יחסי סוריה–רוסיה
| יחסי סוריה–רוסיה | |
|---|---|
|
|
| |
| סוריה | רוסיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 187,437 | 17,098,242 |
| אוכלוסייה | |
| 25,065,658 | 144,474,856 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 8,980 | 2,021,421 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 358 | 13,992 |
| משטר | |
| רפובליקה נשיאותית, בפועל דיקטטורה | רפובליקה פדרלית נשיאותית |
יחסי סוריה–רוסיה הם היחסים הדיפלומטיים שבן סוריה ורוסיה. לסוריה ולרוסיה מערכת יחסים איתנה ורבת שנים שראשיתה כבר בימי ברית המועצות. לרוסיה יש שגרירות בדמשק, ולסוריה שגרירות במוסקבה. רוסיה נהנית מיחסים היסטוריים חזקים, יציבים, וידידותיים עם סוריה, כפי שהיה לה עם רוב המדינות הערביות קודם פריצתו של האביב הערבי. המתקן הימי היחיד של רוסיה באזור הים התיכון ממוקם בנמל הסורי בעיר טרטוס והוא חלק מצי הים השחור שלה.
יחסים דיפלומטיים בין ברית המועצות וסוריה הוקמו ביולי 1944. ב-10 בפברואר 1946, ברית המועצות וסוריה חתמו על הסכם לכינון היחסים בין שתי המדינות, מה שהוביל להקמת השגרירויות על ידי שתי המדינות. בשנת 1971, על פי הסכם עם הנשיא חאפז אל-אסד, ברית המועצות הורשתה לפתוח את בסיס הצי הרוסי בנמל טרטוס, מתקן בו היא ממשיכה להשתמש עד היום. ב-8 באוקטובר 1980, סוריה וברית המועצות חתמו בנוסף גם על הסכם ידידות ושיתוף פעולה. האמנה פעלה במשך עשרים שנה, ומתחדשת באופן אוטומטי מדי חמש שנים, אלא אם אחד הצדדים יגרום לביטול ההסכם. האמנה מספקת התייעצויות קבועות על נושאים בילטראליים ורב-צדדיים בהם מוצאות שתי המדינות עניין, תיאום של תגובות במקרה של משבר, ושיתוף פעולה צבאי. האמנה נשארה בתוקף עד עצם היום הזה. בינואר 1992, ממשלת סוריה הכירה בפדרציה הרוסית כיורשת החוקית של ברית המועצות.
בשנים 2011–2012 השתמשה רוסיה בזכות הוטו שלה במועצת הביטחון של האו"ם כדי לבלום החלטות שונות שמקדמות מדינות מערביות וערביות, שמטרתם להטיל סנקציות אפשריות או התערבות צבאית נגד ממשלת סוריה. כן המשיכה רוסיה לספק כמויות גדולות של נשק שסוריה התחייבה לקנות קודם לכן. ב-30 בספטמבר 2015, העמיקה רוסיה את מעורבותה בלחימה בסוריה והציבה בסוריה מטוסי קרב וכוחות קרקע, שהשתתפו בלחימה לצד אסד, ותקפו קבוצות מיליטנטיות הלוחמות נגד הממשלה, במסווה לחימה בדאעש.
שיתוף פעולה פוליטי
עד 1944
בשנת 1893 האימפריה הרוסית הקימה משרד קונסולרי בדמשק, אז חלק מסוריה העות'מאנית. בעקבות מהפכת אוקטובר (1917), והקמת ברית המועצות (1922), הנוכחות הרוסית בסוריה הגיע לקיצה, למשך תקופה שנמשכה כל ימי המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון. (1923–1946). למרות שברית המועצות לא שיחקה תפקיד פוליטי באזור בתקופה זו, זה לא מנע את הקמתה של המפלגה הקומוניסטית הסורית-לבנונית בשנת 1924.
