הסדר חובות המושבים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
היסטוריה כלכלית של מדינת ישראל

הסדר חובות המושבים היה מהלך שיזמה ממשלת ישראל במטרה להסדיר חובות עתק שצברו בעלי המשקים והאגודות השיתופיות במושבים. לצורך כך נחתם בינואר 1988 הסדר, המוכנה "הסדר רביד", ואחר כך חוקק בכנסת "חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי" בשנת 1992, הידוע בכינויו "חוק גל", על שם יוזמו חבר הכנסת גדליה גל. בהתאם לחוק הוקמה גם המנהלה להסדרים במגזר החקלאי, שהיא חברה ממשלתית שהחלה לפעול בשנת 1993, על מנת ליישם את החוק ולהוות מסגרת מנהלית וארגונית לפעולת ההסדר. במסגרת ההסדר נמחקו כ-25.5 מיליארד שקל, נפרסו להחזר חובות בסך 2.2 מיליארד שקל, וסך הגבייה כנגד החוב הגיעה ל-2.05 מילארד שקל בלבד[1][2].

הרקע הכלכלי למשבר

במאי 1977, עלתה מפלגת הליכוד לשלטון, לראשונה לאחר שלושים שנות שלטון מפלגת העבודה. ראש הממשלה החדש מנחם בגין מינה את שמחה ארליך מסיעת הליברלים בליכוד לתפקיד שר האוצר. ארליך הנהיג רפורמה כלכלית, שכוונה לשנות את אופיו של המשק הישראלי ולהעבירו מהתנהגות על-פי אידאולוגיה סוציאליסטית להתנהלות בעלת מאפיינים קפיטליסטיים יותר. בעקבות הצעדים הכלכליים שננקטו, שלא לוו בצמצום תקציבי הממשלה, זינקה האינפלציה מ-34 אחוז ב-1977 ל-131 אחוז בשנת 1980.

למרות חילופי שרים במשרד האוצר ולמרות תוכניות כלכליות שנועדו לעצור את האינפלציה, לא בוצע הצעד החיוני של צמצום תקציבי הממשלה, והאינפלציה המשיכה לדהור ולתפוח עד שהגיעה בשנת 1984 לשיעור של כ-374 אחוז לשנה. שנים אלו היו שנות הזוהר של אשפים פיננסיים לרגע, שהצליחו לתמרן בין האינפלציה המשתוללת והדולר שהתחזק בקביעות מול הלירה והשקל, והפיקו רווחים נאים מהתנודתיות ואי הוודאות בשוק ההון. חלק גדול מהמושבים הבין שבמציאות שכזאת, משתלם לקבל הלוואה לא צמודה בריבית ריאלית בגובה סביר ביחס לשיעור האינפלציה השורר במשק באותה עת, לרכוש בכספי ההלוואה טרקטור, או ציוד חקלאי, ולהניח כי בגלל המשך דהירת האינפלציה והאצתה, החזר ההלוואה יהיה בפועל בריבית ריאלית שלילית. תופעה זו, בצירוף היכולת לגייס אשראי בקלות יחסית, הביאה חקלאים לקחת הלוואות ואשראי נדיב למימון פעילותם. נוסף על-כך, באוקטובר 1983 צנחה הבורסה, ונסגרה לתקופת מה, בעקבות משבר מניות הבנקים. נפילת הקרנות של האגודות השיתופיות במושבים במשבר זה הייתה קשה והן ספגו הפסדים כבדים.

אחרי הבחירות ב-1984 הורכבה ממשלת אחדות לאומית בראשותו של שמעון פרס, כאשר בתפקיד שר האוצר כיהן יצחק מודעי. ממשלה זו השכילה לרתום את ההסתדרות ואת התעשיינים לעסקת חבילה שזכתה לשם תוכנית הייצוב הכלכלית שהופעלה ביולי 1985 וכללה קיצוץ של 30 אחוז בשכר העובדים, הקפאת שער החליפין של הדולר והקפאת מחירים. הייתה זו תוכנית של הרגע האחרון, שכן החל מתחילת 1985 החל המשק הישראלי מסתחרר לקראת התמוטטות כלכלית ממש. הייתה זו גם התוכנית הראשונה שכללה צעד ממשי של קיצוץ בהוצאה הממשלתית. להפתעת רוב הציבור, התוכנית הצליחה והאינפלציה ירדה במהירות. משיעור של למעלה מ-400 בשיאה צנחה האינפלציה כבר במחצית השנייה של שנת 1985 לשיעור של 100 אחוז, בשנת 1986 לקצב שנתי של 48 אחוז ב-1986 ובשנים שלאחר מכן לרמה של 15–20 אחוז בשנה. אולם הצלחה זו אמנם הצילה את הבנקים שעברו לבעלות הממשלה ב-1983, אבל נקנתה במחיר כבד למגזרי המשק שהיו בעלי חוב גדול כגון רוב המשק הקיבוצי, המושבי וההסתדרותי. כלומר הממשלה הצילה את המגזר שעבר לבעלותה משום שהפך חדל פרעון ב-1983, הבנקים, ומוטטה חלק גדול מהמגזר היצרני וגרמה אבטלה המונית. עסקת החבילה הייתה אמורה לכלול מנגנונים למניעת התמוטטויות אלו, אולם מנגנונים כאלה לא הופעלו.

