כפר תקווה

כפר תקווה
	שלט הכניסה לכפר תקווה
פעילות	ארגון ללא כוונת רווח, כפר חינוכי עבור בוגרים עם צרכים מיוחדים
מדינה	ישראל
מטה הארגון	כפר תקווה
מייסדים	ד”ר זיגפריד הירש
יושב ראש	מוטי דייג
מנכ"ל	מושיק גרוס
תקופת הפעילות	1964–הווה (כ־60 שנה)
	אתר כפר תקווה

כפר תקווה הוא ארגון ללא כוונת רווח, כפר חינוכי, המהווה מקום מגורים קבוע ומרחב תומך עבור בוגרים עם צרכים מיוחדים במגוון התחומים ההתפתחותיים והנפשיים. הכפר ממוקם באזור גבעות זייד בסמוך לקריית טבעון. חזון הכפר הוא לאפשר לחברים בו לפתח חיים עצמאיים ככל האפשר תוך שילוב בחיי קהילה, מסגרת תעסוקתית וחברתית פעילה, העשרה והקניית כישורי חיים.

במקום יש אפשרויות מגורים שונות, ברחבי הכפר או בדיור עצמאי מלווה בקריית טבעון הסמוכה.

רקע

בשנת 1940 הוקם באזור קיבוץ גבעות זייד על ידי בוגרי מקוה ישראל, צעירים מדרום אמריקה ומשפחת זייד, ונקרא על שמו של אלכסנדר זייד. ב-1955 מנה הקיבוץ כ-80 חברים, אך היו לו בעיות רבות והתברר שאין בו עתיד כלכלי. קבוצה גדולה של צעירים עברה לקיבוץ אור הנר, וגבעות זייד התפרק וננטש לבסוף ב-1958. המקום נותר נטוש עד הקמת כפר תקווה ב-1964.

את המקום יזם והקים האגרונום ד"ר זיגפריד הירש, שניהל את מחלקת ההתיישבות של רסקו ולימד במרכז וולקני ברחובות, שם נישא לחנה, אלמנה שאחת מבנותיה נזקקה למסגרת חינוכית מיוחדת. הנערה הוכנסה למוסד חינוכי בקריית עמל, ובעקבות כך החליט הירש להקים כפר עבודה לאנשים עם צרכים מיוחדים. ב-1962 יסד אגודה בשם "תקווה" שנתמכה כספית וארגונית על ידי ארגון סעד נוצרי-גרמני, ידידי ישראל בשווייץ ובגרמניה, חברת רסקו ועוד.

איחוד הקבוצות והקיבוצים בראשות סנטה יוספטל תרם את 450 הדונם ואת המבנים במקום תמורת לירה אחת.

בפברואר 1964 החל כפר תקווה לפעול, כשהוא כולל (בניגוד להנחיות אקים ומשרד הרווחה) אוכלוסייה מעורבת של בעלי מוגבלויות, המקיימים אורח חיים רגיל ככל האפשר ומקבלים הכשרה לחיי עבודה מועילים. באותה שנה התאחדה אגודת "תקווה" עם אקי"ם, וביחד הקימו חברה בשם כפר קנדי בגבעות זייד על שם ג'ון קנדי, שגם אחותו הייתה בעלת צרכים מיוחדים. ממשלת ארצות הברית התעניינה במקום וגם מימנה מחקר על פעילות הכפר בשיקום ילדים באמצעות עבודה חקלאית. ב-1966 פרשה אקים מן השותפות וד"ר הירש יסד חברה ציבורית שעם חבריה נמנתה גם ציפורה זייד. מתנדבים שיפצו את הכפר, ועם הזמן הובאו מגרמניה גם כלים לתפקוד היומי של הכפר, כמו כלים חקלאיים (טרקטור ועגלה, מחרשה ומשדדה) ציוד עבור המסגריה, הנגריה והמטבח, מכונת כביסה, כלי סניטציה מכשירי חשמל שונים ועוד.

פעילות

כיום מתגוררים בכפר כ-220 חברים בגילאי 20–85. הדיור והתעסוקה במקום מותאמים למעגלי החיים השונים ומאפשרים גם הזדקנות בכבוד ובסביבה מוגנת.

צוות הכפר מונה למעלה מ-130 עובדים ועוד כ–20 מתנדבים מישראל ומחוצה לה.

כפר תקווה הוא חברה לתועלת הציבור (חל"צ) ומוסד ללא כוונות רווח (מלכ"ר). הנהלה ציבורית נבחרת מהווה את דירקטוריון הכפר ושותפים בה נציגי משפחות הדיירים ונציגי ציבור^[1]. המקום פועל באמצעות כספי תורמים פרטיים וקרנות, ובעזרתם של עשרות מתנדבים צעירים בשירות לפני הצבא ומתנדבים ממשפחות הדיירים ומיישובי האזור^[2].

מערך הטיפול והשיקום משתלב בחיי הדיירים והפעילויות בכפר במטרה לשפר את איכות חייהם ולאפשר להם לנהל חיים עצמאיים בהתאם ליכולתם האישית. לרשות הדיירים והצוות עומד מרכז טיפול רב היבטי המשתלב במערך הטיפול המקצועי ומעניק מגוון טיפולים משלימים, כגון: פיזיותרפיה, תרפיה במוזיקה, באמנות ובתנועה, שיאצו, יוגה, טיפול באמצעות בעלי חיים ועוד^[3].

בכפר פועלים מיזמים שונים: יקב טוליפ, מפעל לאריזת נרות, מרכז שילוב ללימודי העשרה עבור אנשי חינוך וסמינר לגננות ולגיל הרך בתחום החינוך האנתרופוסופי.

להנהלת הכפר נציגות קבועה במועצת המועצה האזורית עמק יזרעאל, כחלק משותפות מתמשכת שבין הכפר לבין הנהלת המועצה. דיירים מהכפר משולבים בחיי התעסוקה, החברה והתרבות בפעילות המועצה. קבוצות ספורט מהכפר משתתפות באירועי העמק וכך גם חבורת הזמר של הכפר 'פינה בכפר'.

הוקרה

כפר תקווה זכה להכרה בינלאומית וקיבל פרסים שונים, ובהם:

פרס העמק על שם סא"ל גדעון צימבל שכיהן כסגן ראש המועצה האזורית עמק יזרעאל ונהרג בקרבות הבלימה ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, על תרומה ייחודית באחד מתחומי החיים בעמק יזרעאל^[2].