הניהול הציבורי החדש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"הניהול הציבורי החדש" (באנגלית: New Public Management ובראשי תיבות NPM) היא גישה במנהל הציבורי בה עקרונות ניהול של המגזר הפרטי מאומצות על ידי המגזר הציבורי. המושג מתייחס לארגון מחדש של גופים ציבורים, בצורה שתוביל את הניהול, הדיווח, והחשבונאות שלהם לגישות קרובות לאלו הנהוגות במגזר הפרטי. המשמעות של אימוץ גישות ושיטות ניהול מהמגזר הפרטי והטמעתן במגזר הציבורי[1], היא תפיסה של האזרחים כלקוחות של המגזר הציבורי[2].

התגבשות

לאחר התגבשות המינהל הציבורי כתחום מחקרי ב-1887 על ידי וודרו וילסון, הבינו חוקרים כי המינהל הציבורי הוא תחום רחב מאד, שרחוק מלהיות נייטרלי מבחינה פוליטית. הוא מושתת על חוקים פורמליים והיררכיה פנימית כדי לתפקד. בירוקרטיה כזו לא תוכל לממש את מטרותיה של נייטרליות, מומחיות ויעילות, וראו את הצורך לפתח מסגרת מושגית חדשה[3].

התפתחויות טכנולוגיות, תהליכי עיור וגידולי אוכלוסייה, חייבו את המדינה המודרנית לקיים מנהל ציבורי יעיל ואיכותי. אם בעבר בעיות רבות היה ניתן לפתור ללא פיקוח ציבורי או סמכות ציבורית, למשל התאגדות ספונטנית של שכנים לצורך בניית מתקן שאיבת מים ממי תהום, כיום יש צורך בשיתוף פעולה מאורגן עם מומחים ציבורים על מנת לבצע פעולות כמו גביית מיסים, שמירת החוק והסדר, סלילת כבישים, תשתיות ועוד. לאחר מלחמת העולם השנייה והתבססותה של מדינת הרווחה, המנהל הציבורי המודרני כלל יותר ויותר פעולות שבעבר לא היו חלק מתפקידיה של המדינה. שורה ארוכה של אתגרים במדינות מתפתחות ומפותחות במהלך שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, איימו על המינהל הציבורי המסורתי הפורמלי והבירוקרטי. אתגרים אלו ביחד עם תהליכים כלכליים-חברתיים, אינפלציה גובה ועליית אידאולוגיות כלכליות והתחזקות גישות נאו-ליברליות, הובילו לתפיסה ברחבי העולם כי המינהל הציבורי אינו מתפקד בצורה טובה, וכי השוק הפרטי עדיף ממנו כמעט בכל קטגוריה[4].

המנהל הציבורי המודרני נקרא לחדש ולתקן את עצמו בסגנון המתאים יותר למאה העשרים ואחת ולדרישות הגוברת ליעילות ואפקטיביות גבוהות יותר בהסתמך על הניסיון של המגזר העסקי. באופן דומה, שינוי מושגי משמעותי הפך את הסגנון ה"ישן"ֿ, הבירוקרטי והפורמלי של המינהל הציבורי, לגישה ה"חדשה" של ניהול ציבורי, ככזאת שדוגלת באספקת שירותים ציבוריים לאזרח דרך מדיניות הפרטה בולטת, העסקת קבלני משנה, שיתוף פעולה בין הממשל למגזר העסקי והמגזר השלישי. ולמעשה לצמצם את תפקידה של המדינה[5]. ליברליזציה זו של המינהל הציבורי מוכרת כיום כדוקטרינת הניהול הציבורי החדש (NPM)[6]. במובנים רבים, הניהול הציבורי החדש מאמץ אידיאלים מנוגדים למערכת הישנה. מסגרת זו מתרחקת מסוכנויות ציבוריות גדולות שניתן להבחין בהן, ומעדיפה לערב שורה של סוכנויות - ציבוריות ופרטיות - באספקת מוצרים ושירותים ציבוריים[3].

העלייה של הניהול הציבורי החדש נבעה מארבע מגמות מנהליות משמעותיות:

  1. ניסיונות להאט ולהחזיר לאחור את הצמיחה הממשלתית והגידול בכוח האדם במגזר הציבורי.
  2. מעבר לכיוון סוגים שונים של הפרטה והתרחקות ממוסדות ממשלתיים, עם דגש מחודש על סובסידיאריות במתן השירותים.
  3. פיתוח אוטומציה, במיוחד בטכנולוגיית מידע, בייצור ובהפצה של שירותים ציבוריים.
  4. פיתוח אג'נדה בינלאומית, המתמקדת יותר ויותר בנושאים כלליים של ניהול ציבורי, עיצוב מדיניות, קבלת החלטות ושיתוף פעולה בין-ממשלתי, במקום המסורת הישנה של התמחויות מדינות בודדות במינהל ציבורי[7].

