ממשלת ישראל העשרים ושבע

ממשלת ישראל העשרים ושבע

מידע כללי
18 ביוני 1996 – 6 ביולי 1999 (3 שנים)
ראש ממשלה	בנימין נתניהו
מפלגה שולטת	הליכוד-גשר-צומת
סיעות הקבינט	הליכוד-גשר-צומת, מפלגת ש"ס, מפד"ל, ישראל בעלייה, הדרך השלישית
מספר שרים	25
הקבינט הקודם	ממשלת ישראל העשרים ושש
הקבינט הבא	ממשלת ישראל העשרים ושמונה

ממשלת ישראל העשרים ושבע בראשות בנימין נתניהו הושבעה ב-18 ביוני 1996, וסיימה כהונתה ב-6 ביולי 1999.

תוצאות הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה

רשימה	ראש הרשימה	מנדטים	מספר קולות	אחוז מהקולות	הערות
העבודה	שמעון פרס	34	818,741	27.5%	בהמשך כהונת הכנסת: פרשו שני חברי כנסת והקימו, יחדיו עם ארבעה חברי כנסת מהליכוד, את מפלגת המרכז פרשו שלושה חברי כנסת והקימו את סיעת עם אחד
הליכוד-גשר-צומת	בנימין נתניהו	32	767,401	25.8%	רשימה משותפת למפלגות הליכוד, גשר, וצומת בהמשך כהונת הכנסת: פרשו שלושה חברי כנסת והקימו את סיעת גשר פרשו שלושה חברי כנסת והקימו את סיעת חרות פרשו ארבעה חברי כנסת והקימו, יחדיו עם שני חברי כנסת ממפלגת העבודה, את מפלגת המרכז פרשו שלושה חברי כנסת והקימו את סיעת צומת, מהם פרש אחד והצטרף למולדת
ש"ס	אריה דרעי	10	259,796	8.7%
מפד"ל	זבולון המר	9	240,271	8.1%	בהמשך כהונת הכנסת פרשו שני חברי כנסת והקימו את סיעת תקומה
מרצ	יוסי שריד	9	226,275	7.5%	רשימה משותפת למפלגות רצ, מפ"ם ושינוי בהמשך כהונת הכנסת פרש אברהם פורז והקים מחדש את סיעת שינוי, אליו הצטרף בהמשך אליעזר זנדברג שפרש ממפלגת המרכז בהמשך כהונת הכנסת פרש דדי צוקר והקים סיעת יחיד
ישראל בעליה	נתן שרנסקי	7	174,994	5.8%	בהמשך כהונת הכנסת פרשו שני חברי כנסת והקימו את סיעת עלי"ה
חד"ש-בל"ד		5	129,455	4.4%	רשימה משותפת למפלגות חד"ש ובל"ד בהמשך כהונת הכנסת התפלגה לרכיביה
יהדות התורה		4	98,657	3.3%	רשימה משותפת למפלגות אגודת ישראל ודגל התורה בהמשך כהונת הכנסת התפלגה לרכיביה
הדרך השלישית	אביגדור קהלני	4	96,474	3.2%	בהמשך כהונת הכנסת פרש עמנואל זיסמן והקים סיעת יחיד
מד"ע-רע"ם	עבד אל-והאב דראושה	4	89,514	3.0%	רשימה משותפת למפלגות מד"ע ורע"ם
מולדת	רחבעם זאבי	2	72,002	2.4%

מועמד	מספר קולות	אחוז מהקולות
בנימין נתניהו	1,501,023	50.5%
שמעון פרס	1,471,566	49.5%

הקמת הממשלה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

נתניהו ביקש שלא לכלול בממשלתו את אריאל שרון. אולם דוד לוי התייצב לצד של שרון ודרש להעניק לו תיק ביצועי בכיר. עקב התעקשותו של לוי נאלץ נתניהו למנות את שרון לשר התשתיות הלאומיות, תפקיד שכלל אוסף סמכויות ממשרדים שונים, ונוצר אד הוק לפתרון התסבוכת לאחר שכבר הורכבה הממשלה. לימים יצפה לוי להכרת תודה מצידו של שרון בעת שזה ירכיב את ממשלתו שלו, אך לשווא.

