הצי הראשון לאוסטרליה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף הצי הראשון)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ליטוגרפיה של הצי הראשון שנכנס למפרץ ג'קסון, 26 בינואר 1788, מאת אדמונד לה ביהאן

הצי הראשון לאוסטרליה היה צי של 11 אוניות שיצאו מספיטהד, פורטסמות', אנגליה ב-13 במאי 1787 שהגיע לניו סאות' ויילס, מושבת העונשין הראשונה שהייתה שייכת למדינה אירופאית. צי ההרכב כלל 2 אוניות של הצי המלכותי הבריטי, 3 אוניות של מזון ואספקה ו-6 אוניות נידונים, שהגלו בין 1,000 ל-1,500 נידונים, נחתים, ספנים, קצינים אזרחיים ואנשים חופשיים, וכמות גדולה של מזון ואספקה. הצי הפליג מאנגליה לדרום-מערב ריו דה ז'ניירו, ואז למזרח קייפטאון דרך האוקיינוס הדרומי ועד למפרץ בוטאני, לאורך התקופה של 18–20 בינואר 1788, שארכה כ-250 עד ל-252 יום מתחילת המסע עד להגעה הסופית. ב-25–26 בינואר 1788, הצי עבר ממפרץ בוטאני לסידני של ימינו.[1][2][3]

היסטוריה

רקע ותכנון

מתחילת המאה ה-17 ועד למהפכה האמריקאית ב-1776, נידונים הוגלו לשלוש עשרה המושבות באמריקה הצפונית. לאחר סיום מלחמת העצמאות של ארצות הברית ב-1783, ארצות הברית שהוקמה לאחר המלחמה סירבה לקבל נידונים נוספים.[4] ב-6 בדצמבר 1785, הוצאו בלונדון פקודות מדבר המלך במועצה כי יש להקים מושבת עונשין בניו סאות' ויילס על אדמות שתבע החוקר הבריטי ג'יימס קוק במסעו הראשון ב-1770.[5][6]

מפקד הצי הראשון לאוסטרליה היה האדמירל ארתור פיליפ. הייתה לו את האפשרות להראות על תקנות ולהעניק מענקי קרקעות במושבה.[7] הספינות הגיעו למפרץ בוטאני ב-18–20 בינואר 1788.[8][9][10]

העלות המוערכת של הוצאת הצי ושליחתו הייתה כ-84,000 ליש"ט (כ-9.6 מיליון ליש"ט נכון לשנת 2015).[11][12]

אוניות

אונייה סוג קפטן האונייה מספר אנשים בצוות[13] מיקום תחילת המסע יום הגעה למפרץ בוטאני ימי הפלגה מספר הנידונים
גברים נשים
HMS Supply אונייה של הצי המלכותי הבריטי[14] סגן הנרי לידגבירד בול 50 ספיטהד, פורטסמות' 18 בינואר 1788 250 — —
HMS Sirius קפטן ג'ון הנטר 160 20 בינואר 1788 252 — —
Alexander אוניית נידונים דאנקן סינקלייר 30 19 בינואר 1788 251 210

2 זכו לחנינה

ללא
Charlotte תומאס גילברט 30 20 בינואר 1788 252 100 24
Friendship פרנסיס וולטון 25 19 בינואר 1788 251 80 24

הגעה לכף התקווה הטובה בלבד

Lady Penrhyn וויליאם קרופטון סרוור 30 20 בינואר 1788 252 ללא 101
Prince of Wales ג'ון מייסון 29 2 47
Scarborough קפטן ג'ון מרשל 30 19 בינואר 1788 251 208 ללא
Golden Grove אוניית מזון ואספקה ויליאם שארפ 22 20 בינואר 1788 252 — —
Fishburn רוברט בראון 22 — —
Borrowdale הובסון ריד 22 — —

אנשי הצי

אנשי הצי כללו ימאים, נחתים ומשפחותיהם, פקידי ממשל ומספר רב של נידונים, כולל נשים וילדים. כלל הנידונים נשפטו והורשעו בבריטניה הגדולה, כאשר רובם באנגליה. רוב הנידונים נולדו באירלנד. ידוע כי לפחות 14 מאנשי הצי הגיעו משלוש עשרה המושבות באמריקה הצפונית; 12 מאנשי הצי מזוהים כשחורים (ילידי בריטניה, אפריקה, הקריביים, אמריקה הצפונית, הודו או מדינה אירופאית או מושבה). זיהויים נוספים כללו על סמך שם המשפחה.[15][16][17][18] בנוסף, לפחות 8 מאנשי הצי זוהו כיהודים.[19][20] בין הפשעים שביצעו הנידונים כללו גנבה, עדות שקר, הונאה, תקיפה ושוד. בגין פשעיהם, הם נידונו להגליה למשך 7 שנים, למשך 14 שנים או למשך כל תקופת חייהם.[21][22]

בכל ששת אוניות הנידונים, לא היה ערבוב בין הנחתים לבין הנידונים. רוב משפחות הנחתים נסעו על סיפונה של Prince of Wales.‏[23] ידוע כי לפחות 11 איש כתבו יומנים, מכתבים וכתבי עת על חוויותיהם במסע.[24]

המספר המדויק של האנשים הקשורים ישירות לצי הראשון מעולם לא פורסם, מאחר שדיווחים על האירוע השתנו מעט. בסך הכל זוהו 1,420 איש שעלו לצי הראשון ב-1787, ועל פי ההערכה, 1,373 ירדו בסידני בינואר 1788. מהמילון הביוגרפי שכתבה ההיסטוריונית האסטרלית, מולי גילן, על הצי הראשון הובאו הנתונים הסטטיסטיים הבאים:[15]

עלו בפורטסמות' ירדו בסידני
פקידים ונוסעים 15 14
צוותי האוניות 323 306
נחתים 247 245
משפחות הנחתים (לא כולל הנחתים עצמם) 46 45 + 9 נולדו
נידונים (גברים) 582 543
נידונים (נשים) 193 189
ילדי הנידונים 14 11 + 11 נולדו
סך הכל 1,420 1,373

אף ששמותיהם של כל אנשי הצוות של HMS Supply ו-HMS Sirius ידועים, ייתכן שמספר אנשי הצוות בשאר האוניות היה יותר מ-110 ממה שדווח - דבר שלא אפשרי עבור אוניות אלו. המספר הכולל של האנשים שיצאו לצי הראשון, אם כן, יהיה 1,530 כאשר 1,483 הגיעו לסידני.

