יהויקים פאפוריש
 | |
| לידה | 16 במאי 1906 |
|---|---|
| פטירה | 19 בינואר 1992 (בגיל 85) |
| ענף מדעי | גאוגרפיה |
| מקום מגורים | ישראל |
| תרומות עיקריות | |
| עריכת אטלסים וספרי לימוד | |
ד"ר יהויקים פאפוריש (16 במאי 1906 - 19 בינואר 1992) היה גאוגרף ואיש חינוך ישראלי, מסגל "תיכון חדש" בתל אביב. נודע בזכות תרומתו הגדולה לחינוך והוראת הגאוגרפיה, בעיקר בעשרות ספרי הלימוד על חבלים שונים בעולם, שחיבר במשך שנים ארוכות החל משנות ה-40.
תולדות חייו
פאפוריש נולד בגליציה (אז בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית) למשפחה חילונית-ציונית, והיו לו עוד שלוש אחיות. בגיל בית הספר היסודי עבר לבירת האימפריה וינה, ושם למד בבית ספר כללי, ובראשית מלחמת העולם הראשונה נכנס ללמוד בגימנסיה כללית, שבה היה דגש על לימודים קלאסיים, כולל יוונית ולטינית. בשנת 1924 סיים את לימודיו בתיכון.
במקביל לחינוך הכללי, אביו דאג לחינוך הציוני, ושכר עבורו מורה פרטי ללימוד עברית ותנ"ך, החל מגיל בר המצווה. באותה העת נכנס לתנועת "השומר הצעיר בווינה", בה הרבה לטייל בהרי האלפים ובאזורי יערות אחרים באוסטריה. אהבתו לטיולים הייתה גדולה, ועד גיל 18 כבר טייל ברוב רובה של מערב אירופה ודרומה. כניסתו ללימודים באוניברסיטת וינה, ללימוד גאוגרפיה והיסטוריה, הייתה פועל יוצא של אהבתו לטיולים ולנוף. מאחר שתכנן לעלות לארץ ישראל, הוא למד במקביל גם חינוך, כי התכוון לעסוק בארץ בהוראה. בלימודיו אלה המשיך עד סיומו של התואר השלישי. בשנת 1929, סיים את עבודת הדוקטורט שלו, שהייתה בנושא "הגאוגרפיה הרגיונלית של אגן וינה". בגישה מחקרית זו, גאוגרפיה רגיונלית (גאוגרפיה חבלית) דגל עד סוף ימיו.
בהיותו באוניברסיטה הצטרף לאגודת ספורט "הכח וינה", והיה פעיל בתנועת "החלוץ", ופעיל בתנועה הציונית ואף השתתף בקונגרסים הציוניים של סוף שנות העשרים. בהם נפגש עם אישים מרכזיים כמו משה שרת וישראל גלילי שדחפו אותו לעליה לארץ ישראל. ואמנם, מששמע על הטבח ביהודי חברון בשנת 1929 החליט לעלות לארץ ישראל, ובאוקטובר אותה שנה הגיע ליפו.
הדבר הראשון שקנה בארץ ישראל היה ספרו של אברהם יעקב ברוור "הארץ", שהופיע באותם ימים. ספר זה השלים את ידיעותיו בגאוגרפיה של הארץ, אותן רכש עוד בהיותו בווינה, מתוך הכרות עם העבודות המדעיות שנעשו בארץ, כגון הסקר של הקרן לחקר ארץ ישראל (PEF). כדי לשפר את הכרת הארץ, ואת ידיעותיו באנגלית ויהדות, בשנת 1930 הגיע לאוניברסיטה העברית בירושלים ועבד כעוזר אצל יהודה ליאו פיקרד. לאחר כשנתיים קיבל משרת הוראה בבית הספר בכפר מאיר שפיה, כמחנך וכמורה למקצועות כלליים. שם הכיר את נתן שלם, והמשיך לטייל איתו עוד שנים רבות בארץ וברחבי המזרח התיכון.
באמצע שנות ה-30 יצא פאפוריש לסיור בברית המועצות בדרכו להשתלמות בלונדון אצל ד' סטאמפ (Stamp) בתחומים של גאוגרפיה חבלית (רגיונלית) וגאוגרפיה כלכלית. עם חזרתו לארץ, בסוף שנות ה-30, הקים יחד עם מורים נוספים את בית הספר תיכון חדש בתל אביב, בו ניסו ליישם רעיונות חדשים בחינוך, ובו עבד עד פרישתו לגמלאות בשנת 1972.
לצד פעילויות ההוראה, בזמן מלחמת העולם השנייה, ניהל פינה קבועה ברדיו בנושא הגאוגרפיה של המזרח התיכון, וכאשר פרצה מלחמת השחרור הוא גויס לארגון "ההגנה", ושירת בחיל המודיעין. במקביל גם שימש גם כפרשן ברדיו בנושא הקרבות בארץ והקשרם הגאוגרפי.