ציוני דרך ומדיניות

בתחום הביטחוני זכורה ממשלתו הצרה של נתניהו בשל צמצום הטרור, וכן בשל אירועי מנהרת הכותל וניסיון ההתנקשות הכושל באיש החמאס בירדן, חאלד משעל, ניסיון שגרר את שחרורו מכלאו של אחמד יאסין על פי דרישתו של המלך חוסיין, על מנת לשמר את הסכם השלום עם ירדן. ב-4 בפברואר 1997 התרחש אסון המסוקים בו נהרגו 73 חיילי צה"ל שהיו בדרכם לפעילות מבצעית בלבנון. האסון גימד את הצלחתו היחסית של צה"ל בסוף שנות ה-90 לצמצם את מספר הנפגעים בלבנון על ידי מיגון מוגבר במוצבים, והביא להקמת תנועת ארבע אמהות ולהעלאת התמיכה הציבורית בנסיגה מרצועת הביטחון, לה התנגד נתניהו. אסון השייטת שאירע ב-5 בספטמבר 1997 הגביר אף הוא את הביקורת הציבורית על השהייה של צה"ל בלבנון.

אירועים מרכזיים

• פתיחת מנהרות הכותל ב-24 בספטמבר 1996 באישור בנימין נתניהו, בעקבות הפתיחה החל גל של התפרעויות פלסטינים, בהשתתפות המשטרה הפלסטינית^{[דרוש מקור]}, שגרמו לעשרות הרוגים, ביניהם 17 חיילי צה"ל. המהומות שימשו מודל לצה"ל בהיערכותו לקראת אפשרות של עימות עתידי נוסף עם הפלסטינים, והלחימה בימיה הראשונים של האינתיפאדה השנייה נוהלה על פי הלקחים שהופקו מהן.
• הסכם חברון - הסכם שחתמה ישראל עם הרשות הפלסטינית ב-15 בינואר 1997 (ז' בשבט תשנ"ז), בעניין העברת השליטה הביטחונית בחלקים מהעיר חברון לידי הרשות, ואושר למחרת בכנסת, ברוב של 87 בעד, 17 נגד ונמנע אחד.
• פרשת בר-און חברון - האשמה שחשפה כתבת הערוץ הראשון איילה חסון, ולפיה רוני בר-און (לימים חבר כנסת ושר האוצר) מונה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, בתמורה לכך שש"ס תצביע בעד הסכם חברון בממשלה. לפי הנטען, היועץ בר-און היה אמור להביא לסיום הפרשיות המשפטיות בהן היה מסובך מנהיג ש"ס אריה דרעי. בעקבות גל הביקורת על מינויו - עוד לפני פרסום הפרשה על ידי חסון - התפטר בר-און מהתפקיד, ימים ספורים לאחר שמונה אליו. בפרשה נחקרו ראש הממשלה נתניהו, שר המשפטים צחי הנגבי, חבר הכנסת דרעי, מנכ"ל משרד רה"מ אביגדור ליברמן ורבים נוספים, אך היא הסתיימה לבסוף ללא הגשת כתבי אישום.
• מזכר וואי - הסכם שחתמה ישראל בוושינגטון עם הרשות הפלסטינית ב-23 באוקטובר 1998, ואושר בכנסת ב-17 בנובמבר 1998, כ"ח בחשוון תשנ"ט ברוב של 75 בעד, 19 נגד ותשעה נמנעים. על פי ההסכם התחייבה ישראל להעביר לידי הפלסטינים 13% נוספים משטחי יהודה ושומרון, ובתמורה התחייבו הפלסטינים להסכמות ביטחוניות שונות, הפסקת הטרור וההסתה, ומחיקת הסעיף באמנה הפלסטינית שקרא להשמדת ישראל.

