לדלג לתוכן

יהודה גדליה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
דון יהודה גדליה
לידה המאה ה־15
שנות ה־ה'ר'
ליסבון, פורטוגל
פטירה לאחר 1530
לאחר ה'ר"צ
סלוניקי, האימפריה העות'מאנית
ידוע בשל הקמת הדפוס העברי הראשון בסלוניקי
תקופת פעילות 1513–1530/1535 (כ־17 שנים)

דון יהודה לבית גדליה (שנות ה־ה'ר', המאה ה־15 – לאחר ה'ר"צ, 1530) היה מדפיס ממגורשי פורטוגל, הקים את הדפוס העברי הראשון בסלוניקי, שפעל במחצית הראשונה של המאה ה־16.

ביוגרפיה

הועסק בבית דפוסו של אליעזר טולידאנו בליסבון שבפורטוגל. רבי יעקב בן חביב, שבא לפורטוגל אחר גירוש ספרד ב־1492, העיד שגדליה היה "כבן ואח אצלו (=אצל טולידאנו), נִצב על מלאכת הקֹדש הזאת".[1] ייתכן שגדליה רמז את שמו בסוף ספר אבודרהם (1490) וספרי ישעיהו וירמיהו עם פירוש הרד"ק (1492) שהודפסו אצל טולידאנו.[2]

לאחר גירוש פורטוגל ב־1497, התיישב בסלוניקי שבאימפריה העות'מאנית, בה הקים עם בניו את הדפוס העברי הראשון בעיר.[3] הספר הראשון שידוע לנו שהודפס בביתו הוא חומש, שהדפסתו הושלמה בי"ב בחשוון ה'רע"ד, 1513.[4][א] לספרים צורפו לעיתים שירים בשבח המהדורה מאת משוררי סלוניקי, יוסף אלנאקוה (1513), יוסף בר משה קאגופו (1515, 1517) ואברהם בן ר' יצחק עראמה (1521).[7] גם גדליה עצמו צירף שירים קצרים לספרים.[8]

בדפוס זה הדפיס רבי יעקב בן חביב, שעבר אף הוא לסלוניקי, את החלק הראשון מספרו הפופולרי "עין יעקב" לראשונה (רע"ו, 1516). בהקדמה לספר, כתב על גדליה:[1]

„ומאת ה' היתה לי כי הקרה השם יתברך לפני היום במקום מושבי אומן הגון וראוי, זקן ונשוא פנים, איש אמונים, הלא הוא המעולה ונבון כה"ר יהודה גדליה י"צ (=ישמרו צורו), כי ידעתיו בימים הראשונים בעיר לישבונה ... ואחרי בואו לעיר הזאת הוציא הוצאות רבות לעשות זאת המלאכה שלימה כחזקת היד, ובניו ובני ביתו כֻלם תמימי דרך מתעסקים במלאכה הזאת.”

תאריך ההדפסה המאוחר ביותר בספר מדפוס גדליה הוא "רצ"ה", המופיע בספר נביאים ראשונים עם פירוש הרד"ק. לפי משה שטיינשניידר הכוונה לשנת ה'רצ"ה, 1535.[9] אפשרות אחרת היא שהכוונה לשנת ה'ר"צ, 1530.[10] לפי ישראל מהלמן, הספרים האחרונים שהודפסו (בשנים 1530–1535) היו "ארבעה טורים", חלקים "אורח חיים" ו"יורה דעה", ונביאים אחרונים עם פירוש הרד"ק, ממנו הספיקו להדפיס את ספר ישעיה בלבד.[11] לפי הביבליוגרפיה של הספר העברי יש להקדים את תאריך ההדפסה של הספר האחרון.[12][ב]

רשימת הספרים שהודפסו אצל גדליה וידוע על קיומם[15]

חלק מספרים אלו הודפסו לראשונה אצל גדליה.