מי שמופקד על ההגנה על האינטרס הציבורי ועל הדאגה לו הוא המינהל הציבורי (למשל באמצעות הטלת קנסות על מזהמי אויר, עידוד השימוש בדלק "נקי" ועוד), השאיפה היא לשרת ולשפר את החברה כולה מתוך הבנה כי המינהל הציבורי הוא למען הציבור ועל הפקיד משרת הציבור להעניק טיפול דומה לכלל האזרחים בלי אפליה או משוא פנים[8]. לכן במדינות אוטוקרטיות או כאלו שאינן מקיימות שלטון דמוקרטי, אומנם קיים מינהל ציבורי, אך ישנו חשש כי המינהל הציבורי עלול להיות מושחת ואינו יפעל לטובת הציבור אותו הוא משרת.

גישת הניהול הציבורי החדש הציעה אינטראקציה שונה בין האזרח לבין השלטון הדמוקרטי. גישה זו מטיפה לצמצום מעורבות הממשל בחיי האזרח ומתבססת על תאוריות כלכלת שוק ועל תרבות כלכלת שוק בארגונים ציבוריים. מתוך כך נובעת תפיסה מרכזית בניהול הציבורי החדש, ולפיה הממשל והמנהל הציבורי נתפסים כמנהלים של ארגון בירוקרטי גדול שהאזרחים הם לקוחותיו. ברוח זו מטרתה המרכזית של הממשלה היא לספק את צורכי האזרחים[2].

עקרונות

ברוב המחקרים על הניהול הציבורי החדש נזכרים חמישה עקרונות ליבה[9]:

  1. צמצום - צמצום גודל והיקף הממשלה: גישת הניהול הציבורי החדש קוראת לצמצום המגזר הציבורי והעברת חלק מתפקידו למגזר הפרטי, לביזוריות, לאימוץ שיטות וגישות ניהול מוצלחות מהמגזר הפרטי אל המגזר הציבורי ולהטמעתן בו, וכן לסיגול תרבות ניהול "עסקית" ותחרותית בארגוני המנהל הציבורי. צמצום מתייחס גם למאמצים של ממשלות לצמצם את עלויות והוצאות התקורה שלהן ללא קשר להזזת עומס כלשהי. במתכונתה השכיחה ביותר, פירוש הדבר הוא צמצום הבירוקרטיה, כפי שנמדדת על ידי גודל התקציבים ומספר עובדי המדינה.
  2. ניהוליות - שימוש בשיטות פעולה עסקיות בממשלה: ניהוליות מתייחסת לשימוש באידאולוגיה ובשיטות עסקיות בטיפול בעובדי ציבור. הפוליטיקאי מצפה מעובדי הארגון להיות קשובים ויעילים בביצוע הנחיות, האחריות מואצלת לרמות הנמוכות ביותר האפשריות, שבהן אחריות מובטחת לכאורה על ידי כלים כמו הסכמי ביצוע, יעדי שירות לקוחות ומאפיינים אחרים של המגזר הפרטי.
  3. ביזור - התקרבות קבלת ההחלטות אל מקבלי השירות: ביזור היא העברת תפקידים וסמכויות מגוף מרכזי לגופי מנהל מקומיים או לדרגים נמוכים יותר[10]. הניהול הציבורי החדש מתמקד בשתי גישות בביזור: האחת, העצמה בהענקת סמכויות הדרושות לעובדים כדי לבצע את עבודתם במינימום הפרעות. והשנייה, האצלת סמכויות לרמות נמוכות יותר בהיררכיה.
  4. דה-ביורוקרטיזציה - ארגון מחדש של הממשלה כדי להדגיש תוצאות ולא תהליכים: הקטנת הסרבול הממשלתי ופישוט תהליכים. תפיסה זו מבקשת לשנות את דפוס הפעולה של ארגונים ציבוריים לכזה המדגיש תוצאות על פני תהליכים, שירות על פני נהלים, השתתפות על פני היררכיה ומערכות פתוחות על פני מערכות סגורות. הקניית כיוון של שירות לקוחות בסוכנויות ציבוריות, בצירוף צעדים להפחתת הביורוקרטיה.
  5. הפרטה - הקצאת סחורות ושירותים ממשלתיים לחברות חיצוניות: הקצאת סחורות ושירותים קולקטיביים עם מינימום של מעורבות ממשלתית והעברת בעלות ושליטה מהמדינה לגופי שוק. העדפה של מענה מהמגזר הפרטי, ולא הממשלתי, למתן שירותים. הפרטה היא לא תפיסה דו-קוטבית (בעלות ממשלתית מול בעלות פרטית), אלא עשויה להתרחש לאורך רצף נרחב של אפשרויות.

