לדלג לתוכן

המתת חסד לבעלי חיים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

המתת חסד של בעלי חיים (המתת חסד: euthanasia; ביוונית: "מוות טוב") הוא פעולת הריגת בעל חיים בצורה הומנית, לרוב באמצעות תרופות הניתנות להזרקה. הסיבות להמתת חסד כוללות מצבים או מחלות חשוכות מרפא (ובמיוחד כואבות),[1] חוסר משאבים להמשך תמיכה בבעל החיים, או הליכי בדיקות מעבדה. שיטות המתת חסד נועדו לגרום לכאב ומצוקה מינימליים. המתת חסד שונה משחיטת בעלי חיים והדברת מזיקים.

חלק מארגוני זכויות בעלי החיים תומכים בהמתת חסד בנסיבות מסוימות, במטרה למנוע את המשך סבלה של החיה, ומפעילים המתות חסד במקלטים שבשותם.[2] באופן דומה, מרפאות למען חיות בר משתמשות בהמתת חסד אם החיה הפצועה לא צפויה להחלים באופן שיאפשר לה לשרוד בטבע.[3] במקרים כאלו, ההנחיות המקובלות הן לבצע המתת חסד מוקדם ככל האפשר בתהליך השיקום, באופן אידיאלי תוך 24–48 השעות הראשונות. זאת על-מנת למנוע סבל מתמשך מיותר (ראו: סבל של חיות בר).

שיטות להמתת חסד

ניתן לחלק את שיטות המתת החסד לשיטות פרמקולוגיות ושיטות פיזיקליות. שיטות פרמקולוגיות מקובלות כוללות הזרקת תרופות וגזים אשר מדכאים תחילה את מערכת העצבים המרכזית ולאחר מכן את הפעילות הקרדיווסקולרית. בדרך זו החיה מאבדת את יכולתה לסבול לפני ההמתה עצמה. שיטות פיזיקליות מקובלות חייבות לגרום תחילה לאובדן הכרה מהיר על ידי שיבוש מערכת העצבים המרכזית.[4]

הרדמה תוך ורידית

עם מתן חומר הרדמה תוך ורידי, מתרחשים במהירות אובדן הכרה, נשימה ולאחר מכן דום לב, בדרך כלל תוך 30 שניות.[1]

התהליך הדו-שלבי בו משתמשים וטרינרים מסוימים כולל זריקה ראשונה שהוא חומר הרגעה כדי להקל על בעל החיים ולאחר מכן זריקה שנייה שמרדימה אותו.[1] זה מאפשר לבעלים את ההזדמנות להיפרד מחיית מחמד חיה מבלי שהרגשות שלהם ילחיצו את בעל החיים. זה גם מקל מאוד על כל נטייה לעוויתות ותנועות לא רצוניות אחרות הנוטות להגביר את ההפרעה הרגשית שחווה בעל חיית המחמד.

עבור בעלי חיים גדולים, כמות הברביטורטים נחשבת לעיתים לכמות גדולה מדי שאיננה מעשית, אף על פי שזהו נוהג סטנדרטי בארצות הברית.[1] עבור סוסים ובקר, תרופות אחרות עשויות להיות זמינות. קיימים מוצרים משולבים המיוצרים במיוחד, כגון סומולוזה (secobarbital/cinchocaine) וטריבוטאם (embutramide/כלורוקין/לידוקאין), הגורמים לאובדן הכרה עמוק ולדום לב תוך שימוש בכמות חומר קטנה יותר, ובכך הופכים את התהליך למהיר, בטוח ויעיל יותר.[1]

לעיתים, סוס שהוזרקו לו תערובות אלו עשוי להפגין פעילות התקפית נראית לעין לפני המוות. ייתכן שזה נובע מדום לב בטרם עת, בעיה אשר נפתרת לרוב אם ננקטים אמצעי זהירות רגילים כמו הרגעה.[5]

המתה בשאיפת חומרים

חומרי הרדמה בגז כגון איזופלורן וסבופלוראן יכולים לשמש להמתת חסד של בעלי חיים קטנים מאוד. בעלי החיים מוצבים בתאים אטומים שבהם מוכנסות רמות גבוהות של גז הרדמה. מוות יכול להתבצע גם באמצעות פחמן דו-חמצני לאחר שהושגה חוסר הכרה על ידי הרדמה בשאיפה.[6] פחמן דו-חמצני משמש לעיתים קרובות בפני עצמו להמתת חסד של חיות בר.[1] ישנן דעות מעורבות האם הוא גורם למצוקה כאשר משתמשים בו בפני עצמו, כאשר ניסויים בבני אדם תומכים בראיות שהוא יכול לגרום למצוקה, בעוד שבבעלי חיים שאינם בני אדם התקבלו ממצאים מעורפלים.[7] בשנת 2013, פרסם האיגוד הווטרינרי האמריקאי (AVMA) הנחיות חדשות לשימוש בפחמן דו-חמצני, הקובעות כי קצב זרימה של 10% עד 30% נפח/דקה הוא אופטימלי להמתת חסד הומנית של מכרסמים קטנים.[8]