ספרים נוספים שנטען שהודפסו אצל גדליה, אף ששמו לא מופיע עליהם, הם:

דב הכהן זיהה מספר פרסומים בלאדינו, שלפי סימנים טיפוגרפיים הודפסו אצל גדליה; בהם ההדפסה הראשונה של תרגום ללאדינו של טקסט מקראי:[17]

  • ספר דניאל עם תרגום ללאדינו, רע"ה בערך.[18]
  • קופלאס די יוסף, שיר על סיפור יוסף, רע"ה בערך.[19]
  • איל פיקאדו אוריז'ינאל (=החטא הקדמון), שיר על חטא עץ הדעת, רע"ה בערך.[20]
  • פזמון נאה, שיר בעברית לכבוד טבריה (מיוחס לרבי מימון, אך האקרוסטיכון הוא יצחק) ושיר בלאדינו, ר"פ בערך.[21]

בעבר יוחסו לדפוס גדליה מסכתות מתלמוד בבלי עם פירוש רש"י, שהודפסו בנוסח ובאותיות ספרדיים. השערה זו נתלתה בהשערה שדפוסו של גדליה השתמש באותיות שהביא מהדפוס בליסבון, ושהספר "מפשר חלמין" (=פותר חלומות) לרבי שלמה אלמולי, שנדפס בסלוניקי בתקופה זו, ומצאו בו דמיון לדפוסי הבבלי, נדפס אף הוא שם.[22] לדברי חיים זלמן דימיטרובסקי רובן של מסכתות אלו הודפסו בספרד ופורטוגל קודם הגירוש או בפאס אצל שמואל נדיבות,[23] וכי אין דמיון בין "מפשר חלמין" לדפוסי בבלי אלו,[24] וגדליה כנראה לא השתמש באותיות ספרדיות.[25] ייתכן שחלקי מסכתות ראש השנה ושבועות שהגיעו לידינו הודפסו בסלוניקי.[26]

משפחתו

בניו של גדליה היו מעורבים בהדפסת הספרים הראשונים, בשנים 1513–1520.[15] יש אומרים שבנו הוא משה, אביו של רבי יהודה בן משה גדליה, מחכמי סלוניקי במחצית השנייה של המאה ה־16.[27] בתו נזכרת בתשובות חכמי הדור, כמי שרבי יוסף טאיטאצאק התירה להנשא לאחר שבעלה נפטר ללא בנים.[28]

הרחבות

  1. ↑ לדברי יצחק ש' עמנואל כבר ב־1512 הודפס אצל גדליה פירושו של רבי מאיר עראמה (בנו של רבי יצחק עראמה) על ספר איוב, מפני שפענח את שם מחבר השיר שהודפס בספר בשבח המהדורה עם יוסף בן משה פֿארו, שנפטר בשנה זו.[5] אך השם הנכון הוא יוסף בר משה קאגופו, והספר הודפס בשנת ה'רע"ז, 1517.[6]
  2. ↑ עמנואל שיער שהסידור "תפלה לדוד", שהודפס בשנת ה'רצ"ח, 1538, הופיע בדפוס גדליה.[13] לפי יצחק יודלוב, הסידור הודפס בקושטא.[14]

לקריאה נוספת

  • יצחק ש' עמנואל, בתי דפוס ומדפיסים (רע"ב–תשכ"ח), זכרון שלוניקי ב (תשמ"ו), עמ' 230–232
  • ישראל מהלמן, פרקים בתולדות הדפוס בשאלוניקי, ספונות יג (=יוון ג; תשל"א–תשל"ח), עמ' ריט–רכא, רסט (=גנוזות ספרים, ירושלים: בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, תשל"ו, עמ' 44–45, 96–99)
  • חיים דב פרידברג, ה"ר דון יהודה גדליה, תולדות הדפוס העברי במדינות איטליה, אספמיה־פורטוגליה ותוגרמה שמלפנים, הוצאה שניה מושלמת ומתוקנת, תל־אביב: הוצאת בר־יודא, תשט"ז, עמ' 130–132