היסטוריה

המושג "ניהול ציבורי חדש" הוצע בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 כחלק מתהליכי רפורמה שהחלו במנהל הציבורי במדינות מערביות שונות בעיקר באותו עשור. בתקופה זה עמדו רוב מדינות המערב מול מציאות שדרשה שינוי[11]. אחת הבעיות העיקריות הייתה שבמרבית המדינות לא היה לממשל ידע ניהולי שנדרש כדי להיענות לדרישות הציבור וכדי ליישם מדיניות ציבורית מעשית הנושאת פירות בזמן. הדבר הוביל לקריאה לשינויים נרחבים בדרך ההפעלה של המנגנון הציבורי והממשל. הייתה זו קריאה לחשיבה מחדש על דרך הניהול ועל הצורך ליזום רפורמות ניהוליות שישפרו את ניצול המשאבים הציבוריים[12].

הראשונות שאימצו את העקרונות אשר עליהן התבססה בהמשך הגישה היו בריטניה וארצות הברית, ובעקבותיהן הצטרפו למגמה ניו זילנד ואוסטרליה. בחלוף השנים אומצו עקרונות אלו במדינות דמוקרטיות רבות בכל רחבי העולם. נחיצותו של השינוי התעצמה עוד יותר על רקע גירעונות תקציביים כבדים אליהם הגיעו מדינות רבות, וכן נוכח שביעות רצון נמוכה מאוד של האזרחים משירותי המגזר הציבורי. כחלק ממגמה זו החלו ממשלות לחפש אחר דרכים חדשות לאספקת שירותים: מדיניות הפרטה בולטת, העסקת קבלני משנה, שיתופי פעולה בין מגזרים שבעקבותיהם הצטמצמו תפקידיו של המגזר הציבורי, ומי שתפס את מקומו במידה רבה היו ארגוני המגזר הפרטי והמגזר השלישי. כל אלו ביטאו את צמצום תפקידה של המדינה, ובמידה רבה את הגדרתו מחדש של המנהל הציבורי[11].

הגישה מזוהה במקומות רבים עם אידאולוגיה נאו-ליברלית, אולם היא בהחלט אינה נחלתו של הימין הכלכלי בלבד, כפי שנהוג לסבור בטעות. גישת הניהול הציבורי החדש גרמה לכך שגם מפלגות סוציאל-דמוקרטיות שונות הבינו כי קיימת "דרך שלישית", אשר תשלב ערכי תחרותיות ושוק חופשי עם הרצון לספק לאזרחים סל אוניברסלי ונדיב של שירותים ומוצרים ציבורים. אלו ואלו ביקשו לייעל שירותים ציבורים ולהופכם לאיכותיים יותר באמצעות יישומה של הגישה הזו[11]. הצורך לתת מענה הולם לצורכי האזרחים היה הערך המוצהר המוביל והמטרה העיקרית של גישת הניהול הציבורי החדש[13].

התפתחויות במאה ה-21

אחד העקרונות החשובים של רפורמות הניהול הציבורי החדש הוא שיפור האיכויות והמקצועיות של עובדי ציבור. הרצון לשפרם קשור ללחץ הגובר מצד הציבור ומצד פוליטיקאים שמייצגים את הציבור כלפי הדרג הניהולי בארגוני המגזר הציבורי, כאשר הדרישה לשיפור היא קבלת שירות טוב יותר, מבלי להגדיל את ההוצאה הציבורית. יישום ערכי ניהול המגזר הציבורי וארגוניו על פי עקרונות של שקיפות ואחריותיות כחלק מגישת הניהול הציבורי החדש הגבירו את הביקורת הציבורית. חלק ניכר מביקורת זו מכוון כלפי איכות ומיומנות כוח האדם וחלק אחר מכוון כלפי הנכונות והרצון לשרת את הציבור[14].

הצורך בשיפור המגזר הציבורי ובהשתכללותו נובע במידה רבה גם מרמת האמון הנמוכה של האזרחים בממשל ובביצועיו[15][16][17][18]. איכות שירות גבוהה מובילה לשביעות רצון רבה, שלטענת[19][20] מסוגלת לגרום לחיזוק הדמוקרטיה על ידי הגברת האמון. אמון בממשל מחזק את המערכת הדמוקרטית ומייצב אותה[21]. השתתפות האזרחים בתהליכי הערכתם של המגזר הציבורי אף מגדילה את האמון בממשל, ועשויה להגדיל גם את האמון בסוכני הממשל, משום שהיא מגדילה את רמת האינפורמציה הקיימת בקרב האזרחים ואת ההזדהות שלהם עם החלטות מדיניות ועם תוצאותיהן[1].

