תזונת בעלי חיים
תְּזוּנַת בַּעֲלֵי חַיִּים היא מזון הניתן לחיות משק, ובמיוחד למקנה, במסגרת גידול בעלי חיים. קיימים שני סוגים בסיסיים: מספוא ומרעה. מזון לבעלי חיים הוא תשומת ייצור מרכזית בחקלאות של בעלי החיים, ומהווה בדרך כלל את העלות הגבוהה ביותר בגידול ובטיפול בחיות. החקלאים בדרך כלל מנסים להפחית עלות זו על ידי גידול עצמי של המזון, מרעה של חיות המשק, או תוספת של מזונות יקרים עם תחליפים, כמו פסולת מזון, למשל שארית גרעינים מבישול בירה (אנ').
רווחת בעלי החיים תלויה מאוד במזון המשקף תזונה מאוזנת היטב. חלק מהשיטות החקלאיות המודרניות, כמו פיטום פרות באמצעות דגנים או במכלאות פיטום, גורמות להשפעות מזיקות על הסביבה ועל החיות. לדוגמה, הגדלת תירס או דגנים אחרים במזון לפרות הופכת את המיקרוביומה (אנ')[א] שלהן לחומצית יותר, מה שמחליש את מערכות החיסון שלהן והופך את הפרות לווקטור פוטנציאלי יותר של חיידקי אי קולי,[1] בעוד ששיטות האכלה אחרות יכולות להפחית את ההשפעות השליליות של בעלי החיים על הסביבה. למשל, האכלת פרות בסוגים מסוימים של אצות מפחיתה את ייצור המתאן שלהן, מה שמפחית את מפליטת גזי החממה מייצור הבשר.[2]
כאשר משבר סביבתי, כמו בצורת או מזג אוויר קיצוני הנגרם על ידי שינוי אקלים, פוגע בחקלאים או ברועים, הם נאלצים לעבור למזון יקר יותר המיוצר לבעלי חיים, דבר שיכול להשפיע לרעה על הכדאיות הכלכלית שלהם. לדוגמה, בצורת בסנגל בשנת 2017 הפחיתה את זמינות אדמות המרעה, מה שהוביל לזינוק בביקוש ובמחירים של מזון מיוצר לבעלי חיים, וגרם לחקלאים למכור חלקים גדולים מהעדרים שלהם.[3] בנוסף, חקלאות לייצור מזון לבעלי חיים מפעילה לחץ על שימוש בקרקע: גידולי מספוא דורשים אדמה שעלולה לשמש למזון אנושי ועלולים להיות אחד הגורמים לבירוא יערות, להידלדלות קרקע (אנ') ולשינוי האקלים.[4]
מספוא
"מספוא" מתייחס במיוחד למזונות הניתנים לבעלי החיים (כולל צמחים שנקצרו והובאו אליהם), בניגוד לאלו שהם מלקטים בעצמם. הוא כולל חציר, קש, תחמיץ, מזונות דחוסים ומגולענים, שמנים ומנות מעורבות, ודגנים וקטניות מונבטים. עשב ושאריות יבול הם המקור החשוב ביותר למזון לבעלי חיים ברמה עולמית.[5][6]
דגנים מהווים 11% מסך החומר היבש הנצרך על ידי חיות משק ברמה עולמית, ותוצרי לוואי של גידולי צמחי שמן כמו פולי סויה מהווים 5%.[5][6] כמות הדגנים המשמשת לייצור אותה יחידת בשר משתנה באופן ניכר בין מינים ומערכות ייצור.[5][6] על פי ארגון המזון והחקלאות, מעלי גירה דורשים בממוצע 2.8 ק"ג דגנים כדי לייצר 1 ק"ג בשר, בעוד שחד-קיבתיים (אנ') דורשים 3.2.[5][6] נתונים אלו נעים בין 0.1 במערכות גידול נרחבות של מעלי גירה ל-9.4 במכלאות פיטום בקר, ובין 0.1 בגידול תרנגולות ביתי ל-4 בייצור חזירים תעשייתי.[5][6] גם דגים בבריכות דגים יכולים להיות מוזנים בדגנים, והם צורכים אפילו פחות מעופות. שני דגני המספוא החשובים ביותר הם תירס וסויה, וארצות הברית היא ללא ספק היצואנית הגדולה ביותר של שניהם, עם ממוצע של כמחצית מהסחר העולמי בתירס ו-40% מהסחר העולמי בסויה בשנים שקדמו לבצורת של 2012.[7] דגני מספוא אחרים כוללים חיטה, שיבולת-שועל, שעורה תרבותית ואורז ורבים אחרים.