בשנת 1956 ו-1955 יצא לשנת שבתון בארצות הברית, שבמהלכה אסף חומר לכתיבת ספרו המונומנטלי על הגאוגרפיה הרגיונלית של ארץ זו. במשך השנים השתתף בקונגרסים גאוגרפים בארץ ובחוץ לארץ, ובמקביל סייר ברחבי העולם באזורים נידחים באותם ימים כמו מרכז אפריקה, מרכז אסיה ועוד.
בהמשך כיהן מספר שנים כמנהל "תיכון חדש".
דרכי הוראתו
תפיסתו הגאוגרפית של פאפוריש ניזונה מהרקע האקדמי שבו צמח - "וינה של ראשית המאה". הוא היה חניך האסכולה הדטרמניסטית בגאוגרפיה, וראה בגאוגרף כאיש מדע שצריך ללמוד את "מאבקו של האדם באיתני הטבע". מאחר שנוכח לדעת, כי פרט לספרו של ברוור אין שום ספר רציני בגאוגרפיה למערכת החינוך, החליט לכתוב את ספרו על ה"גאוגרפיה של ארץ ישראל", שיצא בהוצאת צ'צ'יק בשנת 1943. בעשרות ספרי הלימוד שחיבר לאחר מכן, הביא את השקפת העולם הנזכרת, אך הבין כי אין אפשרות להקיף את כלל התופעות באזור מסוים, כפי שדרשה הגישה הרגיונלית ובחר בהדגמה של תופעות ולא בסקירה של כל התופעות.
פאפוריש יצר סכמה קבועה של ספרי הלימוד שלו, מאחר שהם נכתבו כספרי לימוד בגישה רגיונלית, הוא העדיף לקיים בהם מנגנון ברור של נושאים קבועים. כחניך האסכולה הגרמנית, הוא דגל "בעליונות המפה" ככלי של גאוגרף, ולכן הדגיש את מיומנות השליטה באטלס ובמפות, כאמצעי חשוב ללימוד גאוגרפי. עד אמצע שנות ה-50 כתב בעיקר ספרי לימוד לבתי ספר התיכוניים: גאוגרפיה של ארץ ישראל, גאוגרפיה כלכלית, גאוגרפיה של המזרח התיכון ועוד. באמצע שנות החמישים החל לכתוב ספרים גם לבתי ספר היסודיים - סידרה שהיוזמה אליה באה מצד הסתדרות המורים. חיבר כעשרים ספרי לימוד, שחלקם הופיעו במהדורות רבות במשך כשלושים שנה.
פרט לספרי הלימוד כתב עשרות מאמרים בתחומי הוראתה הגאוגרפיה בביטאונים שונים, וכן הוציא שתי מונוגרפיות גדולות: האחת על מצרים והשנייה על ארצות הברית ובשנות ה-60 פרסם גם ספר כללי על מתודיקה של גאוגרפיה.
מספריו
- ארצות הברית - ברית המועצות: גאוגרפיה רגיונלית לבתי ספר תיכוניים, (הוצאת יבנה - 1960)
- ארצות-הברית - גאוגרפיה פיזית, כלכלית וישובית, (הוצאת יבנה - 1959)
- בעיות ודרכים בהוראת הגאוגרפיה, (הוצאת אורים - 1953)
- גאוגרפיה של ארץ-ישראל (גאוגרפיה פיזית, כלכלית, ישובית), (ספר לימוד - הוצאת צ'צ'יק)
- גאוגרפיה של המזרח התיכון
- המזרח התיכון ומדינותיו : גאוגרפיה של האזור ומדינותיו
- המזרח התיכון, גאוגרפיה של האזור והמדינות
- תת-יבשה הודו, גאוגרפיה כללית ורגיונלית, (הוצאת צ'צ'יק - 1961)
- חצי האי סיני והימים והמפרצים המקיפים אותו, (הוצאת צ'צ'יק - 1957)
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של יהויקים פאפוריש, בקטלוג הספרייה הלאומית
- "תיכון חדש" קבע עובדה: מעתה – שש שנות לימוד, מעריב, 21 במאי 1967, המשך
- אברהם רותם, "תיכון חדש" וכאב־ראש חדש, מעריב, 30 בינואר 1970
- פרופ׳ יורם בר-גל, מולדת וגאוגרפיה במאה שנות חינוך ציוני, עם עובד, 1993
- פרופ׳ יורם בר-גל, ד״ר יהויקים פאפוריש, באתר גלעד זיכרון לגאוגרפים ישראלים
24025909יהויקים פאפוריש