מדיניות כלכלית

נתניהו, הדוגל באסכולת שוק חופשי, העלה על נס את ערכי "הכלכלה החופשית" ואת ההפרטה. לראייתו של נתניהו, לממשלתו הראשונה היו מספר הישגים כלכליים:

1. הורדת האינפלציה מתחום 15-17 אחוזים לתחום 3-4 אחוזים.
2. הפחתת הגרעון התקציבי
3. ליברליזציה במטבע החוץ, כולל ביטול "רצועת האלכסון" (על רקע מהלך זה התפטר דן מרידור מתפקידו כשר האוצר)
4. ביצוע הפרטה של גופים ממשלתיים שונים, כולל הפרטת בזק
5. פתיחת שוק התקשורת לתחרות - הוספת מפעיל סלולרי שלישי, תחילת שירותיה של "חברת הטלוויזיה בלוויין "Yes" והוספת חברות לשוק שיחות הטלפון הבינלאומיות.

בתקופת ממשלתו הראשונה של נתניהו, כיהנו שלושה שרי אוצר; כל אחד למשך פרק זמן של כשנה.

הממשלה השקיעה יותר מקודמותיה בהתנחלויות, בתקציבי הדתות וברווחה. היו ניסיונות לעשות הפרטות בחברות הממשלתיות, שנחלו הצלחה חלקית. משרד האוצר ניהל מדיניות של ריסון תקציבי ובנק ישראל ניהל מדיניות של ריבית גבוהה.

מדיניות ה"ניוד המנוהל" של השקל הופחתה על ידי הרחבת רצועת האלכסון, ששיפרה את חופשיות המסחר בו. מחלוקת על רקע זה הובילה לפרישת שר האוצר דן מרידור, שהתנגד למהלך. בתקופת נתניהו פחתו האינפלציה והגירעון הממשלתי של ישראל, אך האבטלה גדלה.

התפוררות הקואליציה

כבר באביב 1998 הממשלה החלה להתערער, כאשר היחסים הרעועים בין דוד לוי מנהיג גשר ורה"מ נתניהו הביאו לפרישת גשר מהממשלה והסיעה המשותפת. זאב בנימין בגין פרש יחד עם חברים נוספים מהליכוד והקים את חרות - התנועה הלאומית, ואילו יריביו של נתניהו בליכוד, יצחק מרדכי אותו פיטר מתפקידו כשר הביטחון, ודן מרידור שהתפטר קודם לכן מתפקידו כשר האוצר, פרשו והקימו את מפלגת המרכז, יחד עם ראש עיריית תל אביב לשעבר מטעם הליכוד רוני מילוא, והרמטכ"ל שהשתחרר זה עתה מצה"ל אמנון ליפקין-שחק.

למרות מצבה הקשה של הקואליציה, ניסה נתניהו להעביר את תקציב המדינה לשנת 1999 בכנסת, אך כשל לאחר שש"ס ויהדות התורה סירבו לתמוך בו ללא מילוי דרישות כספיות שנתפסו בעיניו כמופלגות, ישראל בעלייה סירבה בגלל טענותיה להפרת הבטחותיו של נתניהו למנהיג המפלגה נתן שרנסקי, מולדת הסכימה בתנאי שנתניהו יקרע את הסכם חברון מעל בימת הכנסת ויבטל את הסכמי אוסלו, ואילו הדרך השלישית הייתה מצויה בשלבי התפוררות.

כאשר הסתבר כי המפד"ל היא הסיעה היחידה מלבד הליכוד המוכנה לתמוך בתקציב, וישנם פחות מ-40 ח"כים המוכנים להצביע בעדו, החליט נתניהו כי אין טעם להמשיך במאמצים, והסכים לפזר את הכנסת.

