יחסי אוסטריה–קרואטיה
| יחסי אוסטריה–קרואטיה | |
|---|---|
|
|
| |
| אוסטריה | קרואטיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 83,871 | 56,594 |
| אוכלוסייה | |
| 9,117,778 | 3,863,915 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 516,034 | 82,689 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 56,596 | 21,400 |
יחסי אוסטריה-קרואטיה הם היחסים הדו-צדדיים בין אוסטריה לבין קרואטיה.
סקירה כללית
כ-120,000 קרואטים חיים באוסטריה ול-56,785 מהם יש אזרחות קרואטית. הקבוצה המוכרת ביותר של קרואטים באוסטריה חיים בבורגנלנד. 297 האוסטרים בקרואטיה מוכרים רשמית כמיעוט על ידי החוקה הקרואטית, ולכן יש להם מושב קבוע במושב הפרלמנט הקרואטי.[1]
שתי המדינות הם חברות מלאות של האיחוד האירופי.
שר החוץ האוסטרי סבסטיאן קורץ בחר בקרואטיה בתור היעד הראשון שבו הוא ביקר לאחר מינויו. ב-20 בדצמבר 2013 קורץ נפגש בזאגרב עם שר החוץ הקרואטי לענייני אירופה וסנה פוסיץ'.[2]
בשנת 1955, הפורום התרבותי האוסטרי נוסד ב זאגרב, והארגון מקדם את התרבות האוסטרית ואת השפה הגרמנית בקרואטיה.[3]
היסטוריה
לאחר מותו של לאיוש השני, מלך בוהמיה והונגריה בקרב מוהאץ' התרחש משבר בממלכת הונגריה, ובעקבות כך בשנת 1527 התאספה האספה הלאומית הקרואטית ובחרה בפרדיננד, ארכידוכס אוסטריה מבית הבסבורג בתור השליט החדש של קרואטיה. הוא התחייב לספק הגנה לקרואטיה נגד האימפריה העות'מאנית, ובה בעת לכבד את הזכויות הפוליטיות, אם כי מאוחר יותר הוא לא מילא את הבטחתו.[4]
בשנת 1592, רק חלקים קטנים מקרואטיה לא נכבשו בידי הטורקים. ה-16,800 קמ"ר שנותרו נקראו "שרידי השרידים של הממלכה הקרואטית אשר הייתה גדולה". אך בתחילת המאה ה-17, הטריטוריות הכבושות הוחזרו בהדרגה לאימפריה האוסטרית, ובסוף החצי הראשון של המאה, העות'מאנים כבר הוברחו מהונגריה ומקרואטיה, ואוסטריה ליכדה את האימפריה תחת שלטון מרכזי אחד. הצבא הקיסרי האוסטרי נחל מספר ניצחונות על הטורקים, אך בשנת 1664 לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" לא הצליח לשמור על ההצלחות שלו בכך שחתם על הסכם שלום, שקבע כי האימפריה העות'מאנית תפסיק להילחם נגד ממלכת הבסבורג, בתנאי שלהונגריה וקרואטיה יהיה אסור לקחת בחזרה את השטחים שתחת שלטון העות'מאנים. הסכם זה גרם לזעם רב בקרב בני האצולה ההונגרים והקרואטים, שרקמו קשר נגד הקיסר אך לא היו חזקים מספיק לבצע אותה - למרות שניהלו משא ומתן עם הצרפתים והטורקים. מרגלים קיסריים גילו את הקשר וב-30 באפריל 1670 הועלו על המוקד מספר אצילים קרואטים והונגרים בוינר נוישטאדט. קרואטיה תמכה באוסטריה ברוב מלחמותיה בלי קשר לאיחוד. במלחמת הירושה האוסטרית, קרואטיה תמכה במריה תרזה ובתמורה מריה תרזה שינתה את המערכת הניהולית בקרואטיה, את המסים ואת הפיאודליזם, ואף נתנה את הנמל העצמאי של רייקה לקרואטיה בשנת 1776. למרות זאת, היא התעלמה ואף ביטלה את הפרלמנט הקרואטי, ובשנת 1779 לקרואטיה היה רק מושב אחד במועצה המושלת בהונגריה, שהשתייך לבאן הקרואטי. עם נפילת רפובליקת ונציה בשנת 1797, נכסיה בים האדריאטי הועברו לצרפת שהעבירה את הזכויות שלה לאוסטריה באותה שנה.
