מריא

שור מפוטם, בקר אפריקאי
תאו, זבו

מריא הוא בעל חיים המוזכר במקרא מספר פעמים. יש שטענו שהכוונה לבעל חיים ממשפחת הפריים, אולם הפירוש המקובל הוא בעל חיים מפוטם.

במקרא

המריא מוזכר שמונה פעמים במקרא:

• "וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה' שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא" (ספר שמואל ב', פרק ו', פסוק י"ג)
• "וַיִּזְבַּח אֲדֹנִיָּהוּ צֹאן וּבָקָר וּמְרִיא עִם אֶבֶן הַזֹּחֶלֶת אֲשֶׁר אֵצֶל עֵין רֹגֵל וַיִּקְרָא אֶת כָּל אֶחָיו בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְכָל אַנְשֵׁי יְהוּדָה עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ" (ספר מלכים א', פרק א', פסוק ט')
• "וְגָר זְאֵב עִם־כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם־גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם" (ספר ישעיהו, פרק י"א, פסוק ו')
• "לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' שָֹבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִֹים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי" (ספר ישעיהו, פרק א', פסוק י"א)
• בְּשַׂר גִּבּוֹרִים תֹּאכֵלוּ, וְדַם נְשִׂיאֵי הָאָרֶץ תִּשְׁתּוּ; אֵילִים כָּרִים וְעַתּוּדִים פָּרִים, מְרִיאֵי בָשָׁן כֻּלָּם" (ספר יחזקאל, פרק ל"ט, פסוק י"ח)
• "כִּי אִם תַּעֲלוּ לִי עֹלוֹת וּמִנְחֹתֵיכֶם לֹא אֶרְצֶה וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם לֹא אַבִּיט" (ספר עמוס, פרק ה', פסוק כ"ב)

בכל הפסוקים המריא מוזכר בהקשר של חיות בית, מתואר ככשר לאכילה ולזביחה. ומוזכר בעיקר כמאכל או קרבן חגיגי.

זיהויים

בעל חי מפוטם

רבים פירשו שכוונת המקרא לבעל חי מפוטם.

הפסוק בספר יחזקאל אומר "אֵילִים כָּרִים וְעַתּוּדִים פָּרִים, מְרִיאֵי בָשָׁן כֻּלָּם" משתמע מהפסוק שמריא הוא מצב אפשרי לבעלי חיים רבים. במספר תרגומי המקרא מתורגם מפוטם או שמן - תרגום השבעים, עקילס ועוד. כך גם אצל פרשנים רבים, ביניהם רש"י, רד"ק, רשב"ם, אבן עזרא ואחרים. ולהבדיל בתרגומים נוצריים כדוגמת הוולגטה, הפשיטתא ועוד.

יש מפרשים המוצאים כן כבר במקרא בצורת פועל, "עֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא" (ספר איוב, פרק ל"ט, פסוק י"ח), כך לפי רשב"ם, אבן עזרא ואחרים. גם במשנה נמצא פועל דומה בהקשר זה.

בערבית הגיית מריא (مَرِيء) פירושה 'מקום מעבר המזון בגוף' - וושט. באכדית marû משמעותה שמן, מפוטם. וכן באוגריתית 𐎎𐎗𐎜 (mrủ).

כבעל חי

בחלק מהתרגומים העתיקים המריא מתפרש ככבש או אַיל רגיל, כך בתרגום השבעים ולהבדיל בוולגטה.

רס"ג ורבי יונה אבן ג'נאח תרגמו "ג'אמוס". מספר חוקרים קיבלו את דבריהם. יש שביקרו את זיהוי זה מפני שהג'אמוס לא היה בישראל בתקופת המקרא. והוא אינו ממשפחת השוורים.

מרדכי כסלו זיהה את המריא עם הזבו או הבקר האפריקאי .

הרמב"ם הכניס את המריא לרשימה של חיות הכשרות לאכילה, ככל הנראה הוא הבין שמדובר במין נפרד.

במדרש

במדרש רבה המילה מריא מוזכרת ככינוי לשד - "יום השישי ברא שישה - אדם וחוה ורמש ובהמה וחיה ומריאים". רד"ל גרס במדרש "מריעים" - עושים רע. רבי מאיר חנוך בן ישי בפירושו אור המאיר למדרש מפרש שבויקרא, י"ז, ז' אונקלוס מתרגם את המילה שעירים לשדים, כך גם פה יש הקשר בין שעירים לשדים. אחרים ציינו שמריאים רומז לרואים ואינם נראים, הרב דוד גאלאמב הציע שמריא הוא מלשון המרה כמו שדים המשנים את צורתם.

עוד נאמר במדרש רבה: רבי אומר אלו השדים שברא הקב"ה את נשמתן ובא לבראות את גופן וקדש השבת ולא בראן. בילקוט שמעוני ציטט את המדרש תוך כתיבת המילה מריאים. כך גם רבי בחיי בן אשר.

השלכה הלכתית

שני הפירושים למריא משליכים להלכה. מהפסוק בישעיה מוכח שה"מריא" כשר לקרבן, וממילא דינו כבהמה שחלבה אסור באכילה. אם המריא הוא ג'אמוס הרי שמדובר בבהמה וחלבה אסור. במהלך הדורות פוסקים שונים צידדו לכאן או לכאן.

לקריאה נוספת

• מרדכי כסלו, מריא, על אתר, גיליון ג, תשרי תשנ"ח, עמ' 51–62
• שמואל לוינשטם, הערך מריא, אנציקלופדיה מקראית, מוסד ביאליק, ירושלים תשכ"ח, כרך ה' עמ' 455–456
• מנחם דור, מעלי הגרא במקרא ובמשנה, בית מקרא, כרך לז, תשנ"ב, עמ' 122-130, באתר JSTOR

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מריא42207122