מרכבה היא סדרה של טנקי מערכהישראליים, המהווים את עמוד השדרה של חיל השריון הישראלי. ייצור המרכבה החל ב-1979, בחלוף השנים פותחו דגמים מתקדמים ומשוכללים יותר (כל דגם מכונה "סימן"). הדגם המתקדם ביותר הוא מרכבה סימן 4 שייצורו החל בשנת 2003, וזכה לשדרוג משמעותי בתצורת "סימן 4 ברק" (המכונה לעיתים באופן שגוי, הן בצה"ל והן בתקשורת, "מרכבה סימן 5"). טנקי מרכבה סימן 4 ברק מחליפים דגמים קודמים של סימן 4 החל משנת 2023.[1]
הטנק פותח במנהלת המרכבה והרק"ם במשרד הביטחון ומורכב בישראל, רוב חלקיו מיוצרים בישראל. תפיסת התכנון שלו היא הגנה מרבית לצוותו, ולכן שריונו הקדמי עובה ובוצעה מהפכה עיצובית כך שהמנוע מוצב בחזית הטנק, שלא כמו בטנקים מקבילים בעולם. המקום שהתפנה בחלקו האחורי של הטנק איפשר הוספת פתח כניסה אחורי המשמש לנשיאת לוחמיחי"ר ואף לפריקה רגלית של צוות הטנק.
בשנות ה-60 של המאה ה-20 שיתף צה"ל פעולה עם הצבא הבריטי בפיתוח הטנק צ'יפטיין (Chieftain). בתמורה לשיתוף הפעולה, היו אמורים הבריטים לאפשר את מכירת הטנק לישראל עם ייצורו, אך מאוחר יותר ביטלו הבריטים את העסקה כתוצאה מהלחץ הכבד שהפעילו עליהם מדינות ערב. בישראל הוחלט להימנע מהישנות מקרה שכזה בעתיד, ואז הועלה רעיון פיתוחו של טנק ישראלי מקורי.[3][4]
התכנון החל בשנת 1970 על בסיס לקחי מלחמת ששת הימים. הדרישות המבצעיות הכלליות ודרישות הנדסת האנוש נקבעו על ידי קציני שריון מצטיינים ובהם ישראל טילן, נתי גולן וגד רפן. על בסיס הגדרת מאפייני הטנק הרצויים נבנה דגם עץ שהורכב על ג'יפ. באמצע דצמבר 1974 נמסר אב טיפוס ראשון לניסויי שדה. מותו של המהנדס הגרמני הנס גסאן בפיגוע במלון סבוי עיכב את בניית פס הייצור של הטנק שהושלם רק בספטמבר 1975. בינואר 1976 החל הייצור הסדרתי. ב-29 באוקטובר1979 נכנס לשירות מבצעי הדגם הסדרתי הראשון – מרכבה סימן 1, שבו נעשה שימוש במבצע שלום הגליל. בשנת 1982 נכנס לשירות דגם משופר – מרכבה סימן 2, ומייד אחריו מרכבה סימן 2ב. בתקופת שירותם הופקו לקחים מבצעיים וטכנולוגיים רבים שהביאו לקפיצת דרך משמעותית במרכבה סימן 3 שנכנסה לשירות בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20. בדגם זה הוחלף התותח המחורק בקליבר 105 מ"מ בתותח חלק-קדח מודרני בקליבר 120 מ"מ תוצרת תע"ש. במהלך שנות התשעים נכנסו לשימוש טכנולוגיות חדשות המבשרות את שדה הקרב העתידי, ורובן הוטמעו במרכבה סימן 3ב ב"ז (על שם מערכת בקרת האש: ברק זוהר). מאוחר יותר התווספו לדגמי סימן 2 וסימן 3 תוספות מיגוןמודולריות שנקראו "מיגון דור ד' " או 'קס"ג' (קו סגול – הגבול עם לבנון) ונועדו להגביר את עמידות הטנקים נגד טילי נ"ט של חזבאללה. במהלך שנות ה-90 והעשור הראשון של המאה ה-21 הוסבו כל טנקי סימן 3 בשירות סדיר לסימן 3 ב"ז, אך עדיין קיימות חטיבות שריון במילואים עם מרכבה 3 רמ"ח. בשנת 1997 התקבל אישור לייצא את המרכבה סימן 3 לטורקיה, במסגרת מכרז הצטיידות של צבא טורקיה בטנק מערכה חדש.[5] לבסוף החליטה טורקיה לשדרג את טנקי ה-M60 פטון שלה במסגרת עסקה עם תע"ש, שבה צוידו הטנקים בכל המערכות של המרכבה סימן 3, כך שיהיו מתקדמים יותר מה-M60 פטון הישראלי מגח 7.[6]
לקראת סוף שנות ה-90 של המאה ה-20 והעשור הראשון של המאה ה-21 תוכנן הדור הרביעי של הטנק תוך התחשבות באיומי עימות נמוך עצימות ובניסיון של ישראל מהלחימה ברצועת הביטחון ובשטחי יש"ע, תוך דגש על הטמעת טכנולוגיות חדשות ומערכות דיגיטליות מתקדמות, בהן מערכות קשר, שליטה וניהול קרב דיגיטליות של פרויקט צי"ד, ועל כן המרכבה סימן 4 היא שיפור משמעותי לעומת הדור הקודם. בשנת 2004 נכנסה המרכבה סימן 4 לשירות מבצעי כאשר מחזור הגיוס של מרץ היה הראשון שנקלט על הטנק מההתחלה, ולקראת סוף אותה שנה נצפו טנקי מרכבה סימן 4 בפעילות באזור ג'נין.[7] ב-2005 הוסבה חטיבה 401 מטנקי מגח למרכבה סימן 4. במהלך האימונים התגלו מספר בעיות טכניות במנוע (תוצרת גרמניה) ובשסתומים, המקצרות את חייו ומקדימות את הטיפול התקופתי.[8] בשל בעיה זו הטנק לא היה מבצעי, אך בסיום שנת 2005, על פי פרסומים בעיתונות, נפתרה הבעיה והטנק חזר בשנת 2006 לפעילות מבצעית.
