנה כבד שיכול לעמוד ברתע המשמעותי של כלי נשק אלה.[4] המבנה האיתן שלהן היה אידיאלי לשימוש בקרח ים מסוכן, שעלול לרסק אוניות אחרות. "ארבוס", בת 372 טון, חומשה בשתי מרגמות מצור כבדות - האחת בת 13 אינץ' והשנייה בת 10 אינץ' - ובעשרה תותחים.[5]
המסע
בספטמבר 1839, הפליגו "ארבוס" ו"טרור" ממעגן צ'טהאם בקנט, והגיעו לטסמניה (שנודעה אז בשם ארץ ואן דימן) באוגוסט 1840. ב-21 בנובמבר 1840 יצאו אל אנטארקטיקה. בינואר 1841 עגנו הספינות בארץ ויקטוריה והחלו לתת שמות לאזורי הנוף על שם פוליטיקאים, מדענים ומודעים בריטים. הר ארבוס, על האי רוס, נקרא על שם אחת הספינות והר טרור על שם השנייה. מפרץ מקמרדו (הידוע כיום כמצר מקמרדו) נקרא על שם ארצ'יבלד מקמרדו, לויטננט בכיר של "טרור".
בהגיעם לקו רוחב 76° דרום ב-28 בינואר 1841, איתרו החוקרים
...קו לבן נמוך שנמשך מן הנקודה המזרחית הקיצונית הרחק ככל שיכלה העין להבחין... המראה היה יוצא דופן, עולה בהדרגה לגובה, ככל שהתקרבנו אליו, והתגלה לבסוף כצוק סלע מאונך של קרח, בין מאה חמישים למאתיים רגל מעל פני הים, שטוח ומישורי כליל בקצהו העליון, וללא כל בקיעים או בליטות על משטחו האחיד הפונה לים.
רוס קרא לצוק זה "מחסום הקרח הגדול", הידוע כיום בשם מדף הקרח רוס, שדרכו לא הצליחו לחדור, אף כי הפליגו לאורכו מזרחה עד שהמועד המאוחר בעונה אילץ אותם לחזור לטסמניה. בקיץ הבא, 1842-1841, המשיך רוס להפליג לאורך מדף הקרח מזרחה. שתי הספינות נשארו בפורט לואיס באיי פוקלנד למשך החורף, ובספטמבר 1842 חזרו לחקור את חצי האי האנטארקטי, שם ניהלו מחקרים במגנטיות ואספו נתונים אוקיינוגרפיים ואוספים של דגימות בוטניקה ואורניתולוגיה.
המשלחת חזרה לאנגליה ב-4 בספטמבר 1843, לאחר שאישרה את קיומה של היבשת הדרומית ומיפתה חלק גדול מקו החוף שלה. היה זה מסע החקר הגדול האחרון שנערך כולו בספינות מפרש.[6] הן ב"ארבוס" והן ב"טרור" נקבעו בהמשך מנועי קיטור והן שימשו את המשלחת האבודה של פרנקלין בשנים 1848-1845, שבה אבדו שתי הספינות (וכל אנשי הצוות); הספינות הטרופות נמצאו מאז.
תגליות
על פי תצפית, החל ברוס, ותחזית[7]
גאוגרפיה
רוס גילה את מדף הקרח רוס "הענקי", הגיע למסקנה נכונה, שזה המקור של הרי הקרח הערוכים בלוחות שנראים באוקיינוס הדרומי, ועזר ביצירת מדע הגלסיולוגיה. הוא זיהה את ההרים הטראנס-אנטארקטיים ואת הרי הגעש הר ארבוס והר טרור, שנקראו על שם ספינות משלחתו.[8]
מגנטיות
ערך מורחב – מגנטיות
מטרתה העיקרית של משלחת רןס הייתה למצוא את מיקומו של הקוטב הדרומי המגנטי, על ידי עריכת תצפיות במגנטיות של כדור הארץ בחצי הכדור הדרומי.[9]
זואולוגיה
התגליות הזואולוגיות של המשלחת כללו אוסף של ציפורים. הן תוארו וצוירו על ידי ג'ורג' רוברט גריי וריצ'רד בודלר שארפ ב"הזואולוגיה של מסע,ארבוס' ו,טרור'"[10]
המשלחת הייתה הראשונה לתאר את כלב ים רוס, שאותו מצאה בקרח צף, תחום מחייתו היחיד.