מקורות אחרים מצביעים על כך שהנוסעים כללו 10 קצינים אזרחיים, 212 נחתים, בהם קצינים, 28 נשים ו-17 ילדי הנחתים, 81 אנשים חופשיים, 504 נידונים ו-192 נידונות, כלומר על הצי היו 348 אנשים חופשיים ו-696 נידונים (סך הכל, 1,044 איש היו על הצי).

על פי המפקד הראשון של 1788 כפי שדיווח המושל פיליפ ללורד סידני, היו במושבה 1,030 איש, 7 סוסים, 29 כבשים, 74 חזירים, 6 ארנבים ו-7 בקר.[25]

הנתונים הסטטיסטיים הבאים הובאו על ידי המושל פיליפ:[26]

גברים נשים ילדים סך הכל
נידונים וילדיהם 548 188 17 753
אחרים 219 34 24 277
סך הכל 767 222 41 1,030

בספרו של פרקליט ניו סאות' ויילס, דייוויד קולינס, An Account of the English Colony in New South Wales, הובאו הפרטים הבאים:[27]

על ה-Alexander‏, בהיקף של 453 טונות, היו על סיפונה 192 נידונים; 2 סגנים, 2 סמלים, 2 רבי טוראי, מתופף אחד ו-29 טוראים, עם עוזר מנתח אחד במושבה.

על ה-Scarborough‏, בהיקף של 418 טונות, היו על סיפונה 205 נידונים; קברניט אחד, 2 סגנים, 2 סמלים, 2 רבי טוראי, מתופף אחד, ו-26 טוראים, עם עוזר מנתח אחד במושבה.

על ה-Charlotte‏, בהיקף של 346 טונות, היו על סיפונה 89 נידונים ו-20 נידונות; קברניט אחד, 2 סגנים, 2 סמלים, 3 רבי טוראי, מתופף אחד, ו-35 טוראים, עם המנתח הראשי של המושבה.

על ה-Lady Penrhyn‏, בהיקף של 338 טונות, היו על סיפונה 101 נידונות; קברניט אחד, 2 סגנים ו-3 טוראים, עם אדם שמתפקד כבן זוג מנתח.

על ה-Prince of Wales‏, בהיקף של 334 טונות, היו על סיפונה 2 נידונים ו-50 נידונות; 2 סגנים, 3 סמלים, 2 רבי טוראי, מתופף אחד ו-24 טוראים, עם המודד הכללי של המושבה.

על ה-Friendship‏, ... בהיקף של 228 טונות, היו על סיפונה 76 נידונים ו-21 נידונות; קברניט אחד, 2 סגנים, 2 סמלים, 3 רבי טוראים, מתופף אחד, ו-36 טוראים, עם עוזר מנתח אחד במושבה.

לצד אלו היו 28 נשים, 8 ילדים ו-6 ילדות, השייכים לחיילי הפלוגה, יחד עם 6 ילדים ו-7 ילדות ששייכים לנידונים.

אוניית המזון והאספקת, Fishburn, בהיקף של 378 טונות, Borrowdale, בהיקף של 272 טונות, ו-Golden Grove, בהיקף של 331 טונות. Golden Grove נשא את הכומר של המושבה, עם אשתו ומשרתו.

לא רק אוניות המזון והאספקת אלו, אלא גם של אנשי המלחמה ושל הנידונים היו עמוסים במצרכים, כלי חקלאות, ציוד מחנאות, ביגוד לנידונים, מזוודות וכו'.

ה-Sirius נשא כשמות-על, המפקד העיקרי בחיל הנחתים יצא במשלוחים * [* קצין זה היה גם סגן-מושל המושבה], המשנה ורב-האדון, שופט-השופט של היישוב, והסגן נציב; עם סמל אחד, 3 מתופפים, 7 טוראים, 4 נשים וכמה אומנים.

המנתח הראשי של הצי הראשון, ג'ון וייט, דיווח על בסך הכל 48 מקרי מוות ו-28 לידות במהלך ההפלגה. מקרי המוות במהלך ההפלגה כללו ימאי אחד, אשת ימי אחת, ילדה של ימאי אחד, 36 נידונים, 4 נידונות ו-5 ילדי הנידונים.[28]

המסע לאוסטרליה

Lady Penrhyn

הצי הראשון עזב את פורטסמות', אנגליה ב-13 במאי 1787.[29] המסע התחיל במזג אוויר נוח.[30] הצי לווה על ידי הפריגטה הצבאית Hyena עד לקו הגבול הימי של אנגליה.[31] ב-20 במאי 1787, דווח כי תוכנן מרד על ידי אחד מהנידונים באוניית הנידונים Scarborough. המעורבים לכאורה הוכו ו-2 מהם הועברו ל-Prince of Wales‏.[31] עם זאת, באופן כללי, ברוב המסע, הנידונים התנהגו כראוי.[31] ב-3 ביוני 1787, הצי עצר בסנטה קרוס שבטנריפה.[29] על הספינות הועלו מים טריים, ירקות ובשר. פיליפ והקצינים הראשיים התארחו אצל המושל המקומי, בעוד שנידון אחד ניסה להימלט ללא הצלחה.[32] ב-10 ביוני, הצי התחיל להפליג לריו דה ז'ניירו,[29] תוך ניצול רוחות סחר וזרמי אוקיינוס.

