הקלר וקוך G3

רובה הקלר וקוך G3
מידע כללי
סוג	רובה סער
תכנון	CETME, שנות ה-50
מדינה מייצרת	גרמניה
יצרן	הקלר וקוך; ואחרים תחת רישיון
מידע טכני
קליבר	7.62x51 מ"מ נאט"ו
הזנה	מחסנית
אורך כולל	1,025 מ"מ
אורך קנה	450 מ"מ
משקל ריק	כ-4.38 ק"ג
קצב אש	500-600 כדורים לדקה
מהירות לוע	800 מטר לשנייה
טווח אפקטיבי	200–600 מטר

שגיאות פרמטריות בתבנית:נק"ל
פרמטרים [ שנות שירות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ה-G3 הוא רובה סער שתוכנן בשנות ה-50 של המאה ה-20 ומיוצר בגרמניה על ידי חברת הקלר וקוך. הוא שימש כרובה הסדיר הראשון של הבונדסוור הגרמני עד שהוחלף ב-G36 בשנות ה-90, בנוסף יוצר ברישיון ויוצא לכ-70 מדינות מסביב לעולם, והיה לאחד מכלי הנשק הנפוצים של המלחמה הקרה עם ייצור של כשמונה מיליון רובי G3 על שלל דגמיו.

היסטוריה

שורשי ה-G3 נמצאים באב הטיפוס "MKb Gerät 06" (מכשיר קרבין אוטומטי מספר 6) שפותח על ידי מהנדסי מאוזר בשלהי מלחמת העולם השנייה. הרובה פותח על בסיס קליבר 7.92x33 מ"מ בדומה ל-StG 44 וכלל מנגנון רתע דומה ל-MG42 עם קנה מקובע, רובה זה קיבל את השם StG 45(M) ‏(רובה סער 45) כממשיך דרכו של ה-StG 44 המוצלח, אך המלחמה הסתיימה לפני שהוכנס לייצור משמעותי. בסוף המלחמה המפעל שבו פותח הרובה נכבש על ידי כוחות צרפתיים, והעבודה בו הוכפפה למשרד החימוש הצרפתי תחת חברת "מרכז המחקר והחימוש מילוז" (CEAM) שישבה במילוז, שם המשיכה עבודת הפיתוח ונוסו מספר קליברים שונים מה שהבשיל לכדי ה-CEM דגם 1950. הרוס"ר החדש שימש את הכוחות הצרפתיים במהלך מלחמת הודו-סין הראשונה אך הוחלט לבסוף לא לאמצו מטעמי תקציב.

בשנת 1950 עבר צוות הפיתוח לספרד והמשיך את עבודתו על הרובה כחלק ממרכז הפיתוח CETME, שם פותח "דגם 2" (Modelo 2) על בסיס קליבר 7.92x40 מ"מ CETME M53. משמר הגבור הפדרלי של מערב גרמניה, שבנה באותה העת את כוחותיו מחדש, הביע עניין ברובה וביקש להתאימו לקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו. רובה זה נכנס לשירות הצבא הספרדי בתור CETME דגם 58, אם זאת משמר הגבול הגרמני העדיף לבסוף לרכוש את ה-FN FAL (נקרא G1 בשירות גרמני) אך במקביל הבונדסוור עצמו החל לבחון את רובה ה-CETME עם רכישה של 400 רובים ב-1956 לבחינת יכולותיו. חברת הקלר וקוך הגרמנית ביצעה מספר התאמות לרובה לפי דרישות הצבא הגרמני וב-1959 הדגם המשופר אושר לקליטה בגרמניה המערבית בשם G3 (‏Gewehr 3; "רובה 3"), כאשר הקלר וקוך וריינמטאל קיבלו רישיון ייצור בגרמניה. ב-1969 ריינמטאל ויתרו על זכותיהם לייצור ה-G3 וב-1977 ממשלת מערב גרמניה העניקה באופן בלעדי ורשמי את זכויות הייצור והשיווק של ה-G3 להקלר וקוך.

בשנת 1962 הוכנס לשירות דגם ה-G3A2 שכלל שיפור לכוונת הברזל, מספר חודשים לאחר מכן נכנס ה-G3A3 לשירות, דגם זה היה דגם הייצור המשמעותי הראשון וכלל מספר רב של שינויים בהם מעבר לקת ומתפסים עשויים פלסטיק ושיפורים ליכולת הרובה לשאת תוספים שונים (כגון דורגלים). השיפור המשמעותי הבא היה בשנת 1974 כאשר יצא ה-G3A4 בעל קת מתכווננת וה-G3KA4 (קרבין) שכלל קת מתכווננת ואורך קנה קצר יותר. משפחת ה-G3 (בעיקר ה-G3A3) הייתה פופולרית מאוד ברחבי העולם במהלך המלחמה הקרה עם יצור של כשמונה מיליון רובים מהדגמים השונים ובשימוש כ-70 מדינות שונות. עיצובו המודולרי של ה-G3 הוביל גם לפיתוח של מספר רב של דגמים, התאמות מקומיות וגרסאות נגזרות בהם רובי קלעים וצליפה הן לשוק הביטחוני, לכוחות משטרה והן לשוק האזרחי.

