מריון לובי
 מריון לובי
| |
|---|---|
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכרסמים |
| משפחה: | עכבריים |
| סוג: | מריון |
| מין: | מריון לובי |
| שם מדעי | |
 Meriones libycus
| |
מריון לובי (שם מדעי: Meriones libycus) הוא מין בסדרת המכרסמים בסוג מריון. המין נפוץ בעיקר במאוריטניה, מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, לוב, מצרים, ירדן, סוריה, ערב הסעודית, איראן, עיראק, אפגניסטן, טורקמניסטן, אוזבקיסטן, קזחסטן, סין וייתכן גם בישראל. בתי הגידול הטבעיים שלו הם אזורי שיח יבשים סובטרופיים או טרופיים, אגמים מלוחים, מדבריות וגנים כפריים.
תיאור
מריון הלובי הוא מין גדול של מריון, עם אורך ראש וגוף של 100 עד 160 מ"מ (3.9 עד 6.3 אינץ'), זנב באותו אורך ומשקל של 56 עד 105 גרם (2.0 עד 3.7 אונקיות). הראש רחב עם עיניים גדולות, הפרווה דקה וצפופה והרגליים האחוריות ארוכות. החלקים העליונים בצבע חום-אפרפר, בצבע כהה יותר מאיזשהו מין של מריון. שהוא בדרך כלל קטן יותר. לשערות בצד התחתון יש קצוות לבנים ובסיסים אפורים, בעוד שלו יש חלק תחתון לבן לחלוטין מלבד פס חזה חום. הזנב חום בהיר למעט השליש הסופי של הזנב שהוא חום עמוק או שחור. הטפרים כהים, וכפות הרגליים האחוריות שעירות חלקית כך שניתן לראות כתמים של עור חשוף. בחלקים מאזור תפוצתו ניתן לבלבל אותו עם מריון המדבר אך מין זה קטן יותר, בעל טפרים בהירים וציצת זנב כהה קטנה יותר.
תפוצה ובית גידול
מריון הלובי הוא יליד צפון אפריקה וחלקים ממערב ומרכז אסיה. אזור תפוצתו משתרע ממאוריטניה ומרוקו ועד ערב הסעודית, המזרח הקרוב, קזחסטן ומערב סין. בית הגידול האופייני שלו כולל מדבריות ומדבריות למחצה, מישורי הצפה של נהרות, ואדיות ואזורים עם דיונות חול יציבות. לעיתים הוא מופיע באדמות חקלאיות. הוא גם נפוץ בישראל אך לא ידועה תצפית.
אקולוגיה
מריון הלובי יכול לחיות לבדו או במושבות קטנות, והוא חברותי יותר בחורף, כאשר המושבות עשויות להכיל עשרים או שלושים פרטים. הוא שוכן במאורה בעומק של עד 1.5 מטר (5 רגל), שהיא סדרה מורכבת למדי של מעברים עם כניסות רבות וניתן להשתמש במאורה של מין של גרביל אחד. מריון הלובי הוא בעל חיים יומיומי והוא מחפש זרעים, פקעות, עלים וחרקים שהוא עשוי למצוא. לעיתים קרובות הוא נושא את מזונו בחזרה למאורתו וכן כמויות גדולות. מאוחסנות בתאים קרובים לפני השטח, כאשר מחילות עמוקות יותר משמשות לקינון. הוא נודד באופן אופורטוניסטי, ועובר לטריטוריה חדשה כאשר המזון הופך נדיר. הרבייה מתרחשת במשך רוב השנה, כאשר נולדים מספר המלטות של כחמישה גורים. במדבר מעשה ידי אדם המכונה אראלקום, אשר נוצר כתוצאה מהצטמקות ים ארל, מריון הלובי ניצל את בית הגידול החדש שבו הוא חי לצד מכרסמים כגון מריונים וגרבילים הנפוצים פי ארבעה בערך על קרקעית היבשה מאשר השטח שמסביב, ונוכחות טרף של חיות גדולות מהם כגון: השועל המצוי, השועל הקורסאקי, הסמור ההררי, סמור הערבה, הסמור המשויש וחתול הבר. למריון הלובי יש התאמות רבות כדי לשרוד בסביבות המדבר הקיצוניות בהן הוא חי. התאמות אלו כוללות אורח חיים לילי, התנהגות חפירה וחיסכון במים באמצעות הפרשת שתן מרוכז. במחקר שנערך על שני מינים שונים של מריונים שנחשפו ל-12 ימי אור ו-12 ימי חושך, נמצא כי אפילו עם דפוסי אור וחושך משובשים, מריון הלובי הציג מקצבים טבעיים כדי לשמור על שגרת היומיום הרגילה שלו. לילי כמעט לחלוטין עוזר למריון להימנע מחום המדבר. התנהגות חפירה גם עוזרת למריון לווסת את טמפרטורת גופו ולהתרחק מהחום. בימי הקיץ החמים, טמפרטורת הגוף של המריון שמרה על ממוצע של 38.20 מעלות צלזיוס עם תנודה של 0.87 מעלות צלזיוס. בחורף, היא הייתה 37.0 מעלות צלזיוס עם תנודה של 0.22 מעלות צלזיוס. על ידי שמירה על חום גופו בקיץ, המריון עשוי להימנע מחלק מאובדן המים הדרוש לקירור באידוי, ובכך לסייע לו לשרוד את הקיץ החם.
מצב שימור
מריון הלובי הוא מין נפוץ בבית גידול מתאים על פני תחום תפוצתו הרחב. ההערכה היא שיש לו אוכלוסייה גדולה בסך הכל והוא נחשב למזיק באזורים מסוימים שבהם הוא נוכח באדמות החקלאות א זוהו איומים מיוחדים על מין זה, והאיחוד הבינלאומי לשימור הטבע העריך את מצב השימור שלו כ"בעלי דאגה נמוכה ביותר ".
מריון לובי41630985