ככל שהצי הפליג דרך האזור הטרופי, מזג האוויר נהיה חם ולח יותר. המצב באוניות המסע היה נורא, בעיקר בשל מציאתם של שרצים וטפילים (בעיקר חולדות, פשפשים, כינים, תיקנים ופרעושים), ולכלוך בעל ריח חזק במי השיפוליים.[33] בעוד שפיליפ נתן הוראות לפיה יש לשאוב את מי השיפוליים מדי יום ולנקות אותם, ההוראה מעולם לא יושמה באוניית הנידונים Alexander. בשל כך, מספר נידונים שהיו על האונייה חלו ונפטרו.[33] סופות גשם טרופיות גרמו לכך שהנידונים לא יכלו להתאמן על הסיפון בשל אי יכולת להתלבש מחדש ולייבש את בגדיהם הרטובים.[33] כתוצאה מכך, הם הוחזקו בתחתית האוניות, בעיקר במקומות צרים ודחוסים. באוניות שכללו נידונות, הייתה מופקרות רבה בין הנידונים, הצוות והנחתים שהשתולל והתפרע, אף על פי שחלק מהגברים המעורבים נענשו.[33] באזור ההתכנסות הבין-טרופי, נאלץ פיליפ להגביל את כמות המים לאונייה ל-3 ליטרים ביום.[33]

הצי הראשון הגיע לריו דה ז'ניירו ב-5 באוגוסט ונשאר שם למשך כחודש.[29] בזמן הזה, האוניות נוקו ותוקנו, ופיליפ הזמין כמויות גדולות של מזון.[30] בגדי הנידונות נשרפו בשל הימצאותם של כינים בבגדיהן. מאחר שלא הגיעו עם לבוש נוסף לפני שיצא הצי מאנגליה,[30] הנידונות קיבלו בגדים חדשים העשויים משקי אורז. בזמן שהנידונים נשארו על הסיפון, צוותי האוניות חקרו את העיר והתארחו בה.[34] בזמן הזה, נידון ונחת נענשו על כך שהעבירו רבעי דולרים מזויפים שנעשו מאבזמים ישנים וכפיות עשויות פיוטר לתושבים המקומיים.

An English Fleet in Table Bay, ציור שצויר על ידי רוברט דוד (אנ') ב-1787

הצי הראשון עזב את ריו דה ז'ניירו ב-4 בספטמבר, והגיע למפרץ טייבל ב-13 באוקטובר.[35] בעצם, זאת הייתה הירידה האחרונה לפני הגעתם הצפויה לאוסטרליה, ולכן המשימה העיקרית הייתה להצטייד בצמחים, זרעים ובעלי חיים.[36] בעלי החיים שהועלו לצי הראשון מקייפטאון, שיועדו למושבה החדשה כללו 2 שוורים, 7 פרות, סוס אחד, 3 סוסות, 44 כבשים, 32 חזירים, 4 עזים ו”כמות גדולה מאוד של עופות מכל סוג”.[37] בשל העלאתם של בעלי החיים שנרכשו במקום, הנידונות שהיו על אוניית הנידונים Friendship הועברו לאוניות נידונים אחרות. בזמן הזה, לנידונים סיפקו בשר בקר ובשר טרי, לחם וירקות, בשל להגדיל את כוחם למסע ולשמור על בריאותם.[36] המושבה ההולנדית של קייפטאון הייתה המושבה האחרונה שקשורה לההתיישבות האירופית שחברי הצי ראו במשך שנים, אולי עד לסוף חייהם: ”לפניהם מתחו את החלל המדהים והבודד של האוקיינוסים ההודים והדרומיים, ומעבר לזה לא היה שום דבר שהם יכלו לדמיין.”[38]

בשל הסופות שהתרחשו על ידי "הארבעים הגועשים", הצי הראשון שט, בתנאים מאתגרים, דרך ים אלים. אוניית הנידונים Friendship נסעה ביום אחד כ-166 מיילים (כ-267 ק"מ), בעוד ימאי אחד נפל מ-Prince of Wales בלילה וטבע למוות.[39] מאוחר יותר, הוגבלה כמות המים לאונייה, כאשר האספקה הייתה נמוכה והיצע הסחורות (כולל יין) אזלו לחלוטין במספר אוניות.[39] ב-4 בינואר 1788, אוניית הנידונים Friendship עברה על פני ארץ ואן דימן.[39] לאחר שהייתה החלטה לצאת צפונה ולהסתובב סביב האי, החלו סערות בים. כתוצאה מסערות אלו, נפגעו מספר מפרשים ותורנים של חלק מהאוניות.

ב-25 בנובמבר, פיליפ עבר ל-HMS Supply. עם Alexander‏, Friendship ו-Scarborough, האוניות המהירות ביותר בצי, שהגלו את מרבית הנידונים, HMS Supply נאלצה להתקדם על פני שאר האוניות בשביל למצוא מיקום מתאים לרדת מהאוניות, למצוא מים טובים, לפנות את האדמה, ואולי אפילו לבנות מספר בקתות ומבנים אחרים לפני ששאר האוניות יגיעו. עבודת הכנה זו הייתה מהלך מתוכנן, שעליה דנו משרד הפנים והאדמירלים לפני עזיבת הצי.[40] עם זאת, HMS Supply הגיעה למפרץ בוטאני ב-18 בינואר 1788, מספר שעות לפני שהגיע שאר הצי (3 מתוך 6 אוניות הנידונים הגיעו ב-19 בינואר; שאר האוניות הגיעו ב-20 בינואר), כך שלא בוצעה שום עבודת הכנה.[41][42]

הצי הראשון לאוסטרליה היה אחד ממסעות הים הגדולים ביותר בעולם - 11 אוניות שהובילו כ-1,487 אנשים עם אספקה ומזון[37] שהפליגו למשך כ-252 ימים במשך יותר מ-15,000 מיילים (כ-24,000 ק"מ) מבלי שאיבדו ספינה אחת. 42 אנשים מתו במסע זה, ולכן שיעור התמותה של המסע היה קצת יותר משלושה אחוזים.

