משה חיים ויילר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משה חיים ויילר (באנגלית: Moses Cyrus Weiler ‏23 במרץ 1907–4 בדצמבר 2000) היה מייסד התנועה הרפורמית בדרום אפריקה. הוא היה ראש הקהילה הפרוגרסיבית המאוחדת (לימים האיחוד הדרום אפריקאי ל"יהדות" מתקדמת) ושימש כ"רב" טמפל ישראל בהילברו, יוהנסבורג, הטמפל המרכזי של התנועה הרפורמית במדינה.[1] ויילר הוביל את פיתוח התנועה הרפורמית, והקמתם של 25 קבוצות ברחבי דרום אפריקה במהלך כהונתו.[2] הוא עלה לישראל ב-1958, שם בילה את המחצית השנייה של חייו. בישראל היה ממקימי קהילת מבקשי דרך בירושלים. ויילר שכל את שני בניו אדם וגדעון במלחמות ישראל.

ביוגרפיה

ויילר נולד בריגה, לטביה לזלמן דב בער ויילר וחנה ויילר (לבית הורביץ). אביו, סביו וסבו היו רבנים אורתודוקסים.[2] אביו היגר לארץ ישראל המנדטורית ולאחר שלא מצא עבודה מתאימה כרב, נכנס לעולם העסקים.[2] הוא הבחין במחסור בשוקולד זמין בארץ ישראל והחליט להקים מפעל שוקולד ולייבא פולי קפה מברזיל.[2] בנו למד בינתיים בגימנסיה העברית הרצליה.[2] הוא היה תלמיד מוכשר וסיירוס אדלר הציע לו מלגה ללמוד בארצות הברית.[2] הוא סיים תואר ראשון באוניברסיטת דלאוור ולימד עברית בבית ספר מקומי.[2] לאחר מכן למד בהיברו יוניון קולג' בסינסינטי, שבו הוסמך כרבאיי רפורמי בשנת 1933.[3][2][4][5] ויילר דחה את האורתודוקסיה של אבותיו.[2]

מנהיג הרפורמים בדרום אפריקה

הוא היגר לדרום אפריקה ב-1933, בגיל 26, לאחר שנשכר על ידי לילי מונטגו ואברהם צבי אידלסון לייסד את הקהילה הרפורמית הראשונה במדינה.[6] הוא פיתח במהירות מוניטין של נואם מחונן ויכול היה לשאת הרצאות ודרשות באנגלית, עברית, יידיש וגרמנית.[2] לאחר הגעתו למדינה נרכשה מגרש באמפייר רואד, והאדריכל הרמן קלנבאך נשכר כדי לתכנן טמפל, עם גן רחב היקף שבו ישמש ויילר כ"רב".[2] אלא שעם תחילת עבודות הבנייה, הופצה עצומה שכונתית נגד התוכנית להקמת בית כנסת באזור מגורים.[2] בסופו של דבר התקבלה החלטה למכור את המגרש ולקנות מגרש קטן יותר ברחוב פול נל בהילברו, שם היו כבר כמה בתי כנסת אורתודוקסים, כמו בית הכנסת הגדול ובית הכנסת פוסוול.[2] קלנבך השתמש באותו עיצוב בסגנון ארט דקו שתכנן למבנה המקורי, אך הפחית אותו בהתאם לגודל המגרש הקטן יותר.[2]

זמן קצר לאחר הגעתו לדרום אפריקה ויילר יזם את הקמתו של ארגון נשים, שייקח אחריות על הסעדה, טיפול בחולים וארגון צדקה בקהילה.[2] ארגון זה גם היה רשאי לבחור שתי נשים להנהלה ועד הקהילה.[2] הוא גם היה חלוץ בארגון טקסי בת מצווה.[2] הוא לא ראה חובה על בני הקהילה להקפיד על כשרות (עקב הקשיים בהשגת מזון כשר במדינה), עם זאת, עודד שמירה על מצוות.[2] הוא גם כלל דגש חזק על ציונות, וקהילתו הייתה הראשונה במדינה שבה עברית דוברה בהגייה ספרדית בסגנון ישראלי ולא בהגייה אשכנזית.[2] הוא ניסה לקדם מודל חברות חינם, לפיו בית הכנסת ימומן במלואו על ידי היהודים העשירים ביותר בעיר, כגון אילי מכרות.[2] המודל לא הצליח עקב חוסר שיתוף פעולה מצד עשירי העיר, בין השאר נעשתה פנייה לאיל היהלומים ממוצא יהודי ארנסט אופנהיימר, אך הוא לא התעניין ביהדות ולא הסכים ליוזמה.[2]

