העיר העתיקה של עזה
תבנית עיר ריקה העיר העתיקה של עזה היא המרכז ההיסטורי של העיר עזה, ברצועת עזה. במשך רוב ההיסטוריה המתועדת, היא הייתה עיר החוף הדרומית ביותר בארץ ישראל, כשהיא תופסת מיקום אסטרטגי על נתיב הסחר העתיק דרך הים, בין מצרים ללבנט. לאורך ההיסטוריה שלה, עזה נשלטה על ידי אימפריות שונות, כולל הפלשתים, המצרים, האשורים, הבבלים, הרומאים והעות'מאנים.[1]
היסטוריה
.jpg)
מקורותיה של העיר נעוצים בסביבות שנת 3000 לפנה"ס, כאשר נוסדה לראשונה על ידי הכנענים. העיר מוזכרת בספר בראשית כגבול הדרומי של תחומי ארץ כנען.[2] בספר יהושע היא מוזכרת בתחום נחלת שבט יהודה,[3] ובספר שופטים מסופר ששבט יהודה לכד את העיר לצד ערים פלשתיות נוספות.[4]
עזה התבלטה בזכות מיקומה על נתיב הסחר דרך הים, המחבר את אפריקה עם אסיה, ומשמש כמרכז לסוחרים ולמטיילים. כמו האזור הרחב יותר, היא נפלה לאחר מכן לשליטתן של האימפריות המצריות, האשוריות והפרסיות. אלכסנדר הגדול כבש את העיר בשנת 332 לפנה"ס לאחר מצור שבמהלכו נהרגו רוב תושביה. האזור החליף ידיים באופן קבוע בין שתי ממלכות יווניות: הסלאוקים מסוריה והתלמים ממצרים, עם קרב בולט במיוחד בשנת 312 לפנה"ס, עד שנכבשה על ידי החשמונאים בשנת 96 לפנה"ס.
העיר נבנתה מחדש על ידי המצביא הרומי פומפיוס, אז שמרה על שגשוגה לאורך התקופה הרומית, וקיבלה מענקים מכמה קיסרים שונים. היא צמחה כמרכז לסחר בתבלינים ובשמים בתקופה זו.[1]
המרת הדת של תושבי העיר לנצרות הושלמה תחת שלטונו של ה"קדוש" פורפיריוס, שהרס את שמונת מקדשיה הפגאניים בין השנים 396 ו-420 לספירה. עזה נכבשה על ידי המצביא המוסלמי עמר אבן אל-עאס בשנת 637 לספירה ורוב תושבי עזה אימצו את האסלאם במהלך השלטון המוסלמי המוקדם. הצלבנים השתלטו על עזה מהפאטימים בשנת 1100, אך גורשו על ידי כוחותיו של צלאח א-דין בקרב בשנת 1239. העיר נהרסה במהלך הפשיטות המונגוליות על ארץ ישראל, והיא הייתה נקודת הכיבוש הדרומית ביותר של המונגולים. עזה הייתה בידי הממלוכים בסוף המאה ה-13, והפכה לבירה אזורית. תחת השלטון העות'מאני, העיר המשיכה להיות בירת האזור של סנג'אק עזה, וחוותה תור זהב תחת שושלת רידואן מ-1560 עד 1690 בערך. עזה נשלטה תרבותית על ידי מצרים השכנה מתחילת המאה ה-19, כאשר מוחמד עלי ממצרים כבש אותה יחד עם רוב ארץ ישראל בשנת 1832.[5] כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה בשנת 1917, הכוחות הבריטיים הובסו על ידי העות'מאנים בקרב הראשון והשני על עזה. הגנרל אדמונד אלנבי, שעמד בראש כוחות בעלות הברית, כבש לבסוף את עזה בקרב השלישי.[6]
העיר התרחבה אל מחוץ לתחומי העיר העתיקה במהלך המאה העשרים. במלחמת חרבות ברזל חלקים מהעיר העתיקה נהרסו בהפצצות חיל האוויר הישראלי.[7]
היישוב היהודי בעזה
ערך מורחב – היישוב היהודי בעזה
בעזה התקיים יישוב יהודי לסירוגין מהמאה השנייה לפנה"ס ועד מאורעות תרפ"ט והקמת מדינת ישראל כעבור שני עשורים. הקהילה היהודית בעיר הוציאה מקרבה רבנים ואישים ידועי שם, אך לאורך כל ההיסטוריה הייתה קהילת מיעוט בעיר שרוב אוכלוסייתה אינה יהודי.