הצורך לאזן בין הביורוקרטיה היעילה לבין התנהלות דמוקרטית פתוחה עשה את הניהול הציבורי לכלי בעל עוצמה המנווט את קובעי המדיניות. האינטרס הניהולי העלה לבמה בעלי עניין אחרים, נוסף לאלה הממשלתיים; עם אלה נמנים אזרחים כלקוחות או כשותפים, חברה אזרחית, יזמי מדיניות, שחקני המגזר הפרטי, משקיעים, מממנים, תורמים, ובעידן הדיגיטלי גם שחקנים וירטואליים, בּוֹטים ובינה מלאכותית[22].

בישראל

המערכת הפוליטית בישראל בשנים הראשונת להקמת המדינה עשתה שימוש בממשל ובמשרדי הממשלה כדי להשיג יתרון פוליטי. מבנה משרדי הממשלה והמינויים המנהליים הבכירים שיקפו את צורכי הרכבת הקואליציה בכנסת, ואת עוצמת המפלגה יותר מכל עקרונות המינהל הציבורי[23]. בשנת 1959 נחקק חוק שירות המדינה (מינויים) כדי לצמצם את מעורבות המפלגות בשירות הציבורי[23], וכן להבהיר לבעלי התפקידים בשירות המדינה את גבולות תפקידם[24].

בעקבות המשבר הכלכלי וההיפר אינפלציה במהלך שנות ה-80, המגזר הציבורי עבר תהליך התמקצעות, אקדמיזציה וצמצום. בוצעו מספר פעולות הפרטה של שירותים ציבוריים כמו שירותי הטלפון של חברת בזק והדואר ישראל שהשתפרו לאחר שהוסרו ממשרד התקשורת והופרטו בחלקם[23].

לאורך השנים, התקשתה ממשלת ישראל להוביל ולאמץ רפורמות במגזר הציבורי, והצליחה לאמץ מעט מאוד רפורמות הקשורות בניהול הציבורי החדש. היו לכך מספר סיבות:

  • שליטה ריכוזית במינהל הציבורי היא אחד המאפיינים המרכזיים של מדינת ישראל.
  • ישראל סובלת מחוסר משילות, כלומר חוסר יכולת של נבחרי הציבור לכפות יישום של מדיניות ציבורית, וכן תרבות פוליטית המאופיינת בדחיקת קידום מדיניות אסטרטגית ארוכת טווח, על מנת לקדם את האינטרס הצר של שחקנים פוליטיים שונים כמו פוליטיקאים, קובעי מדיניות או אנשי מפתח במגזר הציבורי [25].
  • לשירות הציבורי בישראל אין רמה מספקת של עצמאות או אוטונומיה, עובדי המדינה הבכירים מכהנים בקדנציות ארוכות ולרוב אין להם ניסיון מחוץ למשרדי הממשלה, ואינם חשופים לשיטות ניהול מודרניות[23].

בשנת 1994 חווה המינהל הציבורי בישראל את הניסיון הרציני לרפורמה אמיתית כאשר נציב שירות המדינה החדש יצחק גל-נור, הציע תוכנית לשילוב היעד הכולל של שירות המדינה החדש עד שנת 2000 עם שינויים סלקטיביים קצרי טווח[26]. הרפורמה שהנהיג כללה ארגון מחדש של משרדי הממשלה, ביזור סמכויות, הקמת סגל בכיר על-משרדי בשירות המדינה והכשרתו בשיטות ניהול חדישות, ביטול המינויים הפוליטיים, שינוי שיטת המכרזים, הנהגת חוק חופש המידע, גיוס ערבים וקידום נשים לשירות המדינה. ההתנגדות המסורתית של משרד האוצר מוכוון השליטה, הובילה את הנציב יצחק גל-נור לקדם את הרפורמה מתוך מטרה כי הסגל הבכיר החדש יוביל קו ברור יותר בין המינויים הפוליטיים למינהליים[26].