עוד לפני תוכנית הייצוב היו שרויים חלק מהמושבים במצב כלכלי קשה ועם חובות מעיקים. לאחר תוכנית הייצוב וירידת האינפלציה, הפכה הריבית הריאלית של ההלוואות הלא צמודות בבת אחת לריבית רצחנית של מאות אחוזים (כ-230% בממוצע מצאה הכלכלנית אסתר אלכסנדר). חובות רבים של חלק גדול מהמושבים הוכפלו בזמן קצר וכדי להמשיך ולהתנהל באופן שוטף נאלצו המושבים ליטול הלוואות נוספות. הלוואות אלו רק העמיקו את חובות המושבים, ודרדר חלק גדול מהם למצב של חדלות פרעון.

בשנת 1982 עמדו חובות המושבים, למערכת הבנקאית על כ-700 מיליון ש"ח (בערכי סוף שנת 1993). ב-1989 כבר עמד אותו חוב על סכום של כ-4 מיליארד ש"ח[3].

החובות לסוכנות

המושבים שהוקמו לאחר הקמת המדינה חתמו על חוזה יסוד, המכונה "החוזה המשולש", שהיה חוזה בין הסוכנות היהודית "כגוף מיישב", אגודת המושב ורשות הפיתוח או הקק"ל שהקצו את הקרקע (ומתחילת שנות ה-60, עם הקמת מינהל מקרקעי ישראל - עם המינהל)[4]. החל במחצית שנות ה-70, ביקשה הסוכנות לקבל חזרה את הכספים שהשקיעה בהקמת המושבים וקבעה כי מרבית המושבים הם כבר "מבוססים" כלכלית ויכולים להחזיר כספים אלו, והם אולצו לחתום על "חוזי ביסוס"[5]. כ-15% מסך חובות ב"הסדר חובות המושבים" היו לסוכנות[2].

הסדר רביד

הניסיון הראשון להסדר חובות המושבים ויצירת תוכניות לפתרון הבעיה היה ב"ועדת רביד" בראשות שמעון רביד. ועדה שבחנה את שיקום המשקים המשפחתיים וקיבוצי הפריפריה על ידי הסדרי חוב. מסקנות הוועדה (שהוגשו לממשלת ישראל ה-22 בראשות יצחק שמיר לאחר הסכם הרוטציה במאי 1987) קבעו הסדר של נושים בתיק פירוק יחד עם המלצות לשינויים ארגוניים, בדגש על ניתוק ארגוני הקניות מהקופה הציבורית. החוב הגדול של המשקים, שלא היה ניתן לשלמו, חולק בין החייבים מצד אחד, הנושים מצד שני (הבנקים), והציבור, כלומר הממשלה והסוכנות, במסגרת אובליגו ממשלתי מחד והתחייבות לרה-ארגון משקי מאידך[6][7][8].