בשנת 1945 הוא ביקר בעיירת השחורים אלכסנדרה, שם זיהה את צורך בבית ספר. הוא עבד עם אשתו אונה ועם ארגון הנשים של הרפורמים כדי לישם את חזונו. בית הספר נפתח באופן רשמי על ידי ראש עיריית יוהנסבורג ונקרא בית הספר ויילר, לכבודו.[7]

למרות שהוטל על ויילר להקים תנועה רפורמית כלל ארצית, הוא התנגד להקמת קהילות נוספות מחוץ להילברו במהלך עשר שנותיו הראשונות.[2] הוא הרגיש שחשוב יותר היה לבנות קהילה משמעותית בטמפל ישראל לפני התרחבות ארצית.[2] בשנת 1943, הוא הסכים לסייע בהקמת הקהילה הפרוגרסיבית הראשונה בקייפטאון, טמפל ישראל בגרין פוינט. ויילר הופתע מהצלחתה המהירה, כשקצת פחות מ-25% מקהילת יהדות קייפטאון התחברו לתנועה הרפורמית תוך זמן קצר. לשם השוואה, אחוז יהודי יוהנסבורג המזוהים עם הסניף הרפורמי היה תמיד מתחת ל-10%.[2] בין שנות ה-40 ל-1960 היה פיצול בין הקהילות הרפרומיות של יוהנסבורג וקייפטאון כאשר ההנהגה היהודית הפרוגרסיבית בקייפטאון דחתה הצעה להקמת ארגון גג משותף בהנהגת הרב ויילר, שבסיסו ביוהנסבורג.[5] עם זאת, קהילת קייפטאון רצתה פדרציה רופפת יותר שבה כל קהילה תקבל החלטות משלה ודחתה את הרעיון, בטענה שהוא נוגד את העקרונות הדמוקרטיים של היהדות הרפורמית.

בישראל

ויילר היה מאוכזב מאוד מהפילוג עם קהילת קייפטאון והוא עלה לישראל ב-1958, כפי שגם אביו וסבו עשו לפניו.[2][8] בשנת 1960 התקבל לעבודה על ידי שמואל ברונפמן כיו"ר הוועד המנהל של "בית התפוצות".[9]

שנתיים לאחר מכן מינתה הקרן הקיימת לישראל את ויילר כיועץ אישי ליו"ר הוועד המנהל של קק"ל.[10] ויילר עסק במיוחד בעניינים הנוגעים לארגונים היהודיים הבינלאומיים וליהדות ביבשת אמריקה.[10] מאז שהגיע לארץ, ויילר כבר כיהן כחבר הנהלת הקונגרס היהודי העולמי[10] הוא גם נרשם ללימודים רפורמיים בירושלים ובשנת 1962 היה מעורב בהקמת קהילה חדשה, קהילת מבקשי דרך.[11] כמו כן כיהן כרב בבית דניאל.

בהמשך, שימש כמרצה בהיברו יוניון קולג' – ירושלים, היה שליח של המגבית היהודית המאוחדת בעולם, והוא ליווה את מנחם בגין כשערך את מסע השלום ההיסטורי שלו למצרים ב-1979.[2][12]

באוגוסט 1983 טס ויילר ליוהנסבורג כדי להשתתף בטקס במלאת 50 שנה לקהילתו לשעבר, טמפל ישראל בהילברו. עם זאת, מוקש התפוצץ מחוץ לבית הכנסת, ארבע שעות לפני שנשיא המדינה מרה פיליון וויילר היו אמורים להשתתף בטקס. לא היו נפגעים אך הפיצוץ הרס קירות, תלש חלונות ומושבים והפך ארונות ורהיטים. אף על פי כן, הטקס התקיים בנוכחות פיליון ווילר. מחומד איקבל שייק מיחידת הדולפינים של אומחונטו וסיזווה קיבל לאחר מכן אחריות על המעשה, במהלך דיוני ועדת האמת והפיוס והוא זכה לחנינה.[13][14][2] ביקורו האחרון בדרום אפריקה היה בשנת 1995 בגיל 88, שם הוזמן למלאת 50 שנה לבית הספר ויילר באלכסנדרה.[2]