1944 - 1958
יחסים דיפלומטיים רשמיים בין ברית המועצות וסוריה הוקמו ביולי 1944. לאחר מלחמת העולם השנייה חזרה ברית המועצות להתעניין במזרח התיכון. שתי המדינות חתמו על הסכם סודי ב-10 בפברואר 1946, זמן קצר לפני הכרזת העצמאות הסורית ב-17 באפריל 1946, אז הסכימה ברית המועצות לספק עזרה צבאית בהיווצרות הצבא הערבי הסורי, ובתמיכה דיפלומטית ופוליטית בזירה הבינלאומית. במהלך המלחמה הקרה (1947 - 1991) התפתח קשר פוליטי חזק בין המדינות, וסוריה נחשבה לבעלת הברית של ברית המועצות כנגד המעצמות המערביות.
עד 1949 היה המצב הפוליטי בסוריה רגוע יחסית. בשנת 1949, לאחר מלחמת העצמאות הישראלית בה הייתה מעורבת סוריה, היא חוותה מספר הפיכות צבאיות ועלייה של מפלגת הבעת'. שלוש הפיכות התרחשו ב-1953, בהם הצבא היה מעורב פעמיים. בין 1946 ו-1956 סוריה נשלטה על ידי 20 ממשלות שונות, וקיבלה ארבע הצעות שונות של חוקה. הסכם אי-התקפה שנחתם ב-10 באפריל 1950 ביצר עוד יותר את קשרי ברית המועצות-סוריה. בתקופת המלחמה הקרה, כל סכסוך או מלחמה שפרצה במזרח התיכון פעלו כגורם שהוביל את סוריה לקשור קשרים הדוקים יותר עם ברית המועצות. בעקבות ההפיכה הצבאית ב-25 בפברואר 1954, מפלגת הבעת' נעשתה דומיננטית בפוליטיקה הסורית.
בשנות ה-50 הקימה ארצות הברית את ברית בגדאד (שכללה את הממלכה המאוחדת, טורקיה, איראן, עיראק ופקיסטן), במטרה ליצור חיץ פיזי בין ברית המועצות ובין מדינות המזרח התיכון ושדות הנפט באזור. הברית הביאה לקירוב דיפלומטי נוסף ביחסי ברית המועצות-סוריה, ובעיני הסורים נתפס ההסכם כברית נגדם עצמם. ואכן, בין ההשלכות של ברית בגדאד היה לא רק העמקת היחסים בין סוריה עם ברית המועצות, אלא גם הצטרפות של מדינות נוספות מהמזרח התיכון (כמו מצרים, סעודיה וירדן) לצד ברית המועצות.
1966 - משבר בסוריה
ההפיכה בסוריה בפברואר 1966 נתנה לברית המועצות את ההזדמנות לקדם את תמיכתה בסוריה, ומאז השתפרו יחסי המדינות לאין ערוך. משטר הבעת' נטה אז לכיוון סוציאליסטי יותר, והמפלגה הקומוניסטית בסוריה התחזקה.
בכינוס הוועידה ה-23 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית במרץ 1966 הפגינה ברית המועצות תמיכה נלהבת ונטולת סייגים בסוריה. שובו של מנהיג המפלגה הקומוניסטית, ח'אלד בקדש, לסוריה וצירוף חבר המפלגה הקומוניסטית לממשלה סימלו את הידוק היחסים בין שתי המדינות. הידוק הקשרים בין סוריה לברית המועצות בא לידי ביטוי מובהק בחתימתן על הסכם צבאי ב-2 במאי 1966, שגרמה לישראל להגיב מידית ב-19 במאי 1966 בפרסום ידיעה על אספקת מטוסים וטנקים מארצות הברית לישראל.
לאחר מהפכת הנאו-בעת', נאלצה ברית המועצות לאמץ קו אנטי-ישראלי ברור. תגובותיה החריפות של ישראל נגד משטר הניאו־בעת' בסוריה עוררו חרדות עמוקות בברית המועצות וגרמו לה לנהל תעמולה תקיפה נגדה. בחוששה מנפילת המשטר הסורי שישליך על כל השפעתה במזרח התיכון תמכה ברית המועצות באיחוד ערבי חזק יותר כאמצעי הרתעה כנגד ישראל. ביקור ראש הממשלה הסובייטי, קוסיג'ן, במאי 1966 במצרים נועד, בין היתר, להביא להתקרבות סורית-מצרית.