ב-9 בפברואר 1801, חתמו פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" ונפוליאון על הסכם לונוויל, שבו אושרה שליטתה של אוסטריה בוונציה, בדלמטיה ובאיסטריה. בשנת 1805 הובסו הכוחות האוסטרים בקרב אוסטרליץ, ובעקבות כך חתמה על חוזה פרסבורג, שבו איבדה את כל נחלותיה באיטליה ובחוף הים האדריאטי. ב-6 באוגוסט 1806 פורקה האימפריה הרומית ה"קדושה", ופרנץ השני נודע מכאן ולהבא כפרנץ הראשון, קיסר אוסטריה. בקונגרס וינה בשנת 1815 קיבלה אוסטריה בחזרה את ונציה, דלמטיה ואיסטריה, אך בעוד שדלמטיה ואיסטריה היו חלק מהנחלות האוסטריות, קרואטיה הייתה חלק מממלכת הונגריה. ממשלות אוסטריה והונגריה ניסו במשך השנים לאכלס את קרואטיה: הם כפו את שפותיהם על הקרואטים ויישבו מתיישבים אוסטרים והונגרים בערים הקרואטיות. בתחילת המאה ה-19, הופיעה לראשונה הלאומיות הקרואטית כדי לעמוד מול הגרמאניזציה והמגיאריזציה. התחייה הלאומית הקרואטית החלה בשנות ה-30 של המאה ה-19, עם "התנועה האילירית" (Ilirski Pokret), שכנראה נקראה אחרי ילידי אזור קרואטיה בעבר, האילירים. היא משכה עליה מספר דמויות בעלות השפעה והפיקה התקדמויות חשובות בתרבות ובשפה הקרואטית. מוביל התנועה היה ליודביט גאי (Ljudevit Gaj), שהפך את השפה הקרואטית לשפה המרכזית באזור.
בשנת 1840 נערך מפקד אוכלוסין אוסטרי בקרואטיה וסלבוניה, ועל פי המפקד חיו 526,550 תושבים בממלכת קרואטיה, מתוכם 519,426 (98,64%) קרואטים, 3,000 (0,56%) גרמנים, 2,900 (0,55%) סרבים ו-1,3737 (0,19%) יהודים. בשנות ה-40 של המאה ה-19, התנועה עברה ממטרות תרבותיות להתנגדות לדרישות הפוליטיות ההונגריות. לפי הפקודה המלכותית ב-11 בינואר 1843, שמקורה במטרניך, נאסר השימוש בסמל התנועה בציבור. הדבר האט את התקדמות התנועה, אך היה כבר מאוחר מדי להפסיק את השינויים החברתיים שהתנועה החלה. במהלך מהפכות 1848 באימפריה האוסטרית, הבאן הקרואטי יוסיף ילצ'יץ' (Josip Jelačić) שיתף פעולה עם האוסטרים בדיכוי המרד בהונגריה על ידי כך שפלש לתוך הונגריה. בנוסף הצליח הבאן ילצ'יץ' לסלק את הצמיתות מקרואטיה, מה שגרם להקטנת כוחם של בעלי האדמות, לחלוקת האדמות החקלאיות ולצמצום הסיכון לרעב. קרואטים רבים החלו להגר לארצות אמריקה, מגמה שנמשכה במאה השנים הבאות וגרמה ליצירת פזורה קרואטית גדולה.
בשנת 1867 הושגה הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867, ולפיה הפכה קרואטיה לנחלת כתר הונגרית. בשנת 1868 הושגה פשרה בין קרואטיה להונגריה ונחתמה הפשרה ההונגרית-קרואטית, ולפיה אוחדו ממלכות קרואטיה וסלבוניה לממלכת קרואטיה-סלבוניה. קרואטיה קיבלה אוטונומיה מסוימת בעניינים מנהליים, חינוכיים, דתיים ומשפטיים, בעוד שהונגריה נשארה אחראית על תחומי החוץ והביטחון.
אמנם דלמטיה, קרואטיה וסלאבוניה השתייכו לחלקים שונים של האימפריה, אך הם שייכו את עצמם לאותה אומה, ואף החזיקו בדגל ובסמל משותף. בתחילת המאה ה-20 התגברו דרישות הקרואטים והסרבים לאוטונומיה, והועלו הצעות ליצירת אימפריה טריאלית, ובה יקבלו הסלאבים מעמד שווה לגרמנים ולמדיארים.
המאבק לעצמאות הופסק בפתאומיות עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שהחלה ב-1914. במהלך המלחמה לא אירעו קרבות בשטחי קרואטיה, אך אלפי חיילים ממוצא קרואטי נהרגו בשדות הקרב השונים. ב-29 באוקטובר 1918 עם קריסת האימפריה האוסטרו-הונגרית, הכריזו הקרואטים, הסרבים (תושבי בוסניה והרצגובינה) והסלובנים על עצמאות, והקימו אתמדינת הסלובנים, הקרואטים והסרבים. זמן קצר לאחר מכן הצטרפה המדינה לממלכת סרביה והוקמה ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, שהפכה בשנת 1921 לממלכת יוגוסלביה.
בשנת 1941 גרמניה הנאצית, אשר אוסטריה הייתה חלק ממנה, כבשה את יוגוסלביה. והקימה את ממשלת הבובות המדינה העצמאית של קרואטיה (NDH) על חלק מהטריטוריה היוגוסלבית. הרבה חיילים גרמנים מהוורמאכט נפרסו בכל רחבי קרואטיה, ובמהלך 1942 ו-1943 הגיעו כוחות נוספים מגרמניה, בגלל עלייה במספר ההתקפות על הנאצים על ידי הפרטיזנים היוגוסלבים שהיו בהנהגת יוסיפ ברוז טיטו.
