זליגמן בר
 |
זליגמן (יצחק בן אריה יוסף) בר (18 בספטמבר 1825- 30 במרץ 1897) היה יהודי גרמני, חוקר מסורה וד"ר לבלשנות, וממשיך דרכו של וולף היידנהיים בהפעלת בית הדפוס של רדלהיים, נודע בעיקר בזכות הוצאת סידור "עבודת ישראל" (רעדעלהיים תרכ"ח) ובו תיקוני נוסח ופירושי התפילות והפיוטים, אשר עד היום מהווים מקור לפירוש התפילה ולנוסחה.
קורות חיים
זליגמן בר נולד במוסבאך בשנת תקפ"ו (1825), מפעל חייו לפני הפעלת בית הדפוס ברדלהיים היה בביבריך, ולאחר שבשנת ה'תקצ"ב נפטר וולף היידנהיים, ולא היה מי שיהדיר את הספרים ויסדרם לדפוס במשך זמן מה, עבר לרדלהיים. נפטר בביבריץ' כבן 72 בשנת תרנ"ז.
בית הדפוס בזמנו
בית הדפוס נוהל מהקמתו על ידי וולף היידנהיים, ולאחר פטירתו נקנה על ידי מ.(מנחם) להעבערגער. בזמנו של זליגמן בר בית הדפוס המשיך להוציא את הסידורים הישנים של רוו"ה, שהם בעיקר שפת אמת ושפה ברורה (שיצאו לאור פעם ראשונה בשנת תקס"ו), וכן את כל הדברים שבית הדפוס הוציא קודם זמנו של זליגמן בר.
מפעל חייו
זליגמן בר ההדיר והוציא לאור ספר "לקט הצבי" וכן השקיע רבות בסידור הקינות, וכך התפרסם.[1]
חמישה חומשי תורה
זליגמן בר עמל שנים רבות בשביל לזקק ולדעת בדיוק מה היא הנוסחה המדויקת ביותר של התורה. באשר לערך עבודתו זו כתב הרב מרדכי ברויאר[2]:
”חכם זה הוציא מהדורת מקרא "על פי המסורה", על-פי מיטב הכלים המדעיים שברשותו; וגדולי המדע של זמנו תמכו בו וסמכו עליו. אך היום כבר נתפרסם ונודע ברבים, שמהדורה זו היא מלאה טעויות ושיבושים, והיא מחוסרת כל ערך. ואחת הטעויות הגדולות של בר הייתה ההסתמכות היתרה על נוסחות הרד"ק... בניגוד לעדות כתבי-היד שהגיעו אלינו מידי חכמי המסורה של טבריה. וכן לא ייעשה.” (הרב ברויאר דגל בכך שהנוסחאות המדויקות ביותר- הם רק אלו הקרובות לכתר ארם צובא, לעומת זאת כתב הרב אביגדור נבנצל":”דעת אדמו"ר זללה"ה(הגרש"ז אוירבך) שנסח התנ"ך המקובל בידינו הוא הנסח הנכון, ואין לשנות את הנסח על פי כתב יד של חלב(כתר ארם צובא)”[3]) יש לציין כי סדר הקריאות וההפטרות הנמצא במהדורה הלא חדשה של הסידור רינת ישראל מצולם מתוך סדר עבודת ישראל של זליגמן בר.[4]
עבודת ישראל
עבודת ישראל או בשמו המלא "סדר עבודת ישראל כולל התפילות והברכות לכל השנה", יצא לשוק בשנת תרכ"ח. הוא הוציא פעמיים את סידור עבודת ישראל, פעם אחת כנוסח אשכנז ופעם אחת כנוסח פולין. בין שתי ההוצאות אין הבדל, רק שמעמוד 589 הוא כתב את הסליחות והפיוטים בנוסח שונה והוא מציין את זה כל שמונה עמודים בתחתית העמוד, ישנם הבדלים גם בעמודים 369–381 בסדר ההושענות. כל העותקים של המהדורה הראשונה אזלו מהר, הודות לפופולריות הרבה שזכו לה. מהדורות אחרות יצאו לאחר מכן על ידי בית הוצאת הספרים מ. להעבערגער ושות' בשני הנוסחים. בשנת תרצ"ז הוציאה הוצאת שוקן את הסידור בנוסח פולין ובשנת תשי"ז הסידור יצא גם בנוסח אשכנז. בשתי ההוצאות האחרונות הסידור יצא בשני גדלים שונים וכן עם ספר תהלים בסוף. בשנת תשע"ב יצא הסידור בשני הנוסחים בכרך אחד ובכרך השני נדפס הביאור יכין לשון בפני עצמו על ידי הוצאת מכון ירושלים. בסידורו הלך בדרך כלל כמו הנוסח המובא בסידורים שפת אמת ושפה ברורה שהוציא היידנהיים וכן בספר 'ויעתר יצחק' של המשכיל יצחק סטנוב.
