רוברט יוז

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רוברט יוז
Robert Hughes
שם לידה רוברט סטדלי פורסט יוז

רוברט סטדלי פורסט יוז AO (באנגלית: Robert Studley Forrest Hughes;‏ 28 ביולי 1938 – 6 באוגוסט 2012) היה מבקר אמנות, סופר ומפיק אוסטרלי. הוא תואר ב-1997 על ידי רוברט בוינטון, מהניו יורק טיימס, כ-"מבקר האמנות המפורסם ביותר בעולם".[1][2]

יוז זכה להכרה נרחבת על ספרו וסדרת הטלוויזיה שלו על אמנות מודרנית, The Shock of the New (אנ'), ועל תפקידו רב השנים כמבקר אמנות במגזין טיים. הוא ידוע בעיקר רב המכר שלו, The Fatal Shore, ספר על היסטוריית הנידונים באוסטרליה. יוז, הידוע בביקורותיו השנויות במחלוקת על אמנות, היה בדרך כלל שמרני בטעמו, על אף שלא השתייך למחנה פילוסופי מסוים. כתיבתו נודעה בעוצמתה ובאלגנטיות שלה.[2][3][4]

ראשית חייו

יוז נולד בסידני, אוסטרליה, ב-28 ביולי 1938. אביו וסבו מצד אביו היו עורכי דין. אביו של יוז, ג'פרי פורסט יוז, היה טייס במלחמת העולם הראשונה, עורך דין ומנהל חברה. כשהיה רוברט בן 12, הוא מת מסרטן ריאות.[1][2] אמו של רוברט הייתה מרגרט אייר סילי, לבית וידאל. אחיו הבכור הוא הפוליטיקאי האוסטרלי, תומאס אייר פורסט יוז (אנ')‏.[5] ליוז יש אח נוסף בשם ג'פרי ואחות נוספת בשם קונסטנס.

יוז גדל ברוז ביי, סידני,[6] והתחנך במכללת סיינט איגנטיוס (אנ'). בהמשך חייו, הוא למד אמנויות ואדריכלות באוניברסיטת סידני.[7][8] כשלמד באוניברסיטה, הוא היה חבר בקבוצת פוש (אנ') השמאלנית והאנרכיסטית, שקידמה חופש מיני.[1]

קריירה

בתור מבקר אמנות

יוז, אמן ומשורר שאפתן, נטש את לימודי האוניברסיטה בכדי להפוך תחילה לקריקטוריסט, ולאחר מכן למבקר אמנות של כתב העת של סידני The Observer, בעריכתו של דונלד הורן (אנ')‏.[9] יוז כתב מספר מאמרים עבור המגזין האוסטרלי, Oz (אנ')‏, המגזין האמריקאי, The Nation והמגזין הבריטי, The Sunday Mirror.

ב-1961, בעודו סטודנט, יוז נקלע למחלוקת כאשר מספר מחבריו לספסל הלימודים טענו במאמר בעיתון סטודנטים כי העתיק ממוזיקאים ומאמנים, כמו טרנס טילר (אנ') ולאונרד בסקין (אנ').‏[10]

יוז עזב את אוסטרליה לאירופה ב-1964. הוא התגורר זמן מה באיטליה, ועבר לגור בלונדון ב-1965.[1] כשהיה בלונדון, הוא כתב מספר מאמרים למספר מגזינים. בין המגזינים שהוא כתב היו המגזינים הספקטייטור, דיילי טלגרף, הטיימס, ו-The Observer, ותרם לגרסה הלונדונית של Oz. ב-1970, לאחר שמונה למבקר אמנות במגזין האמריקאי, טיים, הוא עבר לגור בניו יורק.[8][11][12]

ב-1966, פרסם יוז את הספר The Art of Australia. הספר מדבר על ההיסטוריה של האמנות באוסטרליה.[1]

יוז כתב וקריין את הסדרה בת שמונה חלקים של ה-BBC‏, The Shock of the New (אנ'). התוכנית, שהופקה על ידי לורנה פגרם (אנ'), דיברה על התפתחות האמנות המודרנית, מאז האימפרסיוניזם.[13][14] ג'ון אוקונור, מהניו יורק טיימס, אמר כי: "תסכימו או לא תסכימו, לא תשתעממו. מר יוז פרובוקטיבי באופן שובה לב."[15]

