חיים גרניט
| תא"ל חיים גרניט, 1982 | |
| השתייכות |
|
|---|---|
| פטירה | אלקנה, ישראל |
| תקופת פעילות | 1952–1986 (כ־34 שנים) |
| דרגה |
|
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
|
| |
| תפקידים אזרחיים | |
| סמנכ"ל UJA | |
חיים גרניט (בשמו המקורי: חיים גרינברג; 12 במרץ 1933, ויז'אן, פולין – 24 באוקטובר 2025, אלקנה, ישראל) היה איש צבא ישראלי ששימש קצין המשטרה הצבאית הראשי (הקַמצָ"ר), מפקד חטיבת האש 215 בחיל התותחנים במלחמת יום הכיפורים, ומקים גדוד 55 של חיל התותחנים.
ביוגרפיה
ראשית דרכו
חיים גרניט (גרינברג), נולד לחנה ויצחק גרינברג ב־12 במרץ 1933 בעיירה ויז'אן (אנ') שבחבל סובאלק שבפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נכבש האזור על ידי ברית המועצות אך נמסר לגרמניה הנאצית במסגרת הסכם ריבנטרופ מולוטוב. זמן קצר לאחר מסירת החבל לגרמנים גורש לליטא ביחד עם משפחתו, שם מצא מקלט בבית יהודים מקומיים, בסיוע ארגון הג'וינט. עם פלישת גרמניה לליטא בשנת 1941 ברח מליטא לפנים רוסיה, שם נשלח עם אמו ואחיו לקולחוז, בעוד אביו מגויס לצבא האדום. את שנות המלחמה עבר בעבודה חקלאית בקולחוז ורק לאחר תום המלחמה זכה ללמוד מספר חודשים בבית ספר.
באביב 1946 התאפשר למשפחתו לעזוב את ברית המועצות, ולאחר מסע שנמשך מספר חודשים הגיע עם משפחתו לפולין. בין השנים 1946–1947 שהה במחנה לינדנפלס שבגרמניה בהמתנה לעלות לארץ ישראל בחסות תנועת הבריחה. בניסיון העלייה הראשון הפליג באוניית המעפילים אקסודוס ולאחר שזו נתפסה וגורשה על כל נוסעיה, הצליח לעלות ארצה בניסיונו השני, בחודש מרץ 1948, עם אוניית המעפילים קדמה.
לאחר שהעפיל ארצה, למד כשנה בישיבת כפר הרא"ה ועד גיוסו, עבד כנגר, פרנס את משפחתו ביום ובערבים השלים את הלימודים שהחמיץ עקב המלחמה.
שירותו הצבאי
ביולי 1952 התגייס לצה"ל וחמישה חודשים וחצי לאחר מכן סיים קורס קצינים והוצב בחיל התותחנים. בתפקידיו הראשונים שירת בגדודים 334, 406, 332 ו-400 של החיל תוך שהוא נחשב כמומחה מרגמות בחיל וקצין מצטיין. במהלך מבצע קדש שירת כקצין קישור ארטילרי לגדוד 13 של חטיבת גולני ובקרב באזור רפיח, הייתה לסוללת מרגמות ה-120 מ"מ שבפיקודו חלק מרכזי בכיבוש המהיר של מוצבי הצבא המצרי. לאחר מבצע קדש, בשנת 1957, נשא לאישה את פסיה, יחד הקימו את ביתם ברמת אביב ולימים נולדו להם 4 ילדים.
בהמשך שירותו הצבאי כיהן כסמג"ד בחטיבת גולני[דרושה הבהרה] ולאחר הפסקה לטובת לימודי הנדסה אזרחית בטכניון, אותם סיים בהצטיינות, חזר לשמש כסגן קצין מחקר של חיל התותחנים ולאחר מכן כקצין המחקר. בתקופה זו היה אחראי על בדיקה וחקירה של ציוד שנלקח כשלל במלחמת ששת הימים ובנוסף היה מעורב בהטמעת מחשב ומערכת גירוסקופ בחיל התותחנים.
כשהחלה מלחמת ששת הימים עזב גרניט את ספסל הלימודים לטובת פיקוד על גדוד תותחים נגררים שהוצב בסיני. המשימה הראשונה של הגדוד הייתה סיוע לכיבוש אבו עגילה. לאחר לילה של חילופי אש המשימה הסתיימה בהצלחה והגדוד הוביל את האגד מקוסיימה לנח'ל. במהלך המשימה היה אחראי גרניט על משימה בת יומיים של חילוץ תותחים ורכבים של האגד אשר נתקעו לאורך דרך מדברית של 80 ק"מ.
במהלך מלחמת ההתשה, בהמלצתו של שלמה להט ועל פי בקשת הרמטכ"ל, חיים בר-לב, טס ב-1970 לארצות הברית בראש משלחת צבאית במטרה ללמוד את תותחי 175 מ"מ M-107 ולהביאם ארצה. מיד לאחר מכן הקים את גדוד 55 וכחודש בלבד לאחר הקמת הגדוד עמדו שלוש סוללות פרוסות לאורך התעלה, מוכנות לפקודה, שלא הגיעה עקב חתימת הפסקת האש עם המצרים. בנוסף, הקים בין השנים 1970–1972 שני גדודי מילואים של תותחי 175 מ"מ.