ב-26 בינואר 1988 נחתם בהסכם בין הממשלה, משרד החקלאות, הבנקים, תנועת המושבים, הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית. בשלב הראשון בוטלה הפונקציה של ארגוני הקניות בתחום האשראי, כלומר הספקת מימון למשקים החקלאיים, והם עברו להיות ספקי תשומות בלבד. בשלב השני בהסכם, כל המפעלים שבבעלות האגודות השיתופיות או ארגוני הקניות נבדקו (משחטות, מכוני תערובת, בתי-אריזה וכו'). על פי ההסכם אם המפעלים היו כלכליים, הם יועברו למשתמשים; ואם לא, ייסגרו או יימכרו. ברמת המשק הבודד סוכם, שתיבדק יכולת ההחזר האישית של כל חבר וחבר. לגבי חבר שיש לו יכולת החזר, לפרוס את כל חובותיו בהסדר לשנים קדימה, בפריסה נוחה, בריבית של 6.7 אחוזים. בסך הכל סוכם על פריסת חובות בסכום של 852מיליון שקל, ועל מחיקת חובות בסך 424 מיליון שקל. ההסדר קבע, כי תבוטל הערבות הדדית הבין-מושבית וכן תוגבל הערבות בתוך האנודות. מחיקת החובות תעשה רק כנגד השבתת משקים מפסידים והשבת גורמי הייצור. במסגרת ההסדר הוקמה מינהלה, שמטרתה הייתה לבדוק את יכולת ההחזר של כל משק, לבטל את ארגוני הקניות ולהעביר את המפעלים למשתמשים. 354 יישובים נכללו בהסדר, מתוכם המליצה ועדת רביד ש-38 מושבים יהפכו לישובים קהילתיים[9].

עד תחילת 1989 הגיעו להסכמה במסגרת ההסדר עם כ-70 מושבים, להסדר חובות בסך 500 מיליון ש"ח ומחיקה של 120 מיליון ש"ח, אך הריבית הגבוה ותנאי ההסדר הקשוחים הקשו על פתרון משבר החובות ביישובים נוספים, במיוחד בפריפריה ברמת הגולן ובבקעת הירדן. בפברואר 1989 הוסכם על הקמת "המועצה הציבורית להסדרת חובות המושבים" שתפקח על מינהלת ההסדר ותפעל להגמיש את הקריטריונים להסדר חוב[10][11].

אך למרות מאמצי ההסדר, החובות המשיכו לגדול בקצב מהיר, עקב ריבית פיגורים והצמדה, והופעל לחץ על הבנקים לבצע מחיקת חובות נוספת, בעיקר לאחר מינוי רפאל איתן לשר החקלאות ב-1990[12][13].

חוק גל

בעקבות המשך בעיית חובות המושבים, התקבל בכנסת, בשנת 1992, "חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי", ביוזמת חבר הכנסת גדליה גל, איש תנועת המושבים (שהתקבל כתיקון לחוק ההסדרים). החוק בא להסדיר את חובות העתק שצברו בעלי המשקים והאגודות השיתופיות במושבים. החובות נרשמו למעשה על שמם של תאגידי הקניות שמשכו את הכספים מהבנקים, והתחייבו לספקים עבור המושבים שהיו ערבים לחובותיהם של התאגידים. חוק גל גלגל את החוב לפתחם של הערבים וקבע כי לאחר הסדרת החוב יבוטלו כל הערבויות הצולבות בין המושבים, חברי המושבים והתאגידים. מנהלת ההסדר שהוקמה בהוראת חוק גל, פעלה באמצעות "משקמים" אזוריים שזכו לסמכות של שופט מחוזי[14], שפסקו מהי יכולתם הכלכלית של בעלי החוב לפרוע את חובותיהם[15]. חלק ניכר מהחייבים קיבל מחיקה נוספת של 40% מהחוב ולאחרים, שנמצאו חדלי פירעון, נמחק החוב כולו[16]. החובות שלהם התייחס החוק היו חובות שנוצרו בתקופה שלפני 31 בדצמבר 1987. החוק נכנס לתוקפו ב-13 באוגוסט 1993.

החוק מבוסס על שני עקרונות: העדפת שיקום עסקים ומשקים חקלאיים על פני פירוקם, תוך הימנעות מהזרמת כספים מהקופה הציבורית למען השיקום. לאור שני עקרונות אלו החליט המחוקק להתערב ולקבוע הסדר שיגביל את גביית החובות בגין הלוואות שניתנו לחלק מן המגזר החקלאי. סעיף 7 לחוק קבע, כי נושים (בעלי חוב) לא יוכלו להמשיך בהליכי גביית חוב בסיסי או ערבות לחוב בסיסי או לפתוח בהליך חדש לגביית חוב בסיסי או ערבות לחוב בסיסי, אלא בהתאם להוראותיו של החוק. משמעות הדבר הייתה פגיעה בזכותם של הבנקים, שהעניקו הלוואות למגזר החקלאי, לקבל בחזרה את ההלוואות. בין היתר נקבע בתיקון, כי יורחבו סמכויות המשקם לקבוע האם חוב הוא "חוב בסיסי" (שהאפשרות לממש או לגבות אותו הוגבלה); ובמקביל נשללה סמכותו של בית המשפט לדון בכך ולהסדיר חובות אלו.