ב-2011 הוסבה חטיבה 401 למרכבה סימן 4מ, ב-2016 הוסבה גם חטיבה 7 למרכבה סימן 4מ וב-2021 הוסבה גם חטיבה 188 למרכבה סימן 4מ 400. כיום כל חטיבות השריון הסדירות מצוידות בדגם זה ואילו עוצבות המילואים מפעילות טנקי מרכבה סימן 4 ומרכבה סימן 3 ב"ז.
דגמים מבוססי מרכבה
הצלחת סימן 1 של הטנק הביאה לפיתוח אבות טיפוס של תותח מתנייע חדשני בשם "שולף" המבוסס על תובת המרכבה סימן 1, אך צה"ל העדיף שלא לקנותו.
בשנת 2003 החלו ניסויים גם על נגמ"ש מרכבה, הנקרא "נמרה". הוא בנוי על בסיס תובת מרכבה 3, אך במקום צריח יש לו מערכת ייעודית. בדגם הראשון שנכנס לשירות יש מנוף וכננת חילוץ ומטרתו להיות כלי חילוץ ואחזקה בגדודי השריון.
בעקבות אסון הנגמ"שים ב-2004 החליטו בצה"ל על ייצור נגמ"ש כבד המבוסס על תובת מרכבה סימן 4. אב-טיפוס המבוסס על סימן 1 נכנס לשירות ניסיוני בחטיבת גבעתי עוד ב-2005 אך גרסה מבצעית המבוססת על תובת סימן 4 נכנסה לשירות מבצעי רק בסוף שנת 2008. הנגמ"ש הכבד, שנקרא 'נמ"ר' (נגמ"ש מרכבה), מצויד במערכת צי"ד, בעמדת נשק "קטלנית" ובאמצעים נוספים.
בהמשך פותח דגם הנקרא נמר"ה (נמ"ר הנדסי) שהוא דגם של הנמ"ר עם מתקונים המתאימים לחיל ההנדסה הקרבית.
ב-1982 במבצע שלום הגליל נלחם טנק המרכבה (סימן 1) נגד שריון סורי ונגד מחבלים חמושים בטילי נ"ט וזקף לזכותו הצלחות. שני גדודי מרכבה מחטיבה 7, שפעלו בגזרה המזרחית, ניהלו קרב אש נגד חטיבת שריון הסורי המצוידת בטנקי T-62 ו-T-72, והצליחו להשמיד אותה. בגזרה המערבית פעלה חטיבה 211 נגד אנשי פת"ח מצוידים ברקטותRPG-7 וטיליסאגר, והתמודדה איתם בהצלחה. טנקי המרכבה הפגינו עליונות על שאר הטנקים במלחמה, הן של צה"ל והן של הסורים, ביכולת השרידות, וזאת הודות לדגש על מיגון בעת תכנון הטנק. לפי סטטיסטיקות שאסף צה"ל, אחוז הטנקים שהושמדו מסך כל הטנקים שנפגעו היה הקטן ביותר עבור המרכבה.[9]
המרכבה באינתיפאדה השנייה
במהלך האינתיפאדה השנייה טנקי מרכבה, בעיקר סימן 2 וסימן 3 ב"ז, נטלו חלק בלחימה נגד הטרור הפלסטיני. הם שימשו בעיקר לסיור בשטחים מסוכנים ותמיכה בחיל הרגלים. לראשונה ביהודה ושומרון, סיפקו הטנקים כוח אש לכוחות החי"ר, בעיקר בלוחמה בשטח בנוי ובנוהל סיר לחץ, כאשר הפגיזו בתים שהתבצרו בהם מחבלים. ברצועת עזה הושמדו 3 טנקי מרכבה ואנשי צוותם נהרגו ממטעני גחון רבי עוצמה (ששקלו מאות ק"ג כל אחד). בעקבות השמדת שלושת הטנקים (בשנים 2002 ו-2003) נוסף לטנקים לוח מיגון לגחון, וכן הוגבר השימוש בדחפורי D9 משוריינים לפתיחת צירים.