סיעות הקואליציה

מספר הח"כים החברים בקואליציה

66 לפני פרישת חברי גשר מהממשלה (23.2.1999 עד סיום הכהונה)

הרכב הממשלה

הממשלה מנתה 18 שרים, אך במהלך כהונתה בגלל חילופי אישים כיהנו בו בסה"כ 25 אישים כשרים, מתוכם 7 כיהנו בעבר בממשלה (דוד לוי, המר, רפאל איתן, קצב, מרידור, ארנס, שרון) ו-18 שרים כיהנו לראשונה כשרים בממשלה זו (נתניהו, קהלני, ישי, נאמן, סויסה, בני בגין, מצא, אדלשטיין, יצחק לוי, מרדכי, לבנת, שטרית, מיכאל איתן, שרנסקי, שלום, הנגבי, יהלום, עמור)

שם	סיעה	משרד	תאריך תחילת כהונה	תאריך סיום כהונה	הערות
בנימין נתניהו	הליכוד-גשר-צומת	משרד ראש הממשלה, משרד האוצר, משרד המדע, משרד המשפטים, משרד השיכון, המשרד לענייני דתות	18 ביוני 1996	6 ביולי 1999	ראש הממשלה שימש גם כשר האוצר החל מ-20 ביוני 1997 לאחר פרישת השר מרידור, ועד למינוי השר נאמן ב-9 ביולי 1997, ושוב לאחר פרישתו של זה החל מ-18 בדצמבר 1998, ועד למינוי השר שטרית ב-23 בפברואר 1999 שימש גם כשר המדע החל מ-16 בינואר 1997, לאחר פרישת השר בגין, ועד למינוי השר איתן לתפקיד "שר המדע והטכנולוגיה" ב-9 ביולי 1997 שימש גם כשר המשפטים החל מ-10 באוגוסט 1996, לאחר פרישת השר נאמן, ועד למינוי השר הנגבי ב-4 בספטמבר 1996 שימש גם כשר השיכון לאורך כל כהונתו שימש גם כשר לענייני דתות החל מהקמת הממשלה ועד למינוי השר סויסה ב-7 באוגוסט 1996, שוב לאחר פרישתו של זה ב-12 באוגוסט 1997 ועד למינוי השר המר עשרה ימים לאחר מכן, ושוב לאחר פטירתו של זה ב-20 בינואר 1998, ועד למינוי השר לוי חמישה ימים אחר כך
דוד לוי	הליכוד-גשר-צומת	משרד החוץ	18 ביוני 1996	6 בינואר 1998	סגן ראש הממשלה התפטר בעקבות חילוקי דעות עם ראש הממשלה
זבולון המר	המפד"ל	משרד החינוך, התרבות והספורט, המשרד לענייני דתות	18 ביוני 1996	20 בינואר 1998	סגן ראש הממשלה שימש גם כשר לענייני דתות החל מ-22 באוגוסט 1997 נפטר במהלך הכהונה
רפאל איתן	הליכוד-גשר-צומת	משרד החקלאות ופיתוח הכפר, המשרד לאיכות הסביבה	18 ביוני 1996	6 ביולי 1999	סגן ראש הממשלה
משה קצב	הליכוד-גשר-צומת	משרד התיירות	18 ביוני 1996	6 ביולי 1999	סגן ראש הממשלה שימש גם כשר הממונה על המגזר הערבי
דן מרידור	הליכוד-גשר-צומת	משרד האוצר	18 ביוני 1996	20 ביוני 1997	התפטר עקב מחלוקת עם ראש הממשלה על רצועת האלכסון
יעקב נאמן	לא היה ח"כ	משרד המשפטים, משרד האוצר	18 ביוני 1996 9 ביולי 1997	10 באוגוסט 1996 18 בדצמבר 1998	התפטר מתפקיד שר המשפטים בעקבות חקירה שנוהלה נגדו ב-10 באוגוסט 1996 שימש כשר האוצר החל מ-9 ביולי 1997 ועד ל-18 בדצמבר 1998
מאיר שטרית	הליכוד-גשר-צומת	משרד האוצר	23 בפברואר 1999	6 ביולי 1999
