טיט הנרוק
| משנה | מסכת מקואות, פרק ב', משנה י' |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת זבחים, דף כ"ב |
| תלמוד ירושלמי | מסכת ברכות, פרק ז', הלכה א' |
| משנה תורה | ספר טהרה, הלכות מקואות, פרק ח', הלכה י' |
טיט הנרוק[1] (או הנידוק[2]) היא הגדרה הלכתית לעיסת בוץ לא סמיכה הנמצאת בתחתית מקווה מים. בתלמוד דנים אודות עיסה זו אם ניתן לצרפה לשיעור ארבעים סאה של מקווה, בשל היותה עיסה רכה כל כך, בשונה מטיט שאינו נרוק שהיא עיסה סמיכה של בוץ. משמעות המילים נדוק ונרוק אחת - ”דק, שראוי להריקו מכלי אל כלי”[3].
טיט הנרוק משמש במשניות ובשני התלמודים כדוגמה לדבר שעל אף שאינו אמור להיות חלק מהמקווה, מכיון שאינו מים, ניתן לצרפו לשיעור מקווה.
מקור והגדרה
במשנה, מסכת מקואות, פרק ז', משנה א' מונים חז"ל דרכים להשלמת מקווה לארבעים סאה, ואחת מהם היא באמצעות ”טיט הנרוק”.
חז"ל למדו שטיט הנרוק המצטרף למקווה - מצטרף אף לשיעור רביעית לגבי נטילת ידיים, וכן לשיעור המים שאמור להיות בכיור - כדי נטילת ארבעה כהנים[4]. לפי הגהות אשר"י[5] מותר אף ליטול כל הרביעים מים לנטילת ידיים מטיט הנרוק.
הגדרה
הטיט אינו מוגדר כמים לכל דבר, אלא הוא רק משלים לשיעור ארבעים סאה. מטעם זה סייגו בתוספתא[6] שבשונה ממים שנשאבו, טיט הנרוק שנשאב אינו נחשב כמים שאובים ואפשר לצרפם למים רגילים ולטבול בהם.
יש שביארו שטיט הנרוק אינו נחשב כ"מים" ממש, ומה שמצרפים את הטיט לשיעור מקווה הוא על פי הכלל של רובו ככולו[7]. על פי הסבר זה, הדין נאמר גם כשיש פסול אחר במיעוט מהמים, כגון שחלק מהמים זורמים ואינם עומדים במקומם, דבר שפוסל את המים.
ויש שחלקו וביארו שטיט הנירוק נחשב כמים לכל דבר, ומה שאסרו לטבול בטיט עצמו - מכיון שבפסוק כתוב "ורחץ" וטבילה בטיט הנרוק אינה נחשבת לרחיצה[8]. החזון איש אף מדגיש כי גם העפר שבתוך הטיט הנרוק נחשב למים, כך שאם היו במקווה רק 39 סאה של מים והוסיף סאה אחת של עפר, כך שחלק מהמקווה נעשה "טיט הנרוק" - המקווה כשר[9].
מידת הסמיכות של טיט הנירוק
בהגדרת רמת הסמיכות ההופכת את הטיט ל"טיט שאינו נרוק" נחלקו התנאים בדור הרביעי[10]. לדעת רבי מאיר - טיט הנרוק הוא רק טיט רך ונימוח כל כך שאם ישימו בו קנה ישקע בטיט מאליו. רבי יהודה מיקל יותר שהטיט יכול להיות סמיך אם קנה מדידה לא יהיה יציב בתוך הטיט. לפי אבא אליעזר בן דילאי - טיט הנרוק אמור להיות רך בשיעור שהמשקולת תשקע בתוך הטיט ולא תשאר על הטיט. ולדעת רבי אלעזר[11] - כל עוד אי אפשר לסתום עמו את פי החבית, כלומר שכשמורחים את הטיט על פי החבית - הטיט זב לתוך החבית, הרי זה נחשב טיט הנרוק. רבי שמעון מצריך שלא יהיה אפשר לסתום עמו שפופרת הנוד, ורבי אלעזר בר צדוק נקט שצריך שיהיה אפשר למדדו בכלי הלוג ולא יצטרך לדחוק את הכלי לתוך הטיט כדי למדדו.