המרכבה במלחמת לבנון השנייה
טנקי מרכבה סימן 2 חונים בגבול הצפון בזמן מלחמת לבנון השנייה
בקיץ 2006, במלחמת לבנון השנייה, הכניס צה"ל ללבנון שלוש אוגדות משוריינות. מרבית הנפגעים באוגדות אלה היו צוותי טנק. מתוך 370 טנקי מרכבה שהיו בשימוש בלחימה, פגע חזבאללה ב-52 טנקים. שניים מהטנקים נפגעו ממטעני גחון וכל צוותי הטנק נהרגו. חזבאללה, שירה במהלך המלחמה כ-500 טילי נ"ט, השתמש לראשונה בטילי נ"ט עם ראש כפול מסוג טאנדם, כנראה מתוצרת רוסיה. טילים אלה מפעילים בתחילה מטען שפוגע במיגון של הטנק, ולאחר מכן הם מפעילים את המטען העיקרי על הטנק החשוף. טילים אלה – בהם הקורנט תוצרת רוסיה – פגעו בחמישה טנקים וגרמו ל-10 הרוגים. בקרבות בלבנון נעשה שימוש במרכבות מסוגים 2, 3 ו-4. כמעט כל הטנקים שנפגעו תוקנו לאחר המלחמה וחזרו לשירות.
לאור התוצאות של מלחמת לבנון השנייה, עלתה מחדש שאלת יעילותו של הטנק, והכדאיות הכלכלית של ייצורו. אחת הטענות שהועלו לטובת המרכבה היא שלמרות הפגיעות, שיעור החדירה של טילי נ"ט במלחמת לבנון השנייה היה הנמוך ביותר בתולדות מלחמות ישראל. כמו כן, נרשמה ירידה של יותר מ-50% בכמות ההרוגים יחסית למבצע שלום הגליל ומלחמת יום הכיפורים. טענה נוספת היא שאם היה כשל אזי הוא היה ברמה המבצעית של החיילים, שאומנו בעיקר למשימות בשטחים ולא למלחמה מסוג זה. טענה דומה, שטוען האלוף (במיל') יצחק בן ישראל, היא שחיל השריון עצמו שפוצל ופורק וסופח למסגרות חי"ר, הופעל בניגוד לתורת הלחימה שלו עצמו, לא כמסגרת מובילה בקרב משולב, אלא כנספח באופן סטטי. עוד הוא מוסיף כי אי הפעלת מדוכות העשן בשל שיקולים תקציביים גרמה לפגיעה מיותרת.[10]
עתיד המרכבה לאחר מלחמת לבנון השנייה
לקראת שנת התקציב 2004 התנהלו דיונים לגבי המשך הכנסתם לשירות של הסימן 4 והנמ"ר מסיבות תקציביות. לבסוף הוחלט להמשיך בפרויקט המרכבה אך להאט במקצת את ההצטיידות. בסוף שנת 2004 הוחלט לבחון פרויקט של פיתוח נגמ"ש כבד על בסיס תובת מרכבה. בשנת 2005, בעקבות אסון הנגמ"שים, הושק נגמ"ש המרכבה (נמ"ר) גם בגרסת חי"ר, ואב טיפוס שלו נכנס לשירות בחטיבת גבעתי ברצועת עזה.
בשל ביצועי חיל השריון במלחמת לבנון השנייה והאכזבה הכללית מתוצאות המלחמה, וכן בשל קיצוצים בתקציב הביטחון, היו שהטילו ספקות בעתיד המרכבה. כך למשל ב-28 בספטמבר2006 דיווח העיתון גלובס שבצה"ל הוחלט לסגור תוך 4 שנים את פס הייצור של המרכבה.[11] לעומת זאת, בצה"ל הכחישו את הכוונה ובתוכנית החומש "תפן 2007" הכריזו על כוונתם להמשיך להצטייד בדגמי מרכבה סימן 4מ עם מערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח (Trophy)" ולהצטייד במאות נגמ"שי מרכבה.[12]
ואכן, ב-2009 הותקנה לראשונה המערכת "מעיל רוח" על מחלקת טנקים[13] וב-2012 הותקנה על כל טנקי חטיבה 401.[14] כמו כן, הנמ"ר נקלט בחטיבת גולני אך חלקים ממנו יוצרו בארצות הברית כדי להוזיל עלויות ולנצל את כספי הסיוע האמריקאים.