לאחר המחאה החברתית בישראל בשנת 2011 הוקמה ועדת טרכטנברג כדי לפתח המלצות לשינוי חברתי-כלכלי. הוועדה הופקדה גם על בחינת ביצועי המינהל הציבורי. בדוח הוועדה הודגש כי כשלי המגזר הציבורי צריכים לעמוד במרכז סדרי העדיפויות של הממשלה, והועדה קראה לממשלה לראות בתיקון הבעיות בתחום זה יעד לאומי ולזהות את נושאי הבעיות המבניות וחוסר משילות[27]. אחת מהמלצותיה הייתה יישום מיידי של רפורמות שישפרו את המשאב האנושי בשירות הציבורי[28]. ביוני 2013 תקבלה החלטת הממשלה 481 המאמצת את המלצות ועדת טרכטנברג והונהגה הרפורמה לשיפור ניהול ההון האנושי בשירות המדינה[29].

יישום הרפורמה

דוגמאות בולטות ליישום הרפורמה הן:

אימוץ תקני iso 9000 - הנהגת תקני iso בכל הקשור לשירות שמעניקים עובדי המינהל הציבורי לאזרחים. מדובר באימוץ גישות ושיטות ניהול מהסקטור הפרטי והטמעתן בסקטור הציבורי[5]. ארגונים ציבורים הם בדרך כללי בעלי הישגים נמוכים[8], ואימוץ תקנים אלו נחשב עקרון בסיסי של ניהול איכות, ומאפשר למנהל הציבורי ליישם עקרונות מהמגזר הפרטי כדרך להערכת ביצועים ושיפור הישגים.

הרפורמה בניהול ההון האנושי בשירות המדינה בישראל

פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו להמכלול ועזרו לעדכן אותו. הסיבה היא מה קרה בפועל?.

ביוני 2013 התקבלה החלטת ממשלה לרפורמה[30]. מטרות הרפורמה הן להתאים את שירות המדינה בישראל לצרכים המשתנים של הציבור, להטמיע מערכות ממוחשבות להערכת עובדים לצורך קביעת שכר, מיון עובדים לקראת קבלה לעבודה, לקליטת עובדים חדשים, והטמעת ערכים של טוהר המידות ומצוינות במתן שירות [31].

ביקורת

לעיתים קרובות, העקרונות של הניהול הציבורי החדש והמדיניות השלטונית הנובעת מהם, מאתגרים עקרונות, נורמות וערכים סוציאל-דמוקרטיים שונים בבריטניה, בארצות הברית ובדמוקרטיות מערביות רבות אחרות. אך בפועל, הניהול הציבורי החדש לא פעל מספיק כדי לעודד ולשלב רעיונות של שיתוף פעולה או שותפות בין אזרחים למגזר הציבורי ולא הצליח ליישם נושאים אלו בחשיבה ניהולית מודרנית[6]. אחת הביקורות החשובות יותר נוגעת להתמקדות החזקה בתפוקה וביעילות, המעודדת התעלמות מחשיבותם של ערכים ציבוריים אחרים, כמו שוויון וערכים דמוקרטיים[32] שעולים בקנה אחד עם תיאוריה פלורליסטית שטוענת כי בידי הבירוקרטים אין די עוצמה להכריע לבדם, וכי הם נשענים על הלגיטימציה של החברה, החל באזרח הבודד, דרך החברה האזרחית וכלה בחברה בכללותה[5], וכן ביחד עם ערכים כמו שקיפות, אחריות ואחריותיות[8].

ישנה ביקורת המתייחסות ליחסים הנרקמים בין הממשלה לבין ספקי השירותים - המנהל הציבורי החדש נוצר מתוך השאיפה להפריט שירותים, לשפרם ולספקם ביעילות. אולם התברר כי ספקי השירות הציבורי (למשל, בתחומי האומנה לילדים ושירותי הסיעוד לזקנים) פתחו תלות במימון הממשלתי, למרות היותם חלק מהמגזר השלישי. מנגנוני המיון שפיתחה הממשלה, עם החלת מדיניות הניהול הציבורי החדש, מנתבים בשם ההתייעלות את עיקר המשאבים לארגונים של ספקי שירותים ציבוריים ׳המיועדים לקהלים מסורתיים של מערכת הרווחה ו"מייבשים" ארגונים צעירים המציעים שירות לקהלים שטרם טופלו. וכך הופכים ספקי שירות ציבורי אלו להיות מונופוליסטים כנותני שירות בלעדיים למוצר ציבורי, והממשלה הפכה לשבויה בידם עקב המימון והתלות שנוצרה[33].

ביקורת נוספת היא הישענות על תיאוריות כלכליות שאינן תואמות אספקת מוצרים כמו בריאות, חינוך ושירותי רווחה, והתמקדות בתהליכי שיפור, הפחתת עלויות ניהוליות ופנים ארגוניים דרך אוטומציה או צמצום כוח אדם משפיעה ישירות על השירות והיעילות. למשל חווית השירות במסעדה מורכבת גם מאיכות המזון, אך גם מהאינטראקציה בין הלקוח למלצר. כך שצמצום כוח האדם במוצר ציבורי עלולה לפגוע באזרח. הבחנה זה תרמה להתפתחות הפוסט הניהול הציבורי החדש[34].

