חוות הצופים
.JPG)
חוות הצופים, מייסודה של תנועת הצופים העבריים, נמצאת בצמוד לקיבוץ רמת יוחנן.
החווה משמשת כיום כאכסניית נוער ומרכז ההדרכה הארצי של תנועת הצופים.
הקמת החווה
רעיון "חוות הצופים" נולד בשנת 1937, בעת שליחותה של מרים זימנבודה-אדלמן, נציגת הצופים העבריים בארצות הברית. תחילה דובר על הקמת "מרכז הדרכה בצופיות" על שם דוד נשרי (בנו של צבי נשרי, שנפל בהגנה על מוצא עילית). עד מהרה שולב מרכז ההדרכה ברעיון החווה הצופית, שתשמש גם מקום למחנות, כנסים וקורסים תנועתיים וגם חווה חקלאית שבה יעבדו הצופים בשנת-העבודה - על פי המגמה החלוצית שהחלה מתגבשת בתנועת הצופים. ראשי תנועת יהודה הצעיר ומנהלי קרן הנוער שלה גילו עניין ונכונות לתמוך במפעל כבר בשלב מוקדם זה[1].
הדחיפה להגשמת התוכנית ניתנה בביקורו של אריה כרוך בארצות הברית בשנת 1950. במסגרת המאמצים לחיזוק הקשר ושיתוף הפעולה המשמעותי בין התנועות האחיות: הצופים ויהודה הצעיר, הוחלט שלא רצוי שהיחסים ביניהן יישארו יחסים של תומך ונתמך. הוסכם כי "יהודה הצעיר" תפסיק את תמיכתה הכספית בהסתדרות הצופים ותחת זאת תרכז את תרומותיה במפעל קונקרטי בישראל - "חוות הצופים ע"ש יהודה הצעיר". שנים מספר נמשך המשא ומתן עם הקרן הקיימת לישראל על מיקומה של החווה. חיפשו מקום סמוך למשק מתאים, שבו יוכלו הצופים לעבוד ולקבל הכשרה חקלאית, בעודם מתגוררים בחווה ומפתחים אותה. בין ההצעות היו מקומות בסביבת נהלל, ליד מעלה החמישה וקריית ענבים, ביער חולדה ועוד. בשנת 1954 נבחרה גבעת שמיר ליד רמת יוחנן.
בהסכמת הקרן הקיימת וקיבוץ רמת יוחנן הועמד השטח, על המבנים הישנים שבו, לרשות הסתדרות הצופים. הוכנו תוכניות והוחל בשיפוץ ראשוני. "יהודה הצעיר" שלחה סכום ראשון שאספו החברים לקרן החווה. לשכת הנוער של משרד החינוך הקציבה הקצבה משלה, כהשתתפות בהקמת אכסניית נוער בחווה. בשלב זה יועדו לחווה שלוש מטרות עיקריות: מקום קבע למחנות הדרכה וכנסים של הצופים, משכן לחברי "יהודה הצעיר" המבקרים בארץ וכאשר היא פנויה משני אלה - אכסניית נוער, במסגרת הכללית של אגודת אכסניות הנוער בישראל.
גם משקי הצופים - חצרים, תל קציר, גונן, מגל, ושדה בוקר - הרימו את תרומתם למפעל והצטרף אליהם משק הסוללים, שמנה בין חבריו בוגרים של "יהודה הצעיר". כן נערכה מגבית בין הורי הצופים, בוגרי התנועה ואוהדיה. הוסכם, שהכספים שיתקבלו מ"יהודה הצעיר" בארצות הברית יהיו קודש לבניין החווה ולפיתוחה, ואילו הסתדרות הצופים בארץ תשא בהוצאות הפעלתה. כדי שתוכל לעמוד בנטל הכספי הזה, התקשרה התנועה עם אגודת אכסניות הנוער.
בחודש אב תשט"ז (15.7.1956) הופעלה החווה לראשונה ובמרוצת הקיץ היו בה מחנות-הדרכה לצופי הערים והמושבות, סמינריון תנועתי, קורס לראשי-גדודים ומועצת המדריכים. מבין תנועות-הנוער האחרות שהוזמנו להשתמש בחווה, נענתה התנועה המאוחדת, שקיימה בה סמינריון. כעבור שנה הוכשרו התנאים הבסיסיים והוחל הפעלה החווה כאכסניית נוער.
בתוך 12 שנה נתקבלו מארצות הברית כ- 60,000 דולר לבנין החווה, רובם מ"יהודה הצעיר" ומקצתם ממקורות אחרים. המבנים הקיימים שופצו, נוספו מבנים חדשים וסידורים סניטריים. לשם כיסוי הוצאות האחזקה נוצלה החווה כאכסניית נוער במידה רבה יותר משנתכוונו תחילה. מה גם שהצופים לא גילו נכונות יתרה להשתמש בחווה לצרכיהם. פרט לארגון צופי בתי הספר הערביים, שעשה שימוש רב בחווה למחנות-ההדרכה שלו ושאר פעולות, נמנעו השבטים, מטעמי נוחיות, מלכוון את פעולותיהם אליה. ואכן, הכשרת החווה כמרכז הדרכה צופי ראוי לשמו דרשה עוד שיפורים ושכלולים לרוב - חדרי עיון, ספריות, ציוד צופי, מגרשי ספורט, אולם מפגשים, חדר אוכל ושירותים.