ב-2012 בעקבות משבר תקציבי בצה"ל נשקלה האפשרות להקפיא רכישת טנקים חדשים, נגמ"שי נמ"ר חדשים וחלקי חילוף. בעיתונות אף הועלו השערות בדבר סגירת פס הייצור של המרכבה. ראש התאחדות התעשיינים אמר שפרויקט המרכבה מספק עבודה לאלפי עובדים, רובם בפריפריה, ושסגירתו תגרום נזק רב לכלכלה.[18]
ביוני 2014 החליט משרד הביטחון לראשונה על מכירת טנקי מרכבה סימן 4 למדינה אחרת, במחיר של 4.5 מיליון דולר לטנק.[21]
במהלך השנים פועל צה"ל להצטיידות בדגמים חדשים על חשבון דגמי טנקים ישנים יותר. משנת 2005 מבוסס המערך הסדיר של חיל השריון על טנקי מרכבה בלבד (אחרי שחטיבה 401 הוסבה לסימן 4 ממגח 6).[22] משנת 2014 גם מערך המילואים של החיל כולל רק טנקי מרכבה (סימני 2, 3 ו-4). החל משנת 2020 כל המערך הסדיר מפעיל טנקי מרכבה סימן 4מ בעוד שמערך המילואים מפעיל טנקי סימן 3 וסימן 4.
טנקי המרכבה לקחו חלק במבצע צוק איתן ב-2014. טנקי המרכבה, בעיקר סימן 4מ, לקחו חלק משמעותי בתמרון הקרקעי, הודות למערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח" שפעלה בהצלחה והצילה מפגיעה 10 טנקים מירי של טילי נ"ט, כולל רקטות RPG-7 וטילי קורנט מתקדמים.[23] המערכת אפשרה תמרון מהיר ועמוק של הטנקים וכן חיסול חוליות נ"ט שירו על הטנקים. עוד גורם מרכזי להצלחת הטנקים בלחימה היה מערכת צבא יבשה דיגיטלי (צי"ד) שהותקנה על כל הטנקים ואפשרה שליטה ובקרה, קשר, סנכרון ותיאום ברמות חסרות תקדים בין החמ"ל (מפקדת החטיבה) לכל הטנקים ולכוחות מסייעים כמו חיל האוויר וחיל התותחנים, וכן תיאום מלא וחלוקת מידע בין כל הטנקים. יתר על כן, מערכת צי"ד אפשרה להעביר לטנקים מידע מודיעיני בזמן אמת שסיפקו אגף המודיעין וחיל האיסוף הקרבי והציגה את המידע באופן דיגיטלי במחשבי הטנקים – דבר שייעל באופן משמעותי את הלחימה. הטנקים השמידו מאות מטרות (בין השאר ירו הטנקים פגזים על בתים ממולכדים, דבר שהביא ליזימת המטענים וחומר הנפץ שהוסתרו בבתים ולפיצוצם), פגעו במאות מחבלים (חטיבה 401 לבדה הרגה 120–130 מחבלים[24]) וחיפו על לוחמי חיל הרגלים וחיל ההנדסה הקרבית.[24]
בזמן מתקפת הפתע, הטנקים שהיו בגזרה חיסלו מספר רב של מחבלים, כאשר לעיתים טנק בודד בלם וחיסל עשרות מחבלים שהסתערו עליו ופרצו דרך גדר המערכת סביב רצועת עזה.
AVDS-1790-9AR דיזל מקורר אוויר בצורת V תוצרת טלדיין ארצות הברית
מנוע דיזל GD 883 בן 12 צילינדרים בתצורת V מבוקר מחשב ומקורר מים תוצרת MTU גרמניה בשיתוף עם ג'נרל דיינמיקס (כיום נקראת חברת L-3 קומיוניקשיין) ארצות הברית.
מרכבה סימן 1 הוא הדור הראשון של טנק המרכבה. משקלו למעלה מ-60 טון והוא מונע במנוע דיזל 900 כ"ס (670 קילוואט). הוא חמוש בתותח L7 מחורק-קנה בקליבר 105 מ"מ, מספר מקלעי מאג ומרגמה 60 חש"ן. כבר בטנק זה ניתן לראות את יישום העקרונות המנחים בסדרת טנקי המרכבה: המנוע ממוקם מלפנים, ומשמש כחלק מההגנה על הצוות. מחשבה רבה הושקעה בעיצוב הפנים והנדסת האנוש שלו איכותית, ביחס לטנקים בני דורו.
