המלחמה הקלאומנית
| תאריכים | 228 לפנה"ס – 222 לפנה"ס (כ־6 שנים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | חצי האי הפלופונסי | |||||||||
| עילה | תוקפנותו של קלאומנס מלך ספרטה | |||||||||
| תוצאה | ניצחון אכאי-מוקדוני | |||||||||
| שינויים בטריטוריות | שטחים רבים הועברו מספרטה למוקדון | |||||||||
| ||||||||||
 מפה המתארת את מהלכי המלחמה | ||||||||||
המלחמה הקלאומנית או מלחמת קלאומנס, היא מלחמה שהתחוללה ביוון העתיקה בין השנים 228-222 לפנה"ס. במלחמה זו, לחמו הליגה האכאית וממלכת מוקדון נגד ספרטה ואליס, במטרה לצמצם את השפעתה של ספרטה בחצי האי הפלופונסי. המלחמה הסתיימה בניצחון אכאי-מוקדוני מוחץ. המלחמה קרויה על שמו של מלך ספרטה, קלאומנס השלישי.
רקע
בשנת 235 לפנה"ס, הוכתר קלאומנס השלישי כמלך ספרטה. קלאומנס גילה שמצבה של עירו קשה למדי. הבעיה החמורה ביותר של ספרטה הייתה התדלדלות גוף האזרחים שלה. על פי החוקים הספרטנים, אזרח ספרטני היה חייב להחזיק בחלקת אדמה ברשותו ולהיות זמין לשירות בצבא. עם השנים, התמעטו האזרחים הן בגלל האבדות בקרבות, אך לא פחות מכך בגלל שינויים כלכליים מפליגים בספרטה. החברה השוויונית שאפיינה את ספרטה בתקופתו של ליקורגוס פינתה מקומה לקיטוב הולך וגובר בין עניים ועשירים ואזרחים ספרטנים רבים איבדו את נחלתם. איבוד הנחלה הביא בהכרח גם לאיבוד האזרחות. כך התמעט מספר האזרחים הספרטנים מכמה אלפים בתקופה הקלאסית לכמה מאות בלבד בתקופה ההלניסטית. לדבר זה הייתה השפעה מכרעת על חולשתה הצבאית של ספרטה.[1] בעיה נוספת הייתה העובדה שמרבית הכוח היה מרוכז בידי מועצת האפורים ולא בידי המלך כפי שקלאומנס ציפה. קלאומנס החל לבצע רפורמות בהשראתו של אגיס הרביעי, ובהדרגה גם הרחיב את שליטתו בעיר על חשבון מוסד האפוראט.
באותה תקופה, הליגה האכאית בהנהגתו הנמרצת של אראטוס מסיקיון, פעלה להשגת שליטה מלאה בחצי האי הפלופונסי. ב-229 לפנה"ס הוא הצליח לצרף את ארגוס לליגה, ובעקבות ארגוס הלכו גם הערים הרמיונה ופילאוס. עם זאת, דווקא מעשה זה גרם לחששות מפני השתלטות האכאים על כל הפלופונסוס, ואף ערים חזקות כמו אליס ומסניה החלו לשאת עיניים בתקווה אל קלאומנס מלך ספרטה, אשר ניסה באותה תקופה להחזיר לספרטה את מעמדה כמעצמה.[2] אויבתה המושבעת של הליגה האכאית, הליגה האיטולית, כה חששה מפני התעצמות כוחם של האכאים, עד שהתירה לקלאומנס לספח את הערים טיגיאה, מנטיניאה, ואורכונומוס, שהיו בברית עמה, העיקר להפוך אותו לכוח שקול נגד אראטוס. קלאומנס אף בנה את מקדש אתנאיון באזור מגלופוליס שהאכאים תבעו לעצמם.[3]
פרוץ מעשי האיבה