מקורות מסורתיים למזון לבעלי חיים כוללים שאריות מזון ביתיות ותוצרי לוואי של תעשיות עיבוד מזון כגון טחינה ובישול (בירה). חומרים הנותרים מטחינת גידולי שמן כמו בוטנים, סויה ותירס הם מקורות חשובים למספוא. שאריות הניתנות לחזירים קרויות באנגלית "slop", ואלה הניתנות לתרנגולות נקראות "chicken scratch". שארית גרעינים מבישול בירה (אנ') היא תוצר לוואי של הכנת בירה ונמצאת בשימוש נרחב כמזון לבעלי חיים.
מזון מורכב הוא מספוא המעורבב מחומרי גלם ותוספים שונים. תערובות אלה מותאמות לדרישות הספציפיות של בעל החיים המיועד. הן מיוצרות על ידי יצרני מזון מורכב בצורת אבקה, כופתיות או פירורים. המרכיבים העיקריים המשמשים במזון מוכן מסחרית הם דגני מספוא, הכוללים תירס, סויה, דורה, שיבולת-שועל ושעורה תרבותית.
מזון מורכב יכול לכלול גם תערובות מוכנות מראש (premixes), שנמכרות גם בנפרד. תערובות אלה מורכבות ממיקרו-מרכיבים כגון ויטמינים, מינרלים, חומרים משמרים כימיים, אנטיביוטיקה, תוצרי תסיסה ומרכיבים אחרים הנרכשים מחברות מתמחות בתערובות מוכנות, לרוב בצורת שקים, לצורך ערבוב במנות מזון מסחריות. בזכות זמינותם של מוצרים אלה, חקלאים בארצות הברית המשתמשים בדגנים שלהם יכולים להתאים את מנות המזון של עצמם ולהיות בטוחים שחיותיהם מקבלות את הכמויות המומלצות של מינרלים וויטמינים,[8] אף על פי שהם עדיין כפופים לחוק "הנחיית ההזנה הווטרינרית (אנ')" של מנהל המזון והתרופות האמריקאי.
על פי ההתאחדות האמריקאית של תעשיית המזון לבעלי חיים (אנ'), נרכשים מדי שנה מרכיבי מזון בשווי של עד 20 מיליארד דולר. מוצרים אלה נעים מתערובות דגני מספוא ועד קליפות תפוזים וגפת סלק. תעשיית המזון היא אחד הענפים התחרותיים ביותר במגזר החקלאי והיא ללא ספק הקונה הגדולה ביותר של תירס אמריקאי, דגני מספוא וקמח סויה. עשרות אלפי חקלאים עם מפעלי מזון בחוות שלהם מצליחים להתחרות עם תאגידי ענק בעלי הפצה ארצית. גידולי מספוא הניבו הכנסה של 23.2 מיליארד דולר בחוות אמריקאיות בשנת 2001. במקביל, חקלאים הוציאו באותה שנה סך של 24.5 מיליארד דולר על מזון לבעלי חיים.