שיטתו
זליגמן בר דגל בכך שהנוסחה הקדומה ביותר היא הנכונה והמדויקת ביותר, ולכן הוא מביא הרבה מקורות בדרך כלל. לעומת זאת, מסיבה לא ברורה לא אהב לשנות את הנוסחה שקבע רוו"ה לפניו בסידורים שפה ברורה ושפת אמת. אם דקדוק השפה סתר את הנוסח העתיק, ואפילו העתיק ביותר- הוא הלך כדעת יצחק סטנוב (ואולי עשה זאת כהמשך לדרכו של הרוו"ה) כמו במקרה של ברכת "שלא עשני גוי" הוא כותב:”במנחות דף מ"ג ע"ב(והביאו הרי"ף והרא"ש בפרק ט' דברכות) הנוסחא שעשני ישראל, אמנם בתוספתא דברכות פרק ז' ר' יהודה אומר: ג' ברכות צריך אדם לברך בכל יום: שלא עשני גוי וכו' וכן גרסת רב עמרם והרמב"ם והאבודרהם והטור וכן בכל סידורים ישנים וראה מ"א לאורח חיים ס' ט"ו. אבל בעל "ויעתר יצחק" הרחיק תיבת "גוי" והעמיד במקומה "נכרי" ויפה תיקן כי אע"פ שהרגילו חז"ל לקרוא גוי לאיש אחר שאינו מישראל, וכמו שכתב הרד"ק בשרשים ערך גוי, מכל מקום (בכל זאת) בכל המקרא תבת גוי הוראתה כמו עם וגם לא יתכן להשתמש בה בדבור על איש אחד כאשר כבר העיר הראב"ע בפירושו לשמות כ"א ח'.אבל נכרי היא המילה הנכונה אם הכוונה על איש זר שאינו מישראל, ואנחנו חובתינו לסדר תפלותינו בלשון ברורה.” כאן אפשר לראות את השקפתו.
תגובותיו על המשיגים עליו
זליגמן בר דגל שמותר לו לשנות את המנהג לטובת הנוסח שלדעתו הוא הנכון וכך הוא כותב בהקדמתו לסידור:” ועתה אתה הקורא אם תמצא כה וכה בסדור זה תיבה או ניקוד כנגד הרגל קריאתך אל נא תבהל את פיך לקרוא עלי תועה תועה, אבל הביטה וראה בשולי העמוד... ותנוח דעתך. אמנם המקנאים הרגילים לערער על כל חדש שיראו בליי שום עליו עין בוחנת אם יטענו עלי במאמר "אל תשנו ממנהג אבותיכם", ואם יאמרו "מי הוא זה שיעיז פניו לשלוח יד בלשון התפלה לתקן ולחדש ולעשות את עצמו כדיין מכריע", ואם יאמרו... אשיבם דבר כי לא באתי לחדש מאומה רק לבאר ולתקן די והותר נשאר לי לבאר ולתקן. תדע כי היידנהיים בכל מה שזיקק את התפילה הוא בעצמו לא הונחה דעתו בסידורו והיה בחפצו להוציא עוד סידור חדש מתוקן בכל וכל ואף קרא את שמו הלכה ברורה...” ועוד כתב:”הן! החוקרים המבינים הנאמנים כי יבקרו את סידורי[5] אשמח במשפטם משפט אמת, בידעי כי גם אם ימצאו ששכחתי דבר או נואלתי בדבר... אבל האנשים הקנתרנים המתחסדים בחלקלקות פיהם ורק און בקרבם הרואים כל נגעים חוץ מנגעי עצמם... אין לי חפץ באהבתם וגם שנאתם כאין נגדי..."”