ב-1997, הוא הוציא את סדרת הטלוויזיה American Visions, שסיקרה את ההיסטוריה של האמנות האמריקאית מאז המהפכה האמריקאית.[1] ב-2002, הוא הוציא את סרט התיעודי על פרנסיסקו דה גויה, Goya: Crazy Like a Genius.[7] ב-2004, הוא הוציא את סדרת הטלוויזיה The NEW Shock of the New, שמהווה עדכון לסדרת הטלוויזיה מ-1980, The Shock of the New.‏[16] הוא פרסם את הכרך הראשון של ספר זיכרונותיו, Things I Didn’t Know, ב-2006.[17]

כעיתונאי והיסטוריון

ב-6 ביוני 1978, יוז, יחד עם הרולד הייז (אנ'), הגיש בתוכנית האקטואליה 20/20. בשל ביקורת חריפה שנשמעה על התוכנית, פוטרו שני המגישים, והוחלפו עם העיתונאי האמרקיאי, יו דאונס (אנ').[2]

ב-1987, יוז הוציא את הספר The Fatal Shore. הספר מדבר על השנים הראשונות של הקולוניזציה הבריטית באוסטרליה, ובמיוחד ההיסטוריה וההשפעות החברתיות של מערכת הנידונים בבריטניה. הספר מתייחס גם לסיבות ההיסטוריות, הפוליטיות והסוציולוגיות שהובילו להתיישבות הבריטית באוסטרליה.[2] במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20, יוז היה תומך בולט של התנועה הרפובליקנית האוסטרלית (אנ')‏.[18] ב-2000, הוא הוציא את סדרת הטלוויזיה, Australia: Beyond the Fatal Shore. במהלך צילומי הסדרה, יוז היה מעורב בתאונת דרכים כמעט קטלנית.[19]

חיים אישיים

יוז הכיר את אשתו הראשונה, דן אמרסון, בלונדון ב-1967. יחד עם אשתו, היה מעורב בקבוצת פוש (אנ') השמאלנית והאנרכיסטית.[20] הם התגרשו ב-1981.[2][21] בנם, דנטון, ילדו היחיד של יוז,[1] נקרא על שמו של המהפכן הצרפתי, ז'ורז' דנטון.[7] בנו, דנטון יוז, שהיה פסל במקצועו, התאבד באפריל 2001.[8]

יוז נישא בשנית לוויקטוריה ויסלר ב-1981. הם התגרשו ב-1996.[8]

ב-1999, יוז היה מעורב בתאונת דרכים כמעט קטלנית דרומית לברום, אוסטרליה המערבית, שאליה הובהל במצב קשה לבית החולים בפרת'.[19] לאחר תאונת הדרכים, יוז היה בתרדמת למשך חמישה שבועות.[22] ב-2003, הודה יוז באשמה בנהיגה מסוכנת ונקנס ב-2,500 דולר אוסטרלי.[23][5] יוז מגולל את סיפור תאונת הדרכים והחלמתו בפרק הראשון של ספר הזיכרונות שלו מ-2006, Things I Didn't Know‏.[24][25]

ב-2001, יוז התחתן בשלישית עם האמנית והמנהלת האמנותית האמריקאית, דוריס דאונס (אנ')‏.[26]