עם התקדמות שינוי האקלים ובצורות חוזרות ונשנות, חקלאות מרעה נרחבת סובלת באופן הולך וגובר ממחסור במרעה. גישות חדשניות להחלפת מרעה כוללות קציר ועיבוד של שיחים למזון לבעלי חיים. גישה זו נחקרה ויושמה באופן נרחב בנמיביה, תוך שימוש בביומסה של פסולת הנוצרת מהתפשטות צמחים עציים (אנ').[9]
בשנת 2011, יוצרו מדי שנה ברחבי העולם כ-734.5 מיליון טונות של מזון לבעלי חיים.[10]
תוספים מיוחדים
חרקים
חרקים כמזון הם מינים של חרקים המשמשים כמזון לבעלי חיים, בין אם לחיות משק (כולל חקלאות ימית) ובין אם למזון לחיות מחמד.
ייצור מזון לחיות משק צורך כ-33% משטחי העיבוד החקלאי בעולם. לכן, לחרקים יש פוטנציאל להוות השלמה למזון זה. הם יכולים להפוך פסולת אורגנית בעלת ערך נמוך למזון, הם מזינים ובעלי השפעה סביבתית נמוכה.[11]
כלאטורים
כלאטורים במזון לבעלי חיים הם תרכובות אורגנו-מתכתיות המוספות למזון, שמטרתן לספק מקורות של מתכות שונות כדי לשפר את בריאות החיה או את סחירותה. מלחי מתכות נפוצים נגזרים מקובלט, נחושת, ברזל, מנגן ואבץ. מטרת ההשלמה עם יסודות קורט היא למנוע מגוון של מחלות מחוסר במינרלים. יסודות קורט ממלאים תפקידי מפתח בתהליכים מטבוליים רבים, ובעיקר כקופקטורים לאנזימים והורמונים, והם חיוניים לבריאות מיטבית, גדילה ופריון.
לדוגמה, תוספים של מינרלים מסייעים להבטיח גדילה טובה, התפתחות העצם, התפתחות נוצות בעופות, איכות הפרסות, העור והשיער ביונקים, מבנה ותפקודי האנזימים, ותיאבון. חוסר ביסודות קורט משפיע על תהליכים מטבוליים רבים ולכן עשוי להתבטא בסימפטומים שונים, כגון גדילה ותיאבון ירודים, כשלים ברבייה, תגובות חיסוניות פגומות ותחלואה כללית. משנות ה-50 ועד שנות ה-90 של המאה ה-20, מרבית תוספי יסודות הקורט בתזונת בעלי החיים היו בצורת מינרלים אנאורגניים, ואלו מיגרו במידה רבה את מחלות החוסר הקשורות בחיות משק. תפקידם בפוריות ובמחלות רבייה של בקר לחלב מדגיש כי צורות אורגניות של אבץ נשמרות טוב יותר ממקורות אנאורגניים, ולכן עשויות להעניק תועלת רבה יותר במניעת מחלות, במיוחד בדלקת עטין וצליעה.
ההנחה היא שבעלי חיים סופגים, מעכלים ומנצלים טוב יותר כלאטורים מינרליים מאשר מינרלים אנאורגניים או מלחים פשוטים.[12] תאורטית, ניתן להשתמש בריכוזים נמוכים יותר של מינרלים אלה במזון לבעלי חיים. בנוסף, חיות המוזנות במקורות כלאטיים של יסודות קורט חיוניים מפרישות כמויות נמוכות יותר בצואה, וכך יש פחות זיהום סביבתי.
מרעה
סוג המזון מהמרעה הוא חומר צמחי (בעיקר עלים וגבעולים) הנאכל על ידי חיות משק הנמצאות במרעה. באופן היסטורי, המונח התייחס רק לצמחים הנאכלים על ידי החיות ישירות מהשדה כגון אחו, שאריות יבול (אנ') או גידולי דגן לא בוגרים, אך הוא משמש גם בצורה חופשית יותר כדי לכלול צמחים דומים שנקצרים עבור מספוא ונישאים לחיות, במיוחד כחציר או תחמיץ.