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הקדמה לספר עין יעקב, שאלוניקי רע"ו (מצוטט אצל פרידברג, עמ' 131; עמנואל, עמ' 230).
  2. ↑ יצחק יודלוב, גנזי ישראל, ירושלים: בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, תשמ"ה, עמ' 19 (מס' 1); שמעון יקירסון, קטלוג האינקונבולים העבריים מאוסף ספריית בית המדרש לרבנים באמריקה ב, ניו יורק וירושלים: בית המדרש לרבנים באמריקה, תשס"ה, עמ' 479, 485.
  3. ↑ פרידברג, עמ' 130–131.
  4. ↑ הספר "תורה" (שאלוניקי, רע"ד), בביבליוגרפיה של הספר העברי.
  5. ↑ עמנואל, עמ' 230, ובהערה 3.
  6. ↑ הספר "מאיר איוב" (שאלוניקי, רע"ז), בביבליוגרפיה של הספר העברי. ראו צילום השיר, במהדורה השנייה של החיבור (ריווא דטרינטו, שכ"ב). וראו גם: א. טויבר, פרידברג, חיים דוב בעריש. בית עקד ספרים [ביקורת], קרית ספר ו,ד (תר"צ), עמ' 455–456 (הקורא משום מה בשיר: יוסף בר משה קאגו(ן)).
  7. ↑ עמנואל, עמ' 230–231 (ותוקן על פי הרשומות בביבליוגרפיה של הספר העברי).
  8. ↑ תורה עם תרגום אונקלוס ופירוש רש"י (שאלוניקי, רע"ד) וחומש ותרגום אנקלוס עם פירוש רש"י ורמב"ן (שאלוניקי, רפ"א), בביבליוגרפיה של הספר העברי.
  9. ↑ רשומת הספר, בביבליוגרפיה של הספר העברי.
  10. ↑ מהלמן, גנוזות, עמ' 98. וכך נסמן גם ברשומת הספר, בביבליוגרפיה של הספר העברי.
  11. ↑ מהלמן, גנוזות, עמ' 96–99. וראו גם: מהלמן, עמ' רסט.
  12. ↑ נביאים אחרונים (שאלוניקי, אחרי ר"ף), בביבליוגרפיה של הספר העברי.
  13. ↑ עמנואל, עמ' 248, הערה 9.
  14. ↑ יצחק יודלוב, "תפלה לדוד" – קובץ תפילות מירושלים, קושטא רצ"ה או רצ"ח, קרית ספר סא,ד (תשמ"ו–תשמ"ז), עמ' 932.
  15. ^ 15.0 15.1 על פי הרשומות בביבליוגרפיה של הספר העברי.
  16. ↑ עמנואל, עמ' 232.
  17. ↑ דב הכהן, ארון הספרים בלאדינו: מחקר ומיפוי, עבודת מחקר, אוניברסיטת בר־אילן, תשע"א; הנ"ל, אוצר הספרים בלאדינו: 1490–1960: ביבליוגרפיה מחקרית מוערת, ירושלים: מכון בן־צבי (ועוד), תשפ"ב.
  18. ↑ אוצר, מס' 1; ארון, עמ' 190–191.
  19. ↑ אוצר, מס' 2264; וראו: ארון, עמ' 195, 209–210 (שריד ג), שם נכתב: קושטא או שאלוניקי.
  20. ↑ אוצר, מס' 2235א; ארון, עמ' 214–215.
  21. ↑ אוצר, מס' 2188; ארון, עמ' 193–194, 210–213.
  22. ↑ רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ, מאמר על הדפסת התלמוד, ירושלים: מוסד הרב קוק, עמ' לב–לד; פרידברג, עמ' 131–132; מהלמן, עמ' ריט–רכא (=עמ' 44–45); עמנואל, עמ' 231.
  23. ↑ נידון בארוכה אצל: חיים זלמן דימיטרובסקי, שרידי בבלי: מבוא ביבליוגרפי היסטורי, נויארק: בית המדרש לרבנים באמריקה, תשל"ט. ראו גם: יוסף תדגי, ספרים, כתבי־יד ודפוס עברי בפאס, פעמים 52 (תשנ"ב), עמ' 49–50.
  24. ↑ דימיטרובסקי, עמ' 44–45.
  25. ↑ דימיטרובסקי, עמ' 48.
  26. ↑ דימיטרובסקי, עמ' 77.
  27. ↑ פרידברג, עמ' 131, ובהערה 6.
  28. ↑ שו"ת מהרשד"ם, אבן העזר, סימן קי"ב וסימן קכ"ז (מוזכר אצל פרידברג, עמ' 131, הערה 7).

יהודה גדליה43231560Q30514306

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יהודה_גדליה&oldid=3749957"