פסק דין בנק המזרחי

ערך מורחב – פסק דין בנק המזרחי

בהתבסס על החוק, החלו חקלאים שנתבעו בגין חוב להגיש בקשות להורות על הפסקת ההליכים והעברתם למשַקֵם. הנושים מצדם טענו כי חוק גל פוגע בקניינם ולכן הוא בטל, כיוון שהוא מרחיב את סמכותו של המשקם בתחום בירור החובות ושולל את סמכותו של בית המשפט להיזקק לתביעות בעניינים אלו. בבתי המשפט המחוזיים (שדנו בהליכים השונים) ניתנו החלטות סותרות. חלק מבתי המשפט המחוזיים דחו את טענת המלווים, וקבעו שהתיקון לחוק אינו פוגע בזכות הקניין. מנגד, באחת ההחלטות נקבע כי החוק פוגע בזכות לקניין ולכן הוא בטל. בעקבות זאת הגיש "בנק המזרחי המאוחד" ערעור במספר תיקי חוב לבית המשפט העליון. בדיון שבו ניתן פסק דין זה ישבו בהרכב תשעה משופטי בית המשפט העליון, ובהם שניים מנשיאיו, הנשיא לשעבר מאיר שמגר ומי שמונה תחתיו לתפקיד הנשיא, כחודשיים לפני מתן פסק הדין, השופט אהרן ברק. פסק הדין בעניין היה הראשון של בית המשפט העליון בעניין המהפכה החוקתית, לאחר כינון חוקי היסוד בדבר כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק. פסק הדין נחשב לפורץ דרך ותקדים בתחום המשפט החוקתי של מדינת ישראל.

פסק הדין קכע כי החוק משרת את המטרה שלשמה הוא חוקק ותואם את התכלית שנמצאה ראויה, ואין לפוסלו. המחוקק ביקש למנוע התמוטטות אפשרית של אלפי יחידות משק בחקלאות (והסבל הכרוך בכך) אובדן רכושם ועתידם של חקלאים רבים - וכפועל יוצא גם פגיעה מהותית אפשרית בענף החקלאות כולו. למטרה זו בחר המחוקק לאמץ הסדר שמעדיף שיקום על פני פירוק משקים חקלאיים[17]. פעולה חקיקתית להצלחתו של ענף כלכלי נעשית בארצות דמוקרטיות אחרות, ואין בכך חידוש. יש בה ביטוי לערכי החברה, הדוגלת באחריותה של המדינה לגורל אזרחיה, המטפחת את התחושה שאזרחי המדינה ערבים זה לזה. המחוקק היה ער לכך שהסדר חובות מותנה לא אחת במחיקת מקצתם של חובות או הגבלה כלשהי של זכויות, ואלה אכן פוגעים בזכויותיהם של הנושים[18]. פתרון סביר, בלתי שרירותי, שביטויו בחוק, יכול להלום את ערכיה של המדינה, אף אם בית המשפט היה בוחר בדרך צודקת יותר או נבונה יותר. הסדר חובות כרוך לא אחת בוויתור על חלק מן החובות או בהשהיית גבייתם[19].