ההגעה הסופית לאוסטרליה

הצי הראשון מגיע למפרץ ג'קסון, ב-27 בינואר 1788, על ידי ויליאם ברדלי (אנ'), קצין מ-HMS Sirius.
תחריט של הצי הראשון במפרץ בוטאני בסוף המסע ב-1788, מ-The Voyage of Governor Phillip to Botany Bay.‏[43]‏ HMS Sirius נמצא בקדמת הבמה; אוניות נידונים שקיבלו את עונש הגלות, כמו Prince of Wales, נמצאים משמאל ל-HMS Sirius.

עד מהרה התברר כי מפרץ בוטאני לא עמד בחשבון הזוהר שסיפק החוקר הבריטי ג'יימס קוק.[44] המפרץ היה פתוח ולא מוגן, המים היו רדודים מדי מכדי לאפשר לאוניות לעגן קרוב לחוף, מים מתוקים היו נדירים והקרקע הייתה דלה מאוד.[45] בזמן זה, נוצר קשר ראשוני עם האבוריג'ינים, שנראו סקרנים אך חשדנים כלפי המתיישבים החדשים. באזור היו עצים חזקים להפליא. כאשר הניצולים ניסו לכרות אותם, כליהם נשברו והיה צורך לפוצץ את גזעי העץ מהאדמה באבק שרפה. הצריפים הפרימיטיביים שנבנו עבור הקצינים והפקידים התמוטטו במהירות על ידי סופות גשם. לנחתים היה הרגל להשתכר ולא לשמור על הנידונים כראוי, בעוד שמפקדם, רב-סרן רוברט רוס (אנ'), הניע את פיליפ לייאוש ביחסו היהיר והעצלן. באופן מכריע, פיליפ חשש כי המושבה הצעירה שלו תחשף להתקפה מאבוריג'ינים או מכוחות זרים. אף על פי שההוראות הראשוניות שלו היו להקים את המושבה במפרץ בוטאני, הייתה לו, במידת הצורך, את הסמכות להקים את המושבה במקום אחר.[46]

ב-21 בינואר, פיליפ, ג'ון הנטר, ומספר אנשים נוספים, יצאו מהמפרץ ב-3 סירות קטנות בכדי לחקור מפרצים אחרים בצפון למפרץ בוטאני.[47] פיליפ גילה שמפרץ ג'קסון, כ-12 ק"מ צפונית ממפרץ בוטאני, היה אתר מצוין למושבה, שבו ניתן לעגן אוניות, המים בו היו מתוקים והאדמה הייתה פורייה.[47] במכתב ששלח פיליפ לאנגליה, נרשם כי: ”הנמל הטוב ביותר בעולם, בו אלף מפרשים של הקו עשויים לרכוב בביטחון המושלם ביותר ...”. הם חזרו למפרץ בוטאני ב-23 בינואר.[47]

בבוקר ה-24 בינואר, נראתה המשלחת המדעית-צרפתית, בהובלתו של מגלה הארצות הצרפתי ז'אן-פרנסואה לה פרוז, מחוץ למפרץ בוטאני. הצרפתים ציפו למצוא מושבה משגשגת בה יוכלו לתקן את האוניות ולחדש את האספקה, ולא צי של נידונים שזה עתה הגיע למקום.[48] אף על פי שהתקיים קשר כלשהו בין הקצינים הצרפתים והבריטים, פיליפ ולה פרוז מעולם לא נפגשו. הספינות הצרפתיות נשארו באזור עד ל-10 במרץ לפני שהפליגו במסעה חזרה. המשלחת לא נראתה שוב, ומאוחר יותר התגלה כי האוניות נטרפו על חופי ואניקורו (איי שלמה של ימינו).[49]

ב-26 בינואר 1788, שקל הצי לעגן ולהפליג למפרץ ג'קסון.[29] באתר שנבחר לעיגון, מפרצון סידני, היו מים עמוקים שהיו קרובים לחוף, שהיה מוגן מאוד והיה בו זרם קטן מאוד של מים.[47] כיום, יום זה נחגג כיום אוסטרליה, המציין את תחילת ההתיישבות הבריטית באוסטרליה.[50] הדגל הבריטי הושתל לתוך דגל אוסטרליה ונלקחה אחזקה רשמית. תחילה, האתר יושב על ידי פיליפ, מספר נידונים ומספר קצינים ונחתים מ-HMS Supply. שאר האוניות של הצי הגיעו למפרצון סידני מאוחר יותר באותו יום.[51]

הקשר הראשוני עם המקומיים

כשהצי הראשון ירד לראשונה במפרץ בוטאני, המתיישבים החדשים נתקלו באבוריג'ינים.[52] הם נתקלו פעם נוספת עם האבוריג'ינים, כאשר הצי הראשון עבר למפרצון סידני בחיפוש אחר תנאים טובים יותר להקמת המושבה.[53]

אף על פי שהמדיניות הרשמית של ממשלת בריטניה ושל פיליפ הייתה ליצור קשרים ידידותיים עם האבוריג'ינים,[46] היו סכסוכים ומתקפות הדדיות בין המתיישבים החדשים לבין האבוריג'ינים, עד ל-1934.[54][55]

אחרי ינואר 1788

אוניות הצי הראשון לרוב לא נשארו במושבה. חלקן חזרו לאנגליה וחלקן עזבו לנמלים אחרים. חלקן נשארו לשרת את מושל המושבה למשך מספר חודשים, כאשר חלקן נשלחו לאי נורפוק להקמת מושבת עונשין שנייה.

