הר מונדנוק
רמה סלעית על פסגת הר מונדנוק | |
מידע כללי | |
---|---|
גובה | 965 מטרים |
מיקום | ניו המפשייר, ארצות הברית |
העפלה ראשונה | 1725 על ידי קפטן סמואל ווילארד |
מסלול ההעפלה הקל |
שביל החץ הלבן 3.7 קילומטרים (2.3 מיל) |
קואורדינטות | 42°51′40″N 72°06′35″W / 42.861118°N 72.109852°W |
הר מונדנוק (באנגלית: Mount Monadnock או Grand Monadnock) הוא הר בניו המפשייר שבאזור ניו אינגלנד המוכר בשל הופעתו בכתביהם של ראלף וולדו אמרסון ושל הנרי דייוויד תורו. ההר הוא הבולט ביותר מבין רכס ההרים הלבנים שבניו המפשייר ובברקשיירים, ומהווה את הנקודה הגבוהה ביותר במחוז צ'שייר, ניו המפשייר. הר מונדנוק ידוע זה מכבר כיעד טיפוס פופולרי.
בגובה 965 מטר הר מונדנוק גבוה יותר מכל פסגה אחרת בטווח של 48 ק"מ בכמעט 300 מטרים, ומתנשא לגובה של 600 מטרים מעל הנוף שמסביבו.
"מונדנוק" הפך למונח בו משתמשים גאולוגים אמריקנים המתאר כל הר מבודד שנוצר מסלע חשוף שנותר לאחר ששכבות סלע רכות יותר שהקיפו אותו נסחפו, תופעה המוכרת בעולם כ"אינזלברג" (מגרמנית Inselberg – הר אי), ובעברית "הר בדד".
מפסגתו החשופה המבודדת והסלעית של ההר נשקפים נופים נרחבים. כמה מסלולי הליכה ארוכים כוללים את פסגת ההר.
השם
המילה מונדנוק נגזרת משפת האבנקי כמילה שבאה לתאר הר. בתרגום חופשי משמעות המילה היא "הר העומד לבדו", אם כי משמעותה המדויקת של המילה (בהתייחס לסוג ההר) אינה ודאית. המונח מונדנוק אומץ על ידי המתיישבים הראשונים בדרום ניו המפשייר ולאחר מכן על ידי גאולוגים אמריקאיים כמונח חילופי לאינזלברג או הר שפסגתו מבודדת מסביבתו. הר מונדנוק נקרא לעיתים קרובות גראנד מונדנוק וזאת כדי להבדיל מפסגות אחרות בורמונט ובניו המפשייר שכוללות בתוכן את המילה מונדנוק.
היסטוריה
המעפילים
גם ראלף וולדו אמרסון, וגם הנרי דייוויד תורו ביקרו בהר וכתבו עליו באהדה. אמרסון ביקר את ההר בתדירות, והפך את ההר לנושא מרכזי באחד מיצירותיו המפורסמות. תורו ביקר בהר ארבע פעמים בין השנים 1844 ל-1860 ובילה הרבה מאוד זמן כדי לאבחן ולמיין תופעות טבע . תורו נחשב כמי שכתב את אחד מאוספי הטבע הרציניים הראשונים. על שמו נקרא שקע בסמוך לפסגה שממנו יש תצפית. תצפית אחרת נקראה על שמו של אמרסון.
"בית חצי הדרך" ומבנים נוספים
ב-1858 פתח מוזס קדוורת' (Moses Cudworth) מרינג', ניו המפשייר מלון בשם "בית חצי הדרך" על צידו הדרומי של ההר, בכחצי מהדרך שבין הבסיס לפסגה. "כביש האגרה" (Old toll road) נבנה בשעתו כדי לתת גישה אליו. הפופולריות של ההר צברה תאוצה באותה תקופה, ותוך זמן קצר הרחיב קדוורת' את המלון לכדי אכלוס של 100 איש. בימי קיץ עמוסים הכילו האורוות במלון כ-75 סוסים. המלון הפך לרכוש ציבורי לאחר שמאות מתושבי הערים הסמוכות התאגדו כדי לקנות את המלון ואת כביש האגרה במטרה למנוע בנייתה של אנטנת רדיו על פסגת ההר. לאחר שהמלון נשרף ב-1954 פעל במקום קיוסק עד שנת 1969 שאז הוא נסגר יחד עם כביש האגרה שנסגר לציבור. מעיין מוזס ספרינג שנובע מחור שנקדח בסלע מאחורי האתר, הוא אחד מהפריטים המעטים שנותרו מימי המלון.