דגמים עיקריים

G3: הדגם הראשוני שהתבסס על ה-CETME דגם 58, הוא הוכנס לשימוש ב-1960 וכלל מתפסים וקת מעץ.
- G3A1: דגם שכלל קת מתקפלת במנגנון דומה ל-MP40, לבסוף נזנח משום הרתע הרב שנוצר.
- G3A2: דגם שפותח ב-1962 וכלל כוונת אחורית מתכווננת וקנה צף שהקנה לדגם דיוק רב יותר.
- G3A3: דגם נפוץ ומוצלח מאוד מ-1963, הוא כלל קת ומתפסים מפלסטיק, שיפורים לכוונת האחרוית והקדמית, וסתרשף מותאם לרומה רימונים סטנדרטי של נאט"ו.
  - G3A3A1: גרסה של ה-A3 בשירות כוחות הביטחון הגרמניים בעל נצרה דו-צדדית.
  - G3A6: גרסה איראנית של ה-A3, עם חלקי פלסטיק בגוון ירוק כהה.
  - Gv M/66: גרסה בשימוש בדנמרק של ה-A3, נקרא גם G3A5.
  - AG-3: דגם מבוסס על ה-G3A5 בייצור מקומי בנורווגיה עם מספר שינויים כגון קת ארוכה בכ-2 ס"מ.
  - AG-3F1: גרסה עם קת מתכווננת.
    - AG-3F2: גרסה עם קת מתכווננת ומספר שיפורים בהם מסילות פיקטיני.
  - BA64: דגם מקלע קל בשירות מיאנמר, נקרא גם G4 בשירות מקומי.
  - G3P3: דגם ה-A3 בייצור מקומי בפקיסטן.
  - G3A7: דגם ה-A3 בייצור מקומי בטורקיה.
- G3A4: דגם שנכנס לשירות ב-1974, בעל קת מתכווננת במנח קבוע.
  - G3A4A1: גרסה של ה-A4 בשירות כוחות הביטחון הגרמניים בעל נצרה דו-צדדית.
  - G3P4: דגם ה-A4 בייצור מקומי בפקיסטן.
  - G3A7A1: דגם ה-A4 בייצור מקומי בטורקיה.
- G3KA4: דגם קרבין ("K": ‏ Karabiner) הכולל מתפסים בדומה להקלר וקוך HK33, קת מתכווננת וקנה מקוצר באורך 315 מ"מ.
  - G3KA4A1: גרסה של ה-KA4 בשירות כוחות הביטחון הגרמניים בעל נצרה דו-צדדית וחלקים עשויי פולימרים.
- DIO G3-A3 בולפאפ: רובה סער שפותח על ידי איראן המבוסס על ה-G3 בתצורת בולפאפ ונמצא בשירות כוחות הביטחון האיראניים.

דגמים נגזרים

G3TGS: דגם ה-G3 הכולל מטול רימונים 40 מ"מ HK79 של הקלר וקוך.
G3A3ZF: דגם רובה קלעים של ה-G3A3 עם התאמה להרכבת כוונת טלסקופית.
MSG90: דגם רובה קלעים/צליפה בעל קנה באורך 600 מ"מ (23.6 אינץ').
PSG1: דגם רובה קלעים/צליפה בעל קנה באורך 650 מ"מ (25.6 אינץ') שפותח ב-1985.

משתמשות עיקריות

קובץ:Exercise TRIDENT JUNCTURE (22386126137).jpg

חיילים פורטוגלים באימון, 2015

אירלנד אירלנד
איראן איראן - בשימוש סדיר באיראן על בסיס גרסה מקומית בשם G3A6, ופיתוח מקומי בתצורת בולפאפ מבוסס על ה-G3 בשם G3-A3.
אסטוניה אסטוניה
גרמניה גרמניה - בשימוש סדיר של הבונדסוור בין שנות ה-50 עד שהוחלף בהדרגה בשנות ה-90 על ידי ההקלר וקוך G36. כיום מספר דגמים נמצאים בשימוש מצומצם בעיקר בכוחות מיוחדים וכוחות משטרה.
דרום אפריקה דרום אפריקה - כ-100,000 רובי G3 עודפי הכוחות הפורטוגלים שירתו בדרום אפריקה תחת הכינוי R2, הם הוחלפו בשנות ה-80 על ידי ה-R4 (מבוסס הגליל הישראלי).
טורקיה טורקיה - בשימוש סדיר בטורקיה על בסיס גרסה מקומית בשם G3A7.
יוון יוון
ירדן ירדן
ישראל ישראל - מספר מצומצם של רובי צליפה PSG1 נמצאים בשירות יחידות מיוחדות (בהם סיירת מטכ"ל, שלדג ושייטת 13).
כווית כווית
לבנון לבנון
ליטא ליטא - כוחות הביטחון הליטאיים עושים שימוש ב-AK 4 השוודי.
מיאנמר מיאנמר - בשימוש סדיר של כוחות הביטחון של מיאנמר בין 1960 ל-1995 על בסיס דגמים בייצור מקומי, בהם הרוס"ר BA63, המקלע הקל BA64, הקרבין BA72 ורובה הצלפים BA100.
מלזיה מלזיה - ה-G3A4 הוא הרובה הסדיר של הצבא והמשטרה המלזית לצד ההקלר וקוך HK33.
מקסיקו מקסיקו - בייצור מקומי תחת רישיון, נמצאים בהוצאה הדרגתית משירות (נכון ל-2023).
נורווגיה נורווגיה - בשימוש סדיר של הכוחות המזוינים של נורווגיה בין 1968 ל-2008 על בסיס גרסה מקומית בשם AG-3, הוא מוחלף על ידי ההקלר וקוך HK416.
פקיסטן פקיסטן - בשימוש סדיר בפקיסטן על בסיס הגרסאות המקומיות G3P3 ו-G3P4 (המבוססות על ה-G3A3 וה-G3A4 בהתאמה).
קניה קניה
שבדיה שבדיה - בשימוש סדיר של הכוחות המזוינים של שוודיה מאז 1965 על בסיס גרסה מקומית בשם AK 4, כאשר הדגם המשופר ביותר הוא ה-AK 4D.