סימן הזיהוי הבולט ביותר שלו הוא ה"חצאית" או "האוזניים" – הבליטה המעוגלת בצידי הצריח, בחיבור לתובה. מאחר שגם למרכבה סימן 2 "חצאית" דומה, קשה להבדיל ביניהם, אך אפשרי לעשות זאת לפי חוליות זחל וכבל גרירה המחוברים ל"חצאית". סממן חיצוני נוסף המאפשר זיהוי מרחוק הוא העדרם של סלי תובה (סלי חי"ר) וקיומה של מרגמה חיצונית על דופן הצריח בצד המפקד (בשאר סימני המרכבה המרגמה היא פנימית).
מרכבה סימן 1 עבר שינויים רבים בטרם הושק סימן 2. בתחילה מחשב הירי היה ללא מערכת לומדת ואמצעי ראיית הלילה הותקן רק בעמדת המפקד. תריס הפליטה לגזי המנוע היה בעל שני פתחים משני צידי הטנק והצריח היה כמעט ללא מיגון.
עם השנים חלק מטנקי המרכבה סימן 1 הוסבו למרכבה סימן 2. על ידי השינויים האלה: אמצעי ראיית לילה פאסיבי הותקן לתותחן ובחלק מהטנקים הותקן אף אמר"ל תרמי. מחשב הירי שודרג ומספר מערכות נוספות בתוך הצריח שופרו אף הן. מספר הפגזים המקורי, 62, הופחת ל-54 לטובת תחמושת נוספת למרגמה; זרקור הקסנון, שהיה אמצעי הכינון בלילה, הוסר. שערות שולמית הוספו וכיום ההבחנה החיצונית בין סימני 1 ו-2 היא רק על בסיס סלי חי"ר (שאינם קיימים בסימן 1), סל צריח (קטן יותר בסימן 1), כבל גרירה והמרגמה. חלק מאנשי הצוות ששירתו בשירותם הפעיל על מרכבה סימן 2 מוסבים לשירות מילואים על גבי סימני 1.
במרכבה סימן 1 נעשה שימוש במבצע שלום הגליל, שכלל לחימה של צבא מול צבא, לחימה של צבא מול גרילה בשטח פתוח ולחימה בשטח בנוי. בעקבות המלחמה התקבל משוב רב על ביצועי הטנקים ואילו שיפורים ותיקונים יש לבצע בהם. חלק גדול מהתיקונים והשיפורים בוצע בדגם הבא מרכבה סימן 2 וחלק אחר בוצע בדגם של שנות התשעים: מרכבה סימן 3.
מרכבה סימן 2 הוא הדור השני של טנק המרכבה. הטנק הוא תוצאה של לקחים מפעילות המרכבה סימן 1 במבצע שלום הגליל.
כמו לסימן 1, גם למרכבה סימן 2 יש תותח בעל קנה מחורץ בקליבר של 105 מ"מ ו"חצאית" או "אוזניים" – שתי בליטות מעוגלות בצידי הצריח, בחיבור לתובה. בעבר, סימן 2 נבדל מסימן 1 בכך שיש לו רק תריס פליטה אחד בימין הטנק ואילו לסימן 1 תריס בכל צד. עוד הבדל הוא הוספת "שערות שולמית", כדורי ברזל הקשורים בשרשראות ברזל, לחלק האחורי של הצריח,[ג] וכן סלי חי"ר.
קפיצת המדרגה העיקרית בין סימן 1 לסימן 2 היא במערכת בקרת האש. מחשב הירי שופר משמעותית: המחשב מתחשב ביותר נתונים בעת קביעת המסלול הבליסטי של הכדור (טמפרטורה, לחות, גובה) מעבר לנתוני החובה (סוג פגז וטווח). מסלולים בליסטיים עבור פגזים נוספים תוכנתו מראש והוספה מערכת לומדת, המתקנת את המסלול הבליסטי שחושב על ידי הוספת סטייה מסוימת המתקבלת מסכימה של סדרות שפגעו במטרה.
שיפור מהותי נוסף הוא בחטיבת הכוח. המנוע שופר מעט, אך שיפור מהותי הורגש בממסרת, האחראית על העברת הכוח בין המנוע והזחלים. לחטיבת הכוח הוספה אפשרות ה"פיבוט" המאפשרת סיבוב של זחל אחד קדימה בעוד השני מסתובב לאחור.
לסימן 2 יש אפשרות להתקין תוספת מיגון בעיקר בצידי הצריח ובגחון – מיגון קס"ג (על שם הקו הסגול, לשם היא יועדה).
כמו מרכבה סימן 1, המרכבה סימן 2 נכנס לראשונה לשימוש בגדוד "געש" של חטיבה 7.
ב-2016 יצא המרכבה סימן 2 על כל דגמיו מהשירות הסדיר, אחרי שחטיבה 7 הוסבה לטנקי מרכבה סימן 4מ. ביולי 2020 נערך האימון האחרון של טנקי סימן 2 שאחריו יצאו הטנקים משירות מילואים.[30] חלק מהטנקים הישנים מוסבים לנגמ"שיתומכי לחימה בשם "אופק" שמיועדים לחימוש, פינוי רפואי, לוגיסטיקה ופיקוד.