בוטניקה
תגליותיה הבוטניות של המשלחת תועדו בארבעת החלקים של "פלורה אנטארקטיקה מאת ג'וזף דלטון הוקר (1859-1843). הספר כולל ארבעה כרכים (החלקים III ו-IV הופיעו כל אחד בשני כרכים), מתאר כ-3000 מינים, ומכיל 530 תמונות המתארות את כל 1095 המינים שבספר.
הוקר נתן לצ'ארלס דרווין עותק של החלק הראשון של "פלורה"; דרווין הודה לו ואישר בנובמבר 1845, שה"biogeography|geographical distribution of organisms" יהיה "המפתח שיפתח את המנעול למסתרי המינים".[11]
-
דף השער של "פלורה אנטארקטיקה, 1848-1846 -
Fagus betuloides (Flora Antarctica, Plate CXXIV) -
השפעה
ב-1912, כתב חוקר הארצות רואלד אמונדסן על משלחת רוס, כי "מעטים האנשים בימינו אלה, המסוגלי0 להעריך נכונה את המעשה ההרואי הזה, את ההוכחה המזהירה הזאת לאומץ ולאנרגיה האנושית. בשתי אוניות כבדות ומתנהלות לאיטן - "גיגיות" במושגים שלנו - הפליגו האנשים האלה היישר אל תוך הקרח הצף, שכל חוקרי הארצות הקודמים ראו בו מוות בטוח [...] האנשים האלה היו גיבורים - גיבורים במובן הנעלה ביותר של המילה."[12]
"פלורה אנטארקטיקה" מאת הוקר שמר על חשיבותו; ב-2013 מתאר אותו ו. ה. וולטון בספרו "אנטארקטיקה: מדע עולמי מיבשת קפואה" כ"אסמכתא רבת-חשיבות עד לימינו אלה", בהקיפה "את כל הצמחים שמצא הן באנטארקטיקה והן באיים התת-אנטארקטיים", השורדת ביתר הצלחה ממדידות העומק של רוס, שהתבצעו ב"ציוד שלא ענה על הדרישות".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ ארכיב לאומי - רשימותיו ומכתביו של סר ג'יימס קלארק רוס 1875
- ↑ ליולין סטיילס דוסון, ספר זכרונות של הידרוגרפיה, כולל ביוגרפיות קצרות של הקצינים הראשיים ששירותו בשירות הסקר של צי הוד מלכותו בשנים 1750 עד 1885. חלק 2 - 1830 עד 1885, הוצאת הנרי ו. קיי, איסטברן, עמ' 158-157 1885
- ↑ הולי גודביי: "התגלתה לאחרונה הספינה הטרופה,טרור', אניית הרעשה ממשלחת ארקטית שנכשלה" 23 ביוני 2017
- ↑ גודביי, שם
- ↑ ג'אנט דייוויסון, חדשות CBC, המשלחת האבודה של פרנקלין: תמונות חדשות של חפצים מן הספינה "ארבוס", אבל עדיין אין סימן ל"טרור"27 בספטמבר 2016
- ↑ [ttp://www.coolantarctica.com/Antarctica%20fact%20file/History/antarctic_ships/erebus_terror_antarctica.htm Antarctic expedition, 1839–1843, James Clark Ross אתר קולאנטארקטיקה.קום, היסטוריה של אנטארקטיקה, הספינות ארבוס וטרור במשלחת רוס לאנטארקטיקה, 1843-1839]
- ↑ נדידת הקטבים הגאומגנטיים, מרכז הנתונים הגאופיזיים הלאומי
- ↑ ג'יימס קלארק רוס (1862-1800), הוצאת הספרייה הדיגיטלית של גלאזגו
- ↑ ניו סיינטיסט, עמ' 53 7 באוקטובר 1982
- ↑ [1]
- ↑ תUniversity of Cambridge צ'ארלס דרווין, מכתב מדרווין, צ'. ר. אל הוקר, ג'. די. מן ה-5 או 12 בנובמבר 1845, הוצאת אוניברסיטת קיימברידג'
- ↑ קולאנטארקטיקה, היסטוריה של אנטארקטיקהארבוס וטרור - המשלחת האנטארקטית 1843-1839, ג'יימס קלארק רוס
משלחת רוס לאנטארקטיקה42375702Q23832735