על פסגת ההר שכן ביתן כיבוי אש קטן (מגדל לגילוי שריפות) שפעל בין השנים 1911 ל-1948, התחנה יצאה משירות עם הופעתם של אמצעים מודרניים לגילוי אש ביערות. הביתן שימש כמחסה למטפסים ולמכירת חטיפים עד 1969 ונהרס ב-1972. בקתה קטנה ששכנה רחוק יותר במורד ההר שימשה את הכבאים למגורים. אך גם זו נהרסה.
מקום מגורים פרטי שנמצא 30 מטרים דרומית לאתר בית חצי הדרך לשעבר, הוא המבנה האחרון שנמצא על ההר מעל גובה של 300 מטרים.
היסטורית טיפוס
ההעפלה המתועדת המוקדמת ביותר על פסגת הר מונדנוק בוצעה ב-1725 על ידי קפטן סמואל ווילארד וארבעה עשר חיילים תחת פיקודו ששהו בהר והשתמשו בפסגתו כדי לערוך תצפיות ולפטרל לאינדיאנים בארצות הברית. לפני שהנוהג התחיל להתקבל בעין רעה, מטפסים היו חורטים את שמם בפסגה, בחריטה המוקדמת ביותר שנמצאה נכתב "ס. דקין, 1801" ומיוחס לפקיד עירוני מקומי.
"טיפוסים מהירים" בולטים שקשורים להר מונדנוק הן אלו של גארי הרינגטון שהעפיל לפסגה שש עשרה פעמים תוך עשרים וארבע שעות, ושל לארי דייוויס שטען שהעפיל לפסגה פעם ביום למשך 2850 ימים רצופים (7.8 שנים).
לעיתים קרובות נטען כי הר מונדנוק הוא ההר השני שמטפסים עליו הכי הרבה בעולם, אחרי הר פוג'י ביפן. מספר המטפסים על הר מונדנוק בשנה עומד על 125,000, בזמן שבהר פוג'י המספר עומד על כ-200,000 מטפסים בשנה. על פי אונסק"ו שום הר לא מתקרב בפופולריות הטיפוס שלו להר טאי שבסין, עם יותר משני מיליון ביקורים בשנה.
ביוגאוגרפיה, אקולוגיה וגאולוגיה
כתוצאה משריפות שהתחוללו בשנים המוקדמות של המאה ה-19 אשר שרפו את מרבית ה-90 מטרים העליונים מסביב לפסגה, מכוסים ראש ההר וסביבותיו בעפר. על אף שההר התאושש וחזר לרמה שהוא נראה טבעי, הר מונדנוק הוא דוגמה להר שיש לו קו עצים מלאכותי, קו זה נמוך בהרבה מקו העצים של האקלים בהרים דומים באזור.
ראש ההר משמש כבית גידול למינים תת-אלפיניים מיוחדים רבים המסוגלים לשמור על לחות לאורך זמן. מינים אלפיניים ותת-אלפיניים כוללים עוזרר, כותנת הדשא, מין של ער אציל, מין של אפזרית, וחמוציות ההר. על ההר גם נמצאים קרומהולץ, עצים שצורתם התעוותו ממזג אוויר קשה. כמו כן נמצא על ההר כמה ביצות רטובות אלפיניות. השכבות הנמוכות יותר של ההר מכוסות במינים של יערות צפוניים; בשכבות הביניים ניתן למצוא אשוחית אדומה (Picea rubens). לפני השריפות בהר, היה הר מונדנוק מכוסה כולו ביער של אשוחית אדומה. מאז ששכבות העפר כבר לא מופיעות על פסגת ההר, האשוחית חזרה לאיטה לראש ההר בתהליך הידוע כסוקצסיה.