לאחר מכן כבש קלאומנס גם את קאפיאי, וכך יצר טריז בתוך שטחי הליגה האכאית.[4] אראטוס ניסה להשתלט חזרה על הערים אולם ללא הצלחה.[5] אראטוס הבין שקלאומנס מהווה איום ממשי על שאיפותיה של הליגה שלו, על כן בסוף החורף או תחילת האביב של שנת 228 לפנה"ס[6] העלה במועצת האכאים את ההצעה להכריז מלחמה על קלאומנס. ההצעה התקבלה ברוב קולות והמלחמה הוכרזה. כסטרטגוס הליגה אשר תפקידו היה לנהל את המלחמה, מונה אריסטומאכוס, לשעבר טיראן ארגוס אשר זכה בתפקיד הסטרטגוס תודות לצירוף העיר לליגה האכאית. עם זאת, המפקד בפועל היה אראטוס. קלאומנס מצדו פתח ראשון במעש האיבה, כאשר כבש את העיר מתידריון בגבול מגלופוליס.[7] אריסטומאכוס ואראטוס יצאו במהירות עם כוח של 20,000 לוחמים בתקווה לכתר את קלאומנס בעיר פאלאנטיון ממערב לטיגאה. לקלאומנס היו באותו הזמן רק 500 חיילים, אולם הוא הצליח לחמוק מהאכאים בהצלחה.[8]
מהלך המלחמה
תחילת הקרבות
קלאומנס חזר לספרטה, ובעזרת חייליו וקומץ שכירי חרב נאמנים ביצע הפיכה ורצח ארבעה מתוך חמשת האפורים.[9] הוא ביטל כליל את מוסד האפוראט, וריכז את מלוא השלטון בידיו. כמו כן, החיה קלאומנס את המוסדות הישנים של ספרטה כמו אגוגה (שיטת החינוך הספרטנית) וסיסיטיה (סעודה משותפת). כוחה הפוליטי של הגרוסיה קוצץ - החברות במוסד היוקרתי הפכה ככל הנראה לשנתית וחבריה לא נבחרו לכל ימי חייהם כמו בעבר. בנוסף, הוקם גוף פוליטי נוסף - פטרונומוס שלקח על עצמו חלק מתפקידי הגרוסיה.[10] בנוסף לכל אלה, הושיב על כס המלוכה המקביל את אחיו אאוקלידס[11] - מעשה חסר תקדים בתולדותיה של ספרטה. בינתיים, התנהלה המלחמה בצורה שקולה למדי.
בשנת 226 לפנה"ס השלים קלאומנס את הרפורמות שלו, ויצא מהעיר בראש צבא. במהלך היעדרותו הצליח אראטוס לכבוש חזרה את מנטיניאה ולאסיון, והפעיל לחץ כבד על אליס. אולם כסטרטגוס של השנה הבאה נבחר היפרבטס שהיה מוכשר הרבה פחות. הוא חנה ליד הקטומבאיון הסמוכה לדימי, כדי לחסום את דרכו של קלאומנס, אולם בסתיו התרחש קרב דימי במהלכו נחל קלאומנס ניצחון גדול על היפרבטס. לאסיון נכבשה והוחזרה לאליס בעלת בריתה של ספרטה. אראטוס הבין שכדי לנצח במלחמה יהיה עליו להסתייע בבעל ברית חזק. מצרים התלמיית העניקה לו סיוע כלכלי, אולם סרבה לעשות יותר מזה. לפיכך יצר אראטוס קשר עם אנטיגונוס השלישי דוסון, מלך מוקדון.[12] הפרעה המצרי תלמי השלישי (אשר היה אויב מושבע של מוקדון) זעם על כך והפסיק את התמיכה הכלכלית שהיה מעניק עד אז לאראטוס. במקום זאת, הוא החל לשלוח ממון לקלאומנס.[13]
המעורבות המוקדונית