הפיכה נוספת שעברה המדינה ב-1970, שנקראה התנועה המתקנת, העלתה לשלטון את חאפז אל-אסד ב-13 בנובמבר 1970. בשנת 1971, על פי הסכם עם הנשיא חאפז אל-אסד, הורשתה ברית המועצות לפתוח בסיס צבאי של חיל הים שלה בנמל טרטוס (בסיס המכונה בפי רוסיה "נקודת תחזוקה ואספקה"), מהלך שמעניק לברית המועצות נוכחות יציבה במזרח התיכון. אלף קציני צבא ואנשי מקצוע סוריים רכשו את השכלתם ברוסיה בתקופת נשיאותו של אסד (1971 - 2000).
בחודש אפריל 1977, חאפז אל-אסד ביקר במוסקבה ונפגש עם מנהיגי ברית המועצות, ביניהם ליאוניד ברז'נייב, ואלכסיי קוסיגין, כסימן לביסוס ושיפור של היחסים בין סוריה עם ברית המועצות. בחודש אוקטובר 1980, סוריה וברית המועצות חתמו על חוזה של עשרים שנה של ידידות ושיתוף פעולה[1].
התפרקות ברית המועצות - 1991
_06.jpg)
עם היחלשותה הכלכלית של ברית המועצות מסוף שנות השמונים ואחרי קריסתה ב-1991 נוצר קרע בין המדינות, והקשרים, לפחות אלו הישירים, נותקו. סלע המחלוקת העיקרי בין רוסיה לסוריה היה חוב גדול של כ-13 מיליארד דולר בגין רכישת מערכות נשק סובייטיות, שהסורים התכחשו לו. גם מצד סוריה חל צינון ביחסיה עם רוסיה על רקע מה שכונה אז "בגידה בעניין הערבי". בעקבות כך התמיכה הכלכלית הרוסית נפסקה, אך הסיוע הצבאי והדיפלומטי נמשך. רוסיה המשיכה לספק נשק לסוריה, ולא פעם השתמשה בזכות הוטו שלה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות כדי להגן על בת חסותה. בשנת 1994 סיכמו הצדדים עקרונית על החזר החוב עד שנת 2015, ובאותה שנה ערך הנשיא חאפז אל-אסד ביקור ממלכתי ראשון במוסקבה לאחר התפרקות ברית המועצות. שני הצדדים דנו בעסקת נשק הכוללת מטוסי מיג-29 משופרים טנקי T-80 ועוד. בסופו של דבר העסקה לא יצאה אל הפועל בשל סירובה של מוסקבה להעניק לסוריה את תנאי התשלום הנוחים שהיו נהוגים בתקופה הסובייטית, והתעקשותה לקבל מסוריה את התשלום במזומן.
ב-10 ביוני 2000 מת חאפז אל-אסד, והוחלף על ידי בנו בשאר אל-אסד, שנבחר לנשיא במשאל עם, ברוב של למעלה מ-97% מהקולות.
החל מעליית הנשיא ולדימיר פוטין לשלטון במוסקבה, ובמסגרת מאמצי השיבה הרוסית למזרח התיכון וגיבוש החזית האנטי מערבית באזור, שינתה רוסיה את יחסה לסוריה. הקשרים בין שתי המדינות התחזקו במהלך נשיאותו של דימיטרי מדבדב, ומאז אימצה רוסיה גישה פרואקטיבית כלפי המשבר בסוריה. נשיא סוריה בשאר אל־אסד ביקר ברוסיה לראשונה בשנת 2005 ומאז היחסים בין המדינות הלכו והתהדקו. פריצת דרך בנושא החוב הסורי הושגה גם היא בהזדמנות זו, כאשר הרוסים הסכימו למחוק 73 אחוזים ממנה (9.8 מיליארד דולר). עם זאת, רוסיה דרשה מסוריה לשלם עבור אספקת נשק חדש, וכך היא קיבלה כמה נתחים רווחיים בשוק הגז הסורי. בתמורה למחיקת חובה העניקה סוריה לרוסיה דריסת רגל מחודשת בנמל הים טרטוס (להלן), ובכך הצליחה רוסיה לממש חלום בן מאות שנים, הקמת בסיס צבאי לחופו של הים התיכון.