הרכב ההר בחלקים גדולים ממנו הוא צפחה וסלע קוורציט של סלע מותמר שנה הבונים את תצורת ליטלטון מהדבון, רבדים גאולוגיים שמשתרעים דרומה אל מסצ'וסטס וצפונה אל ההרים הלבנים. בגבהים נמוכים יותר של ההר וסטרטיגרפית מתחת לתצורת ליטלטון, סלע היסוד הוא מתקופת סילור.
מבחינת מבנה, ההר הוא חלק מקער שהוסט - גלישון שנוצרו בכוח הדחיסה של האורוגנזה באקדיה. ניתן לראות קמטים של סלעים מותמרים בגודל קטן מאוד או בינוני על כמה מאזורי הסלע שעל ההר, כולל את הקער המפורסם קמט בילינג (קער שמשתרע כ-140 מטרים מערבית לפסגה), המובא ב"גאולוגיה מבנית" (Structural Geology) במהדורת 1942 של מארלנד פ. בילינג (Marland P. Billings). בנוסף לקמטים מרשימים, תצורת ליטלטון מתקופת הדבון מראות גם פסאודומורפיזם גדולים של סילימניט אחרי אנדלוזיט. גבישי הסילימניט, בדרך כלל דקיקים מאוד, מופיעים כ"עקבות תרנגול הודו (turkey tracks)" באורך של כ-102 מילימטרים על הר מונדנוק ונוצרו במהלך מחזור של יצירת סלע מותמר.
הידרולוגיה
הר מונדנוק ממוקם על פיצול אגן הניקוז שבין נהר קונטיקט לבין נהר מרימק (Merrimack River). המדרונות הצפוניים של ההר מנקזים את המים למאגר המים האווי (Howe), לאחר מכן הם עוברים דרך נחל מינוואווה (Minnewawa Brook) לנהר אשולוט (Ashuelot River), לנהר קונטיקט ולבסוף מגיעים למצר לונג איילנד. נחל גליסון (Gleason Brook) ונחל ההר (Mountain Brook) זורמים על המדרון המערבי, אחר כך דרך נחל שייקר לאגף הדרומי של נהר אשולוט. המדרונות הדרום מערביים של ההר מתנקזים לנחל פאסט, משם לנחל קווארי לפני שנשפכים לאגף הדרומי של נהר אשולוט.
בצד הדרומי מזרחי של ההר, זורמים הנחלים מיד (Mead) וסטוני אל נחל ההר, יובל של נהר קונטוקוק (Contoocook River), שזורם אל נהר מרימק ובסופו אל מפרץ מיין. המדרונות המזרחיים של ההר מתנקזים אל אגם תורנדייק (Thorndike Pond), המוצא שממנו הוא זורם (כנחל סטנלי) צפונית מזרחית אל נחל נובנוסיט (Nubanusit Brook), אחר כך אל נהר קונטוקוק ואל נהר מרימק.
בילויים
הר מונדנוק פתוח להליכה, לטרקים, לפיקניק ולהליכה בשלג. סקי בשטחים פתוחים גם כן אפשרי בחלק מהמסלולים הנמוכים. מדינת ניו המפשייר מפעילה מחנה עונתי בצידו הדרומי של ההר, בכל אופן, מחנאות אסורה במקומות אחרים על ההר. התשלום שנדרש (בעונה) כדי לחנות ב"כביש האגרה" ובתחילת המסלולים הוא על כל מבקר בנפרד. על ראש ההר אין כבישים, וכביש האגרה, שמוביל לבית חצי הדרך, סגור לרכבים. טרקטורונים אינם מורשים בשטחי ההר. תצפיות טובות של ההר אפשר לראות מכמה דרכים וכבישים מהירים אזוריים, במיוחד מכביש ניו המפשייר 124.