השורדים האחרונים

ב-26 בינואר 1842 העיתון Sydney Gazette דיווח כי: ”הממשלה הורתה לשלם פנסיה של שילינג אחד לכל יום לניצולי האנשים שהגיעו עם הצי הראשון למושבה. מספרם של אלו הוא באמת 'ידיים ישנות' אשר מצטמצמות כעת לשלוש, מתוכן שניים מהם נמצאים כעת ב-Benevolent Asylum, והשלישי הוא בחור זקן בסדר, שיכול לעשות יום עבודה עם יותר רווח ממרבית האנשים הצעירים שהגיעו לאחרונה למושבה.”[75] שמותיהם של שלושת המקבלים לא נמסרו לעולם, ועל פי האקדמיים ההודעה התבררה כשקרית, כי לא קיבלה את אישור המושל. בזמן הזה, לפי תיעודים רשמיים, התגוררו לפחות 25 אנשים שהגיעו עם הצי הראשון, כולל מספר ילדים שנולדו בהפלגה. במכתב שקיבל ג'ון מקארטי מהמזכיר הראשי של ניו סאות' ויילס (אנ'), אדוארד דיז תומסון (אנ') ב-14 במרץ 1842 נכתב כי: ”אני מכוון על ידי הוד מעלתו והמושל להודיע לך, שהקצבה לאנשי הצי הראשון שהוזכרה בפסקה שהופיעה ב-Sydney Gazette לא אושרה על ידי הוד מעלתו ולא ידוע לו על קצבה כזו”.[76][77] השורדת האחרונה של הצי, אליזבת ת'אקרי, נפטרה ב-7 באוגוסט 1856.[78]

מורשת

אבעבועות שחורות

האבעבועות השחורות הופיעו בקרב האבוריג'ינים לאחר ההתיישבות הראשונית של אנשי הצי הראשון. קיימת מחלוקת, בקרב היסטוריונים רבים, לגבי דרך וסיבת הפצת המחלה בקרב האבוריג'ינים.

ב-1914, ג'ון קמפסטון העלה את ההשערה שלפיה האבעבועות השחורות הגיעו עם המתיישבים החדשים.[79] מספר חוקרים טענו כי ייתכן שהיה ניסיון מכוון להפצת המחלה בקרב האוכלוסייה המקומית על ידי המתיישבים החדשים.[80][81] תרחישים היפותטיים לפעולה כזו עשויים לכלול: פעולת נקמה על ידי אדם עגום, תגובה להתקפותיהם של האבוריג'ינים,[82] או חלק מהתקפה מתוזמרת על ידי חיל הנחתים של ניו סאות' ויילס, שנועדה לפנות את הדרך להתרחבות קולוניאלית.[83][84] סגן מנהל האוניברסיטה לביטחון לאומי בארצות הברית, סת' קארוס, כתב ב-2015 כי ”[היה] מקרה נסיבתי חזק התומך בתיאוריה שמישהו הדביק במכוון אבעבועות שחורות באוכלוסיה האבוריג'ית.”[85]

כריס וורן, "Was Sydney's smallpox outbreak of 1789 an act of biological warfare against Aboriginal tribes?", הרדיו הלאומי (אנ') - ‏ Ockhams Razor (פודקאסט) (2014); 13 דקות.

היסטוריונים אחרים חלקו על הרעיון הזה. במקום זאת, הם הציעו שהאבעבועות השחורות הגיע יחד עם מבקרים באוסטרליה שלא הגיעו דרך הצי הראשון.[86][87][88][89][90] רעיון נוסף שהציעו ההיסטוריונים הוא שייתכן והווירוס של האבעבועות השחורות הגיע בטעות אל האבוריג'ינים, לאחר שבאו במגע עם חומר כלשהו שהביא הצי הראשון ששימש כמרכיב של החיסון נגד האבעבועות השחורות.[91][92][93]

ב-2002, ההיסטוריונית ג'ודי קמפבל הציעה, לאחר שהתייעצה עם המדען פרנק פנר (אנ'), תיאוריה נוספת: אבעבועות שחורות הגיעו לאוסטרליה באמצעות קשר עם דייגים ממקאסאר שבאינדונזיה, כאשר באותה תקופה האבעבועות השחורות היו אנדמיות באינדונזיה.[88] ב-2011, הצהיר מקנייט: ”ההסתברות המוחלטת חייבת להיות כפי שהיא הוצגה, כמו המגפות המאוחרות, על ידי זרים [אינדונזיים] ... והתפשטה ברחבי היבשת עד כדי [שהיא] הגיעה לסידני באופן עצמאי ליישוב החדש שם.”[94]

תיאוריה נוספת, גם היא במחלוקת, אומרת שהמגפה הזו לא הייתה אבעבועות שחורות אלא אבעבועות רוח, שגם אליה האבוריג'ינים לא היו מוגנים מפניה, שזה במקרה הובאה על ידי המתיישבים החדשים.[95][96][97][98]

גן הזיכרון

גן הזיכרון לזכר הצי הראשון

לאחר שריי קולינס, בונה באבן, השלים שנים של מחקר על הצי הראשון, הוא ביקש אישור מכמעט 9 מועצות להקמת גן הנצחה לזכר הצי הראשון. בסופו של דבר, מועצת הפלך של מישור ליברפול (אנ') הייתה המועצה היחידה שקיבלה את הצעתו לספק את החומרים ולהקים את הגן ללא עלות. האתר שנבחר היה פארק קרוואנים לא פעיל על גדות הנחל קווירינדי (שו') ליד העיירה וולבאדה (אנ') בניו סאות' ויילס. בספטמבר 2002, החל קולינס לעבוד בפרויקט. מאוחר יותר, מועצת המלך סיפקה תרומה של 28,000 דולר אוסטרלי לפרויקט. קולינס חרט את שמותיהם של כל אלו שהגיעו לאוסטרליה ב-11 האוניות ב-1788 על לוחות אבן לאורך שבילי הגן. סיפורי האנשים שהגיעו לאוניות, חייהם והמפגשים הראשונים עם המדינה האוסטרלית מוצגים ברחבי הגן.[99] ב-26 בינואר 2005, נפתח גן ההנצחה לזכר הצי הראשון כאנדרטה לזכר עולי הצי הראשון. בעבר, היה קיים אובליסק לזכר הצי הראשון בברייטון-לה-סאנדס (אנ')‏.[100]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Bladen, F. M., ed. (1968). Historical Records of New South Wales. Vol. 2. Grose and Paterson, 1793–1795. Mona Vale: Lansdown Slattery. ISBN 978-0868330037.
  • Frost, Alan (2012). The First Fleet: the real story. Collingwood: Black Inc. ISBN 9781863955614.
  • Gillen, Mollie (1989). The Founders of Australia: a Biographical Dictionary of the First Fleet. Sydney: Library of Australian History. ISBN 978-0908120697.
  • Hill, David (2008). 1788: the brutal truth of the First Fleet: the biggest single migration the world had ever seen. North Sydney: Heinemann. ISBN 9781741667974.
  • Lewis, Wendy; Balderstone, Simon; Bowan, John (2011). Events That Shaped Australia (2 ed.). Frenchs Forest: New Holland. ISBN 9781742572246.
  • Mundle, Rob (2014). The First Fleet. Sydney: Harper Collins. ISBN 9780733332364.
  • O'Brien, Eris (1970). The Foundation of Australia (1786–1800) (2 ed.). London: Greenwood P. ISBN 9780837129686.
  • Parker, Derek (2009). Arthur Phillip: Australia's First Governor. Warriewood: Woodslane P. ISBN 9781921203992.
  • Gillen, Mollie (1985). The Search for John Small, First Fleeter. Sydney: Library of Australian History. ISBN 978-0908120581.
  • Phillip, Arthur; Currey, John, 1940–; Banks Society (2010), The voyage of Governor Phillip to Botany Bay : compiled from authentic papers, Banks Society, ISBN 978-0-949586-19-3{{citation}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)