פחמן חד-חמצני נמצא בשימוש תדיר, אך חלק מהמדינות בארצות הברית אסרו את השימוש בו במקלטים לבעלי חיים:[1][1] אף על פי שהרעלת פחמן חד-חמצני אינה כואבת במיוחד, התנאים בתא הגזים לרוב גורמים למצוקה.[1] חנקן הוכח כיעיל, אם כי חלק מבעלי החיים הצעירים עמידים יותר להשפעות,[9] וכיום הוא אינו נמצא בשימוש נרחב.

השימוש בתאי גזים אינו הצורה ההומנית ביותר של המתת חסד, שכן המתת חסד מלאה של בעל החיים יכולה להימשך עד 20 דקות. אם התאים אינם מכוילים כראוי או שהבעל חיים חולה, התהליך רק מתעכב עוד יותר, מה שעלול לגרום נזק רב יותר לבעל החיים.[1]

פריקת הצוואר

פריקת צוואר (אנ'), או עקירה או שבירה שלו, היא שיטה ישנה ופחות נפוצה להריגת בעלי חיים קטנים כמו עכברים. כאשר היא מבוצעת כראוי, היא נועדה לגרום למוות ללא כאבים ככל האפשר וללא עלות או ציוד כרוך. המטפל חייב לדעת את השיטה הנכונה לביצוע התנועה שתגרום לתזוזה הצווארית, וללא הכשרה מתאימה קיים סיכון שהחיה תישאר בחיים, עם כאב וסבל עזים. לא ידוע כמה זמן בעל חיים נשאר בהכרה, או מה רמת הסבל שהוא עובר לאחר פריקה נכונה של הצוואר, ולכן היא הפכה פחות נפוצה ולעיתים קרובות מוחלפת בשאיפה.

הזרקה תוך-לבבית או תוך-צפקית

כאשר הזרקה תוך ורידית אינה אפשרית, ניתן להזריק תרופות להמתת חסד כגון פנטוברביטל ישירות לחלל הלב או לחלל הגוף. אחת הצורות ההומניות ביותר של המתת חסד היא באמצעות הזרקת נתרן פנטוברביטל. זוהי בדרך כלל הזריקה השנייה שניתנת לאחר מתן תרופת הרגעה בעת המתת חסד.[1]

ירי

פרסומת בעיתונות משנת 1912 עבור "הרוצח הירוק יותר", נשק חם להרדמת פוני וסוסים
אקדח בריח שבוי

המתה בירי היא אמצעי להמתת חסד עבור בעלי חיים גדולים, כגון סוסים, בקר ואיילים, אם היא מבוצעת כראוי.[10][11] ניתן לבצע זאת באמצעות:

כלי ירי:[11] באופן מסורתי משמש בשטח להרדמת סוסים, צבאים או חיות ציד גדולות אחרות. בעל החיים נורה במצח כאשר הכדור מכוון במורד עמוד השדרה דרך המוח המוארך, וכתוצאה מכך נגרם מוות מיידי. הסיכונים מינימליים אם מבוצעים על ידי צוות מיומן במקום מתאים.

אקדח בריח כלוא (אנ'):[11] משמש בדרך כלל לשחיטת בקר.

סיבות להמתת חסד

הסיבות להמתת חסד של חיות מחמד ובעלי חיים אחרים כוללות:

תא גזים במכון המלכותי של לונדון ובית לחתולים אבודים ורעבים
  • מחלה סופנית, למשל סרטן או כלבת.
  • מחלה או תאונה שאינה סופנית אך תגרום סבל לחיה,[1] כאשר הבעלים מתנגד מוסרית לטיפול בחיה מתוך חשש שייגרם לה סבל ממושך, או כאשר הוא אינו יכול להרשות לעצמו את הטיפול, או נמצא באזור מרוחק מדי לקבלת טיפול.
  • זקנה והידרדרות המובילים לאובדן תפקודי גוף עיקריים, וכתוצאה מכך לפגיעה חמורה באיכות החיים.[1]
  • חיית בר שלא תוכל להשתחרר בחזרה לטבע, בשל פגיעה בלתי הפיכה.[12]
  • דמנציה בחיות מחמד הגורמת למצוקה: מובילה לאובדן תפקוד קוגניטיבי, כמו גם אובדן התנהגות יומיומית תקינה ואינטראקציות עם הבעלים,[1] וכן דמנציה הגורמת להתנהגות חוזרנית ולא חברתית ומובילה ללחץ ממושך הן עבור חיות המחמד והן עבור בעליהן.[1]
  • מכת חסד (אנ') של צייד.
  • בעיות התנהגות שאינן ניתנות לתיקון, למשל תוקפנות: כלבים שגרמו נזק גופני חמור (פציעות קשות או מוות) לבני אדם או לבעלי חיים אחרים באמצעות תקיפה נתפסים בדרך כלל ומומתים.
  • חוסר בית או מטפל או משאבים להאכלה.
  • "המתת חסד לנוחות", אם הבעלים כבר לא רוצה לטפל בחיית המחמד.[13]
  • מחקר ובדיקות: במהלך מחקר או בדיקות מדעיות, ניתן להרדים בעלי חיים לצורך ניתוחם, למנוע סבל לאחר הבדיקות, למנוע התפשטות מחלות, או מסיבות אחרות.[4]

