ישראל עמידן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הכנר ישראל עמידן
תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

ישראל עמידן (וָטֶנשטיין) (9 באפריל 192130 באוגוסט 1968) היה כנר ומורה ישראלי.

ביוגרפיה

ישראל בן דוד וטנשטיין נולד בטרנסילבניה שברומניה בשנת 1921, וכעבור שנים ספורות עלה לארץ ישראל. בני משפחתו התיישבו במושב כפר גדעון, שעם מייסדיו נמנו. עמידן היה תלמידם של צבי הפטל, הכנר הראשי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, יוסף קמינסקי ועדן פרטוש. לאחר סיום לימודיו יצא לארצות הברית, להשתלמות בבית הספר ג'וליארד בניו יורק, שם למד גם מוזיקולוגיה. הוא ניגן בתזמורת הקאמרית רמת גן והיה הנגן הראשי של תזמורת האופרה הישראלית.

עמידן לימד באקדמיה למוזיקה בתל אביב. בין הנודעים בתלמידיו: הכנר יאיר קלס והוויולן עתר ארד.[1] בשנת 1952 יצא לבלגיה לשם עבודה במחקרו בשיטות נגינה בכינור, להמלצת מורו ומנהל האקדמיה למוזיקה בתל אביב, עדן פרטוש.[2] באמצע שנות ה-50 השתתף בקורסי קיץ לנגינה בתזמורת באקדמיית הקיץ בזלצבורג אצל המנצח הקרואטי לוברו פון מאטאצ'יץ'.[3]

בנוסף, לימד במדרשת אורנים, שם ריכז את מחלקת הכינור. ספריית התווים הגדולה שלו הועברה ממדרשת אורנים למרכז המוזיקה בבית האמנויות שבקיבוץ מזרע.[4]

בשנת 1965 יצא ספרו "צעדים למתחילים, 50 שירים עבריים בעיבוד לכינור" במכון למוזיקה ישראלית.[5] המכון למוזיקה ישראלית הוציא גם את "מדריך לחמש הפוזיציות הראשונות של הכינור" של עמידן.[6]

ישראל עמידן נפטר בחיפה ב-1968, בגיל 47. הוטמן בבית העלמין הדרום בחולון.

אחיו הצעיר, נפתלי עמידן (1926–2007), היה מנהל המוסד לבטיחות ולגיהות בשנים 1966–1981.[7]

קישורים חיצוניים

  • ישראל עמידן: דפים ממחברות של עמידן וכן דפים המציגים תצלומי משפחה ותכתובת אישית

הערות שוליים

  1. ^ the University of Minnesota School of Music website (אוחזר בתאריך 2 בספטמבר 2011) (באנגלית); עתר ארד באתר "הבמה".
  2. ^ מכתב של עדן פרטוש [1]
  3. ^ תעודה מאקדמיית הקיץ של זלצבורג יולי-אוגוסט 1957.
  4. ^ סיכום קונצרט לזכרו של ישראל עמידן ז"ל - מחלקת כלי הקשת בבית האמנויות עמק יזרעאל בקיבוץ מזרע, 5 ביוני 2002 (מתוך קובץ מסמכים באתר של ישראל עמידן).
  5. ^ Israeli Music Institute-Library retrieved Retrieved 2011-09-02
  6. ^ יהודה כהן, נעימי זמירות ישראל, תל אביב: עם עובד, תש"ן 1990, עמ' 375.
  7. ^ מודעת אבל, דבר, 2 בספטמבר 1968; לזכר נפתלי עמידן, באתר המוסד לבטיחות ולגיהות, 26 ביוני 2007.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31368052ישראל עמידן