בסוף המלחמה, מספר גדול של הגרמנים של הדנובה נסוגו יחד עם הצבא הגרמני, ואלה שנשארו היו נתונים תחת דיכוי של היוגוסלביות אשר ניצחו במלחמה, כחלק מהרדיפה של הגרמנים שבוצעה בכל רחבי אירופה על ידי בעלות הברית.
היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות כוננו ב-15 בינואר 1992 לאחר עצמאותה של קרואטיה מיוגוסלביה הדמוקרטית הפדרלית.
יחסים כלכליים ותיירות
אוסטריה היא המשקיעה הזרה הגדולה ביותר בקרואטיה עם יותר מ-7 מיליארד אירו אשר הושקעו מ-1993 עד 2014.[5] שיתוף הפעולה בין יזמים אוסטרים וקרואטים הוא לרוב בתחום המתכת, חשמל, תעשייה, עיבוד עץ, טקסטיל והנעלה, כמו גם בתחום תעשיית המזון בייצור מזון בריא.[6]
קרואטיה ואוסטריה הן מייסדות וחברות "קבוצת העבודה האלפינית-אדריאטית". מטרות הארגון הזה הם תקשורת הדדית, דיון ותיאום של נקודות העניין בין המדינות החברות, כמו גם שיתוף פעולה ופיתוח האזור, חיזוק של הזהות התרבותית במרכז אירופה והשתתפות בתהליכים של שיתוף פעולה ואינטגרציה באירופה. התחומים העיקריים של שיתוף הפעולה הם ספורט, תיירות, איכות הסביבה, חיבור ערים, שימור תרבות של מקומות, תרבות, מדע, והאינטגרציה האירופית.[7]
משפחות האצולה האוסטריות התחילו לבקר בחוף הקרואטי בשנות ה-80 של המאה ה-19. אופטיה הפכה ליעד אופנתי עבור המשפחה הקיסרית האוסטרית, והרבה מלונות יוקרה ווילות, נבנו על פי תוכניות של האדריכל הווינאי פרנץ וילהלם. המלון נסיכת הכתר סטפני נפתח בשנת 1885. נסיכת הכתר סטפני, שהמלון נקרא על שמה, ובעלה יורש העצר רודולף הופיעו בטקס פתיחת המלון. בשנת 1887, היינריך פון ליטרו הקים את "איחוד מועדון היאכטות Quarnero" באופטיה, אשר היה מועדון השיט הראשון בים האדריאטי. בשנת 1889, הממשלה האוסטרית הכריזה באופן רשמי על אופטיה כיעד תיירות אקלים נופש על הים האדריאטי.[8] גם כיום האוסטרים הם בין המבקרים השכיחים ביותר בחוף הקרואטי, בעוד הקרואטים הם מבקרים תכופים אתרי סקי באוסטריה.[9][10] ב-2014, 1,018,521 תיירים אוסטרים ביקרו בקרואטיה, והם היו במקום הרביעי במספר הכולל של מבקרים זרים בקרואטיה.[11]
יחסים דיפלומטיים
אוסטריה מחזיקה בקרואטיה שגרירות בזאגרב ו-2 קונסוליות בספליט וברייקה. מאידך, קרואטיה מחזיקה באוסטריה שגרירות בווינה ו-4 קונסוליות בגראץ, לינץ, זלצבורג וסנקט פלטן[12].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Hrvatska manjina u Republici Austriji". נבדק ב-26 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "HRT: Hrvatska i Austrija potvrdile odlične odnose". Hrvatska radiotelevizija. 20 בדצמבר 2013. נבדק ב-26 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "AKF". Austrijski kulturni forum Zagreb. נבדק ב-26 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Čepulo, Dalibor, Croatian legal history in the European Context from Middle Ages to Contemporary Period: Pravni fakultet u Zagrebu, 2012.
- ^ http://www.bmeia.gv.at/hr/veleposlanstvo/zagreb/veleposlanstvo.html(הקישור אינו פעיל)
- ^ "Najveći broj sudionika u povijesti Hrvatskoga gospodarskog dana u Beču". Hrvatska gospodarska komora. נבדק ב-26 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "MVEP • Radna zajednica Alpe-Jadran - općenito". נבדק ב-26 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Hrvati i manjine u Hrvatskoj: moderni identiteti". נבדק ב-26 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Austrijanci poludjeli za hrvatskom obalom, u prvih 5 mjeseci stiglo ih više od 200 tisuća!". Slobodna Dalmacija. נבדק ב-26 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Uglavnom plaćaju karticama: Evo kamo će Hrvati na skijanje!". Večernji.hr. נבדק ב-26 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ http://www.mint.hr/UserDocsImages/150219_t-stat-014.pdf
- ^ אתר על יחסי מדינות
24949019יחסי אוסטריה–קרואטיה