מסלולים
הר מונדנוק מכוסה לאורכו ולרוחבו בהרבה קילומטרים של מסלולים מתוחזקים היטב. המסלולים הכי נפוצים הם מסלול הנקודה הלבנה (White Dot Trail) מסלול באורך של 3.5 קילומטרים. זהו מסלול ההעפלה הקצר ביותר, אבל גם התלול ביותר. הגישה אליו היא מצידו הדרום-מזרחי של ההר. מסלול נוסף הוא מסלול החץ הלבן (White Arrow Trail) מסלול באורך 3.7 קילומטרים עד לראש ההר, החץ הלבן נחשב למסלול הכי קל להעפלה לפסגה, דרך תחילת המסלול שכביש האגרה (בית חצי הדרך) על צידו הדרומי של ההר. מסלולים ראשיים נוספים כוללים את:
- מסלול מרלבורו (Marlboro Trail), בצד המערבי של ההר, 3.5 קילומטרים לפסגה.
- שביל דבלין (Dublin Path), שהוא גם חלק ממסלול אחר - מונדנוק-סאנאפי גרינווי (Monadnock-Sunapee Greenway), בצידו הצפוני, 3.9 קילומטרים
- מסלול פמפלי (Pumpelly Trail), בצפון-מזרח, מסלול ההעפלה הארוך ביותר, 7.1 קילומטר.
- הגישה מהצד המזרחי של ההר מאופשרת על ידי מסלול בירצ'טופט (Birchtoft Trail)(שמתחיל באגם גילסון), ועל ידי כמה מסלולים שמתחברים עד להגעה לפסגה.
מסלולים חשובים נוספים כוללים את מסלול הצלב הלבן (White Cross Trail) שהוא מסלול מקביל למסלול הנקודה הלבנה, וצעדת הצוק (Cliff Walk), מסלול מעקפי מפואר בנופים שעוקב במקצתו למזרח של מסלול החץ הלבן. גם המסלול מטקומט מונדנוק (Metacomet-Monadnock Trail) הארוך 180 קילומטרים מעפיל להר מהצד הדרום-מערבי, אבל אין לו כניסה מכביש מס' 124 בתחתית ההר, והכביש מסומן ב"אין חניה".
הר מונדנוק הוא הנקודה האחרונה מצפון של מסלול מטקומט מונדנוק (Metacomet-Monadnock Trail), מסלול הליכה ארוך טווח שהולך דרומה דרך מסצ'וסטס לגבול קונטיקט. הוא גם תחנה אחרונה במסלול מונדנוק-סאנאפי גרינווי (Monadnock-Sunapee Greenway), מסלול בן 80 קילומטרים שמחבר בין הר מונדנוק להר סאנפי (Sunapee). מסלול ארוך טווח נוסף שמקשר בין הר מונדנוק להרים נוספים הוא וואנטסטיקט-מונדנוק גרינווי (Wantastiquet-Monadnock Greenway), שמקשר בין מונדנוק לפארק פסגה (Pisgah State Park) ולוואנטסטיקט, שלו פסגה בולטת בהינסדייל, ניו המפשייר, וצופה על העיר בראטלבורו, ורמונט ועל נהר קונטיקט.