יצחק לוי	מפד"ל	משרד האנרגיה והתשתית, משרד התחבורה, המשרד לענייני דתות, משרד החינוך, התרבות והספורט	18 ביוני 1996	6 ביולי 1999	שימש כשר האנרגיה והתשתית עד להקמת משרד התשתיות הלאומיות בראשות אריאל שרון ב-8 ביולי 1997 שימש כשר התחבורה עד ל-25 בפברואר 1998, עת החליפו השר יהלום שימש כשר לענייני דתות החל מ-25 בפברואר 1998, בעקבות פטירת השר המר, ועד ל-13 בספטמבר 1998, עת החליפו השר סויסה שימש כשר החינוך, התרבות והספורט החל מ-25 בפברואר 1998, בעקבות פטירת השר המר
יצחק מרדכי	הליכוד-גשר-צומת	משרד הביטחון	18 ביוני 1996	25 בינואר 1999	פוטר עקב כוונתו להצטרף למפלגת המרכז
משה ארנס	לא היה ח"כ	משרד הביטחון	27 בינואר 1999	6 ביולי 1999	מונה במקום השר מרדכי שפוטר מהתפקיד שימש כשר מטעם הליכוד
צחי הנגבי	הליכוד-גשר-צומת	משרד הבריאות, משרד המשפטים	18 ביוני 1996	6 ביולי 1999	שימש כשר הבריאות עד ל-12 בנובמבר 1996, עת החליפו השר מצא שימש כשר המשפטים החל מ-4 בספטמבר 1996, בעקבות פרישת השר נאמן
יהושע מצא	הליכוד-גשר-צומת	משרד הבריאות	12 בנובמבר 1996	6 ביולי 1999	התמנה כשר בעקבות התפטרותו של יעקב נאמן, והחליף את השר הנגבי כשר הבריאות לאחר שהנגבי קיבל את תיק המשפטים שהיה בידי יעקב נאמן
אריאל שרון	הליכוד-גשר-צומת	משרד התשתיות הלאומיות, משרד החוץ	8 ביולי 1996	6 ביולי 1999	שימש גם כשר החוץ החל מ-13 באוקטובר 1998
בני בגין	הליכוד-גשר-צומת	משרד המדע	18 ביוני 1996	16 בינואר 1997	התפטר עקב הסכם חברון
מיכאל איתן	הליכוד-גשר-צומת	משרד המדע והטכנולוגיה	9 ביולי 1997	13 ביולי 1998	נכנס לממשלה לאחר שהתפנה מקום בעקבות התפטרות בני בגין ולאחר שהושג הסכם רוטציה בינו לבין סילבן שלום, על פיו כל אחד מהם יכהן כשר למשך שנה. פרש מהתפקיד לאחר שנה על פי הסכם הרוטציה עם סילבן שלום ועבר להיות סגן שר במשרד ראש הממשלה
סילבן שלום	הליכוד-גשר-צומת	משרד המדע והטכנולוגיה	13 ביולי 1998	6 ביולי 1999	החליף את השר איתן
אלי ישי	ש"ס	משרד העבודה והרווחה	18 ביוני 1996	6 ביולי 1999
אלי סויסה	לא היה ח"כ	משרד הפנים, המשרד לענייני דתות	18 ביוני 1996	6 ביולי 1999	שימש כשר מטעם ש"ס שימש כשר הפנים לאורך כהונת הממשלה שימש גם כשר לענייני דתות החל מ-7 באוגוסט 1996 ועד ל-12 באוגוסט 1997, ושוב החל מ-13 בספטמבר 1998 ועד לסיום כהונת הממשלה
שאול יהלום	מפד"ל	משרד התחבורה	25 בפברואר 1998	6 ביולי 1999	נכנס לממשלה בעקבות פטירתו של זבולון המר. קיבל מידי השר לוי את תיק התחבורה, לאחר שלוי קיבל את תיק החינוך שהיה בידי המר
נתן שרנסקי	ישראל בעליה	משרד התעשייה והמסחר	18 ביוני 1996	6 ביולי 1999
לימור לבנת	הליכוד-גשר-צומת	משרד התקשורת	18 ביוני 1996	6 ביולי 1999
אביגדור קהלני	הדרך השלישית	המשרד לביטחון פנים	18 ביוני 1996	6 ביולי 1999
יולי אדלשטיין	ישראל בעליה	המשרד לקליטת עלייה	18 ביוני 1996	6 ביולי 1999
שאול עמור	הליכוד-גשר-צומת	שר בלי תיק	20 בינואר 1999	6 ביולי 1999