מאז זיהתה סוריה שוב את רוסיה כשותפה מדינית חשובה, בפרט על רקע בידודה הבינלאומי. רוסיה מצדה הביעה לאורך השנים תמיכה גורפת בסוריה, תוך שהיא דוחה את ההאשמות כלפיה במגוון סוגיות בעייתיות, כגון התוכנית הגרעינית הסורית, פעילותה בלבנון, חימוש חזבאללה, תמיכתה בארגוני טרור ושיתוף הפעולה בינה לאיראן.
מעורבות רוסיה במהלך מלחמת האזרחים בסוריה
ערך מורחב – מעורבות רוסית במלחמת האזרחים בסוריה
אחד הביטויים המובהקים לתמיכה זו ניתנה במהלך מלחמת האזרחים הסורית שהחלה בשנת 2011, אז נהנתה הממשלה הסורית מתמיכה בינלאומית של רוסיה וסין. רוסיה, יחד עם סין הצביעו בפברואר 2012 נגד הגינוי הרשמי של מועצת הביטחון של האו"ם כנגד ממשלת בשאר אל-אסד אשר תקפה לכאורה אזרחים בעיר חומס.
מלבד גיבוי דיפלומטי תמכה רוסיה בממשלה הסורית גם בפעילויות אקטיביות, החל מייעוץ צבאי בשלב הראשון, ולאחר מכן במשלוחי אמצעי לחימה, כלי טיס ותחמושת, זאת על אף הביקורות במערב.
ב-30 בספטמבר 2015 החלה רוסיה להתערב ישירות בלוחמה, לאחר בקשות התערבות רשמיות מצד ממשלת סוריה[2], במטרה לכבוש מחדש שטחים מארגוני המורדים. רוסיה הציבה בסוריה מטוסי קרב וכוחות קרקע, שהשתתפו בלחימה לצד אסד, וביצעו תקיפות אוויריות של מטרות הכוללות קבוצות מיליטנטיות המתנגדות לממשלת סוריה, ירי של טילי שיוט, ועוד. ב-14 במרץ 2016 הודיע נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כי תם המבצע הרוסי בסוריה. הסגת הכוחות הרוסיים החלה למחרת, אך לא כל הכוחות רוסיים פונו מסוריה.
באפריל 2020 התקשורת הרוסית הודיעה נגד אסד כי הוא אדם חלש ומושחת, פרשנים רוסים החלו לעסוק בניחושים לגבי החלפתו של אסד בנשיא אחר.
שיתוף פעולה צבאי
מתקן חיל הים הרוסי בטרטוס, סוריה, הוקם במהלך המלחמה הקרה תחת ההסכם ב-1971 עם סוריה. זהו המתקן הימי היחיד של רוסיה באזור הים התיכון, והמתקן הצבאי היחיד שנותר מחוץ לברית המועצות לשעבר.
בשנת 1991, עם התפרקות ברית המועצות, הצי ה-5 בים התיכון, אשר הורכב מספינות מהצי הצפוני וצי הים השחור, הפסיק להתקיים. מאז מתקיימים לעיתים ביקורים של אוניות וצוללות הצי הרוסי לים התיכון. מאז התפרקות ברית המועצות הפך בסיס טרטוס לחלק מצי הים השחור.