מרכבה סימן 3 (אבטיפוס)מרכבה סימן 3ד ב"זמרכבה סימן 3ד ב"ז מבצע ירי
מרכבה סימן 3 הוא הדור השלישי של טנק המרכבה, שפותח ונכנס לשירות ב-1990, ומהווה קפיצת מדרגה לעומת קודמו. המרכבה סימן 3 כבד מקודמו, הוא חמוש בתותח חלק-קדח בקליבר 120 מ"מ (IMI MG251) ומצויד בחטיבת כוח המפיקה 1,200 כוחות סוס.[ד] ב-1995 נכנס לשירות הדגם מרכבה סימן 3ב ב"ז שמצויד במערכת בקרת אש מתקדמת מדגם ברק זוהר של אלביט מערכות ומספר שיפורים נוספים. מאוחר יותר נכנס לשירות הדגם מרכבה סימן 3ד ב"ז שבנוסף לשיפורים של קודמו כולל תוספת שריון מודולרי לצריח.
גם תכנון הצריח שונה, וה"אוזניים" העגולות שהיו בסימני 1 ו-2 הוסרו. מאוחר יותר, נוסף לצריח מיגון מודולרי משופע (שריון משופע) בצידי הצריח, מיגון זה נקרא קס"ג על שם הקו הסגול. הטנק מצויד בתותח מתקדם יותר: התותח חלק הקדח – מדגם MG251 – פותח ומיוצר על ידי תע"ש ודומה לתותח 120 מ"מ L44 של ריינמטאל הגרמנית. התותח הוא בקליבר 120 מ"מ. התותח מיועד לירות פגזי 120 מ"מ שפותחו על ידי ישראל אך יכול גם לירות פגזי 120 מ"מ שמשמשים את מדינות ברית נאט"ו. בנוסף לתותח הטנק חמוש במספר מקלעימאג ומרגמה 60 חש"ן פנימית.
למרכבה סימן 3 עבירות גבוהה ביותר והוא נועד לעמוד בתנאי השטח הקשים של רמת הגולן. בהשוואה לטנקים מתקדמים אחרים במאה ה-21, יתרונותיו היחסיים של הסימן 3 הם:
דגש במיגון הכלי על שרידות הצוות. המנוע נמצא בחזית התובה מגן על הצוות מפגיעה חזיתית.
שריון מודולרי המקל על תיקון הטנק ומאיץ השמשת טנקים פגועים.
גישה לתא הצוות מאחור ("מסדרון אחורי") אפשרית בזכות מיקום המנוע. יכולת זו מספקת יתרון טקטי בעת שיתוף פעולה עם לוחמי חיל רגלים.
מרגמה פנימית בעלת יכולת ירי תחמושת מגוונת כולל פצצות תאורה.
מערכת הירי, התותח והתחמושת שווים פחות או יותר למקבילותיהן האמריקניות והאירופאיות החדישות ביותר.
בעקבות האינתיפאדה השנייה, הוסבו מספר טנקי מרכבה סימן 3 ללוחמה בשטח בנוי. השיפורים העיקריים היו הוספת מקלע כבד M2 בראונינג0.5 קואקסיאלי (מקלע מקביל) שמתופעל כולו מתוך הצריח, מצלמות וידאו לניווט יותר טוב, עמדת צלף במסדרון האחורי ורשתות הגנה כנגד רימונים. הדגם נקרא מרכבה סימן 3 LIC. כמו כן, במבצע קשת בענן ברפיח ובמלחמת לבנון השנייה הוסבו מספר טנקי מרכבה לאמבולנסים ויכלו לפנות חיילים פצועים תחת אש. כיום כל הטנקים בסדיר הם מדגם סימן 3ד ב"ז ורוב טנקי המילואים הם מדגמי ב"ז (3ב ו-3ד) ומיעוטם מדגם סימן 3 רמ"ח הישן יותר.
מרכבה סימן 4 הוא הדגם הרביעי והמתקדם ביותר של טנק המרכבה. המפרט הטכני ויכולותיו של 'סימן 4' עולים באופן משמעותי על אלו של קודמיו. בשנת 2003 החלה הכנסתו לצבא. בשנת 2004 החלו טנקי מרכבה 4 בפעילות מבצעית בג'נין. קיימים מספר שיפורים לסימן 4 שכבר נמצאים בפעילות מבצעית, 4ב' (2006) ו-4מ' (2010). כיום טנקי סימן 4מ משרתים בחטיבה 401, חטיבה 7 וחטיבה 188 הסדירות. מספר חטיבות מילואים מפעילות טנקי סימן 4 וסימן 4מ.