שכונות
העיר העתיקה של עזה מחולקת לארבעה רבעים עיקריים, שחלקם בעלי חלוקות משנה. שלושה מרובעים אלה - תופח, דרג' וזיתון - היו ממוקמים בתוך חומות העיר העתיקה, בעוד שהרובע הדרום-מזרחי, שוג'אעיה, התפתח מאוחר יותר, בעיקר מחוץ לחומותיה:[8]
- רובע דרג' ("רובע המדרגות"): ממוקם בצפון מערב (בדרך כלל מערב), זהו החלק העתיק ביותר של העיר, המכונה לעיתים העיר העתיקה של עזה עצמה. הוא ידוע ברחובותיו הצרים ובבתיו המסורתיים. הוא יושב על גבעה בגובה של כ-20 מטרים מעל המישור שמסביב וחלקים אחרים של העיר. השם ככל הנראה מגיע מהמדרגות שהובילו אליו או מתחושת הטיפוס במדרגות כשמתקרבים לאזור.[8]
- רובע זייתון ("רובע הזיתים"): רובע זה, הממוקם בדרום-מערב (בדרך כלל דרומי), נקרא על שם מטעי הזיתים ההיסטוריים שלו. זהו הרובע הגדול ביותר בתוך חומות העיר העתיקות. הוא מכיל את כנסיית סנט פורפיריוס. ח'אן א-זיית מימי הביניים היווה את הגבול ההיסטורי בין רובע זייתון לרובע דרג'; הוא נהרס תחת ג'מאל פאשה בשנים המאוחרות יותר של השלטון העות'מאני, והוחלף בכביש הנקרא כיום רחוב עומר אל-מוח'טאר, המהווה כיום את הגבול בין שני הרבעים.[8]
- א-תופאח ("רובע התפוחים"): רובע זה, הממוקם בצפון מזרח (בדרך כלל צפוני), ידוע כרובע התפוחים. החלק הדרומי של רובע זה, הנקרא א-דבּגה, היה היסטורית שכונת הבורסקאים, אשר שכנה ליד בית המטבחיים מתקופת העות'מאנים.[8]
- שוג'אעיה: רובע דרום-מזרחי זה, שהתפתח בימי הביניים, שוכן ברובו מחוץ לחומות העיר העתיקה. מיקומו מחוץ לחומות אפשר לו להתרחב באופן משמעותי, ובסופו של דבר לעקוף את רובע זיתון בגודלו. הרובע מחולק לשני חלקים: אל-ג'ודאידה (הידוע גם בשם "שג'עיית אל-עקרד", או "שג'אעיה של הכורדים") בצפון-מזרח וא-טורקמן בדרום.[8]
אדריכלות וציוני דרך
העיר העתיקה של עזה ידועה בציוני הדרך האדריכליים שלה, שרבים מהם מתוארכים לתקופות הממלוכיות והעות'מאניות. המרקם העירוני הצפוף כולל מסגדים, כנסיות, בתי מרחץ ושווקים המציגים שילוב של סגנונות אדריכליים ביזנטיים, ממלוכים ועות'מאניים. למרות הפיתוח המודרני, העיר העתיקה שומרת על אלמנטים רבים מהמבנה ההיסטורי שלה. [9]
- המסגד הגדול של עזה (מסגד אל-עמרי) – במקור כנסייה ביזנטית, שהוסבה למסגד בתקופה האסלאמית. [9]
- כנסיית סנט פורפיריוס – כנסייה מהתקופה הביזנטית המשרתת את הקהילה היוונית-אורתודוקסית המקומית.[9]
- מסגד סייד אל-האשים – נטען כי בו נמצא קברו של האשים בן עבד אל-מנאף, סבא רבא של מוחמד שמת בעזה.[9]
- חמאם אל-סמארה – בית מרחץ מסורתי מהתקופה הממלוכית.[9]
- קאסר אל-באשה (מבצר נפוליאון) – ארמון עות'מאני בו, לפי הדיווחים, שהה נפוליאון בונפרטה.[9]
- שוק הזהב (סוק אל-קיסריה) – שוק היסטורי המתמחה בזהב ותכשיטים.[9]
- חומות העיר העתיקה – שרידי הביצורים שהקיפו בעבר את העיר. [9]
מפות ותמונות
-
מפת מידבא משנות ה-500 לספירה -
פסיפסים של אום א-רסאס מהמאה ה-70 לספירה -
1799, Carte de l'Égypte, המציג את הקרבות במהלך הפלישה הצרפתית למצרים ולסוריה -
1839 ארץ הקודש, סוריה, אדומיאה, ערב, מצרים ונוביה -
1840–1841 המהנדסים המלכותיים -
1879 הארכידוכס לודוויג סלבטור מאוסטריה -
1887-88, גאורג גאט 1–5,000, -
1931, סקר ארץ ישראל 1–10,000 -
1937, סקר ארץ ישראל 1–2,500
_(cropped).jpg)
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Al-Qeeq 2011, pp. 3-4.