מאז, רוסיה ויתרה לסוריה על שלושה רבעים מחובה, (9.8 מיליארד דולר מתוך 13.4) שנצבר רובו ככולו כתוצאה ממכירת נשק בעידן הסובייטי אז הייתה רוסיה ספקית הנשק העיקרית של סוריה, רוסיה וסוריה קיימו דיונים על האפשרות שרוסיה תפתח מחדש את בסיס הצי שלה ואף תגדיל אותו, כך שרוסיה תוכל לחזק את הנוכחות שלה בים התיכון. עם התדרדרות יחסיה של רוסיה עם המערב, על רקע המלחמה בדרום אוסטיה בשנת 2008, וכוונת ארצות הברית להציב מערכות הגנה מפני טילים על אדמת פולין הסכים הנשיא אסד להפוך את בסיס הצי בטרטוס לנמל קבע של אוניות מלחמה רוסיות הנושאות טילים גרעיניים. מאז 2009, רוסיה החלה לשפץ את בסיס צי טרטוס כולל העמקת הנמל במטרה לאפשר לאוניות מלחמה גדולות יותר לעגון בו.
ביוני 2013, סגן שר החוץ הרוסי, מיכאיל בוגדנוב אמר כי בסיס הצי הרוסי בטרטוס פּוּנַה. בוגדנוב צוטט כאומר כי "נכון להיום, למשרד ההגנה הרוסי אין אף אדם המוצב בסוריה. לבסיס אין שום חשיבות צבאית אסטרטגית". עם זאת, ב-1 באוקטובר 2015, משרד הביטחון הרוסי אמר כי צי האוויר הרוסי בסוריה כולל למעלה מ-50 מטוסי קרב ומסוקים בתחנתם בטרטוס.
מלבד הצי בתדמור, רוסיה מחזיקה, מאז 2013, בבסיס אוויר גם בעיר תדמור (פלמירה). בנוסף, נמל לטקיה שבסוריה משמש גם את צי הים השחור הרוסי[3].
ביטוי נוסף לשיתוף הפעולה הצבאי בין המדינות הוא נוכחותם של מומחים צבאיים רוסים בבסיסים שונים ברחבי המדינה. עדות לכך נמצאה בבסיס תל חארה שבקוניטרה בדרום סוריה, שנפל בידי כוחות האופוזיציה הסורית באוקטובר 2014, במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, ונמצאו בו מסמכים המעידים כי מדובר בבסיס מודיעין רוסי-סורי משותף.
מבחינת ישראל, שיתוף פעולה צבאי זה בין רוסיה לסוריה, ובמיוחד עסקאות הנשק בין הצדדים, גורם ללחץ בקרב גורמי הביטחון הישראלים. אלה טוענים כי הנשק אשר מוכרת רוסיה לסוריה - עושה את דרכו לידי חזבאללה ומשמש את הארגון במסגרת התנגשויות אלימות עם ישראל. (למשל, במלחמת לבנון השנייה, אז טילים אשר שימשו את חזבאללה היו רובם ככולם מתוצרת רוסיה). בינואר 2005 נוצר משבר ביחסי ישראל-רוסיה בעקבות פרסומים על מכירת טילי כתף מתקדמים לסוריה. חששה העיקרי של ישראל היה מפני זליגה של טילים אלה לידי חזבאללה. מלבד ישראל, גם הממשל האמריקאי הביע התנגדות נחרצת לעסקה ואף איים במרומז בהטלת סנקציות נגד סוריה אם העסקה אכן תתבצע. בביקור שערך נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בארץ מספר חודשים לאחר מכן הוא התייחס לעסקת הטילים הנרקמת והודיע כי מדובר בטילים קצרי טווח (4.5 ק"מ בלבד), ולכן אין בהם כדי לסכן את ביטחונה של ישראל. כן גילה כי הטיל וטו על הצעה של הצבא ומערכת הביטחון הרוסיים למכור מערכות כלי נשק וטילים מתקדמים למדינות במזרח התיכון, ובכלל זה לסוריה.
עד 2022, הוקמו כמה בסיסים רוסיים בסוריה[4], כמו בסיסים ששכנו ליד לטקיה[5].
יחסים כלכליים
מכירות נשק
לרוסיה אינטרסים כלכליים משמעותיים בסוריה. השקעותיה במדינה זו מוערכות בכ-19.4 מיליארד דולר בשנת 2009, לפי עיתון הטיימס במוסקבה, ושווי היצוא שלה לסוריה היה 1.1 מיליארד דולר בשנת 2010.