מרכבה סימן 4 הוא אחד הטנקים הממוגנים בעולם. יש לו שריון משופר בחזית הטנק, בצידיו ואפילו בגג הצריח – מקום שנחשב מסורתית לחסר מיגון. השריון עצמו מודולרי, דבר המאפשר להשמיש בקלות ובמהירות טנקים שנפגעו, מאחר שכאשר הטנק נפגע יש להחליף רק את החלק הפגוע. שריון הצריח הוא שריון משופע. כמו כן, הטנק תוכנן בצורה כזו שרכיבי הטנק (כגון מנוע ומכלי דלק) יהוו שכבת מיגון נוספת אם השריון הראשי ייחדר, יספגו את הפגיעה ובכך יגנו על אנשי הצוות. 70% ממערכות הטנק, מבחינת משקל, מגינות על הצוות, לעומת 50% ממוצע בעולם.[31] למרכבה סימן 4 יש מערכת מיזוג אינטגרלית המשולבת במערכת הגנת אב"כ. התחמושת מאוחסנת במכלים חסיני-אש. הדגם סימן 4מ כולל גם מערכת הגנה אקטיבית לטנקיםישראלית מדגם "מעיל רוח" של רפאל - מערכות לחימה מתקדמות. מערכת זו מבצעית החל מ-2009 והוכיחה את עצמה בקרב.
המרכבה סימן 4 חמוש בתותח 120 מ"מ חלק-קדח תוצרת תע"ש-סולתם, מדגם MG253, דור שני ומשופר לתותח המורכב במרכבה סימן 3. התותח מיועד לירות פגזי 120 מ"מ שפותחו על ידי ישראל אך יכול גם לירות פגזי 120 מ"מ שמשמשים את מדינות ברית נאט"ו. המרכבה סימן 4 מסוגל לירות בין השאר פגזי חץ-ח"ש (חודר שריון נגד טנקים), כלנית (פגז רב-תכליתי) וחצב (נגד מבנים וחי"ר מבוצר) בדיוק רב ביותר.
מערכת בקרת האש במרכבה סימן 4 היא מערכת בקרת אש מתקדמת, דור שני לברק זוהר. המערכת מדויקת ביותר הן כשהטנק נייח בעמדת ירי והן כשהטנק בתנועה. המערכת מסוגלת להינעל גם על מטרות בתנועה ולעקוב אחריהן ומאפשרת אחוזי פגיעה גבוהים מאוד בירי הפגז הראשון. המערכת מאפשרת לטנק לפגוע גם במסוקי קרב. בנוסף המערכת מסוגלת להסתנכרן עם פגזי כלנית וחצב ולקבוע את מצב הפעולה שלהם וסוג אפקט הפיצוץ בלחיצת כפתור של התותחן. בצריח הטנק מותקן תוף המכיל עשרה פגזים (ומכאן שמו: 10 פ'). הטען יכול לבחור בלחיצת כפתור את סוג הפגז, ולטעון אותו. שאר הפגזים מאוחסנים במארזים חסיני אש להגברת שרידות הטנק.
בנוסף לתותח הראשי, הטנק חמוש בשני מקלעימאג ולעיתים גם במקלע כבד M2 בראונינג0.5 או מקל"ר 40 מ"מ המתופעל כולו מתוך הצריח ובכך מאפשר לאנשי הצוות לירות במקלע הכבד בלי להיחשף לאש אויב. אחד משני מקלעי המאג 7.62 מ"מ נאט"ו הוא מקלע מקביל המופעל על ידי התותחן, והשני מותקן על הצריח מבחוץ, ומופעל בידי מפקד הטנק. בנוסף, הטנק מצויד בדגם חדש של מרגמה 60 מ"מ תוצרת תע"ש-סולתם.
שיפור מהותי הוא התקנת מערכת ניהול קרב (מענ"ק) דיגיטלית המהווה חלק ממיזם צבא יבשה דיגיטלי, שמטרתו למחשב את מערכות התקשוב, הפיקוד, השליטה והבקרה בקרב ולאפשר לכל הכוחות הלוחמים להיות בקשר אחד עם השני, לשתף מטרות ומידע מודיעיני ולקבל תמונה מלאה בזמן-אמת של שדה הקרב.
הדגם החדש ביותר הוא המרכבה סימן 4מ 400, שמשרת בחטיבה 188, וכולל מערכת הגנה אקטיבית "מעיל רוח" ומערכת ניהול קרב דיגיטלית "משואה 750", הדור החדש ביותר של צי"ד.
