אהרן פרידמן (חזן)
| לידה |
22 באוגוסט 1855 ה'תרט"ו שאקי, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
9 ביוני 1936 (בגיל 80) י"ט בסיוון ה'תרצ"ו ברלין, גרמניה |
| מוקד פעילות | ביטוב, ברלין |
| השכלה | קונסרבטוריון שטרן |
| שפה מועדפת | גרמנית |
אהרן פרידמן (22 באוגוסט 1855, שאקי – 9 ביוני 1936, ברלין) היה חזן, מלחין וחוקר תולדות החזנות ומוזיקה יהודית. במשך כחמישים שנה שימש כחזן בקהילת ברלין, ונודע גם כמחברם של מחקרים ולקט ביוגרפי רחב על חזנים ידועים, שנחשב לאחד ממקורות היסוד לחקר החזנות המודרנית.
קורות חיים
פרידמן נולד בעיירה שאקי שבהאימפריה הרוסית (כיום בליטא). אביו, שלמה פרידמן, היה חזן שנדד בקהילות גרמניה בימים הנוראים, והוא שנטע בבנו את אהבתו לגרמניה ולשירת החזנות. בכתב זיכרונותיו סיפר פרידמן כי אביו ביקש לראותו חזן בגרמניה – "ואת משאלתו מילאה ההשגחה העליונה, כי ראה אותי משרת כשליח ציבור בקהילה המרכזית של גרמניה, בברלין"[1]. בשנות נעוריו למד חזנות והיה משורר אצל החזן המפורסם אברהם ראסיינר. ובזיכרונותיו תיאר את ימי תלמידותו: "לעיתים היה גזע עץ כר למראשותיי, מעילי לשמיכתי וספסל העץ הקשה למיטתי בלילות."[2]
לאחר שמילא שנה אחת משרת חזנות בעיר ביטוב (Bütow) שבפומרניה, החליט, כדבריו, "לעשות כמעשה משה מנדלסון – ללכת לברלין ללמוד."
באפריל 1878 עזב את משרתו ועבר לברלין ולמד במכון להכשרת מורים יהודים (Jüdische Lehrerbildungsanstalt), שם היה בין תלמידיו של המלחין הידוע לואי לוונדובסקי. בשנת 1882 מונה לחזן שני בבית הכנסת החדש בברלין, ובשנה שלאחר מכן השלים את לימודיו בהצלחה.
בהמשך למד בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות ובשנת לימודיו הראשונה סייע לייסד את האגודה האקדמית להיסטוריה ולספרות יהודית, שבאמצעותה יצר קשרים עם חוקרים דוגמת דוד קאסל וליאופולד צונץ.
בין השנים 1883–1892 שימש תחילה כתלמיד ולאחר מכן כמרצה בקונסרבטוריון שטרן, שם עבד גם עם המלחין פרידריך גרנסהיים וברונו ולטר. בסוף שנת 1892 קיבל מינוי כמרצה באקדמיה המלכותית לאמנויות בברלין.
באמצעות עיסוקו במוזיקה התוודע גם למלחין מרטין בלומנר, שצירף אותו להאקדמיה לזמרה של ברלין כחבר בכיר. פרידמן שימש תקופה מסוימת כיו"ר איגוד החזנים הכללי של גרמניה והיה יועץ מבוקש בענייני מוזיקה ליטורגית.
בשנת 1884 הועלה לדרגת "חזן ראשון", ולמד פיתוח קול אצל הפרופסור אדולף גייר (גר'), מורה בקונסרבטוריון שוואנצר (Schwanzersches Konservatorium).
לאחר חמש־ועשרים שנות שירותו בבית הכנסת החדש (Neue Synagoge), הועבר פרידמן – ללא הסבר ברור – לשמש חזן בבית הכנסת שבהיידרויטרגאסה (Heidereutergasse) בלבד, ובכך בא הקץ לשיטת הרוטציה בין החזנים.
בשנת 1907 הוענק לו התואר "מנהל מוזיקה מלכותי" (Königlicher Musikdirektor). שיא הקריירה שלו היה בשנת 1914, כאשר מונה ל"חזן ראשי" של קהילת ברלין. פרידמן היה מרצה פעיל בנושאי חזנות ומוזיקה דתית. בשנת 1920–1921 נשא סדרת הרצאות באוניברסיטה העממית היהודית בברלין על "החלק המוזיקלי בתפילה". משנת 1923 החל לפרוש בהדרגה מתפקידיו הציבוריים ולהקדיש את זמנו לכתיבה ולעיון.
עבודתו החשובה ביותר, Der synagogale Gesang (1908), נחשבת לאחד המחקרים הראשונים והחלוציים בחקר המוזיקה הסינאגוגלית באשכנז.