- ↑ ספר בראשית, פרק י', פסוק י"ט.
- ↑ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק מ"ז.
- ↑ ספר שופטים, פרק א', פסוק י"ח.
- ↑ Remondino (5 ביוני 2007). "Gaza at the crossroads of civilisations" (PDF). Exhibition: Gaza at the crossroads of civilisations (April 27 to October 7, 2007). Art and History Museum, Geneva, Switzerland. נבדק ב-2008-01-23.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Ring, Trudy (1996). Middle East and Africa: International Dictionary of Historic Places. Taylor & Francis. ISBN 1-884964-03-6.
- ↑ Mraffko, Clothilde; Forey, Samuel (2024-02-14). "Israeli bombs are wiping out Gaza's heritage and history". Le Monde.fr. נבדק ב-2024-09-29.
Whether the Israelis act intentionally or not, "the result is effectively the erasure of a heritage and a history. Symbolically, this is important because this is one of the ways in which people are attached to their territory," warned Benoît Tadié, former cultural adviser to the French consulate general in Jerusalem between 2009 and 2013. He takes as an example the Old City of Gaza, which, like much of the north of the enclave, is now a vast field of ruins. "It wasn't just a site, it was also the heart of today's city. The hammam and the Pacha's Palace were extremely popular places. The museum also served as a place of education for schoolchildren," explained Tadié.
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 Sharon 2009, pp. 28–30: “The old city of Gaza, where all the remnants of the ancient, medieval and early Ottoman city are found, is divided into four quarters, a few of which are subdivided. Three of these quarters (at-Tuffäh, ad-Daraj, and az-Zaytun) were within the walls of the ancient city. The southeastern quarter, as-Saja'iyyah, developed later than the others, mainly outside these walls… The four quarters of the city are as follows: in the northeast (generally, north): Hãrat (or Hayy) at-Tuffäh (the "Apple Quarter”)… The Southern part of this quarter is called ad-Dabbäghah (not as-Sabbäghah) the tanners' neighbourhood situated in the area of the slaughter house during the Ottoman period… In the northwest (generally, west): Hãrat (or Hayy) ad-Daraj ("the Stairs Quarter"). This is the oldest part of the city, or the city of Gaza proper, situated on an oblong hill, some 20m. higher than the surrounding plain and the other parts of the city. It probably received its name from stairs that led to it, or from the feeling of whoever went up to it that he was climbing stairs… In the southwest (generally: south): Hãrat (or Hayy) az-Zaytün (the "Olive Quarter") called thus because of its olive groves. It is the largest quarter of Gaza… The Daraj Quarter is separated from the Zaytün Quarter by a wide road built during WWI by Jamãl Pasha. He ordered the demolition of a great part of the medieval Khãn az-Zayt to make room for the road to which he gave his name. The city council however, decided to change its name to 'Umar al-Mukhtär Street… The last Quarter in the southeast (generally east): Hãrat (or Flayy) as-Sajaiyyah… As mentioned, this quarter developed in the Middle Ages mainly outside the city walls… being built outside the wall, it had extensive possibilities to develop and become the largest quarter of the city, surpassing the Zaytun Quarter. The Sajaiyyah is subdivided into two parts: al-Judaydah (coll. Judeideh/Jdeideh) or Saja'iyyat al-Akrād (the Saja'iyyah of the Kurds) in the northeast, and at-Turkmän in the south.”
- ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 9.6 9.7 Al-Qeeq 2011, pp. 4-7.
העיר העתיקה של עזה41691567Q126485936