בסיפורת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הצי הראשון לאוסטרליה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ The First Fleet still matters — and January 26 is a day to acknowledge that, www.abc.net.au, ‏2018-01-25 (באנגלית)
  2. ^ amelial, First Fleet Ships, Sydney Living Museums, ‏2016-09-30 (באנגלית)
  3. ^ First Fleet, dictionaryofsydney.org
  4. ^ "Why were convicts transported to Australia". Sydney Living Museums. אורכב מ-המקור ב-2 בדצמבר 2013. נבדק ב-16 בדצמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Historic Landmarks". Townsville Daily Bulletin. Qld.: National Library of Australia. 2 באוקטובר 1952. p. 5. ארכיון מ-2020-05-26. נבדק ב-22 בינואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ "Australian Discovery and Colonisation". The Empire. Sydney: National Library of Australia. 14 באפריל 1865. p. 8. ארכיון מ-2020-05-26. נבדק ב-2020-05-25. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ Thompson, Stevent. "1787 Draught Instructions For Governor Phillip". Migration Heritage Centre. ארכיון מ-2020-03-21. נבדק ב-24 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Lewis, Baulderstone and Bowan 2011.
  9. ^ Parker, 2009.
  10. ^ "The first fleet". Discover Collections. State Library of New South Wales. ארכיון מ-2013-04-26. נבדק ב-24 באפריל 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ O'Brien 1970, p.195
  12. ^ "Purchasing Power of British Pounds from 1264 to Present". MeasuringWorth. 2009. אורכב מ-המקור ב-2017-06-10. נבדק ב-23 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ King, Philip Gidley. "official journal being a narrative of the preparation and equipment of the First Fleet and voyage to New South Wales". ארכיון מ-2020-04-03. נבדק ב-26 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Mundle 2014, p. 83
  15. ^ 15.0 15.1 Gillen, Mollie (1989). The Founders of Australia: a Biographical Dictionary of the First Fleet. Sydney: Library of Australian History. ISBN 978-0908120697.
  16. ^ "1788". Objects through Time. NSW Migration Heritage Centre. ארכיון מ-2020-03-21. נבדק ב-22 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Pybus, Cassandra (2006). Black Founders: the unknown story of Australia's first Black settlers. Sydney: UNSW Press. ISBN 9780868408491. ארכיון מ-2019-03-02. נבדק ב-28 בנובמבר 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  18. ^ Jupp, James (ed.). The Australian People: an Encyclopedia of the Nation, its People and their Origins. North Ryde: Angus & Robertson. pp. 367–79. ISBN 978-0207154270.
  19. ^ "A history of the Great Synagogue, Sydney". Oztorah.com. ארכיון מ-2017-12-11. נבדק ב-7 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ The Jewish experience in, naa.gov.au
  21. ^ Cobley, John (1989). The Crimes of the First Fleet Convicts (2 ed.). Sydney: Angus and Robertson. ISBN 978020714562-9.
  22. ^ "First Fleet Online". University of Wollongong. ארכיון מ-2020-03-07. נבדק ב-22 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Clark, M. (1956). "The Origins of the Convicts Transported to Eastern Australia, 1787–1852". Historical Studies: Australia and New Zealand. 7 (26): 121. doi:10.1080/10314615608595051.
  24. ^ "Journals from the First Fleet". Discover Collections. State Library of New South Wales. ארכיון מ-2020-06-28. נבדק ב-22 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "The Mayor's Opening Address". The Sydney Morning Herald. NSW: National Library of Australia. 28 בנובמבר 1889. p. 7. ארכיון מ-2020-05-29. נבדק ב-22 בינואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ MacQuarie, Lachlan (1988). "Convictism and Colonization, 1788 to 1828: Lachlan Macquarie". Journal of the Australian Population Association. 5 (Supplement 1): 31–43. JSTOR 41110531.
  27. ^ Collins, David (2004) [1798]. An Account of the English Colony in New South Wales. London: Cadell & Davies. ארכיון מ-2020-07-31. נבדק ב-2020-05-25. Project Gutenberg.
  28. ^ White, John (2003) [1790]. Journal of a Voyage to New South Wales. [Port Jackson]: privately published. ארכיון מ-2020-02-14. נבדק ב-2020-05-25. Project Gutenberg.
  29. ^ 29.0 29.1 29.2 29.3 29.4 "The First Fleet". Project Gutenberg. ארכיון מ-2020-04-18. נבדק ב-24 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ 30.0 30.1 30.2 Frost 2012, pp.165–167
  31. ^ 31.0 31.1 31.2 Parker 2009, pp.77–78
  32. ^ Parker 2009, p.84
  33. ^ 33.0 33.1 33.2 33.3 33.4 Parker 2009, pp.87–89
  34. ^ Frost 2012, p.170
  35. ^ Hill 2008, pp.120–123
  36. ^ 36.0 36.1 Parker 2009, p.100
  37. ^ 37.0 37.1 Chisholm, Alec H. (ed.), The Australian Encyclopaedia, Vol. 4, p. 72, "First Fleet", Halstead Press, Sydney, 1963
