טיוטה:אבא שאול בן ננס
אבא שאול בן ננס היה תנא, שחי אחרי הדור הרביעי לתנאים[1]. מימרתו מובאות באבות דרבי נתן:
אבא שאול בן ננס אומר:
ארבע מדות בתלמיד חכם - אדם שלמד לעצמו ואינו מלמד לאחרים. לאחרים ואינו מלמד לעצמו. הלמד לעצמו ולאחרים. ואינו למד לא לעצמו ולא לאחרים.
הלמד לעצמו ואינו למד לאחרים כיצד? - שנה אדם סדר אחד שנים ושלשה ולא השנה אותם לאחרים ונתעסק בהן ולא שכחן זה שלמד לעצמו ואינו למד לאחרים.
לאחרים ולא למד לעצמו כיצד? - שנה אדם סדר אחד שנים ושלשה והשנה אותן לאחרים ולא נתעסק בהם ושכחם זה שלמד לאחרים ולא למד לעצמו.
הלמד לעצמו ולאחרים כיצד? - שנה סדר אחד שנים ושלשה והשנה אותן לאחרים ונתעסק בהן ולא שכחן תפשן ותפשום זהו שלמד לעצמו ולאחרים.
אינו למד לא לעצמו ולא לאחרים כיצד? - שנה אדם סדר אחד שנים ושלשה פעמים ולא שנאן לאחרים ולא נתעסק בהן ושכחן זהו שלא למד לא לעצמו ולא לאחרים.— נוסח א, תחילת פרק כט
זיהויו עם תנאים נוספים
- אבא שאול בר נש או אבא שאול בר רמש מובא בתלמוד הבבלי[2]. חנוך יהודה קאהוט בספרו "ערוך השלם" (ערך רמש), שיער שמדובר באותו אדם, וכי הכינוי "בר רמש" בא מלשון "רומש על הארץ" כגנאי-הקטנה במקביל לכינוי "בן ננס". לדבריו כינוי זה הוענק לו כדי להבחין בינו לבין אבא שאול סתם שהיה מוקדם לו ומגדולי דורו. אך אם היה אבא שאול זה תלמידו של רבן יוחנן בן זכאי, היה מוקדם הרבה לאבא שאול סתם, ובוודאי גם לאבא שאול בן ננס המאוחר לו.
- אבא שאול בן קטנים - יש משערים כי גם הכינוי קטנים וננס הם בעלי משמעות זהה וכי מדובר באותו תנא. במסכת שמחות (פרק יב) מובא שציווה על בניו לקברו למרגלות קבר אביו ולהתיר את חוטי הציצית מטליתו לפני קבורתו בתוכה. אולם לפי גרסת הגר"א שם, יש לגרוס בן בטנית במקום "בן קטנים".
הערות שוליים
- ↑ אוצר ישראל
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף כ"ה עמוד ב'.