מכיוון שהצופים לא הרבו להשתמש בחווה, לא מצאו גם חברי "יהודה הצעיר" טעם להתגורר בה בעת שהותם בארץ. כ- 15 שנה עסקו חברי "יהודה הצעיר" במגבית החווה, ומה שנועד להיות מפעלן וביתן המשותף של שתי התנועות-האחיות בישראל, הפך למעשה לעוד אכסניית נוער אחת מרבות. בוועידה המשותפת של "יהודה הצעיר" ותנועת הצופים בשנת 1966 הוחלט איפוא לסיים את מפעל החווה ולחפש בשביל התנועה האמריקנית אתגרים חדשים, שילהיבו את החברים וידרבנו אותם למעשים.
ואולם הנהגת הצופים לא ויתרה על התוכנית להכשיר את החווה למילוי יעודה המקורי והעיקרי כמרכז הדרכה צופי. הצורך המרכז כזה נעשה דוחק עוד יותר, ככל שגדלה הסתדרות הצופים והתרבו צרכיה בכוחות הדרכה מאומנים.
אירועים ומסורות
- התאחדות הצופים והצופות בישראל מקיימת באופן מסורתי מאז ומעולם את קורס תג היער בחוות הצופים.
- הצופים העבריים מקיימים מידי קיץ קורסי הדרכה לבוגרי כיתה ט' וקורסים תנועתיים נוספים בחוות הצופים.
- בחוות הצופים מתקיימים גם סמינרי הכנה של משלחת הצופים לארצות הברית מדי שנה.
המרכז הארצי לצופיות
בשנת 1993, כמעט 40 שנה לאחר הקמת "חוות הצופים", החליטה תנועת הצופים לייסד את מרכז ההדרכה הארצי לצופיות, ביוזמתם של אמנון קלנר, ראש "חוות הצופים" ורמי ארקוסין, מנהל "חוות הצופים". מרכז ההדרכה נקרא בתחילה "בית הספר לצופיות" או בקיצור ביסל"צ ולאחר כשנה גרעין ב' שינה את שמו ל"מרכז הארצי לצופיות" - המרל"צ.
מטרתו של המרל"צ הייתה לפתח ולהפיץ את שיטת החינוך הצופית, על-פי דרכו של מייסד תנועת הצופים העולמית, הלורד רוברט באדן פאואל. לקידום מטרה זו, מגויסת בכל שנה קבוצה של כשישה מדריכים ומדריכות צעירים במסגרת שנת שירות. הקבוצה מתגוררת בחווה ומקדישה את כל זמנה לפיתוח כלים להדרכה, ארגון סמינרים וקורסים תנועתיים, הדרכת תנועות נוער שונות, עבודה בשיתוף הקרן הקיימת לישראל ועוד.
בשונה ממרכזי הדרכה שונים המופעלים על ידי מתנדבי שנת שירות, תפקידם של המדריכים במרל"צ חורגים מההדרכה הישירה וכוללים גם את שיווקו של מרכז ההדרכה, ניהול פרויקטים, ארגון משלחות נוער לחו"ל וגם התנדבות ותרומה לקהילה הקרובה ל"חוות הצופים".
משנת 2014 החל גרעין המרל"צ בפעילות משותפת עם עמותת "אור ירוק" בהעברת פעילות צופית בנושא בטיחות בדרכים.
רעיון ההקמה של המרכז הארצי לצופיות
לרעיון הקמת המרכז הארצי לצופיות ולביצועו בשלבים הראשונים יש כמה וכמה אבות. ראשיתו בשנת 1992. הרעיון במקורו היה להעמיד את הצופיות המעשית במרכז הפעילות החינוכית של תנועת הצופים גם בשעה שעל זמנם הפנוי של חניכיה ומדריכיה מסתערים האינטרנט והמחשב, שטענת המבקרים הייתה שיגברו על החבל והסנדות. מימוש הרעיון נועד להיעשות על ידי קבוצה שאנשיה יחיו בקומונה בחוות הצופים במסגרת שנת שרות. היעד: "העלאת רמת השימוש וההכרה בצופיות המעשית ככלי חינוכי רב עצמה להשגת יעדים גם בחברה המודרנית". המטרה המרכזית הייתה להחדיר את הצופיות בין חניכי השכבה הבוגרת בתנועת הצופים 'בכמות המקסימלית' מתוך רצון לקרב את הצופים לטבע ויופיו כתרבות חברתית אל מול תרבות הצריכה המודרנית[2].