Post-New Public Management - פוסט הניהול הציבורי החדש

היעד העיקרי של רוב רפורמות הניהול הציבורי החדש התמקד בשיפור היעילות, התקשרות בקבלנות, הפרטת אספקת השירותים ואימוץ שיטות ניהול מהמגזר הפרטי הכוללות הכוונה מבוססת תוצאות. במסגרת הניהול הציבורי החדש, מילאו פוליטיקאים מילאו תפקיד של קביעת יעדים (מדיניות), בעוד שעובדי הציבור היו אמורים להיות מנהלים אוטונומיים שנמדדים באמצעות מדדי ביצוע ותמריצים מבוססי תפוקה[35]. תהליכים אלו הובילו לביקורת ולחשיבה מחודשת על רפורמת הניהול הציבורי החדש, ולהתבססות רפורמות פוסט הניהול הציבורי החדש (PNPM)[36].

הסיבות להתגבשות רפורמת הפוסט npm[37]:

  1. המבקרים טענו כי הניהול הציבורי החדש לא הצליח לעמוד בהבטחה המרכזית שלו ליעילות. הרפורמה לא הפגינה ביצועים כלכליים טובים יותר לעומת מדינות שאימצו מעט מהרפורמות, אם בכלל. יתרה מכך, עלויות העסקאות הקשורות לרפורמות הניהול הציבורי החדש עלו בהרבה על היתרונות של התוכנית. לבסוף, טענו כי החתירה של הניהול הציבורי החדש ליעילות הובילה לירידה באיכות, לעלייה באי-שוויון חברתי ולא הייתה לה השפעה על הפחתת העוני והשחיתות.
  2. היחלשות השליטה הפוליטית - ביזור סמכויות היה שנוי במחלוקת ולמעשה התגלה כחסרון. פוליטיקאים ועובדי מדינה בכירים איבדו שליטה על הממשל עקב פיצול תפקידים, העברת סמכות למגזר שלישי והפרטה של ​​שירותים ציבוריים וכך שנשללה מהם במידה רבה היכולת לשלוט בצוותי המנהל[36].
  3. תיאום לקוי - דבר שהוביל לעיתים קרובות את המנהלים הציבוריים להתעלם מהבעיות של תיאום.
  4. שינויים מתמשכים בסדר העולמי, לאחר התפרקות ברית המועצות, ובמיוחד הגידול בפיגועי טרור בשנות ה-90 ופיגועי 11 בספטמבר גרם למקבלי ההחלטות לפחדים וחששות ויצר צורך גובר בשליטה, תיאום וריכוזיות[38].

המטרה העיקרית של הרפורמות הפוסט-NPM הייתה למנוע את ההתפוררות והפיצול שנוצרו במסגרת ה-NPM ולהחזיר שילוב ותיאום רוחביים במינהל הציבורי. עקרונות הפוסט-NPM כוללים: תערובת של שירותים ורשתות אספקה פנימיות מבוססות שוק, תאום חזק יותר בין גורמים שונים במשרדי הממשלה, המגזר הפרטי והשלישי[39], יעדים משולבים, סגנון ניהול הוליסטי מבוסס-לקוח, מניעת משוא פנים ואימוץ נורמות אתיות, מיקוד בתהליך וריכוזיות חזקה יותר. עקרונות אלו הובילו לשילוב חזק יותר בין המגזר הציבורי לבין המגזר הפרטי והמגזר השלישי, והגדילו את היכולת של השלטון המרכזי לקדם ערכים ונורמות שישפרו את המינהל והניהול הציבורי[35].

