מוריץ דויטש
| לידה |
16 בדצמבר 1818 ניקלשבורג, מוראביה |
|---|---|
| פטירה |
27 בפברואר 1892 (בגיל 73) ברסלאו |
| מוקד פעילות | גרמניה |
| תקופת פעילות | 1842–1892 (כ־50 שנה) |
| סוג קול | טנור |
| שפה מועדפת | גרמנית |
| כלי נגינה | קול |
מוריץ דויטש (בגרמנית: Moritz Deutsch; 16 בדצמבר 1818, ניקלשבורג – 27 בפברואר 1892, ברסלאו) היה חזן, מורה, מלחין וסופר יהודי־גרמני, מן הדמויות המרכזיות בהתפתחות שירת בית הכנסת הרפורמית בגרמניה במחצית השנייה של המאה ה־19.
קורות חייו
דויטש נולד בעיר ניקלשבורג שבמוראביה (כיום מיקולוב, בצ'כיה), הוריו, שהיו אדוקים בדתם, ייעדו אותו מלכתחילה ללימודים תורניים, ולכן קיבל חינוך עברי מקיף וגדל בסביבה דתית מסורתית. את לימודיו התלמודיים החל בעיר הולדתו, ולאחר מכן המשיך בלייפניק, אייזנשטאט ובפרשבורג. בזכות כישרונו יוצא הדופן והתמדתו הרבה, זכה כבר בגיל צעיר בסמיכה לרבנות. בד בבד עם לימודיו התורניים גילה נטייה וכישרון מוזיקלי בולטים, ולמד חזנות ומוזיקה אצל החזן הנודע שלמה זולצר בווינה. הוא הושפע רבות מסגנונו המוזיקלי של סולצר, ששילב את המסורת המזרח־אירופית עם סגנון אמנותי אירופי מודרני.
בעל קול טנור מרשים במיוחד, החליט דויטש – בעקבות עצתו של מורו שלמה זולצר בווינה – לבחור במקצוע החזנות. החלטתו זו נבעה ללא ספק גם מהדוגמה האישית וההשפעה העמוקה של זולצר עצמו, שאותו תיאר דויטש לימים כ"בורא השיר החדש לבית הכנסת, החזן הנבחר, המקורי והבלתי ניתן לחיקוי".
באוקטובר 1841 התקבל דויטש לקונסרבטוריון של וינה, שם למד שירה אצל הפרופסור לורנץ ווייס (Lorenz Weiss) ופסנתר אצל הפרופסור יוסף פישהוף (אנ').
ביולי 1842 סיים דויטש את לימודיו בהצטיינות, ונבחן בהצלחה כזמר וכמורה למוזיקה. מיד לאחר מכן, בהמלצתו של שלמה זולצר, מונה לחזן השני של בית הכנסת "שטאדטטמפל" מטעם הקהילה היהודית בווינה.
בתפקיד זה שימש דויטש בין השנים 1842–1844, כחזן משנה וכסגנו של זולצר.
בנובמבר 1844 קיבל את משרתו הראשונה כחזן בקהילה היהודית בברסלאו, תפקיד שבו שירת במשך עשרות שנים. תחת הנהגתו של הרב אברהם גייגר, שהיה ממנהיגי הרפורמה ביהדות גרמניה, תרם דויטש לעיצוב פולחן מוזיקלי חדש בבית הכנסת, שבו שולבו קטעים מתוך המסורת הליטורגית עם השפעות של מוזיקה גרמנית קלאסית. הוא נודע בקולו העמוק והחם ובדיוקו המוזיקלי.
בברסלאו המשיך דויטש את לימודיו המוזיקליים באוניברסיטת ורוצלב אצל באומגארט, מוזוויוס וזיידל. הוא השתתף גם בקונצרטים רבים נוספים, אמנותיים וקהילתיים כאחד, לצד מנצחים דגולים כגון מוזוויוס (אנ'), יוליוס שפר (גר'), לאופולד דאמרוש, ופרנץ ליסט.