מותו

לאחר מחלה ממושכת, יוז מת בבית החולים קלווארי (אנ'), בברונקס, ניו יורק, ב-6 באוגוסט 2012.[2]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 Boynton, Robert S. (12 במאי 1997). "The Lives of Robert Hughes". The New Yorker. ארכיון מ-2008-10-22. נבדק ב-22 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 Kennedy, Randy (6 באוגוסט 2012). "Robert Hughes, Art Critic Whose Writing Was Elegant and Contentious, Dies at 74". The New York Times. ארכיון מ-2021-08-15. נבדק ב-22 בפברואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ Zaaiman, Jakob. "Robert Hughes and the 'dumb show' of modern contemporary art" (באנגלית). ארכיון מ-2021-08-13. נבדק ב-2021-12-03.
  4. ^ Zaaiman, Jakob. "Robert Hughes and Andy Warhol's 'stupidity'" (באנגלית). ארכיון מ-2021-08-13. נבדק ב-2021-12-03.
  5. ^ 5.0 5.1 Duggan, Paul. Robert Hughes—a lawyer's farewell (אורכב 12.08.2021 בארכיון Wayback Machine) at pauldugganbarrister.com, 9 August 2012. Retrieved 1 March 2017
  6. ^ "'Robert Hughes was Australia's Dante,' says his friend Peter Carey". The Guardian. 7 באוגוסט 2012. ארכיון מ-2021-08-12. נבדק ב-22 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 "Robert Hughes made high art accessible". The Australian. 7 באוגוסט 2012. ארכיון מ-2014-06-02. נבדק ב-22 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 Williamson, Marcus (8 באוגוסט 2012). "Robert Hughes: Forthright critic who transformed the public perception of modern art". The Independent. ארכיון מ-2016-05-08. נבדק ב-22 בפברואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ Rose, Peter. "Up on Stilts". Australian Book Review. אורכב מ-המקור ב-22 באוקטובר 2008. נבדק ב-22 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Coombs A Sex and Anarchy: The life and death of the Sydney Push Viking Penguin Books (Australia, 1996) pp 158-9
  11. ^ Lacayo, Richard (7 באוגוסט 2012). "The Art of Being Critical: Robert Hughes (1938–2012)". Time magazine. ארכיון מ-2021-08-21. נבדק ב-17 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ Woodward, Richard B. (8 באוגוסט 2012). "The Most Feared Art Critic of His Time?". The Wall Street Journal. ארכיון מ-2021-08-14. נבדק ב-28 בפברואר 2017. Robert Hughes, who died on Monday at the age of 74, leaves behind many admirers but few followers. The most feared art critic of his time, as learned as he was readable, he cultivated no acolytes who aped his opinions and verbal mannerisms, as did Clement Greenberg and Pauline Kael, critics of equal stature. Despite his professorial air, Hughes spurned academia and it has responded in kind. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ McNay, Michael (6 באוגוסט 2012). "Robert Hughes obituary". The Guardian. ארכיון מ-2021-10-15. נבדק ב-17 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Gopnik, Adam (7 באוגוסט 2012). "Postscript: Robert Hughes". The New Yorker. ארכיון מ-2014-07-14. נבדק ב-17 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ O'Connor, John (11 בינואר 1981). "A Provocative New Series on Modern Art". The New York Times. ארכיון מ-2021-08-13. נבדק ב-22 בפברואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ Robert Hughes (30 ביוני 2004). "Robert Hughes on updating The Shock of the New". The Guardian. ארכיון מ-2021-10-15. נבדק ב-31 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Things I didn't know: Book review". The Scotsman. 14 באוקטובר 2006. ארכיון מ-2013-05-26. נבדק ב-22 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Australian art critic Robert Hughes dies, aged 74". BBC News. 14 באפריל 2003. ארכיון מ-2021-10-30. נבדק ב-22 בפברואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ 19.0 19.1 Rothenberg, Jackie (30 במאי 1999). "Art Critic Robert Hughes Seriously Hurt in Crash". New York Post. נבדק ב-22 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Maunder, Patricia (7 באוגוסט 2012). "Robert Hughes turned criticism into an art". The Sydney Morning Herald. ארכיון מ-2021-06-14. נבדק ב-22 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Hughes, Robert (2006). Things I Didn't Know: A Memoir. New York: Alfred A. Knopf. p. 296. ISBN 9780307385987.
  22. ^ Rothenberg, Jackie (6 ביוני 1999). "Drug Link Eyed For Men Who Struck Hughes's Car". New York Post. ארכיון מ-2021-12-03. נבדק ב-7 באוגוסט 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Art critic admits crash guilt". BBC News. 14 באפריל 2003. ארכיון מ-2021-08-12. נבדק ב-22 בפברואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ Hughes, Robert (2006). Things I Didn't Know: A Memoir. New York: Alfred A. Knopf. pp. 3–33. ISBN 9780307385987. ארכיון מ-2021-08-12. נבדק ב-2021-12-03.
  25. ^ "Robert Hughes". The Telegraph. 7 באוגוסט 2012. ארכיון מ-2021-10-30. נבדק ב-22 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ Bennett, Lennie (9 בנובמבר 2003). "The art of conversation". St. Petersburg Times Floridian. ארכיון מ-2016-03-03. נבדק ב-22 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34577843רוברט יוז

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רוברט_יוז&oldid=2122366"