הבדלים עיקריים בין רפורמות NPM ופוסט-NPM

NPM P-NPM
מטרות עיקריות שיפור יעילות שיפור יעילות
שיפור ביצועים כלכליים שיפור ביצועים כלכליים
שיפור איכות ואספקת השירותים הציבוריים שיפור איכות ואספקת השירותים הציבוריים
חיזוק אחריותיות עובדי הציבור צמצום אי שוויון חברתי ועוני בעזרת הניהול הציבורי
חיזוק השליטה הפוליטית
מאפיינים עיקריים קידום קבלנות יותר תיאום
הפרטת אספקת השירותים יותר ריכוזיות
סוכנויות ומפעלים בבעלות המדינה יותר תיאום אופקי בין סוכנים ושחקנים במגזר הפרטי והשלישי
מוכוונות צרכנית על בסיס השוק הפרטי עוד סוכנויות ומפעלים בבעלות המדינה
תחרות שילוב
אימוץ שיטות ניהול של המגזר הפרטי ניטרול היחלשות הממשל
מוכוונות מבוססת תוצאה אסטרטגיות פרגמטיות או הוליסטיות יותר
צמצום אסדרה פיקוח על והגברת האינטגרציה בין ארגונים ושחקנים שונים
הגברת התיאום בין הממשלה ולמגזר הפרטי והשלישי מתן שירותים ממשלתיים פנימיים מבוססי שוק
גמישות למנהלים הפצת נורמות, ידע ויעדים למנהלים
חדשנות כישורים חוצי גבולות
תיאום אנכי וארגונים חד-תכליתיים מטרות משולבות
קידום וחיזוק המשמעות של נורמות אתיות וחוסר משוא פנים
מיקוד בתהליך
התמקדות במאמצי ממשל בעלי הכוונה תרבותית