החלטה 727 ובג"ץ הקרקעות

ביולי 1995 קיבלה מועצת מינהל מקרקעי ישראל את החלטה 727, שהמשיכה קו של החלטות קודמות של המנהל (החלטות מועצת מקרקעי ישראל 533, 611, 666), שעיקרן אחד – חקלאים המתגוררים במושבים וקיבוצים (משמע, בעלי אדמות חקלאיות) רשאים לשנות את ייעוד הקרקע, כלומר: אדמות חקלאיות יוכלו לשנות את ייעודן לאדמות לבנייה. החידוש שבהחלטות אלו היה כי על הפשרת הקרקע יקבלו החקלאים אחוזים מערך הקרקע, ולא רק פיצויים כספיים. החלטה 727 קבעה כי החקלאי יקבל פיצוי של כ-30 אחוזים מערך הקרקע לאחר שינוי ייעודה[20]. מיד לאחריה התקבלה החלטה 737, שעסקה בהפשרת קרקע לצורך הרחבת היישובים החקלאיים ואפשרה לבני היישוב או מומלצים על פי מועצת היישוב לחכור את האדמות המופשרות במחיר מוזל וללא מכרז[21]. החלטות מועצת מקרקעי ישראל ניתנו במטרה לזרז מסירת קרקע לבינוי, עקב גל העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90. אך בנוסף סיפקה מקור הכנסה נוסף למושבים שאיפשר להם לעמוד, בין השאר, בהחזר החובות. בעקבות ההחלטה מושבים רבים יזמו הרחבות קהילתיות ובנייה על השטחים החקלאים. הסדרים רבים שנעשו על פי החלטה 737 התבססו על העובדה שהמגרשים בהרחבה מהווים 'נכס אגודה' ועל כן מושבים רבים סווגו על ידי המשקמים כבעלי כושר פירעון, ועל פי סעיף 15 לחוק גל נמחק סכום של 20% מחובותיהן[22]. חלק מהיישובים החלו בביצוע ההרחבה על קרקע שהייתה משועבדת לנושים, ולשם ביצוע ההרחבה היה עליהם לשלם לנושיהם על מנת שיסכימו להסיר את השעבודים מעל הקרקע, וכך נטלו על עצמם התחייבויות בהסתמך על כך שהם עתידים לגבות מן המתיישבים תשלום אשר יכסה את סילוק חובותיהם לנושים[23].

החלטות אלו עוררו מחלוקת רבה, ובשנת 2001 הגישה הקשת הדמוקרטית המזרחית עתירה לבג"ץ, הידועה בשם "בג"ץ הקרקעות", נגד מינהל מקרקעי ישראל, התק"מ, תנועת המושבים ועוד. בפסק הדין קבע השופט תיאודור אור ב-2002, וחתומים עליו עוד שישה שופטים. בג"ץ קבע כי כל ההחלטות הנידונות בטלות ומבוטלות, וכי יש לגבש החלטות חדשות שיסדירו את העניין. עד לקבלת החלטות אלו יישאר צו הביניים שהוציא בג"ץ בשנה הקודמת בתוקפו, כלומר: אין לשנות ייעוד קרקע לפי ההחלטות הנ"ל עד לקבלת החלטות חדשות בעניין. פסק הדין פגע באפשרות של מימוש הסר חוב על בסיס הרחבות ובנייה[24].

ביולי 2003, שר התעשייה והמסחר אהוד אולמרט שהיה אחראי על מינהל המקרקעין[25], אישר הוראות מעבר לגבי החלטות 717, 727 ו-737, כך שיוסיפו לחול על עסקות במסגרת הסדר המושבים, ובלבד שהוגשה לגביהן תוכנית לוועדה המקומית או לוועדה המחוזית לפני 15 באוגוסט 2001 או שהוצאה לגביהן הוצאה ניכרת[26].

תביעת הקדימות של הסוכנות

בשנים שלאחר קבלת החוק, לא נקבעו תקנות ברורות לגבי דרכי חלוקת החובות וייעוד התמורות ממימוש הנכסים. עקב מחלוקת לגבי מתן קדימות לסוכנות היהודית בקבלת החובות ומהותם. החובות שהיו למעשה הלוואות הביסוס שנתנה למתיישבים על ידי הסוכנות. לפי תנאי ההלוואות, 75% מהן היו אמורות להימחק על פני תקופה בת 30 שנה, אם 25% מהחובות היו נפרעים כסדרם במהלך אותו הזמן[27]. בשנת 2004 דחתה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, הילה גרסטל, את בקשת הסוכנות לביטול החלטות המשקם עו"ד אופיר כץ לגבי מושב יתד, שניתנו בשנת 2002, בטענה לחוסר סמכות[28]. כץ קבע, כי בנוגע לכספים שהצטברו בקופת מינהלת ההסדרים, בנק החקלאות, שלטובתו נרשמה על ידי המושב איגרת חוב בינואר 1984, הוא הנושה המובטח בנוגע לכספים שהתקבלו מהחברים בגין חובותיהם למושב יתד. הסוכנות כפרה בסמכות המשקם לחלק את הסכומים המופקדים ולהכריע בזהות הנושה המועדף. בהחלטה שנייה קבע כץ, כי מיליון שקל שהצטברו בקופה יחולק בהתאם להחלטותיו. בבקשה לביטול ההחלטות טענה הסוכנות בין היתר, כי סמכות המשקם בנוגע לחלוקת הכספים מוגבלת לאמור בחוק ההסדרים, וכפופה לתקנות שהיו אמורות להיות מותקנות[29][30].