חיים אישיים

בשנת 1941 הוא נשלח לבולאוואיו שבדרום רודזיה, על ידי הפדרציה הציונית של דרום אפריקה כדי לגייס תמיכה. את אשתו לעתיד, אונה גלמן, הכיר בהרצאה שנשא.[2] לזוג נולדו שישה ילדים. עם העלייה לישראל בשנת 1958, התגוררה המשפחה בקיבוץ אושה במשך שנתיים, לפני שעברה לחיפה והתיישבה לבסוף בירושלים. שנים מבניו, אדם וגדעון, נהרגו במסגרת שירותם הצבאי. אדם נהרג במלחמת ההתשה ב-1970[15] וגדעון נהרג ביום השלישי למלחמת יום הכיפורים בגיל 23. מפעלי הנצחה רבים הוקמו לזכר האחים, בהם גן אדם וגדעון ויילר באילת,[16] מרכז נופש ביער ירושלים ומגרש משחקים שהוקם על ידי קק"ל בכספי תרומות של ידידי המשפחה ברחבי העולם,[17] חדר עיון על שם שניהם בבית הספר תיכון דנמרק בירושלים ופרס שנתי לשני תלמידים בפנימייה הצבאית על הצטיינותם בלימודי המזרח.[18] מספר מלגות קיימות גם על שמם של האחים באוניברסיטת סאסקס ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. האחים קבורים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. ויילר הפך ליועץ לאחר מותם, ותמך באלו שאיבדו את יקיריהם במהלך השואה והמלחמות בישראל.[12]

פרסים והוקרה

בשנת 1978 קיבל את אות יקיר ירושלים שהוענק על ידי ראש עיריית ירושלים.

הערות שוליים

  1. ^ הגיע לארץ מדרום אפריקה הרב מ. כ. ויילר, הארץ, 20 בדצמבר 1940
  2. ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 2.12 2.13 2.14 2.15 2.16 2.17 2.18 2.19 2.20 2.21 2.22 2.23 2.24 2.25 2.26 2.27 2.28 Rabbi Weiler and the founding of the Reform movement in SA Progressive Jews (South Africa). August 2019
  3. ^ Hebrew Union College Exercises on May 27 Jewish Telegraphic Agency. 21 May 1933
  4. ^ Dr. Weiler Arrives in U.s.; Will Address Jewish Communities on U.j.a Jewish Telegraphic Agency. 19 April 1960
  5. ^ 5.0 5.1 A compelling new history of Progressive Judaism in South Africa Jewish Affairs. 15 December 2020
  6. ^ The rookie rabbi who pioneered SA Progressive Judaism South African Jewish Report. 14 September 2023
  7. ^ בצלאל עמיקם, ,אחוות' נשים יהודיות עושה למען ילדי כושים בדרום־אפריקה, על המשמר, 29 במרץ 1972
  8. ^ Dr. Weiler, Honored in Johannesburg; Leaves So. Africa to Settle in Israel Jewish Telegraphic Agency. 12 December 1957
  9. ^ ד"ר מ.ח.ויילר - יו"ר הנהלת ,בית התפוצות', דבר, 29 באוגוסט 1960
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 Dr. Weiler Named to High Post in Jewish National Fund World Body Jewish Telegraphic Agency. 12 January 1962
  11. ^ ירון אביטוב, שלונסקי לפני התיבה, כל העיר, 25 בינואר 1985
  12. ^ 12.0 12.1 Rabbi Moses Cyrus Weiler Roger Joseph Prize. Retrieved on 5 October 2023
  13. ^ Bomb explodes at Johannesburg synagogue South African History Online. Accessed on 7 December 2019
  14. ^ Synagogue in Johannesburg is damaged by an explosion The New York Times. 7 August 1983
  15. ^ סרן אדם ויילר – למנוחות, על המשמר, 5 באפריל 1970
  16. ^ גן־משחקים ע"ש האחים ויילר ז"ל באילת, על המשמר, 1 בספטמבר 1974
  17. ^ מרכז נופש לזכר רס"ן ויילר בירושלים, למרחב, 3 בנובמבר 1970
  18. ^ גלעד גרוסמן‏, יום הזיכרון: האחים שבחייהם ובמותם לא נפרדו, באתר וואלה!‏, 24 באפריל 2012
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38858121משה חיים ויילר

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=משה_חיים_ויילר&oldid=2629810"