נגמ"ש מרכבה (נמ"ר) – נגמ"ש כבד הנמצא בתהליכי הצטיידות בצבא הגנה לישראל. הנגמ"ש בנוי מתובת טנק מרכבה (ללא הצריח), עליה מורכבות מערכות ייעודיות לפי הצורך. כיום ישנם מספר סוגי דגמים פעילים:
נמר"ה אחזקה/חילוץ (ע"ב ס' 1 ו-ס' 3) – טנק חילוץ, ניסויי: זהו אב-טיפוס של טנק חילוץ ונגמ"ש חימוש שנועדו להחליף את מערך הכלים הקיימים בהם טנק חילוץ M-88 הישן ונגמ"שי "טכניקל" ו"פיטר" על בסיס ה-M-113. כלי נמר"ה אלה לא נכנסו לשירות מבצעי.
לצורך מימוש הפרויקט הוקמה במשרד הביטחון "מנהלת המרכבה והרק"ם" (מנת"ק) – הגוף המתאם ומנהל את הפרויקט ובחיל החימוש הוקמה הרשות לפיתוח טנקים, רפ"ט – הגוף המתכנן ומפתח מבחינה טכנית את הטנק. בעקבות שינויים מבניים בצה"ל הוכפפה בשנת 2006 רפ"ט למנת"ק וכיום גם היא יחידה של משרד הביטחון. ייצור רכיבי הטנק נעשה במספר רב של מפעלים וחברות תעשייה ישראליות וגם בידי מספר חברות זרות המספקות רכיבים (כגון המנוע). הטנק עצמו מורכב בידי מש"א 7000 (מפעל שיקום ואחזקה) במחנה תל השומר.
אלביט מערכות – מייצרת את מערכת בקרת האש והמחשב הבליסטי, מייצרת ומתקינה את מערכת צי"ד, מערכת ייצוב הצריח והתותח, מערכת התרעת לייזר, כוונת מפקד פנורמית, סימולטור לאימון הצוות.
מתחילת ייצור המרכבה נאסרה מכירתו למדינות זרות. מערכות שונות מתוכו (כגון שריון ומערכות משנה של הטנק) לא נכללו באיסור ונמכרו מחוץ לישראל, לדוגמה הסכם שנחתם בין אלביט לתעשיית הביטחון בארגנטינה למודרניזציה של הטנק: TAM,[35] או טנקי הסברה הטורקים. בשנת 2010 החליט משרד הביטחון, עקב המשבר התקציבי המתמשך והקושי של מערכת הביטחון להמשיך ולשאת בעלויות הפרויקט (כמיליארד שקלים בשנה), להתיר באופן עקרוני את מכירת המרכבה סימן 4 ל"לקוחות נבחרים" לאחר בחינה של כל הצעת רכש בנפרד ובתנאי שהמכירה תאושר בידי הממשל האמריקאי.[36] בשנת 2014 חתם משרד הביטחון על עסקת יצוא ראשונה של הטנק עם מדינה זרה, ששמה נאסר לפרסום. היקף העסקה הוערך בכמה מאות מיליוני דולרים.[37] בשנת 2022 יוצאו טנקי גישור מבוססי מרכבה למדינת הפיליפינים.[38] בשנת 2023 התקיים משא ומתן למכירת טנקי מרכבה סימן 2 ומרכבה סימן 3 שיצאו משירות בצה"ל למדינה באירופה ומדינה בדרום אמריקה,[39] ולמדינות נוספות דוגמת מרוקו.[40] תוכניות אלה נעצרו בעקבות מלחמת חרבות ברזל.[41]
הטנק בתקשורת ובמשחקי הווידאו
במשחקי וידאו
דמות טנק המרכבה הוצגה במספר משחקי הווידאו, ביניהם במשחקים War Thunder ו-World Of Tanks. הטנק גם הוצג באופן פיקטיבי כטנק של כוחות נאט"ו במשחק Arma 3 (אנ').
ערך מורחב – טנק מרכבה סימן 1
.jpg)
ערך מילוני בוויקימילון: מרכבה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גלריית תמונות של טנקי המרכבה
הכנה של טנקי מרכבה לכניסה לרצועת עזה במבצע עופרת יצוקה, ערוץ צה"ל ביוטיוב
אל"מ (מיל') יוסי תורג'מן, תפקידו של חיל השריון במלחמה הנוכחית, אתר מערכות, 2023
אלכס פישמן, הרובוט שבטנק ינצח, באתר "ידיעות אחרונות", 16 בנובמבר 2017
מנחם בגין וישראל טל בביקור במפעל הייצור של מרכבה. נלווה צבי לבנת, מפקד מש"א 7100, 21 בפברואר 1980, ארכיון AP
חדש בצה"ל: ברק - הטנק ה"בלתי שביר", שמבוסס על בינה מלאכותית, סרטון בערוץ "כאן 11", באתר יוטיוב (אורך: 02:36), 19 בספטמבר 2023
אלו הפיתוחים החדשים בטנק - שאנחנו יכולים לחשוף, באתר צה"ל, 28 בנובמבר 2023.
טנק המרכבה
צבא הגנה לישראל • שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: חיל השריון • 
מנהלת המרכבה והרק"ם (מנת"ק)