  38. ^ Robert Hughes (1988). The Fatal Shore: A History of the Transportation of Convicts to Australia 1787–1868. London: Pan Books. p. 82. ISBN 978-0-330-29892-6. ארכיון מ-2020-08-04. נבדק ב-2020-05-28.
  39. ^ 39.0 39.1 39.2 Parker 2009, pp.106–108
  40. ^ Frost 2012, p. 174
  41. ^ Frost 2012, p.175
  42. ^ "Timeline – 1788". The World Upside Down: Australia 1788–1830. National Library of Australia. 2000. ארכיון מ-2011-07-14. נבדק ב-27 במאי 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ The Voyage of Governor Phillip to Botany Bay (1789)
  44. ^ Frost 2012, p.177
  45. ^ Parker 2009, p.113
  46. ^ 46.0 46.1 "Governor Phillip's Instructions 25 April 1787 (UK)". Museum of Australian Democracy. ארכיון מ-2020-07-27. נבדק ב-24 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ 47.0 47.1 47.2 47.3 Parker 2009, pp.115–116
  48. ^ Parker 2009, p.118
  49. ^ John Dunmore, "Introduction", The Journal of Jean-François de Galaup de La Pérouse, Vol. I, Hakluyt Society, 1994, pp. ccxix–ccxxii.
  50. ^ "About Our National Day". National Australia Day Council. אורכב מ-המקור ב-2017-11-02. נבדק ב-25 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ Hill 2008, p.150
  52. ^ Kensy, Julia. "La Perouse". Dictionary of Sydney. ארכיון מ-2020-08-06. נבדק ב-24 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ Derrincourt, Robin. "Camp Cove". Dictionary of Sydney. ארכיון מ-2020-08-06. נבדק ב-24 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ Banner, Stuart (Spring 2005). "Why Terra Nullius? Anthropology and Property Law in Early Australia". Law and History Review. 23 (1): 95–131. doi:10.1017/s0738248000000067. JSTOR 30042845.
  55. ^ Kohen, J. L. 'Pemulwuy (1750–1802)', Australian Dictionary of Biography. National Centre of Biography, Australian National University. ארכיון מ-2012-03-17. נבדק ב-2020-05-28.
  56. ^ Robert Jordan (1 ביולי 2014). The Convict Theatres of Early Australia, 1788–1840. Currency House. pp. 438–. ISBN 978-0-9924890-1-4. ארכיון מ-2020-05-29. נבדק ב-2020-05-28. {{cite book}}: (עזרה)
  57. ^ Robert W. Kirk (18 באוקטובר 2012). Paradise Past: The Transformation of the South Pacific, 1520–1920. McFarland. pp. 71–. ISBN 978-0-7864-9298-5. ארכיון מ-2020-05-29. נבדק ב-2020-05-28. {{cite book}}: (עזרה)
  58. ^ Frank Murcott Bladen; Alexander Britton (1893). Historical Records of New South Wales. Lansdown Slattery & Company. pp. 692–. ISBN 978-0-86833-003-7. ארכיון מ-2020-05-29. נבדק ב-2020-05-28.
  59. ^ John WHITE (Surgeon.) (1790). Begin. In the press, and speedily will be published ... A journal of a voyage to Botany Bay, in New South Wales, etc. pp. 155–. ארכיון מ-2020-05-29. נבדק ב-2020-05-28.
  60. ^ John Henniker Heaton (1879). Australian Dictionary of Dates and Men of the Time: Containing the History of Australasia from 1542 to May, 1879. G. Robertson. pp. 1–. ארכיון מ-2012-09-27. נבדק ב-2020-05-28.
  61. ^ John Marshall (18 בנובמבר 2010). Royal Naval Biography: Or, Memoirs of the Services of All the Flag-Officers, Superannuated Rear-Admirals, Retired-Captains, Post-Captains, and Commanders. Cambridge University Press. pp. 484–. ISBN 978-1-108-02266-8. ארכיון מ-2020-05-29. נבדק ב-2020-05-28. {{cite book}}: (עזרה)
  62. ^ Frank Murcot Bladen (1892). Historical Records of New South Wales. C. Potter. pp. 194–. ארכיון מ-2020-05-29. נבדק ב-2020-05-28.
  63. ^ Historical Records of New South Wales: part 1. [Papers relating to] Cook, 1762–1780. Facsimiles of charts. 1893. Part 2. [Papers relating to] Phillip, 1783–1792. 1892. C. Potter. 1892. pp. 209–. ארכיון מ-2020-05-29. נבדק ב-2020-05-28.
  64. ^ Cristina Joanaz de Melo; Estelita Vaz; Lígia M. Costa Pinto (21 באוקטובר 2016). Environmental History in the Making: Volume II: Acting. Springer. pp. 312–. ISBN 978-3-319-41139-2. ארכיון מ-2020-05-29. נבדק ב-2020-05-28. {{cite book}}: (עזרה)
  65. ^ James Horsburgh (1827). India Directory, Or Directions for Sailing to and from the East Indies, China, New Holland, Cape of Good Hope, Brazil and the Interjacent Ports. 3. Ed. Kingsburg. pp. 572–. ארכיון מ-2020-05-29. נבדק ב-2020-05-28.
  66. ^ George Burnett Barton (1889). History of New South Wales from the Records. Charles Potter. pp. 318–. ארכיון מ-2020-05-29. נבדק ב-2020-05-28.
  67. ^ The Edinburgh Magazine, Or Literary Miscellany. J. Sibbald. 1789. pp. 292–. ארכיון מ-2020-05-29. נבדק ב-2020-05-28.
  68. ^ George William Rusden (1897). History of Australia. Melville, Mullen & Slade. pp. 59–. ארכיון מ-2020-05-29. נבדק ב-2020-05-28.
  69. ^ The Nautical Magazine: A Technical and Critical Journal for the Officers of the Mercantile Marine. James Brown & Son. 1845. pp. 189–. ארכיון מ-2020-05-29. נבדק ב-2020-05-28.
