הרחקות דרבנו תם

הרחקות דרבנו תם הן שורה של סנקציות שניתן להפעיל במקרים שונים על בעל המסרב לתת גט לאשתו. חלוקות הדעות על עילות הגירושין המאפשרות הטלת סנקציות אלו, בין אלו הסוברים כי נצרך בשביל זה חיוב הלכתי בגט, לבין אלו המטילים אותן בכל מקרה בו אחד מבני הזוג חפץ להתגרש.

סנקציות אלו כוללות לדוגמה איסור על עלייתו לתורה, צירופו למניין, לימודו תורה, מילת בניו, קבירת קרוביו בקבר ישראל, ושאר איסורים היוצרים ריחוק בין הציבור לבינו (ראה פירוט להלן). ההרחקות מתוארות לראשונה בספרו של רבנו תם, "ספר הישר", והרמ"א פסק כמותו להלכה.

מהות התקנה

רוב הפוסקים סוברים כי הרחקות דרבנו תם אינן בגדר חרם ונידוי, שבהם נאסר לנקוט כנגד סרבן גט משום שנחשבים כפייה והגט נחשב "גט מעושה".

הסיבות שאכן אין בהרחקות אלו חשש של גט מעושה, הן: א. בעוד שחרם ונידוי מכוונים ישירות כלפי הנדון ויש בהם פגיעה בבעל עצמו, הרחקות דרבנו תם מופנות אל הציבור ולא אל הבעל. ב. כי עיקרן הוא בהימנעות בני הציבור מלעשות טובה עם הבעל, על ידי התרחקותם ממנו, ולא עשיית רע בידיים.

התקנות

במצב שבית הדין רואה שאכן ישנה עילה לכך, הוא מצווה על הציבור הרחב:

1. שלא לדבר עם הבעל כלל.
2. שלא לשאת ולתת עימו הן במסחר, הן בכל משא ומתן של ממון.
3. שלא לארחו ולהאכילו ולהשקותו.
4. שלא לבקרו בחוליו.
5. שלא להושיבו בבית הכנסת.
6. שלא להעלותו לתורה.
7. שלא לאפשר לו לומר קדיש.
8. שלא לתת לו לעבור לפני התיבה.
9. שלא לשאול בשלומו.
10. שלא לחלוק לו כבוד כלל, ולהתרחק מעליו ככל האפשר.

יישום התקנות

הרחקות דרבנו תם לא הופעלו כדבר שבשגרה, ועל כך כתב המהריב"ל כי למרות שהדברים מוסכמים על הפוסקים, מכל מקום ”לא ראינו לרבני הדור הזה שנהגו בכך” - כלומר, השימוש בהן הוא במקרים נדירים ויוצאי דופן בלבד, ובשאר כל המקרים נהגו החכמים שלא להשתמש בסנקציות מאוחרות אלו.

כיום נהוג להשתמש בהרחקות אלו, כיוון שהרבה פוסקים לא קיבלו את מנהגו של המהריב"ל, והרב עובדיה יוסף אף ציין למקום אחר שבו רואים שהמהריב"ל בעצמו מסכים לכך.

בשנת 2016, בעל שסירב לגרש את אשתו ספג פסק דין נידוי מבית הדין הרבני האזורי והגדול, נוהל נגדו מסע ביוש והופסקה עבודתו כפיזיקאי באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטת תל אביב. עתירה שהוגשה לבג"ץ, בדרישה למנוע הטלתן של הרחקות דרבנו תם נדחתה ברוב קולות.

בשנת 2019, על סמך פסק דין של אגודת הרבנים, הורה הרב דוד לאו, נשיא בית הדין הרבני הגדול, לחברה קדישא שלא לקבור אישה שהובאה לקבורה מארצות הברית, מאחר שבנה סירב לגרש את אשתו. האישה נקברה לאחר שבן התחייב לגרשה ואחיו הפקידו ערבות לעמידתו בהתחייבות.

הרחקות דרבנו תם אינן מופעלות כנגד סרבניות גט.

לקריאה נוספת

• א' בארי, הרחקות רבינו תם, שנתון המשפט העברי יח-יט, תשנ"ב-תשנ"ה, עמ' עמ' 65
• א' לביא, הרחקות דרבינו תם ושלילת רשיון נהיגה במקרים בהם אין חיוב לגרש, שורת הדין ה, תשנ"ט, עמ' רלז-רעב
• הרב יוסף גולדברג, בעניין הרחקות דרבינו תם (בהתייחסות לחוק בתי דין רבניים קיום פסקי דין של גירושין התשנ"ה 1995), נספח ו לספרו גט מעושה, ירושלים תשס"ג, עמ' רסה-רצו.
• איריס בראון (הויזמן), 'ביוש מפוקח ומבוקר: המשפט העברי בן זמננו אל מול אתגר הרשתות החברתיות', דיני ישראל לג (תש"ף), עמ' 54-21.

קישורים חיצוניים

• תיק 8455-64-1 פלוני נגד פלונית, ניתן ב-17 בספטמבר 2008 - פסק דין של בית הדין הרבני הגדול
• הרב אוריאל לביא, הרחקות דרבנו תם, באתר YouTube

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37248466הרחקות דרבנו תם