פטירתו
פרידמן נפטר בברלין בשנת 1936, בגיל 80, ונקבר בבית הקברות היהודי בווייסנזה (חלקה X 2).
משפחתו
בשנת 1885 נשא לאישה את המורה לפסנתר הולדה סאול (Hulda Saul). נישואיהם נמשכו עד לפטירתה הפתאומית ב־30 באפריל 1906, לאחר מחלה קצרה, והיא בת 46 בלבד. היא הותירה אחריה את ארבעת ילדיהם הצעירים.
בקיץ 1914 נישא בשנית ליוהנה ברמן (Johanna Bermann), מורה מלומדת מפרנקפורט דמיין.
קשרים והוקרה
פרידמן היה בקשרים הדוקים עם דמויות תרבות ומדע בגרמניה. הוא קיבל סיוע לפרסום כתביו מוולטר רתנאו, ונכלל בלקסיקון המוזיקאים של וילהלם אלטמן. בשנותיו האחרונות גילה כי הוא קרוב משפחה של הפיזיולוג הנודע אוסקר מינקובסקי ושל אחיו המתמטיקאי הרמן מינקובסקי, מורהו של אלברט איינשטיין.
פעילות ספרותית ומחקרית
פרידמן היה גם חוקר נלהב של מוזיקה יהודית ושל תולדות החזנות. הוא פרסם סדרת ספרים בשם "Biographische Skizzen berühmter Kantoren" (סקיצות ביוגרפיות של חזנים מפורסמים), ובהם קיבץ תיאורים ונתונים על חזנים מן הדורות הקודמים, מן התקופה הקדומה ועד לעידן המודרני. שלושת הכרכים שפרסם בין השנים 1918–1929 מהווים מקור חשוב לתולדות החזנות.
את הכרך הראשון הקדיש לזכרו של החזן מוריץ דויטש, לרגל מלאת מאה שנה להולדתו, ואת השני הקדיש למורו ורבו לואי לוונדובסקי, במלאת מאה שנה להולדתו. הכרך השלישי כלל נספח רחב בשם "Zur Geschichte des jüdischen Kantorats" ("על תולדות החזנות היהודית"), ובו אסף שמות של חזנים בולטים מראשית ימי הבית הראשון ועד לדורו.
הכנסות הספרים, כמו גם ממכירת ספריו המוזיקליים, הועברו על ידי פרידמן לקרן סיוע לחזנים, אלמנותיהם ויתומיהם בגרמניה.
יצירתו המוזיקלית
בנוסף לפעילותו כחוקר, חיבר פרידמן יצירות מוזיקליות רבות לתפילה ולבמה. בין יצירותיו הבולטות:
- ממעמקים קראתיך ה' – קנטטה למקהלה מעורבת, סולנים ועוגב.
- והיה באחרית הימים – מוטט למקהלת גברים בלשון עברית (על פי ישעיהו ב', ב).
- תהילים כ"ד – למקהלה מעורבת, צורף ליצירתו "שיר לשלמה".
- שירת מרים, תפילת חנה, תפילת שלמה לחנוכת הבית (טרילוגיה), אשת חיל ובשבת בצאת ישראל.
- יצירות לחגים: "לשבועות", "שיר לחנוכה" ועוד.
ספריו
- Schir lischlomo. Chasanut für das ganze liturgische Jahr ("שיר לשלמה – חזנות לכל השנה הליטורגית"), ברלין, 1901.
- Synagogale Gesänge. Eine Studie – מחקר על שירת בית הכנסת, לרגל מאה שנה להולדת שלמה זולצר ועשר שנים לפטירת לואי לוונדובסקי, ברלין 1908.
- Der synagogale Gesang – ברלין, 1904, מהדורה שנייה, 1908 (מהדורת פקסימיליה, לייפציג 1978).
- Denkschrift zum 200-jährigen Bestehen der Berliner Alten Synagoge – דברי זיכרון ל-200 שנות קיומו של בית הכנסת הישן בברלין, 1914.
- Lebensbilder berühmter Kantoren – תיאורי חיים של חזנים מפורסמים, שלושה כרכים, 1918–1928.
- 50 Jahre in Berlin. Memoiren – חמישים שנה בברלין: זכרונות, 1929.
לקריאה נוספת
- האוטוביוגרפיה, "50 Jahre in Berlin" (קריאת הספר בתצוגה מלאה באתר "גוגל ספרים"
) - ואלטר קילי (עורך): Deutsche biographische Enzyklopädie, מינכן, 1990.
- Philip V. Bohlman, Jüdische Volksmusik – eine mitteleuropäische Geistesgeschichte, וינה, 2005.
הערות שוליים
אהרן פרידמן (חזן)42182444Q698139