בשל הפסקת התמיכה המצרית, צברו המגעים בין האכאים למוקדונים תאוצה. בתמורה לתמיכתו, אנטיגונוס מלך מוקדון דרש את קורינתוס, וכן שהליגה האכאית תיכנס עם מוקדון לברית שברור מראש מי עומד להיות הצד המוביל בה. התנאים הבהילו את אראטוס, אשר החליט לנסות לסיים את המלחמה בדרכי שלום. התנאים העיקריים שקלאומנס הציב היו מינויו ל"הגמון" של הפלופונסוס, ואת השליטה בקורינתוס. אולם במהרה התברר שכל אחד מהצדדים ראה את ההסכם בצורה אחרת, האכאים ראו בתואר הגמון תואר מכובד אך חסר השפעה, בעוד קלאומנס ראה בו תואר המסמל שליטה למעשה.[14] הצדדים היו אמורים להיפגש ולדון בהסכמים בעיר לירנה ליד ארגוס, אולם שטף דם פתאומי מנע מקלאומנס להגיע,[12] העיכוב בשיחות אפשר לאכאים להחליט שהם מעדיפים את הברית עם מוקדון, ולדחות את הצעותיו של קלאומנס.[15]
קלאומנס ניצל את חולשת הליגה והשתלט על כמה ערים בפלופונסוס, כמו ארגוס וערים נוספות, ואף הטיל מצור על קורינתוס. עם זאת, בשנת 225 לפנה"ס, צבא מוקדוני גדול שמנה 21,300 חיילים ופרשים[16] הגיע אל הפלופונסוס, ומצבו של קלאומנס הורע מיד. ארגוס מרדה בספרטה וחברה למוקדון, וכמה ערים חשובות ובראשון קורינתוס עברו אף הן לידיים מוקדוניות. ארעו, אמנם, מספר קרבות מקומיים בין המוקדונים לספרטנים, בעיקר באזור לאכיון, אך הצדדים לא הגיעו לכדי קרב הכרעה.
אנטיגונוס היה מודע היטב לכך שהאכאים נמצאים במצב נואש, וניצל זאת עד תום לטובתה של מוקדון. הוא דרש לשחזר את הליגה הקורינתית שהקים בזמנו פיליפוס השני, מלך מוקדון. אזורים שהיו כפופים למוקדון, כמו פוקיס ואחרים, שלחו נציגים לאייגיון, שם הייתה אמורה להיחתם הברית החדשה. אפילו האכאים הגיעו. פרטי הברית לא השתמרו, אך נראה שאנטיגונוס ביקש בעיקר לפקח על מדיניות החוץ של הגופים היוונים השונים ולא להתערב בענייני הפנים או להטיל עליהם מיסים.[17] הברית הייתה חלשה והאכאים הסכימו לה בעיקר כדי לזכות בתמיכתו של אנטיגונוס נגד ספרטה.[18]
עם הגיע החורף, המוקדונים חזרו לארצם כדי לתת מנוחה לחיילים ולאפשר את זריעת השדות, אך הם חזרו בקיץ 222 לפנה"ס. קלאומנס עשה ככל שיכול היה כדי להגדיל את צבאו ואף אפשר להלוטים לפדות את עצמם כדי לגייס כסף. אנטיגונוס החליט לסיים את המלחמה. הוא גייס צבא גדול, וכאמור לעיל גם קלאומנס עשה כל שביכולתו כדי להגדיל את צבאו. עם זאת, צבאו של קלאומנס הגיע לכל היותר לגודל של שני שלישים מהצבא המוקדוני.[19] קלאומנס העדיף לא להיפגש בקרב הכרעה, אולם ברגע גורלי זה בגדו בו המצרים והשעו כל סיוע כספי נוסף. הסיבה להפסקת הסיוע המצרי לא ברורה די הצורך. ייתכן שהיא נבעה מלחץ הממלכה הסלאוקית או שתלמי פשוט ביקש להיפטר מקלאומנס שהיה כרגע בעמדת חולשה מובהקת.[20] קלאומנס ידע שבלי הכסף המצרי הוא אינו מסוגל לנהל את המלחמה לאורך זמן, ולכן החליט גם כן להיפגש לקרב הכרעה. הצבאות נפגשו בקרב סלאסיה, שנערך כ-16 ק"מ מצפון לספרטה. הקרב הסתיים בניצחון מוקדוני מוחץ.