מימוש הרעיון נועד להיות באמצעות קומונת מדריכים בת 6-8 בוגרי תנועה בשנת שירות שלפני הגיוס לצה"ל שיחיו בחוות הצופים במהלך השנה. בנוסף ציפו מהמדריכים להדריך שכבות בוגרות באזור החווה כמו גם להתנדב במקומות שונים בסביבה. המסגרת של צוות הדרכה נועדה להיות כשל בית-ספר שדה בתחומי המקצועות הצופיים מניווט ועד 'סמינרים נודדים'.
בעל הרעיון הראשוני היה עודד נוריאל, מרכז הנהגת צפון, יחד עם ירון ליף (פומיקי) אשר היה מי שניסה לראשונה להוביל צוות מדריכים בשנת שירות בחווה. בשנת 1993 החלו את שנת השירות שלושה מתנדבים שכבר בסוף הכשרתם נטשו את שנת השירות. גודל הקבוצה המגויסת 3 לעומת 6-8 כמתוכנן, המשימה הראשונית והמרכזית שהוצבה בפניהם: להחדיר את הצופיות ככלי לחניכי השכבה הבוגרת הייתה למעלה מכוחותיהם[3]. בין יעדי הפעולה של בית הספר לצופיות לתשנ"ד היו: פיתוח תוכניות ספארי ניווט לחניכי השכבה הבוגרת, תוכניות הדרכה לנוער מחוץ לתנועה כמו קבוצות ממתנ"סים, תנועות נוער אחרות, של"ח ונוער חו"ל. רעיון נוסף היה לבנות תוכנית צופית למסיימי י"ב בתנועה שתזכה את המשתתף ל'סמל סיום בצופיות'.
סמל ייחודי עוצב למרכז בדמות צופה נושא תרמיל טיולים עמוס על רקע סמל התנועה. סביבו מסגרת של חבל המסתיים בקשר שטוח והמילים: "המרכז הארצי לצופיות- חוות הצופים".
עודד הוביל את המרל"צ עד 1994. דני לוי, שהיה בעבר רכז הנהגת דרום והיה שותף לרעיון המרל"צ מראשיתו, שימש כמלווה חברתי של התכנית לאורך שנותיה הראשונות. אלא שהדרך למיסוד פעילות קבוצת המתנדבים במרל"צ על קשייה המובנים ארכה לא מעט שנים.
זאביק פרבר (מקיבוץ אפק) שהיה מרכז הנהגת חיפה עמד בראש המרל"צ בין השנים 1994-1997. למשימה זו גויס בידי אמנון קלנר. את בניית הצוות להדרכה צופית נאלץ להתחיל מהתחלה. חצי שנה עסקו בהכנת הצוות ורק אחר כך יצאו לשבטים או הדריכו בשבתות ברמת-יוחנן. בין היתר הרחיקו עד לכפר הנוער בניצנה כדי להתרשם מהפעילות החינוכית שם ומהניתן להעביר גם לפעילות החווה. לאחר ארבעה גרעינים ראשונים נאספו חברי הגרעינים למפגש סיכום. בשיח ותיקי מדריכי המרל"צ הוצע כרעיון למחשבה לחזור לאחר השרות הצבאי לפעילות בחווה כהמשך לפעילות בשנת השרות.
בהנהגה הארצית הוקמה ועדת היגוי לעניין המרכז לצופיות בראשה עמד יצחק יניב, מזכיר התנועה בעבר. בשנת 1996 התנסתה הנהגת חיפה לראשונה ב'ספארי צופיות'. מרכזי ההנהגה שהיו מרוצים מאוד מהתוכנית, התרשמו מרמת המקצועיות, הידע והאכפתיות של צוות המרל"צ. באותה שנה נכתב במזכירות הארצית פרופיל של 'גרעין המרכז הארצי לצופיות'. בין מטרות הביניים כלל המסמך 'להיות חלק משמעותי מהצוות החינוכי הבוגר של תנועת הצופים' או להיות חלק מהשיח התנועתי בגיבוש המושג 'צופיות 2000' ועוד. הדברים נכתבו מרחוק ונראים מנותקים מהמציאות בחוות הצופים. מטרות העל ביקשו להכין את המדריך המתנדב לחיי שיתוף כמו גם הוא מצופה לעדכן את הצופיות בישראל ולפתח מיומנויות הנחיה. משימות כלל הגרעין תבעו שיווק התוכנית, גיוס הגרעין הבא לשנת שירות, השתתפות 'חינוכית משמעותית' בטיולי התנועה בחנוכה ובקורסי הקיץ ובפרויקטים תנועתיים אחרים. עוד היה עליהם להדריך חוג צופיות באחד השבטים, להשתתף בפרויקט קהילתי חברתי באזור הקרוב לחווה וכן תפקיד הנהגתי כמו הדרכת שכבה בוגרת או תפקיד אחר בהנהגה.
גלריית תמונות
-
דגל ישראל בכניסה לחוות הצופים. -
חוות הצופים. -
שלט הכניסה לחוות הצופים. -
כנס 20 שנה לגרעין המרכז הארצי לצופיות
.JPG)
.JPG)
.JPG)
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חוות הצופים |
הערות שוליים
31984324חוות הצופים