במשך כל שנות קיומה, הייתה ממלכת מוקדוןמונרכיה. אין מידע מדויק על ייסוד הממלכה, והמידע על המלכים הראשונים הוא חלקי ומעורבב באגדות ומיתולוגיה. מאז המאה ה-7 לפנה"ס לכל המאוחר,[1] נשלטה הממלכה בידי שושלת מלוכה שנקראה "השושלת הארגאידית". שלטונם של הארגאידים היה מבוסס בעיקר במרכז הממלכה, בעוד המחוזות ההרריים ומכוסי היערות בצפון ומערב הממלכה נשלטו בידי שושלות מקומיות שלרוב היו קשורות בקשרי דם עם הארגאידים. להלכה היו שליטים אלו כפופים לארגאידים, אולם בפועל נאמנותם וצייתנותם השתנתה בהתאם לכושרם של המלכים להטיל את מרותם.[2]
צורת השלטון של המלכים לא השתנתה הרבה מאז התקופה ההומרית. המלך היה נבחר בידי המוקדונים מבין הנסיכים מבני השושלת הארגאידית, ועם עלותו לשלטון היה המלך מרכז בידיו את כל כוח השלטון. המלך היה אדון הארץ, כהן דת, המפקד העליון של הצבא שופט ראשי וכו'. הוא היה בעליהן של כל האדמות, והאזרחים היו מחויבים בתשלום מס בגין האדמות שעיבדו. המלך לבדו יכל להכריז מלחמה, וחוזים והסכמים נעשו אך ורק בשם המלך. מבין בני האצולה היה בוחר המלך קבוצת נבחרים שכונו "הטיירוי" ("רעי המלך"), והם חיו יחד עם המלך בארמון, שרתו לצדו בצבא והיוו את חוד החנית של חיל הפרשים המוקדוני.[2]
בנו של פרדיקס השלישי. עלה לשלטון בעודו פעוט, עד שהודח ממלכותו בידי דודו, פיליפוס השני. בתחילה לא נתפס כאיום, אולם נרצח בתקופת שלטונו של אלכסנדר השלישי.
אחיו של פיליפוס הרביעי. רצח את אמו כי התנגדה לשלטונו, ולאחר מכן הסתבך במלחמת אזרחים נגד אחיו אלכסנדר החמישי, שהסתיימה בניצחונו של אלכסנדר ובהדחתו של אנטיפטרוס.
בנו של דמטריוס השני. ירש את המלוכה לאחר מות דודו אנטיגונוס השלישי. היה מלך לוחמני שהוביל את מוקדון בסדרת מלחמות ששיאן היה במלחמות המוקדוניות נגד הרפובליקה הרומית.
בנו של פיליפוס החמישי. הוביל את מוקדון למלחמה המוקדונית השלישית נגד רומא, ולאחר שזו הסתיימה בהפסד מוקדוני הודח ממלכותו והוגלה לרומא. בכך הושם קץ לעצמאותה של מוקדון.
ערך מורחב – השושלת הארגאידית