תוצאות המלחמה
קלאומנס נמלט לספרטה ויחד עם כמה מידידיו הפליג לאלכסנדריה שבמצרים.[21] אנטיגונוס כבש את ספרטה ללא מצור, אולם גילה רחמים מפתיעים כלפי התושבים ולא התיר קטל וביזה.[22] הוא ביטל את כל הרפורמות הקלאומניות תוך שימוש בסיסמאות נבובות על להחזיר "על כנה את חוקת האבות".[23] חודש מוסד האפוראט שקלאומנס ביטל, אולם מוסד המלוכה בוטל וספרטה הפכה לרפובליקה אוליגרכית.[24] כמו כן, נציב מוקדוני הושאר בספרטה וספרטה הוחתמה על בריתות שונות שהכפיפו אותה למרותן של מוקדון ובעלות בריתה.
בשנת 221 לפנה"ס מת אנטיגונוס ואחיינו הצעיר פיליפוס החמישי עלה לשלטון. פיליפוס היה בסך הכל בן 17, ונחשב לצעיר וחסר ניסיון. בשל כך, פרצו מהומות בספרטה בין התומכים בקיום הסכם השלום עם מוקדון, לבין המתנגדים לו. מלך מוקדון החדש הצליח בסופו של דבר ליישב את הסכסוך בדרכי שלום, ומאוחר יותר ספרטה אף חזרה להיות מונרכיה, כאשר ליקורגוס מזרע המלוכה תפס את השלטון. ליקורגוס הפר סופית את הברית עם מוקדון, כאשר במלחמת בעלות הברית (220–217 לפנה"ס) חבר לליגה האיטולית נגד מוקדון.
לקריאה נוספת
- דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ג (מהדורה ראשונה) תשמ"ז (מהדורה שנייה).
- פוליביוס, היסטוריה. כרך ראשון, ספרים א–ו. תרגם וכתב מבואות: בנימין שימרון. ירושלים, מוסד ביאליק, 1991
- F. W. Walbank, Aratos of Sicyon (1933)
- Paul Cartledge and Antony Spawforth, Hellenistic and Roman Sparta, Routledge, second ed, 2002.
- F. W. Walbank, E. A. Astin, M. W. Frederiksen, R. M. Ogilvie (ed), The Cambridge Ancient history, vol 7, Cambridge university press, 1984.
- F. W. Walbank, A Historical Commentary on Polybius, 3 vols (1957, 1967, 1979).
- F. W. Walbank, The Hellenistic World, Harvard University Press, 1981.
- Peter Green. Alexander to Actium: The Historical Evolution of the Hellenistic Age. Los Angeles, ,California: University of California Press 1990
- Plutarch. Lives. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: penelope.uchicago.edu
- Polybius. Translated by W.R. Paton. The Loeb Classical Library. London, William Heinemann, 1922-1925.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Paul Cartledge and Antony Spawforth, Hellenistic and Roman Spartapp. 38-9
- ^ גולן, עמ' 359.
- ^ פוליביוס, ספר שני, 46 ואילך.
- ^ גולן עמ' 360.
- ^ פלוטרכוס, חיי קלאומנס, 4.
- ^ F. W. Walbank, A Historical Commentary on Polybius pp 244 - 255
- ^ פלוטרכוס, חיי אראטוס, 35.
- ^ גולן עמ' 362.
- ^ Paul Cartledge and Antony Spawforth, p. 46
- ^ Paul Cartledge and Antony Spawforth, p. 47
- ^ גולן עמ' 363
- ^ 12.0 12.1 גולן עמ' 364
- ^ F. W. Walbank, Macedonia and the Greek leages: the Achean disintegration, in . W. Walbank, E. A. Astin, M. W. Frederiksen, R. M. Ogilvie (ed), p. 464
- ^ Green, Alexander to Actium: The Historical Evolution of the Hellenistic Age, 259
- ^ פוליביוס, ספר שני, 50.
- ^ פלוטרכוס, חיי אראטוס, 43.
- ^ גולן, עמ' 368.
- ^ גולן, עמ' 373.
- ^ 278 ,F. W. Walbank, A Historical Commentary on Polybius p
- ^ F. W. Walbank, Macedonia and the Greek leages: the Achean disintegration, in . W. Walbank, E. A. Astin, M. W. Frederiksen, R. M. Ogilvie (ed), p. 471
- ^ פוליביוס, ספר שני, 69.
- ^ גולן, עמ' 371.
- ^ פוליביוס, ספר שני, 70.
- ^ גולן, עמ' 372.
24971445המלחמה הקלאומנית