יוסף קריב
יוסף קריב (1 במרץ 1909 – 29 בדצמבר 1995) היה ראש המחלקה היהודית של הש"י, שירות המודיעין של ארגון ההגנה, שעל בסיסו קמו שירותי הביטחון והמודיעין של מדינת ישראל. לאחר מכן היה ממפעילי תחנת הרדיו של "ההגנה" קול ישראל. במלחמת העצמאות היה קצין החינוך הראשי הראשון בצה"ל ולאחר מכן היה ממנהלי רשות השידור. ערך ספרים.
ביוגרפיה
יוסף קריב (לשעבר קרקובי) נולד בפולין בשנת 1909. בשנת 1925, בהיותו בן שש עשרה, עלה לארץ ישראל.
לאחר שבראשית שנות ה-30 נוסד בית החינוך ע"ש א"ד גורדון היה יוסף קרקובי לאחד המורים בו. בית הספר הוא מוסד חינוכי בעל שם של זרם העובדים וחינך את תלמידיו על פי ערכי תנועת העבודה. במקביל לפעילותו החינוכית פעל קרקובי במסגרת הש"י והפך לראש המחלקה היהודית בו. את תפקידו בש״י מילא בהתנדבות, בשעות אחר־הצהרים ובערב, ולפעמים גם בלילות, לאחר שהיה משלים יום עבודה בבית־הספר.
תפקידה של המחלקה היהודית, שנקראה גם המחלקה הפנימית, היה ביטחון פנים והיא עסקה באיסוף מידע על ארגוני המחתרת האחרים, האצ"ל והלח"י, שלפי תפיסת "ההגנה" לא קיבלו את מרות המוסדות הלאומיים. כמו כן פיקחה המחלקה על פעילותם של הקומוניסטים אנשי הפק"פ ומגעיהם עם שלטונות ברית המועצות ועם ערבים מאויבי היישוב.
במחלקתו של קריב נאגר חומר רב על האצ"ל והלח"י שנאסף באמצעות חיפושים, מעקבים ואיסוף פרסומי תעמולה. כל אלה נתנו תמונה מדויקת על הנעשה בשני הארגונים. בתקופת הסזון - המאבק שניהל ארגון "ההגנה" נגד האצ"ל בין דצמבר 1944 לפברואר 1945, כדי לאלצו לחדול מביצוע פעולות נגד כוחות המנדט הבריטי, סייע חומר זה למעצרם המהיר של רוב פעילי האצ"ל וראשיו.
לצדה של המחלקה היהודית פעלו במסגרת הש"י המחלקה המדינית, שתפקידה איסוף מידע על שלטונות המנדט הבריטי, והמחלקה הערבית שאספה מידע על ערביי ארץ ישראל.
בסוף שנת 1944 הוצב למחלקה היהודית איסר הראל בתפקיד מזכיר המחלקה ועוזרו של קריב. באמצע שנת 1945 עזב קריב את המחלקה, העביר את הפיקוד עליה לידיו של איסר הראל והחל לפעול כאחד ממפעילי תחנת הרדיו של "ההגנה" קול ישראל. היה זה בעת שהתחנה חידשה את פעילותה, לאחר שהפסיקה את שידוריה בשנת 1940, כאשר הוחלט על ידי הנהגת היישוב למתן את פעולות המחאה נגד הבריטים.
במסגרת אירועי השבת השחורה, שהחלו ב-29 ביוני 1946, שבהם ערכו שלטונות המנדט סדרה של פעולות כנגד היישוב היהודי, ובמסגרתן הוטל עוצר על (תל אביב, ירושלים, חיפה, רמת גן, נתניה, קיבוצים ומושבים, ורבים ממנהיגי היישוב נעצרו, היה קריב בין העצורים ונכלא במחנה המעצר בלטרון. לאחר שחרורו מונה בנובמבר 1946 למנהל הש"י במחוז תל אביב.
