חיים הררי (מחנך)

חיים הררי (בלומברג) בשנת 1907

חיים הררי (שניאור זלמן בלומברג) (13 ביולי 1883 - 13 בנובמבר 1940) היה מחנך עברי, מורה, סופר ופובליציסט, חבר באספת הנבחרים השנייה, שחקן ובמאי חובב, מראשוני אגודת "חובבי הבמה העברית", ממייסדי העיר תל אביב.

ילדות ונעורים

נולד ב-13 ביולי 1883 בדוינסק (דינבורג) שבלטביה למרים ויונה דב בלומברג. אביו היה מראשוני אגודת חובבי ציון ואגודת בני משה. בגיל צעיר התכונן לנסוע לארץ ישראל, למד מדעים כלליים ושפות אירופיות מפי מורים פרטיים. כשהיה נער כתב לעיתון "המליץ", ונהג לחתום בשם "בן בג בג". כתב מאמר על תנועת חיבת ציון וחתם עליו בשם "שניאור זלמן - בן עשר שנים". העורך סירב לפרסם את המאמר, בנימוק לפיו "לנער צעיר לימים לא נאה להיות מטיף לעם".

בבית הספר החקלאי מקווה ישראל

בשנת 1896, בגיל 13, עלה לארץ ישראל בגפו כדי ללמוד חקלאות בבית הספר מקווה ישראל, שם למד חמש שנים. היה פעיל בחוג לדרמה, השתתף בהצגות התלמידים בצרפתית והיה הראשון אשר העלה על הבמה בעברית את מחזהו של מולייר "רופא בעל כורחו", בתרגומם של דוד ילין והאגרונום א.י. איינהורן.

בתום לימודיו אסר השלטון העות'מאני ליישב את תלמידים בארץ ולפיכך החליט לעזוב את החקלאות ולהקדיש את חייו לחינוך והוראה. לשם השלמת לימודיו בחינוך נסע לשווייץ ללמוד באוניברסיטת ז'נבה. הוא למד מדעי הפדגוגיה, פסיכולוגיה, ספרות ואמנות התיאטרון. במשך שנות לימודיו עסק עם חבריו, הפרופסור חיים ויצמן וצבי אברסון, בהפצת הרעיון הציוני בקרב יהודי שווייץ. למטרה זו ייסדו החברים את אגודת הסטודנטים "השחר". כמו כן פרסם מאמרים רבים בעיתונים הצרפתים על ארץ ישראל וסבלות היהודים ברוסיה.

פעילות ציבורית

בשנת 1906 חזר לארץ ישראל והתקבל לעבודה כמורה לספרות עברית וכללית בגימנסיה הרצליה. במוסד זה לימד 34 שנים עד מותו בשנת 1940. בין תלמידיו היו משה שרת, דב הוז ואליהו גולומב.

בשנת 1913 יצא להשתלמות באוניברסיטת פריז ("הסורבון"), אך עקב מלחמת העולם הראשונה המשיך את לימודיו בז'נבה וב-1919 קיבל את התואר ד"ר לספרות.

ב-1909 נמנו חיים ויהודית הררי עם 66 המשפחות שייסדו את העיר תל אביב. הם הגרילו מגרש ברחוב יהודה הלוי, אולם עקב רצונם לגור בקרבת הגימנסיה הפעילו לחץ על ועד אחוזת בית על מנת שיתנו להם את המגרש ברחוב אחד העם 10, ולבסוף קיבלו מגרש זה.

סופר ופובליציסט

כתב מאמרים רבים שפורסמו בעיתונים העבריים בארץ-ישראל, "האור", "הצבי", "דואר היום" ו"הארץ". מאמרו הראשון בעיתון בארץ-ישראל פורסם בעיתון "הצבי" של אליעזר בן-יהודה. במאמר זה קרא לצעירים בארץ-ישראל לשנס מתניים לבניין הארץ:

כוחות חדשים צריכים לנו, צעירים אשר לבם עוד לא נתיבש כל כך ושאיננו נוטה לעצבות. זקנינו כבר עיפו מרוב עבודה וידיהם כבר רפו, ונחוצים לנו צעירים שהתקוה חיה בקרבם, צעירים שלבם חם ודמי עלומים דופקים בעורקיהם, צעירים בעלי רוח כביר ואמיץ, אשר לא יחתו מפני כל. [...] האם אין צעירים במושבות? למה תחכו, אחי? הזמן קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים.

היה עורך כתב העת "מולדת", מן הסופרים הקבועים בעיתון הפדגוגי "החינוך" ובתקופה מסוימת שימש גם כעורכו. ערך סדרת ספרים לחגי ישראל בשם "מועדים". אחרי מותו הוציאה לאור יהודית הררי כרכים ובהם כתביו.