• מזכיר הממשלה:
  • דני נוה (1999–1996)
  • גדעון סער (1999)

סגני השרים

שם	סיעה	משרד	תאריך תחילת כהונה	תאריך סיום כהונה	הערות
דוד מגן	הליכוד-גשר-צומת	משרד האוצר	18 ביוני 1996	20 במאי 1997
סילבן שלום	הליכוד-גשר-צומת	משרד הביטחון	9 ביולי 1997	13 ביולי 1998	מונה לשר המדע והטכנולוגיה
שלמה בניזרי	ש"ס	משרד הבריאות	13 באוגוסט 1996	6 ביולי 1999
משה פלד	ליכוד-גשר-צומת	משרד החינוך, התרבות והספורט	8 ביולי 1996 28 בינואר 1998	20 בינואר 1998 2 בנובמבר 1998	סיים תפקידו על פי חוק עקב פטירת השר המר, וחזר לכהן לאחר מספר ימים
אליעזר זנדברג	ליכוד-גשר-צומת	משרד החינוך, התרבות והספורט	2 בנובמבר 1998	6 ביולי 1999
מאיר פרוש	יהדות התורה	משרד השיכון	24 ביוני 1996	6 ביולי 1999
אריה גמליאל	ש"ס	המשרד לענייני דתות	13 באוגוסט 1996 24 באוגוסט 1997 25 בפברואר 1998	22 באוגוסט 1997 20 בינואר 1998 6 ביולי 1999	סיים את תפקידו עם מינוי השר המר, וחזר לכהן כעבור יומיים סיים את תפקידו על פי חוק עקב פטירת השר המר, וחזר לכהן כעבור כחודש
יגאל ביבי	מפד"ל	משרד ראש הממשלה, המשרד לענייני דתות	8 ביולי 1996 13 באוגוסט 1996 25 בפברואר 1998	7 באוגוסט 1996 20 בינואר 1998 6 ביולי 1999	כיהן במשרד ראש הממשלה החל מ-8 ביולי 1996 ועד ל-7 באוגוסט 1996 כיהן במשרד לענייני דתות החל מ-13 באוגוסט 1996 ועד ל-20 בינואר 1998, אז סיים את תפקידו על פי חוק עקב פטירת השר המר; חזר לכהן כעבור כחודש
מיכאל איתן	הליכוד-גשר-צומת	משרד ראש הממשלה	13 ביולי 1998	6 ביולי 1999

קישורים חיצוניים

• ממשלת ישראל העשרים ושבע באתר משרד הממשלה
  ממשלת ישראל העשרים ושבע באתר הכנסת

הקודם: ממשלת ישראל העשרים ושש 1996-1995

ממשלת ישראל העשרים ושבע 18 ביוני 1996 - 6 ביוני 1999

הבא: ממשלת ישראל העשרים ושמונה 2001-1999

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24422956ממשלת ישראל העשרים ושבע