במהלך חודש יוני 1947 הגיע לש"י במחוז תל אביב מידע על התנהגות חשודה של אנשי האצ"ל בבניין סמוך לבית הדר. בית הדר שימש כמפקדה בריטית בתקופות בהן הוטל עוצר על תל אביב ועמד מול מפעל התע"ש של "ההגנה" בתל אביב, בלב אזור מסחרי הומה. אחד מפעילי האצ"ל שכר מחסן בבניין סמוך, במסווה של סוחר תפוחי אדמה הזקוק למחסן, ואנשי האצ"ל החלו לחפור מנהרה מן המחסן בכיוון בית הדר כדי לפוצצו. תוך כדי חפירת המנהרה פשטו ב-18 ביוני 1947 אנשי ההגנה על המקום והרסו אותו, כחלק מאירועי הסזון הקטן, במהלך המבצע נהרג חבר "הגנה" זאב מנחם ורבר ממוקש ממולכד שהניח האצ"ל.
האירוע לא הפסיק את פעילותם העצמאית של שני הארגונים והם המשיכו בפעולות נגד מתנגדיהם בקרב היישוב היהודי. במקרים רבים איימו בנשק ואף פתחו באש. אחת הפעולות הללו כוונה נגד יוסף קריב, ראש הש"י בתל אביב, ככל הנראה כגמול על חלקו של הש"י בסיכול מבצע המנהרה. הדבר אירע בנובמבר 1947 כאשר יוסף קרקובי הותקף על ידי אנשי האצ"ל, מכוניתו נשרפה והוא נחבל קשה ואושפז בבית חולים.[1] בעקבות פציעתו החליף אותו איסר הראל בפיקוד על הש"י במחוז תל אביב.
עם הקמת מדינת ישראל והפיכתו של כוח המגן העברי של היישוב לצבא ההגנה לישראל, נוסדה בצבא מחלקת תרבות (מחת"ר). יוסף קריב נתמנה לעמוד בראשה בדרגת סגן-אלוף. המחלקה הייתה למעשה המשך למחלקת ההסברה של המטה הארצי של ההגנה מתקופת טרום המדינה. המינוי של קריב נעשה בשל ניסיונו של קריב בתחנת השידור של "ההגנה". הבסיס של המחלקה היה בבית נטוש ביפו. תפקידה העיקרי של המחלקה היה באספקת שירותי תרבות והסברה לצבא ולהצבה של קציני הסברה ותרבות ברמות הגדוד והחטיבה. המחלקה נטלה חלק בהקמת הלהקות הצבאיות הראשונות.
בהמשך שונה התואר של תפקידו לקצין החינוך והנוער הראשי. הוא היה למעשה קצין חינוך ראשי הראשון בצה"ל, ושירת בתפקיד זה עד לשנת 1950.
לאחר תום שירותו הצבאי הצטרף יוסף קריב לסגל תחנת הרדיו הממלכתית של מדינת ישראל הנקראת גם היא בשם "קול ישראל", כפי שנקראה תחנת הרדיו החשאית של "ההגנה", במסגרתה פעל בימים שקדמו להקמת המדינה. יוסף קריב נתמנה בתחנה למנהל המחלקה לשידורים לעולים. היו אלה שידורים בעברית קלה שנועדו להנחלת הלשון לעולים בתקופת העלייה ההמונית של ימי ראשית המדינה.
לצד עיסוקיו הממלכתיים עסק יוסף קריב בעריכת ספרים, בהם ספרי זיכרון לקהילות סארני והורוכוב בחבל ווהלין וספרים על ההסתדרות הכללית. כן ערך ספר להנצחת זכרו של דב הררי מראשוני צנחני היישוב שנספה באסון מעגן.
יוסף קריב הלך לעולמו בשנת 1995 והוא בן 86 שנים במותו.
מהספרים שבעריכתו
- דב הררי ברגר. הוצאת דבר, 1957.
- זמירות [תווים] : שירים לעם, לנוער ולבתי-ספר, לקראת עשור המדינה. הוצאת ההסתדרות הציונית, 1958.
- סארני ספר יזכור לקהילת סארני. הוצאת ארגון יוצאי סארני, 1961.
- ספר הורוכוב. הוצאת ארגון יוצאי הורוכוב בישראל, 1966.
- ההסתדרות. הוצאת כרטא, 1978.
קישורים חיצוניים
- תמונתו באתר אכ"א.
הערות שוליים
- ^ איסר הראל, ביטחון ודמוקרטיה, הוצאת ידיעות אחרונות, 1989, עמ' 89.
25211968יוסף קריב