במיוחד נודעה השתתפותו בקונצרט של אגודת התזמורת שהתקיים ב־7 בדצמבר 1863, בניצוחו של ריכרד וגנר.
מלבד פעילותו כחזן, עסק גם בהוראה ובהלחנה. הוא כתב יצירות חזנות רבות, ביניהן מנגינות לתפילות שבת וחג, וכן עיבודים למקהלות. חלק מיצירותיו נדפסו ובוצעו בקהילות רבות ברחבי גרמניה ואוסטריה. דויטש נחשב לממשיכם של סולצר וללואיס לו ביצירת שפה מוזיקלית מודרנית לבתי הכנסת של התקופה.
כתביו ופעילותו הציבורית
דויטש פרסם מאמרים על מוזיקה דתית ותרבות יהודית בכתבי עת גרמניים בני זמנו. הוא נודע גם כמורה נערץ, והעמיד תלמידים רבים שחלקם שימשו חזנים ידועים בבתי הכנסת של ברלין, דרזדן והמבורג.
הוא היה פעיל בחיי הקהילה בברסלאו, והשתתף בדיונים ציבוריים בנושאי רפורמה דתית, חינוך יהודי ומוזיקה ליטורגית.
מיצירותיו:
- "שנים־עשר פרלודים לאורגן או לפסנתר", לשימוש ליטורגי וביתי, המבוססים על נעימות עתיקות של בית הכנסת – ברסלאו: יוליוס היינאואר, 1864.
- "שירי בית הכנסת ובית הספר בגרמנית" – ברסלאו: חנות הספרים של שלטר (ה. סקוץ'), 1867.
- "בית הספר לחזנים" – אוסף שלם של נעימות בית הכנסת העתיקות (1871), עם נספח ל"בית הספר לחזנים" (1890) – ברסלאו: יוליוס היינאואר.
- "מזמורי בית הכנסת של ברסלאו" – ליטורגיה של בית הכנסת החדש, בעיבוד מוזיקלי לקול סולו ולמקהלה, עם ליווי אורגן ובלעדיו (1880), עם שני קובצי נספחים (האחרון יצא לאור לאחר מותו) – לייפציג: ברייטקופף והרטל.
- "כל נדרי" – טקסט ולחן על פי המסורת, לקול סולו עם ליווי אורגן או פסנתר – ברסלאו: יוליוס היינאואר.
פטירתו
באמצע חודש פברואר 1892 חלה דויטש במחלת שפעת, לאחר שהיה עד אז במצב בריאותי מצוין. לאחר מחלה קצרה נפטר בברסלאו ב־27 בפברואר 1892, ונקבר שם. מותו צוין בצער רב בעיתונות היהודית, שהדגישה את תרומתו הרבה לרוח ולמוזיקה של בית הכנסת הרפורמי.
משפחתו
בשנת 1851 נישא לאמליה בתו של שמעון אויש מפראג. בנם הוא פליקס דויטש (גר').
לקריאה נוספת
- ר' משה מכונה מאריץ דייטש, בתוך: נחום סוקולוב וישראל חיים זגורודסקי (עורכים), ספר זכרון - ספר האסיף, ורשה תרמ"ט, עמ' 25, באתר אוצר החכמה
- Eduard Birnbaum, Die religiöse Musik der Juden, Breslau 1893.
- Allgemeine Zeitung des Judenthums, Nr. 11, März 1892, Nachruf auf Moritz Deutsch.
- Der Israelitische Kantor, 1892, S. 45–47.
קישורים חיצוניים
- אהרן פרידמן, Lebensbilder berühmter Kantoren, עמ' 2, באתר גוגל ספרים (בגרמנית)
- אליהו זאלודקאווסקי, סקירה על דויטש – "קולטור-טרעגער פון דער ידישער ליטורגיע" (1930) (ביידיש)
- מוריץ דויטש, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
מוריץ דויטש42298393Q1536517