  70. ^ Graeme Henderson (1 באוקטובר 2016). Swallowed by the Sea: The Story of Australia's Shipwrecks. National Library of Australia. pp. 216–. ISBN 978-0-642-27894-4. ארכיון מ-2020-05-29. נבדק ב-2020-05-28. {{cite book}}: (עזרה)
  71. ^ David A. Scott; Jerry Podany; Brian B. Considine (1994). Ancient & Historic Metals: Conservation and Scientific Research. Getty Publications. pp. 267–. ISBN 978-0-89236-231-8. ארכיון מ-2020-05-29. נבדק ב-2020-05-28.
  72. ^ Andrew David (1995). The Voyage of HMS Herald to Australia and the South-west Pacific, 1852–1861 Under the Command of Captain Henry Mangles Denham. Miegunyah Press. ISBN 978-0-522-84390-3. ארכיון מ-2020-05-29. נבדק ב-2020-05-28.
  73. ^ 73.0 73.1 "HMS Supply". First Fleet Fellowship Victoria Inc. ארכיון מ-2020-08-06. נבדק ב-23 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  74. ^ George Burnett Barton (1894). History of New South Wales from the Records: Phillip and Grose, 1789–1794. Charles Potter. pp. 54–. ארכיון מ-2020-05-29. נבדק ב-2020-05-28.
  75. ^ "29 Jan 1842 – Anniversary Regatta". nla.gov.au. ארכיון מ-2020-05-29. נבדק ב-17 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  76. ^ Colonial Secretary: Historical background, www.records.nsw.gov.au, ‏2017-01-04 (באנגלית)
  77. ^ customs duties.-murray river. - Parliament of Victoria
  78. ^ "First Fleet". firstfleet.uow.edu.au. נבדק ב-2018-02-21.
  79. ^ Cumpston, JHL "The History of Small-Pox in Australia 1788–1908", Government Printer (1914) Melb.
  80. ^ Day, David (2001). Claiming a Continent. Harper Collins. p. 42. ISBN 9780732269760.
  81. ^ Davis, Jack (1980). Berndt, Ronald M.; Berndt, Catherine H. (eds.). Aborigines of the West: their Past and Their Present. University of Western Australia Press. p. 58.
  82. ^ Bennett, MJ, "Smallpox and Cowpox under the Southern Cross: The Smallpox Epidemic of 1789 ...", Bulletin of the History of Medicine, 83(1), Spring 2009, pg 48.
  83. ^ Warren, Christopher (2 בינואר 2014). "Smallpox at Sydney Cove – who, when, why?". Journal of Australian Studies. 38 (1): 68–86. doi:10.1080/14443058.2013.849750. {{cite journal}}: (עזרה)
  84. ^ Chris Warren (radio transcript) Ockham's Razor (presenter: Robin Williams) (13 באפריל 2014). "Smallpox outbreak of Sydney's past". Radio National (Australian Broadcasting Corporation). ארכיון מ-2018-10-03. נבדק ב-28 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  85. ^ Carus, W. Seth (באוגוסט 2015). "The History of Biological Weapons Use: What We Know and What We Don't". Health Security. 13 (4): 219–255. doi:10.1089/hs.2014.0092. PMID 26221997. {{cite journal}}: (עזרה)
  86. ^ Biskup, Peter (1982). "Aboriginal History". In Osborne, G.; Mandle, W.F. (eds.). New History: Studying Australia Today. Allen & Unwin. p. 30.
  87. ^ Macknight, C. C. (1986). Macassans and the Aboriginal past in Archaeologia Oceania. Vol. 21. pp. 69–75.
  88. ^ 88.0 88.1 Judy Campbell, Invisible Invaders: Smallpox and Other Diseases in Aboriginal Australia 1780–1880, Melbourne University Press, 2002, Foreword & pp 55, 61, 73–74, 181
  89. ^ Willis, H. A (בספטמבר 2010). "Poxy history [Smallpox and Aboriginal history.]". Quadrant. 54 (9): 70–73. ISSN 0033-5002. {{cite journal}}: (עזרה)
  90. ^ Willis, H.A. (2011). "Bringing Smallpox with the First Fleet". Quadrant. 55 (7–8): 2. ISSN 0033-5002.
  91. ^ "Smallpox in Sydney: 1789". 30 באפריל 2009. ארכיון מ-2016-01-12. נבדק ב-2020-05-29. {{cite web}}: (עזרה)
  92. ^ Warren, C. "Could First Fleet smallpox infect Aborigines? – A note". Aboriginal History. pp. 152–164. ארכיון מ-2020-06-26. נבדק ב-2020-05-29.
  93. ^ Mear, C. "The origin of the smallpox in Sydney in 1789". Journal of the Royal Australian Historical Society. 94 (1): 1–22.
  94. ^ Macknight, Campbell (2011). "The view from Marege': Australian knowledge of Makassar and the impact of the trepang industry across two centuries". Aboriginal History. 3: 121–143.
  95. ^ "Chickenpox blamed for Aboriginal deaths". Canberra Times. ארכיון מ-2018-04-15. נבדק ב-17 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  96. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2017-02-02. נבדק ב-27 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  97. ^ In A. Dirk Moses (ed.)Genocide and Settler Society, Berghahn Books, 2004, p79ff.
  98. ^ "United Service" (PDF). במרץ 2014. p. 7. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2019-03-10. נבדק ב-2020-05-29. {{cite web}}: (עזרה)
  99. ^ Wallabadah – Places to See (אורכב 06.07.2009 בארכיון Wayback Machine) Retrieved on 4 May 2009
  100. ^ "First Fleet Monument (Bicentennial Monument)". Monuments Australia. ארכיון מ-2020-07-31. נבדק ב-20 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34272740הצי הראשון לאוסטרליה

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הצי_הראשון_לאוסטרליה&oldid=2147294"