במרץ 2004 דחה בית המשפט העליון את טענת הסוכנות כי איגרות החוב עליהן חתומים המושבים לטובת הסוכנות היהודית אינן מיועדות להבטיח חובות עתידיים של המושב לסוכנות, עבור סכומים שהסוכנות טוענת להם מתוך כספים שהתקבלו עקב שינוי ייעוד קרקע[31][32]. בנובמבר 2016, דחה בית המשפט העליון את דרישתה הכספית של הסוכנות לקבל פיצויים על קרקעות שהופקעו מהמושבים, בספק דין עקרוני. ספק דין היה בנוגע למקרה בו הופקעו, בשנת 1994, 540 דונם מאדמות מושב יגל ו- 640 דונם מאדמות מושב צפריה לצורך הרחבת נמל התעופה בן-גוריון עליהם קיבלו פיצויי כספי. הסוכנות טענה כי היות שהיא בעלת זכויות בקרקע המופקעת זכאית אף היא לפיצוי בגין ההפקעות. בית המשפט קבעה כי אין למושב חובה לתת את פיצויי הפקעה העולים על חובותיו הכספיים לסוכנות בהסתמכה על חוזה ההתיישבות[33].

סיום ההסדר

ביולי 2017, עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק של שר החקלאות אורי אריאל, לסגירת המנהלה להסדרים במגזר החקלאי, ברוב של 22 ח"כים, ללא מתנגדים או נמנעים[34]. במקור, במסגרת חוק גל, נקבע כי על המנהלת לסיים את עבודתה תוך 5 שנים מיום הקמתה, אך בפועל פעילותה הוארכה ונמשכה 25 שנים. מאז הקמתה, המנהלה הסדירה את חובם של 478 אגודות חקלאיות, 18 ארגוני קניות ותאגידים חקלאיים ו-29,000 משקי מושבים. חובות המגזר החקלאי בערכים ריאליים לפני "תספורת" של 20% הקבועה בחוק, הסתכמו ב-27.5 מיליארד שקל. המנהלת גבתה וחילקה לנושים 2.05 מיליארד שקל, סכום שמהווה כ-7.5% מערכו של החוב הכולל. יתרת החוב, כ-25.5 מיליארד שקל, נמחקה על ידי המדינה והבנקים. ועדת החוקה אישרה לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק ב-28 בפברואר 2018. סגירת המנהלת הושלמה בסוף 2018[1].

תוצאות המשבר

למשבר חובות המושבים היה השפעה מרחיקת לכת על המגזר החקלאי בישראל, בין השאר:

  • צמצום מספר העוסקים בחקלאות והפיכת חלק מהמושבים ליישובים קהילתיים. במושבים רבים רוב התושבים כבר לא מתפרנסים מחקלאות אלא עובדים מחוץ למושב[35].
  • צמצום האשראי שהבנקים בישראל מספקים לחקלאים[36].
  • פירוק וסגירה של בנק החקלאות לישראל הממשלתי שנקלעה לקשיים[37].
  • פירוק או מכירה של תאגידים שהיו בבעלות המושבים, דוגמת "חברת משקי תנועת המושבים" (מ.ת.מ), שעסקה במימון רכישת ציוד וכלי רכב[38], והפיכת חברת תנובה, שהייתה אגודה שיתופית חקלאית בבעלות 620 אגודות שיתופיות של קיבוצים ומושבים לחברה בע"מ ומכירתה[39].

קישורים חיצוניים

  • ויקיטקסט חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ״ב–1992, באתר ויקיטקסט

