חבורה ספרותית
חבורה ספרותית היא קבוצה של משוררים, סופרים ואנשי רוח המקיימים ביניהם קשרי יצירה וקשרים חברתיים. בדרך כלל קיימת בין החברים הסכמה רחבה לגבי התכנים והשיטות הצורניות ליצירה ספרותית ושירית ולרוב הסכמה זו גם מנוסחת כמניפסט שלאורו יוצרים חברי הקבוצה. לרוב עוסקים חברי החבורה הספרותית לא רק בספרות אלא גם בנושאים קרובים כאמנות פלסטית, פילוסופיה, פסיכולוגיה וכדומה.
החבורה הספרותית היא יצירה של המודרניזם אולם שורשיה נעוצים עוד במוסד הסלון הספרותי, שהיה כינוס של חבורת אינטלקטואלים לדיון מפרה בנושאים ספרותיים ופילוסופיים. תופעה שרווחה בתקופת ההשכלה (במאות ה-17 וה-18) בצרפת ובגרמניה. חבורות ספרותיות מודרניות (החל מסוף המאה ה-19) היו מקובלות בעיקר באנגליה, צרפת, רוסיה וגרמניה ומדינות שהושפעו מתרבותן של אלה.
עם החבורות הספרותיות המשפיעות ניתן למנות את קבוצת בלומסברי של הסופרים וירג'יניה וולף וא.מ. פורסטר, הכלכלן ג'ון מיינארד קיינס ואחרים. את החוג שהתקבץ סביב ז'אן-פול סארטר וסימון דה בובואר ואת החבורות הספרותיות של הספרות העברית ברוסיה ובארץ ישראל.
מאפיינים
חוקרת הספרות נורית גוברין מונה מספר מאפיינים לחבורה ספרותית. החבורה מורכבת מ"גרעין קשה" שמורכב ברובו מגברים. סביב הגרעין הקשה, המונה בין ארבעה לשמונה חברים, מתקיימת "פריפריה" של חברים פחות מחויבים. לרוב מונהגת החבורה על ידי גבר דומיננטי או זוג המקיים בינו לבין עצמו יחסי התמודדות. החבורה מורכבת בדרך כלל מאנשים צעירים יחסית המאמינים כי הם יודעים היטב כיצד יצירה ספרותית צריכה להיראות ומנסחים את משנתם בביטחון עצמי רב. פגישות החוג מתקיימות לעיתים מזומנות במקומות קבועים (בתי קפה, בתי חברים, סלון של אדם מבוגר ובעל מעמד המארח צעירים יצירתיים וכדומה). החבורה דנה ביצירות האישיות של כל אחד מחבריה וביצירות אחרות בדרך של ביקורת. לעיתים מתקיימת גם יצירה קבוצתית כגון ניסוח מאמר משותף, העלאת מופע קברט, תערוכה וכדומה. לרוב החבורות הספרותיות יש כתב עת שבתוכו מתנסחת האידיאולגיה של החבורה ובו מתפרסמים חיבורי חבריה וחיבורי יוצרים קרובים לה בדעתם.
רוב החבורות הספרותית התקיימו כעשור והתפרקו על רקע חילוקי דעות ואף מריבות בין חבריהן, על רקע הבדלים בהשקפת עולם, שיקולי אגו ואף סכסוכים רומנטיים. עם זאת, חלק מהחבורות נוטות "להתמוסס" ואינן מתפרקות בסכסוך גדול.
חבורות ספרותיות בספרות העברית
לקריאה נוספת
- חיה שחם, "סימן של אמנציפציה" או "אקט של מלחמה"? על זיקתה הפארודית של שירת אבידן אל שירת אלתרמן, מחקרי ירושלים בספרות עברית י"ג (תשנ"ב), עמ' 261-294 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- נורית גוברין, תלישות והתחדשות: הסיפורת העברית בראשית המאה ה-20 בגולה ובארץ ישראל, משרד הביטחון, 1985
- נורית גוברין, מחיר הראשונות: מחדשים ופורצי-דרך בספרות העברית, קריאת הדורות ב (תשס"ב), עמ' 383-403
- בתיה כרמיאל, בתי הקפה של תל אביב, 1920-1980, הוצאת מוזיאון ארץ ישראל תל אביב ויד בן צבי ירושלים, 2006
- מרדכי נאור ושולה וידריך, קפה רצקי קפה ספרותי, מודן, 2006
- חגית הלפרין, המאסטרו, חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי, ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, מרכז קיפ, אוניברסיטת תל אביב, 2011, עמ' 332 - 414
קישורים חיצוניים
- יאיר קדר, 120 שנה של חבורות ספרותיות עבריות רשימה בקפה דה-מרקר ב-26/7/08 (ו בבלוג של קדר)
- זהר שביט, שלונסקי היה מתרגם שם, אני יושב מולו ורושם, ולאה גולדברג כותבת מה שכותבת, באתר הארץ, 6 בפברואר 2007
בוריס ינטין, חבורת אודסה במכתב גלוי המתריע על הזוועות הפוקדות את יהדות רוסיה (1921), באתר הארץ, 16 באוקטובר 2019
28454143חבורה ספרותית