ממייסדי אגודת חבר הלאומים בארץ-ישראל, היה חבר באספת הנבחרים השנייה וכיהן כציר בקונגרס הציוני העולמי בז'נבה בשנת 1930. היה חבר בוועד אגודת הסופרים ונשיא אגודת הבונים החופשיים.

בתיאטרון

היה ממייסדי להקת התיאטרון "חובבי הבמה העברית" ופעל בה בין השנים 1906 ל-1920 כבמאי וכשחקן. בין ההצגות שהעלה: "היהודים" מאת א. ציריקוב, "האחות הבכירה" מאת שלום אש, "מלחמה ואהבה" מאת ארנו-ליבושיצקי, "אויב העם" מאת הנריק איבסן, ואחרים. הוא גם שיחק בתפקידים הראשיים באחדות מן ההצגות.

בבונים החופשים

ד"ר חיים הררי כנשיא לשכת "ברקאי" של הבונים החופשיים

הררי היה מראשי [הבונים החופשיים בארץ ישראל]] ואף כיהן כנשיא לשכת "ברקאי" בשנים 1933-1937.

לשכת "ברקאי" הייתה לשכת הבונים החופשיים שיוסדה על ידי יהודים בראשונה בארץ ישראל ופועלת מאז 1906 ועד היום ברציפות.

משפחתו

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

קבר יהודית וחיים הררי בבית הקברות טרומפלדור

בן זוגה של המחנכת והסופרת יהודית הררי. הם נפגשו לראשונה כשהוא היה בן 15 והיא בת 13. ב-1907 הם נישאו. כשהתארסו, בירך אותם המורה והסופר ישראל הלוי טלר:

ישאו הרים שלום לשני ההרים, הר הפרחים והר הברזל, הלא הם מר חיים הררי והגברת יהודית איזנברג המאורשים, היה יחד ההר הר חמד אלקים, נוה צדק, הר הקודש.

בחיי נישואיהם ניהלו מערכת יחסים החותרת לשוויון בין בני הזוג. בספרה "בין הכרמים" שהופיע ב-1948 גוללה יהודית הררי את סיפור חייה למן היותה נערה ועד חייה הבוגרים, כאשר במרכזו סיפור אהבתם של חיים הררי ויהודית, וכפי שהם מכונים בספר: "זיו" ו"טליה". שמות בני המשפחה הוסוו בשמות שאולים, אך היא הבהירה בהקדמה כי הסיפור נכתב על פי יומנים, מכתבים ומסמכים שנשתמרו בארכיון המשפחה.

נפטר ב-13 בנובמבר 1940 בתל אביב, נטמן בבית העלמין טרומפלדור בעיר. בהלווייתו השתתפו מאות מתלמידיו בגימנסיה העברית הרצליה, אנשי חינוך, עסקנים ופעילי ציבור, בהם מנחם אוסישקין, גד פרומקין ואחרים. בהתאם לבקשתו לא נישאו הספדים, מלבד דברים קצרים שנשאה יהודית הררי, שסיפרה על אהבתו הגדולה לתלמידיו.

בנם של הזוג הוא חבר הכנסת יזהר הררי ונכדם הוא פרופ' חיים הררי.

ראו גם

• מייסדי תל אביב

לקריאה נוספת

• כתבי חיים הררי (בעריכת יהודית הררי), תל אביב: מסדה, תש"ב.
• גרשון חנוך (עורך), ארבעים שנות תיאטרון בארץ ישראל – חוברת מוקדשת לזכרו של חיים הררי, במה, חוברת ל' (1941).
• *יהודית הררי, בין הכרמים, הוצאת דביר, 1948.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חיים הררי בוויקישיתוף

• כתבי חיים הררי בפרויקט בן-יהודה
• דוד תדהר (עורך), "חיים הררי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 497 1, 1947, עמ' 497–498.
• יהודית וחיים הררי באתר משפחות מייסדי תל אביב.
• מרדכי נאור, עמית לוינסון, מי היו 66 מייסדי תל אביב?, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח, מתוך: מרדכי נאור (עורך), תל אביב בראשיתה: 1934-1909: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, יד יצחק בן צבי 1984
• ערן אלדר, התמונה המלאה: מיהם האישה והתינוק בצילום של הגרלת הצדפים?, באתר nrg‏, 14 באפריל 2009.
• שרון גבע, עם העלאת הערכים יהודית הררי (איזנברג) וחיים הררי (בלומברג) בבלוג אל מדף ספרי ההיסטוריה.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25623869חיים הררי (מחנך)