בשנים 1971–1972 שירת כקצין אג"מ של חיל התותחנים ובספטמבר 1973 מונה למפקד חטיבת האש 215 שהשתייך לאוגדה 162, תפקיד בו שירת במהלך מלחמת יום הכיפורים.[1] וכך מספר חיים גרניט בספרו על קרב ב-8 באוקטובר 1973, על גדות תעלת סואץ: ”ביום זה האוגדה שלנו, שבראשה עמד האלוף אברהם אדן, ברן, יצאה למתקפת נגד על גדות תעלת סואץ. במקביל החטיבה של נתק'ה ניר הייתה אמורה לנקות את השטח מצפון לדרום, ממזרח לתעלה. הגדודים מיהרו לנוע דרומה. זה סיפור ידוע מאוד. במקום להגיע לגדת התעלה הם נעו 3 ק"מ ממזרח לתעלה. המצרים, שהיו על גדות התעלה, הכינו מארב. ראשוני החיילים באוגדה החלו להתקדם. הם החלו לחצות את התעלה בגשר פירדאן, ממש לפנינו. גדוד שלם של טנקים חוסל. המצב היה קשה. המג"ד נפל בשבי המצרי. המצרים כמעט והשמידו לי את אחת הסוללות. באינסטינקט, פקדתי על הסוללה לדלג לאחור, דקות לפני שעמדה להשטף על ידי כוחות מצריים. הסוללה ניצלה”.[2]
בקרב נוסף ב-10 באוקטובר רוכזה כל האש של אגד 215 על ניסיון פריצה של הצבא המצרי בגזרת האוגדה, תוך שימוש בתותחים מסוגים שונים, והביאה לכישלון הפריצה. בהמשך המלחמה, שני גדודים מהאגד השתתפו בצליחת התעלה וחלק מהאגד אף צלח את התעלה ראשון, ביחד עם חפ"ק האוגדה.
לאחר המלחמה מונה למת"פ (מפקד תותחנים פיקודי) פיקוד הדרום תחת אלוף הפיקוד אברהם אדן. בשנת 1976 מונה לסגן קצין תותחנים ראשי ובשנת 1977 לסגן מפקד אוגדה 611. בשנת 1978 מונה לראש מטה פיקוד הדרום ולאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים השתתף בתכנון ובביצוע של מבצע הפינוי "רמון" לפינוי צה"ל מסיני.
ב־31 באוגוסט 1980 מונה לקצין משטרה צבאית ראשי,[3] לאחר שנים של משבר קשה ומורל נמוך בחיל המשטרה הצבאית. במהלך התפקיד הכניס לשימוש בחיל מערכות מחשוב אשר תרמו רבות לייעול עבודת החיל. גרניט הוחלף במאיר גבע ב־21 באפריל 1982.[4]
בשנת 1982 נשלח להקים את שלוחת האגודה למען החייל בצפון אמריקה ונשאר בתפקיד עד שנת 1985.
השתחרר מהצבא בשנת 1986 ולאחר מכן עבד כסמנכ"ל UJA בישראל במשך 15 שנים.
חיים אישיים
היה תושב אלקנה מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 ועד למותו. נפטר ב-24 באוקטובר 2025.
לקריאה נוספת
- "גרניט, דרך חיים", נכתב על ידי נירה תובל, בשיתוף הוצאת ספרים ע. נרקיס הרצליה
- אנציקלופדיית צה"ל, כרך 16, המשטרה הצבאית
קישורים חיצוניים
סרטון על הקמת גדוד 55, מרץ 2011, סרטון באתר יוטיוב- עדות אל"ם חיים גרנית - מפקד אגד ארטילרי 215 של אוגדה 162, בפני אוספי החומר בוועדת אגרנט, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
- חיים גרניט, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
הערות שוליים
- ↑ מיקי שרצקי, לנצח על המטה כמו על תזמורת, במחנה, 4 ביוני 1980
- ↑ עמוד 99
- ↑ תת־אלוף חיים גרניט נכנס אתמול רשמית לתפקידו כקצין משטרה צבאית ראשי, מעריב, 1 בספטמבר 1980
- ↑ עמיר שינקמן, חילופים למען הסדר הטוב, במחנה, 21 באפריל 1982
| מפקדי עוצבת עמוד האש (תותחנים) | |
|---|---|
|
| קציני משטרה צבאית ראשיים (קמצ"ר) | |
|---|---|
|
חיים גרניט42064391Q12407450
- המכלול: ערכים הדורשים הבהרה
- תתי-אלופים בצה"ל
- מפקדי גדודים בחיל התותחנים
- מפקדי אגד ארטילרי 215
- קציני משטרה צבאית ראשיים
- מפקדי חטיבות במלחמת יום הכיפורים
- ישראלים ילידי פולין
- עולים לאחר מלחמת העולם השנייה
- ראשי מטה פיקוד הדרום
- אלקנה: אישים
- בוגרי ישיבת כפר הרא"ה
- בוגרי הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל
- מפקדי תותחנים פיקוד הדרום
- חיילי חיל התותחנים במלחמת סיני
- מפקדי גדודים במלחמת ששת הימים
- חיילי חיל התותחנים במלחמת ששת הימים
- חיילי חיל התותחנים במלחמת יום הכיפורים
- ישראלים שנולדו ב-1933
- ישראלים שנפטרו ב-2025