שינויים שעשה
בקרב קהילות גרמניה עד ימינו משתמשים בעיקר בסידור "שפת אמת", מכיוון שהוא נחשב כסידור המדויק ביותר מבין כל סידורי אשכנז. סידור "שפת אמת" מביא פעמים רבות את נוסח פפד"ם. בשער הסידור כתוב: "מאת וואלף ב"ר שמשון איש ארץ היידנהיים" אך דבר זה אינו מדויק. לאחר שיצא הסידור לאור בשנת תקס"ו יצא הסידור לאור בעוד כ-180 מהדורות, מהם ברדלהיים ומהם בערים אחרות כגון אופנבאך, זולצבאך, מיינץ ועוד. לאחר פטירת היידנהיים, כשזליגמן בר התחיל לההדיר ספרים בבית הדפוס הוא "שיפץ" את "שפת אמת" והסיר ממנו מספר שיבושים. המהדורות הנפוצות כיום של "שפת אמת", שהם מ-1956 ושל הוצאת בימ"ס גולדשמיט בזל מ-1989, הם לאחר השינויים.
| סידור | גרסה | נימוק | גרסה | נימוק |
|---|---|---|---|---|
| "שפת אמת" הישן | "ברכו" שוא נח תחת הרי"ש | שכח כללי הדקדוק (עיין עבודת ישראל עמ' 76) | כי עם א-דני החסד | כ"כ בכתב יד ומסר עליו קל"ד[6] |
| "שפת אמת" החדש | "ברכו" חטף פתח תחת הרי"ש | כללי הדקדוק (עיין עבודת ישראל עמ' 66) | כי עם החסד | כך המסורת והנוסח הרגיל, וכדי להשלים לקל"ד במזמור פ"ו ד' הדפיס שם אדנות |
| סידור | גרסה | עמוד[8] | נימוק | גרסה | עמוד | נימוק | גרסה | עמוד | נימוק |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שפת אמת | ושים חלקינו עמהם לעולם, ולא ניבוש. מעולם שמך | 44 39 | נוסח פולין (מ"פ) | ובשביעי רצית בו | 115 | המסורת | "בתשובה" אות בי"ת לא דגושה | 42 | המסורת |
| עבודת ישראל | ושים חלקינו עמהם, ולעולם לא ניבוש. מעולם הוא שמך | 94 84 | נוסח אשכנז (מ"א) | והשביעי רצית בו | 219 | גרסת יצחק סטנוב, כללי הדקדוק | "בתשובה" אות בי"ת דגושה | 90 | סידור משנת רפ"ז, כללי הדקדוק |
לקריאה נוספת
- אילת קמינצקי, "סדר עבודת ישראל": שיטתו הדקדוקית של ר' יצחק זליגמן בער בההדרת הסידור, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור בפילוסופיה, אוניברסיטת תל אביב, תשע"ח
קישורים חיצוניים
- ספריו של זליגמן בר, בסריקה מלאה בוויקישיתוף
- "זליגמן בר", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- פיוטים לשבתות עם תרגומו לגרמנית, כמנהג אשכנז המערבי, וכמנהג פולין
הערות שוליים
- ^ מתוך ההסכמה של הרב שלמה קליין
- ^ מקראות שיש להם הכרע
- ^ "קונטרס ההנהגות מאת הרב אביגדור נבנבצל שליט"א מתוך משנ"ב מהדורת 'ביצחק יקרא' סעיף סג הוצאת ספרים פלדהיים, ירושלים, תשס"ד
- ^ מתוך סוף ההקדמה לסידור
- ^ ובאמת גם סדר עבודת ישראל אינו נקי מטעויות כמו בתחנון לשחרית שכתב "חון אום לשמך מקוה" אות וא"ו של "מקוה" בסגול וכתב שאום לשון זכר. וודאי טעות היא זו כי מה זה "אום אני חומה" (חומה לשון נקבה לכו"ע)
- ^ לפי המסורה, שם אדנות מופיע לבדו בספר תהילים קל"ד פעמים
- ^ ל"שפת אמת" ללא שינויו של זליגמן בר ראה כאן
- ^ יש לציין כי בשונה מ"עבודת ישראל" "שפת אמת" מעומד בצורה שונה בכל מהדורה. כאן הכוונה למהדורת 1956.
31278593זליגמן בר