המתת חסד של בעלי חיים קטנים מבוצעת בדרך כלל במרפאה וטרינרית או בבית חולים, במקלט לבעלי חיים או בבית בעל חיית המחמד[1] ובדרך כלל מבוצעת על ידי וטרינר או טכנאי וטרינרי העובד תחת פיקוחו של הווטרינר. לעיתים קרובות גם עובדי מקלטי בעלי חיים מאומנים לבצע המתת חסד. לדעת מתי הגיע הזמן להרדים חיית מחמד יכולה להיות קשה.[1] וטרינר מורשה יכול לעזור לבעלים לקבוע מתי במהלך מחלה או בעיית התנהגות המתת חסד מתאימה.[1]

במקרה של בעלי חיים גדולים שספגו פציעות, זה יקרה גם במקום התאונה, למשל, במסלול מרוצים.

בהלכה

יש שכתבו שבהמה שסובלת עדיף להרוג אותה שלא תסבול[14].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המתת חסד לבעלי חיים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 1.17 AVMA Panel on Euthanasia. American Veterinary Medical Association (2001-03-01). "2000 Report of the AVMA Panel on Euthanasia". Journal of the American Veterinary Medical Association. 218 (5): 669–696. doi:10.2460/javma.2001.218.669. ISSN 0003-1488. PMID 11280396.
  2. ↑ "Animal Rights Uncompromised:'No-Kill' Shelters", PETA, Retrieved 26 June 2010; "A reply from PETA to a letter inquiring about its euthanization decisions", Petrescueonline.net, Retrieved 26 June 2010.
  3. ↑ "BVZS Good Practice Guidelines for Wildlife Rehabilitation Centres", RCCVS, 13 May 2020
  4. ^ 4.0 4.1 Close B, Banister K, Baumans V, Bernoth EM, Bromage N, Bunyan J, Erhardt W, Flecknell P, Gregory N, Hackbarth H, Morton D, Warwick C (1996). "Recommendations for euthanasia of experimental animals: Part 1". Laboratory Animals. 30 (4): 293–316 (295). doi:10.1258/002367796780739871. PMID 8938617.
  5. ↑ NOAH Compendium of Data Sheets for Animal Medicines 2005
  6. ↑ "Laboratory Animal Euthanasia". Australian National University. אורכב מ-המקור (DOC) ב-19 באוגוסט 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ↑ Conlee KM, Stephens ML, Rowan AN, King LA (באפריל 2005). "Carbon dioxide for euthanasia: concerns regarding pain and distress, with special reference to mice and rats". Laboratory Animals. 39 (2): 137–61. doi:10.1258/0023677053739747. PMID 15901358. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ↑ "Guidelines for the euthanasia of animals | American Veterinary Medical Association". www.avma.org.
  9. ↑ Quine JP, Buckingham W, Strunin L (בספטמבר 1988). "Euthanasia of small animals with nitrogen; comparison with intravenous pentobarbital". The Canadian Veterinary Journal. 29 (9): 724–6. PMC 1680841. PMID 17423118. {{cite journal}}: (עזרה)
  10. ↑ Longair, JA; Finley, GG; Laniel, MA; Mackay, C; Mould, K; Olfert, ED; Rowsell, H; Preston, A (בדצמבר 1991). "Guidelines for euthanasia of domestic animals by firearms". The Canadian Veterinary Journal. 32 (12): 724–6. PMC 1481111. PMID 17423912. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 "Gunshot or Penetrating Captive Bolt". Iowa State University.
  12. ↑ "Standards in Wildlife Rehabilitation", The US National Wildlife Rehabilitators Association
  13. ↑ "The disturbing requests of 'convenient' pet euthanasia". SBS News.
  14. ↑ צער בעלי חיים, הרב יצחק אשכולי, עמוד 171, שם הביא בשם החזו"א שזבוב שעומד למות יש לגמור מיתתו שלא יסבול, וכתב שם שאולי לא התיר רק בזבוב ולא בבעלי חיים יותר גדולים שנראה בעיני הבריות כדבר אכזרי.

המתת חסד לבעלי חיים42451819Q652653

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=המתת_חסד_לבעלי_חיים&oldid=3672610"