הליכה וטיפוס על ההר
המסלול בין הארבע שעות לראש ההר וחזרה דרך אחד מהמסלולים הקצרים נחשב למסלול בדרגת קושי בינונית למטייל הממוצע אבל אינה דורשת כישורים מיוחדים במהלך סוף עונת האביב ועד לתחילת הסתיו. רוחות ומזג האוויר בחלק החשוף והסלעי של ראש ההר הם בדרך כלל קשים יותר מאשר תחתיהם לאורך כל השנה; סופות בחורף וסופות רעמים בקיץ יכולים להוות סכנת חיים. שלג וקרח מהחורף מסוגלים להישאר על המסלולים עד חודש מאי, מה שגורם להליכה להיות מסוכנת או אפילו בלתי אפשרית ללא ציוד מיוחד. השלג שנדחס כתוצאה מגלישה במסלולים שבשימוש נפוץ גורם לכך שהזמן שלוקח לקרח ולשלג להמס מתארך. אביזרים לייצוב כגון גרזן קרח, מקלות סקי, נעלי קרח ודומיהם יכולים להיות לעזר ולפעמים אף הכרחיים לטיפוס בחורף ובתחילת האביב בהתאם לרמות השלג והקרח. הליכה בסתיו בדרך כלל מצריכה ביגוד חם, מודעות למזג האוויר וזמני העפלה מוקדמים יותר. היות שיש מעט מקורות מים ראויים על ההר וקצת מאוד מחסה מהשמש בגובה שמעל 610 מטרים (2,000 רגל), קיימת סכנת התייבשות ומכת חום. על ההר לא צומחים צמחים רעילים וגם לא משתכנים שם נחשים ארסיים. ההר וסביבותיו הם מקום מושבו של הדוב שחור אמריקני, אם כי המפגש איתו נדיר.
ייעוץ בקשר למסלולי הליכה ניתן בעונה (בין יום הזיכרון (ארצות הברית) ועד יום קולומבוס וסופי שבוע מסוימים מחוץ לעונה ) במפקדה של הפארק בצד הדרום-מזרחי של ההר. תיאור המסלולים ומפות של הר מונדנוק מופצים על ידי מגוון של גורמים חלקם עסקיים וחלקם לא. החברה להגנת היערות של ניו המפשייר מדפיסה מדריך מפורט הכולל מפות, תיאור מסלולים, היסטוריה, גאולוגיה, אקולוגיה ומידע נוסף שקשור להר.
שימור
רובו של ההר שמור ולא ניתן לפיתוח. החברה להגנת היערות של ניו המפשייר היא הבעלים העיקריים של השטח ומחזיקה למעלה משישה עשר קמ"ר בשמורת מונדנוק. קרקעות ממנודנוק מוחכרים למדינה לצרכים ניהוליים. העיר ג'פרי גם מחזיקה בחלקים מההר.
בשנת 2000, מסלול מטקומט מונדנוק נכלל במחקר של שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית כדי לבחון אפשרות להכליל אותו ב"מסלול נופי הלאומי", מה שנקרא כיום זמנית "המסלול הנופי של ניו אינגלנד", שגם יכלול את מטאבסט ומטקומט שבקונטיקט, ויתן לזה מן המאפיינים של שביל האפלצ'ים. בינתיים שוררת אי בהירות בנוגע האם החלק של מטקומט-מונדנוק שעובר בניו המפשייר ייכלל סופית בעיצוב המסלול על ידי ה-NST.
אמנות
לצד אמרסון ותורו, אמנים וסופרים אחרים קיבלו השראה מהר מונדנוק, ביניהם:
- ווילאם פרסטון פלפס (William Preston Phelps) (1848-1917), אמן שהיה ידוע כ"צייר של הר מונדנוק"
- ציורים נוספים של הר מונדנוק ניתן למצוא בין השאר אצל הציירים אבוט תייר (Abbott Thayer), רוקוול קנט (Rockwell Kent), וריצ'רד וויטני (Richard Whitney).
- המלחין האמריקאי אלן הוואנס (Alan Hovhaness) (1911-2000), שגם טיפס על הר מונדנוק מספר פעמים בצעירותו, הלחין סימפונית פנטזיה עם השם מונדנוק, בסביבות 1935.
- סופר האימה ה.פ. לאבקרפט כתב חיבור אודות ההר בשם לטמפלטון ולהר מונדנוק.
- זוכה פרס פוליצר גאלווי קינל (Galway Kinnell) כתב על ההר ביצירתו רעיית פרחים על הר מונדנוק.
- חלק מאירועיחגיגות הריקודים של הר מונדנוק התקיימו על פסגת ההר בנקודת השוויון.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
32648774הר מונדנוק