    • הערות שוליים

    1. ^ 1.0 1.1 משה ליכטמן, ‏סוף למינהלת ההסדרים במגזר החקלאי: נמחקו 25.5 מיליארד שקל, באתר גלובס, 23 ביולי 2017
    2. ^ 2.0 2.1 עמירם כהן, כך מחקה המדינה 20 מיליארד שקל, באתר הארץ, 24 ביוני 2010
    3. ^ חובות המושבים 4 מיליארד ש"ח, מעריב, 17 בנובמבר 1989
    4. ^ יהודה רוה, ‏"החוזה המשולש" חי וקיים, באתר גלובס, 21 באוקטובר 2003
    5. ^ עו"ד משה באדר, ‏לידיעת הסוכנות: המדינה כבר קמה, באתר גלובס, 2 בנובמבר 2003
    6. ^ חיים קופמן, הישיבה השלוש-מאות-ושישים-ושמונה של הכנסת האחת-עשרה יום שני, ב' בכסליו התשמ"ח (23 בנובמבר 1987)
    7. ^ אהרון דולב, מושב מצליח פושט רגל, מעריב, 21 בנובמבר 1986
    8. ^ שרגא מקל, הסיוע למושבים - לא להחפז, מעריב, 31 במרץ 1987
    9. ^ דוד ליפקין ומרדכי אלקן, הסדר המושבים: פריסת חובות - 852מיליון שקל; מחיקת חובות ־ 424 מיליון שקל, מעריב, 26 בינואר 1988
    10. ^ מרדכי אלקן ויצחק דיש, סיכוי לפריצת דרר להסדר חובות המושבים, מעריב, 23 בפברואר 1989
    11. ^ דוד ליפקין, דרושים תיקונים בהסדר המושבים: הורדת מחיר ההון וגיוס אשראי לזמן ארוך, מעריב, 26 במרץ 1989
    12. ^ טל שחף, רפול: יש למחוק עוד שני מיליארד ש"ח לחקלאים, מעריב, 14 בדצמבר 1990
    13. ^ הבנקים נדרשו להגדיל ההפרשות לחובות המושבים, מעריב, 18 במרץ 1991
    14. ^ יצחק דנון, ‏ביהמ"ש: לביהמ"ש המחוזי סמכות לאשר לתת תוקף לפסק משקם, באתר גלובס, 21 בנובמבר 1999
    15. ^ מיכל רוה, ‏מינהלת הסדר המושבים: הטיפול בחקלאים בעלי חובות גבוהים לא יסתיים עד אפריל 98', באתר גלובס, 26 במרץ 1997
    16. ^ עמירם כהן, מנהלת הסדר המושבים: חובות המגזר המושבי - 22.9 מיליארד שקל, באתר TheMarker‏, 28 באפריל 2011
    17. ^ עמ' 337–338 לפסק הדין
    18. ^ עמ' 338 לפסק הדין
    19. ^ עמ' 348 לפסק הדין
    20. ^ דו"ח ועדת רונן, הפרק החקלאי, באתר גלובס, 14 בינואר 2001
    21. ^ יורם גביזון, בג"ץ הקשת המזרחית: מצדק חלוקתי למלחמה כוללת בקיבוצים, באתר TheMarker‏, 22 בספטמבר 2010
    22. ^ עיקול במסגרת הקצאת מגרשים חדשים במושבים לכיסוי חובות העבר, באתר גלובס, 6 באוקטובר 1998
    23. ^ נעה ווסרמן-עמיר, ‏סוף הפשרה בבג"ץ, באתר גלובס, 17 בינואר 2000
    24. ^ שמואל דקלו, ‏עתירה לבג"ץ לאפשר הפשרת קרקע לאור הסדרי הביניים, באתר גלובס, 5 בספטמבר 2002
    25. ^ אלעזר לוין, ‏אולמרט: הטענה שאינני יכול להיות אחראי על מינהל המקרקעין ועל מינהל התכנון - דמגוגית, באתר גלובס, 4 בספטמבר 2003
    26. ^ שירות גלובס, ‏הוראות המעבר: השר אישר - היועמ"ש מקפיא, באתר גלובס, 6 ביולי 2003
      דליה טל, ‏האוצר: הוראות המעבר מאפשרות להחיל ההחלטות שבוטלו בידי בג"ץ, באתר גלובס, 1 ביוני 2003
    27. ^ צבי לביא, ‏ועדת הכלכלה דחתה את קביעת דרכי החזר חובות המושבים וכספי מימוש הנכסים, באתר גלובס, 17 בדצמבר 2000
    28. ^ פסק הדין ה"פ (תל אביב-יפו) 1255/02 - הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ' יתד - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ
    29. ^ יצחק דנון, ‏גרסטל: העדר הוראות של שר האוצר לגבי כספי חוק גל - מצב בלתי אפשרי, באתר גלובס, 4 בפברואר 2004
    30. ^ צבי לביא ויצחק דנון, ‏הרצוג: על הכנסת להתערב בהשלמת התקנות ליישום חוק גל, העוסק בהסדר חובות המושבים, באתר גלובס, 9 בפברואר 2004
    31. ^ ע"א 02/2181 הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ' מושב בית נחמיה