בעוד שלמונח צמחי מרעה יש הגדרה רחבה, המונח "גידול מספוא" משמש להגדרת יבולים, חד-שנתיים או דו-שנתיים, המגודלים על מנת שינוצלו על ידי רעייה או קציר של היבול בשלמותו.[13]
קישורים חיצוניים
- תזונת בעלי חיים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- רשימת חומרי גלם, באתר מכון התערובות אמבר
- Animal feed legislation and guidance (אורכב 13.12.2010 בארכיון Wayback Machine)
ביאורים
- ↑ הסביבה שבה מתקיימת מיקרוביוטה
- ↑ שיטה להזנת בקר שבה כל מרכיבי המזון, כולל דגנים, חציר ותוספים, מעורבבים יחד למנה אחת.
הערות שוליים
- ↑ "The Bio-Hazard of Corn Fed Beef". Mother Earth News. 2006-12-01.
- ↑ "Seaweed-fed cows could solve livestock industry's methane problems". www.abc.net.au. 2017-04-21.
- ↑ "How climate change is plunging Senegal's herders into poverty". The New Humanitarian. 2018-10-10.
- ↑ Rojas-Downing, M. Melissa; Nejadhashemi, A. Pouyan; Harrigan, Timothy; Woznicki, Sean A. (2017-01-01). "Climate change and livestock: Impacts, adaptation, and mitigation". Climate Risk Management. 16: 145–163. doi:10.1016/j.crm.2017.02.001. ISSN 2212-0963.
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 Mottet, A.; de Haan, C.; Falcucci, A.; Tempio, G.; Opio, C.; Gerber, P. (2022). More fuel for the food/feed debate. Rome: FAO.
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 Mottet, Anne; de Haan, Cees; Falcucci, Alessandra; Tempio, Giuseppe; Opio, Carolyn; Gerber, Pierre (2017-09-01). "Livestock: On our plates or eating at our table? A new analysis of the feed/food debate". Global Food Security. Food Security Governance in Latin America (באנגלית). 14: 1–8. doi:10.1016/j.gfs.2017.01.001. ISSN 2211-9124.
- ↑ J. P. (2 באוגוסט 2012). "Is soya next?". The Economist.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ R. A. Zinn, A Guide to Feed Mixing, University of California, Davis.
- ↑ Mupangwa, Johnfisher; Lutaaya, Emmanuel; Shipandeni, Maria Ndakula Tautiko; Kahumba, Absalom; Charamba, Vonai; Shiningavamwe, Katrina Lugambo (2023), Fanadzo, Morris; Dunjana, Nothando; Mupambwa, Hupenyu Allan; Dube, Ernest (eds.), "Utilising Encroacher Bush in Animal Feeding", Towards Sustainable Food Production in Africa: Best Management Practices and Technologies, Sustainability Sciences in Asia and Africa, Singapore: Springer Nature, pp. 239–265, doi:10.1007/978-981-99-2427-1_14, ISBN 978-981-99-2427-1
- ↑ Peter Best, "World Feed Panorama: Once again, industry increases its volume", Feed Strategy, 31-01-2012.
- ↑ van Huis, Arnold; Gasco, Laura (13 בינואר 2023). "Insects as feed for livestock production". Science. 379 (6628): 138–139. Bibcode:2023Sci...379..138V. doi:10.1126/science.adc9165. ISSN 0036-8075. PMID 36634163. S2CID 255749691.
{{cite journal}}: (עזרה); יש לבדוק את|pmid=(עזרה); יש לבדוק את|s2cid=(עזרה) - ↑ Richards, James D.; Fisher, Paula M.; Evans, Joseph L.; Wedekind, Karen J. (2015-06-25). "Greater bioavailability of chelated compared with inorganic zinc in broiler chicks in the presence or absence of elevated calcium and phosphorus". Open Access Animal Physiology (באנגלית). 7: 97–110. doi:10.2147/OAAP.S83845.
- ↑ Givens, D. Ian (2000). Forage evaluation in ruminant nutrition. CABI. p. 1. ISBN 978-0-85199-344-7.
תזונת בעלי חיים41850357Q2836947