יש שהקשו שבמסכת זבחים[12] מתעלמת הגמרא מההגדרות האמורות במשנה, ומביאה הגדרה אחרת לחלק בין סוגי הטיט: אם הטיט סמיך כל כך, עד שפרה אינה רואה אותו כראוי לשתייה, כך שלא ייתכן שתשתה מתוכו, הוא נחשב "טיט שאינו נרוק"; ואם הטיט אינו סמיך בדרגה זו - הוא נחשב כ"טיט הנרוק"[13]. ותירצו שהתנאים במשנה נחלקו איזה טיט ראוי לשתיית פרה, וכל ההגדרות שנאמרו במשנה - מנסים להגדיר את מידת הסמיכות בה הפרה לא תשתה מתוך המים. לדבריהם לא ניתן לבדוק את הדבר במבחן המציאות כשנעמיד את הטיט מול הפרה, מכיון שלא כל הפרות שוות באופיין, ולכל אחת אמות מידה משלה, ולכן הביאו התנאים אפשרויות שונות בכדי לקבוע מה מידת הרדידות של טיט הראוי לשתייה.
טבילה בטיט הנרוק עצמו
התנאים בדור השני[14] נחלקו בדין טבילה בטיט עצמו באופן שהמים צפים על גבי הטיט: לדעת רבי אליעזר אף שהטיט מצטרף לשיעור 40 סאה הנדרשים למקווה, על הטבילה עצמה להיות במים ולא בטיט, ואילו לדעת רבי יהושע ניתן אף לטבול בטיט. עם זאת, גם לדעת רבי יהושע, כשאין המים צפים על גבי הטיט - לא ניתן להטביל בטיט.
לפי רש"י[15], הרמב"ם[16] והראב"ד[17] - ההלכה כרבי יהושע, שככל שיש כאן מים וטיט - ניתן לטבול אף בטיט. אך לפי התוספות[18] ורבי שמשון משאנץ ההלכה כרבי אליעזר שלא ניתן לטבול בטיט הנרוק עצמו.
הערות שוליים
- ^ כך הוזכר בתלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף י"ט עמוד א' ובתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ז', הלכה א'
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ב עמוד א' הגרסה "טיט הנדוק"
- ^ רש"י על זבחים דף כב א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ב עמוד א'.
- ^ הגהות אשר"י', ברכות פרק ב' סימן יא.
- ^ תוספתא, מסכת מקוואות, פרק ה הלכה ח
- ^ רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק), שו"ת צמח צדק, סימן קעה.
- ^ רבי אלחנן וסרמן, קובץ שיעורים, מסכת פסחים אות קפד. וכן מופיע אצל: רבי שמואל רוזובסקי, זכרון שמואל סימן פ' בשם החזון איש.
- ^ חזון איש מקוואות קמא סימן ד' ס"ק ח
- ^ משנה, מסכת מקואות, פרק ב', משנה י'. המשנה מסדרת את דבריהם בסדר עולה, כשכל אחד מהדיעות מוסיף בעביו של הטיט וסמיכותו, ובכך מקל יותר, כשהוא מתיר לצרף אף טיט כזה לשיעור מקווה, והמקל מכולם הוא רבי אלעזר בר צדוק, פירוש רבי עובדיה מברטנורא שם
- ^ כגרסת התלמוד בבלי מהדורת ונציה, סדר טהרות, וכשאר התנאים במשנה זו תלמידי רבי עקיבא
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ב עמוד א'.
- ^ תוספות, מסכת סוכה, דף י"ט עמוד ב', ד"ה טיט.
- ^ משנה, מסכת מקואות, פרק ב', משנה י'.
- ^ משמעות דבריו בתלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף י"ט עמוד ב'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מקואות, פרק ח', הלכה י'.
- ^ סימן ב' אות א'
- ^ תוספות, מסכת סוכה, דף י"ט עמוד ב', ד"ה טיט, וראה תוספות רבינו פרץ שהקשה על דעת רש"י מדברי רבי אליעזר.