לדלג לתוכן

יהונתן פראטו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

תבנית אישיות ריקה יהונתן פראטו (16 בפברואר 1913 – 5 בינואר 2006) היה עורך דין, שליח היישוב ודיפלומט ישראלי.

ביוגרפיה

פראטו נולד ב-16 בפברואר 1913 בפירנצה שבאיטליה, שם כיהן אביו דוד פראטו כראש הקהילה. האב מונה בהמשך לרב של אלכסנדריה (1927–1936). בינתיים, יהונתן השלים תואר דוקטור במשפטים ועלה לישראל בשנת 1936. אביו, פרופ' הרב דוד פראטו, מונה בהמשך לרב הראשי של רומא (1936–1938 ושוב 1945–1951) וחי בתל אביב בין כהונה לכהונה.

בארץ ישראל המנדטורית, יהונתן עבד תחילה כמורה לאיטלקית וראש המחלקה האיטלקית של תחנת הרדיו הממשלתית הבריטית "Jerusalem Calling".[1] בשנת 1940, ד"ר ג'ונתן פראטו ואביו ניהלו משא ומתן כשליחים מטעם היישוב עם רשויות איטליה והוותיקן על תוכנית להצלת יהודים מפולין דרך איטליה.[2] בשנת 1941, מונה פראטו לעורך דין.[3]

כדיפלומט

ב-1 במאי 1949 הצטרף פראטו לשירות החוץ של מדינת ישראל. בתחילה עבד בשגרירות ישראל ברומא, ולאחר מכן בשגרירות ישראל בבואנוס איירס. בשנת 1959 מינתה שרת החוץ גולדה מאיר, את פראטו לציר בשגרירות ישראל באתונה.[4] לאחר מכן, כיהן פראטו כציר ישראל בקובה (1960-1963).[5]

כאחראי ליחסי ישראל והכנסייה, קיבל פראטו את פני האפיפיור פאולוס השישי בביקורו בישראל בשנת 1964 במעבר תענך.[6] בין השנים 1969 ל-1972, פראטו כיהן כשגריר בקוסטה ריקה ובניקרגואה. במהלך השנה האחרונה לתפקיד זה הוא כיהן גם כשגריר להונדורס. פראטו ניהל את יחסי ישראל והכנסייה משנת 1973 ועד פרישתו ממשרד החוץ ב-28 בפברואר 1978. לאחר פרישתו, הוא עבד 5 שנים נוספות כארכיונאי.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

יהונתן פראטו42035982Q96007360