לקריאה נוספת

  • מזרחי, שלמה וכהן, ניסים 2015. "מבוא למינהל וניהול ציבורי" האוניברסיטה הפתוחה, רעננה
  • דוד דרי. (1997). "יסודות המינהל הציבורי" (Vol. 1). Open University of Israel.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 מזרחי, שלמה, ויגודה-גדות, ערן, & כהן, ניסים (2007). הניהול הציבורי החדש (NPM) : אמון הציבור, השתתפות אזרחית והערכת ביצועים - בחינה השוואתית של שירותי בריאות וקופות חולים בישראל אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בית הספר לניהול, המחלקה למנהל ומדיניות ציבורית.
  2. ^ 2.0 2.1 חיים כהן, & וערן ויגודה-גדות (2012). ציבור ורפורמה בעידן של ניהול ציבורי חדש: בחינה אמפירית של תדמית ארגונית, של שביעות רצון ושל עמדות הציבור כלפי רפורמה בארגונים ציבוריים Poliṭiḳah (Jerusalem), 21, 94–122.
  3. ^ 3.0 3.1 Marshall, G.S., Abresch, C. (2016). New Public Management. In: Farazmand, A. (eds) Global Encyclopedia of Public Administration, Public Policy, and Governance. Springer, Cham. https://doi.org/10.1007/978-3-319-31816-5_1867-1
  4. ^ מזרחי, שלמה and כהן, ניסים 2015. מבוא למינהל וניהול ציבורי האוניברסיטה הפתוחה, רעננה
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 מזרחי, שלמה וכהן, ניסים 2015. מבוא למינהל וניהול ציבורי האוניברסיטה הפתוחה, רעננה
  6. ^ 6.0 6.1 Vigoda, E. (2003). New public management. Encyclopedia of public administration and public policy, 2, 812-816.
  7. ^ Hood, C. (1991). A public management for all seasons? Public administration, 69(1), 3-19.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 דוד דרי. (1997). "יסודות המינהל הציבורי" (Vol. 1). Open University of Israel.
  9. ^ Hays, S. W., & Kearney, R. C. (1997). Riding the crest of a wave: The National Performance Review and public management reform. international Journal of public administration, 20(1), 11-40
  10. ^ https://hebrew-academy.org.il/keyword/%D7%91%D6%BC%D6%B4%D7%96%D6%BC%D7%95%D6%BC%D7%A8/
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 מזרחי, שלמה, & כהן, ניסים (2015). מבוא למינהל וניהול ציבורי (מהדורה זמנית. ed.). האוניברסיטה הפתוחה.
  12. ^ ויגודה-גדות, ע (2022). התחדשות הניהול הציבורי: העתיד כבר כאן? ניהול הממשל בעידן שלאחר מגפת הקורונה. בתוך י׳ דורון (עורך), ביטחון סוציאלי (גיליון 117). הביטוח הלאומי.
  13. ^ Vigoda, E. (2003). New public management. Encyclopedia of public administration and public policy, 2, 812-816
  14. ^ מור-אטיאס, ר׳ ויגודה-גדות, ע' (2016). מוטיבציה לשירות ציבורי:מצב התיאוריה וכיווני התפתחות. בתוך א' רשף (עורך), הרבעון לחקר ארגונים וניהול משאבי אנוש (מהד' שנייה, עמ׳ 26-39). המרכז לחקר ארגונים וניהול המשאב האנושי.
  15. ^ Yankelovich, D. (1991). Coming to Public Judgment: Making a Democracy Work in a Complex World. Syracuse, Ner York: Syracuse University
  16. ^ Rose, L. (1999). “Citizen (re)Orientations in the Welfare State?: From Private to Public Citizens”. In: Citizenship and Welfare State Reform in Europe. J Bussemaker (Ed.) London: Routledge. pp. 131-148.
  17. ^ גרוס, ר., ברמלי ― גרינברג, ש. ומצליח, ר. (2007). דעת הציבור על רמת השירות ותפקוד מערכת הבריאות במלאת עשור לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. ירושלים: ג’ויינט – מכון ברוקדייל.
  18. ^ ויגודה-גדות, ע. ומזרחי, שלמה (2007). ביצועי המגזר הציבורי בישראל. חיפה: המרכז לניהול ומדיניות ציבורית, נייר עבודה מספר 7.
  19. ^ Glaser, M.A. and B.W. Hildreth (1999). “Service Delivery Satisfaction and Willingness to Pay Taxes”. Public Productivity and Management Review 23: pp. 48-67.
  20. ^ Anderson, C. (1995). Blaming the Government: Citizens and the Economy in Five European Democracies. Armonk, New York: ME Sharpe.
  21. ^ Borre, O. (2000). “Critical Issues and Political Alienation in Denmark.” Scandinavian Political Studies 23: pp. 285-309.
  22. ^ ויגודה-גדות, ע׳ (2022). התחדשות הניהול הציבורי: העתיד כבר כאן ? ניהול הממשל בעידן שלאחר מגפת הקורונה. בתוך י׳ דורון (עורך), ביטחון סוציאלי (גיליון 117). הביטוח הלאומי.
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 23.3 Galnoor I, Rosenbloom DH, Yaroni A. 1998. Creating new public management reforms: lessons from Israel. Administration and Society 30(4): 393–420.
  24. ^ חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959, באתר www.nevo.co.il
  25. ^ Cohen N. 2013. ‘We are talking about saving lives’: the welfare state, health policy and non-governability—a case study of an Israeli hospital. Social Work in Public Health 28(6): 619–636.
  26. ^ 26.0 26.1 Cohen, N. (2016). Forgoing new public management and adopting post‐new public management principles: The on‐going civil service reform in Israel. Public Administration and Development, 36(1), 20-34.
  27. ^ דו"ח ועדת טרכטנברג לשינוי כלכלי חברתי, באתר www.archives.gov.il
  28. ^ דו"ח הוועדה לשינוי כלכלי חברתי
  29. ^ דוח הועדה לשיפור ניהול הון האנושי בשירות המדינה | מספר החלטה 481, באתר GOV.IL
  30. ^ https://www.ceci.org.il/sites/citizens/UserContent/files/PublicServiceNov16.pdf
  31. ^ להב, אביטל (2013-06-26). "סוף לקביעות ולתגמול הוותק בשירות הציבורי?". Ynet. נבדק ב-2022-09-20.
  32. ^ מורלי-שגיב, & שמיד, הלל (2018). רפורמה במחלקות לשירותים חברתיים: תמונת מצב, הישגים וקשיים ביישום שינויים בשירותי רווחה Society and Welfare, "לח"(1), 175–203.
  33. ^ קרני-אפרתי, ז., & كارني-إقراتي, ز. (2015). אסטרטגיה של ארגוני אנדרדוג בעידן הניהול הציבורי החדש. Social Security (Hebrew edition)/ביטחון סוציאלי, (חוברת 98), 195-216.
  34. ^ Osborne, S. P., Radnor, Z., & Nasi, G. (2013). A new theory for public service management? Toward a (public) service-dominant approach. The American Review of Public Administration, 43(2), 135-158.
  35. ^ 35.0 35.1 Cohen, N. (2016). Forgoing new public management and adopting post‐new public management principles: The on‐going civil service reform in Israel. Public Administration and Development, 36(1), 20-34.
  36. ^ 36.0 36.1 Reiter, R., & Klenk, T. (2019). The manifold meanings of ‘post-New Public Management’–a systematic literature review. International review of administrative sciences, 85(1), 11-27.
  37. ^ Cohen, N. (2016). Forgoing new public management and adopting post‐new public management principles: The on‐going civil service reform in Israel. Public Administration and Development, 36(1), 20-34.
  38. ^ Christensen T. 2012. Post-NPM and changing public governance. Meiji Journal of Political Science and Economics 1(1): 1–11.
  39. ^ Christensen, T. (2012). Post-NPM and changing public governance. Meiji Journal of Political Science and Economics, 1(1), 1-11.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "הניהול הציבורי החדש".
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34859249הניהול הציבורי החדש

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הניהול_הציבורי_החדש&oldid=2196992"