מכירות הנשק של ברית המועצות לסוריה בשנות ה-70 וה-80 היוו 90% מכלל יבוא הנשק הצבאי לסוריה, כך לפי שירות המחקר של הקונגרס האמריקאי בדו"ח שפורסם בשנת 2008. הדו"ח ציין כי סוריה רכשה ציוד צבאי סובייטי בשווי של כמה מיליארדים, כולל "OTR-21 טוצ'קה", מערכת לשיגור טילים בליסטיים קצרי-טווח (70 ק"מ).
לאחר קריסת ברית המועצות ב-1991, סוריה מצאה את עצמה נטולת מקורות אספקה לנשק, אך המשיכה לחפש אותם דרך המדינות הגרורות הסובייטיות לשעבר. הקמת הפדרציה הרוסית בשנת 1992 הביאה עמה את חידוש היחסים בין סוריה והפטרון-ספק לשעבר, שבא לידי ביטוי מיוחד במחיקת כמעט 73% מהחוב של סוריה. על פי הדיווחים, 2.4% מסך היצוא של רוסיה מגיע ממכירות ביטחוניות.
בשנים 2000 - 2010, מכרה רוסיה לסוריה תחמושת בשווי של 1.5 מיליארד דולר, מה שהפך את סוריה ללקוחה השביעי בגודלה של התעשייה הצבאית הרוסית, על פי Dmitri Trenin בניו יורק טיימס.
בשנים 2011 - 2012 מומשו חוזים לעסקאות נשק עם סוריה בהיקף של 687 מיליון דולר, על פי המכון הבינלאומי לחקר השלום בסטוקהולם (SIPRI). [35]. בשנת 2011, הוערך פוטנציאל השוק הסורי בלמעלה מארבעה מיליארד דולר בחוזים פעילים עתידיים[6].
ענפי משק אחרים
נכון ל-2011, לחברות רוסיות נוכחות ניכרת בתחומים שונים בתעשייה הסורית, כמו תשתיות, אנרגיה ותיירות. פעילותה העיקרית של חברת הבניה הרוסית Stroitransgaz המספקת גז טבעי היא בסוריה. ב-2011 הסתכם שווי המעורבות של החברה בפרויקטים שונים במדינה ב-1.1 מיליארד דולר, והיא העסיקה צוות של 80 עובדים במדינה. ל- Stroitransgaz מפעל לעיבוד גז טבעי במרחק של 200 קילומטרים סמוך לעיר חומס, והיא מעורבת בסיוע טכני בבניתו של צינור הגז הערבי. "תתנפט" היא חברת האנרגיה הרוסית המשמעותית ביותר בסוריה. החברה החלה להיכנס לשוק הרוסי בשנת 2010 באמצעות מיזם משותף שעשתה עם חברת הנפט הלאומית הסורית להזרים נפט סורי, ובכוונתה להוציא 12 מיליון דולר על בארות גישוש סמוך לגבול העיראקי. חברות אחרות עם אינטרסים עסקיים גדולים בסוריה כוללות את יצרנית צינורות הפלדה TMK, מפיקת הגז, ITERA, ואת חברת התעופה הלאומית אירופלוט.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Syria - Relations with the Soviet Union, countrystudies.us
- ^ , sputniknews.com (באנגלית)
- ^ News1 | הנקודה הרוסית ונמל לטקיה, באתר www.news1.co.il
- ^ מעבר לגבול: רוסיה מאתגרת את הסדר העולמי הקיים גם בים התיכון, באתר www.zman.co.il, 2022-02-19
- ^ הלוויין חושף: עוד בסיסים רוסיים ועוד מטוסים, באתר www.ynet.co.il, 2015-09-23
- ^ "Why Russia is willing to sell arms to Syria". Christian Science Monitor. 2012-01-19. ISSN 0882-7729. נבדק ב-2020-04-25.
33266540יחסי סוריה–רוסיה