    32. ^ שמואל דקלו, ‏ביהמ"ש: האג"ח של המושבים לטובת הסוכנות אינן מבטיחות חובות עתידיים, באתר גלובס, 11 במרץ 2004
      עו"ד רונן מנור, ‏כרסום נוסף במעמדו של החוזה המשולש, באתר גלובס, 25 במרץ 2004
    33. ^ דותן לוי, ביהמ"ש העליון: הסוכנות היהודית סייעה ליישב את הארץ אבל אין לה זכויות בקרקעות הקיבוצים והמושבים, באתר כלכליסט, 1 בנובמבר 2016
    34. ^ הצעת חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (תיקון מס' 13) (סיום פעילות המשקמים והמנהלה והוראות מעבר לעניין הליכים קיימים), התשע"ז-2017
    35. ^ לביאה אפלבום, מיכאל סופר,המושב בעידן של תמורות : מגמות לעתיד. , אופקים בגאוגרפיה 59 (2004) 36-60
    36. ^ דפנה צוקר, ‏הולכים בתלם, באתר גלובס, 21 באפריל 2003
    37. ^ מיכל רוה, ‏רשות החברות ומשרד החקלאות בוחנים מכירה או פירוק של בנק החקלאות, באתר גלובס, 30 באפריל 2001
    38. ^ מאת יצחק דנון, ‏מפרק מ.ת.מ: גובש הסכם שמבטל תביעות בכ-20 מיליון שקל, באתר גלובס, 14 ביוני 2000
    39. ^ סטלה קורין-ליבר, ‏לאף אחד אין אינטרס, באתר גלובס, 11 בדצמבר 2003
    היסטוריה של מדינת ישראל
    ביטחון • תעשייה • מדע וטכנלוגיה • חינוך • כלכלה • משפטים • דת • תרבות
    שנות ה-40 הכרזת העצמאות • מלחמת העצמאות • אלטלנה • הסכמי שביתת הנשק • הממשל הצבאי על ערביי ישראל • מבצע על כנפי נשרים
    שנות ה-50 העלייה ההמונית • תקופת הצנע • המדיניות הכלכלית החדשה • הסכם השילומים • חינוך ממלכתי • העסק הביש • פעולות התגמול • ייבוש החולה • מלחמת סיני • אירועי ואדי סאליב
    שנות ה-60 הקמת המוביל הארצי • המלחמה על המים • משפט אייכמן • הקמת הקריה למחקר גרעיני - נגב • מיתון 1966 • תקופת ההמתנה • מלחמת ששת הימים • מלחמת ההתשה
    שנות ה-70 הפנתרים השחורים • מלחמת יום הכיפורים • הקמת גוש אמונים • מבצע יונתן • יום האדמה • המהפך • הקמת שלום עכשיו • מבצע ליטני • הסכם השלום עם מצרים
    שנות ה-80 מלחמת לבנון הראשונה • המערכה ברצועת הביטחון • פרשת קו 300 • האינפלציה • משבר מניות הבנקים • תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985 • משבר הקיבוצים • האינתיפאדה הראשונה
    שנות ה-90 מלחמת המפרץ • העלייה מברית המועצות לשעבר • ועידת מדריד • הסכמי אוסלו • טבח מערת המכפלה • הסכם השלום עם ירדן • רצח יצחק רבין • המהפכה החוקתית • אסון המסוקים
    עשור ראשון של המאה ה-21 הנסיגה מרצועת הביטחון • אירועי אוקטובר 2000 • האינתיפאדה השנייה • מבצע חומת מגן • חומת מגן כלכלית • הקמת גדר ההפרדה • תוכנית ההתנתקות • מלחמת לבנון השנייה • מבצע עופרת יצוקה
    עשור שני של המאה ה-21 אסון הכרמל • המחאה החברתית • מבצע עמוד ענן • מבצע צוק איתן • הכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל • הכרת ארצות הברית בריבונות ישראל על רמת הגולן • המשבר הפוליטי
    עשור שלישי של המאה ה-21 מגפת הקורונה בישראל • הסכמי אברהם • אסון הר מירון • מבצע שומר החומות • הרפורמה המשפטית • מתקפת הפתע על ישראל ומלחמת חרבות ברזל
    פורטל ישראל • היסטוריה של עם ישראל • היסטוריה של ארץ ישראל • ציר הזמן של ההיסטוריה של ישראל
    הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
    רשימת התורמים
    רישיון cc-by-sa 3.0

    26195250הסדר חובות המושבים

    אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הסדר_חובות_המושבים&oldid=945912"