המערכה בדרום-מערב אפריקה במלחמת העולם הראשונה
 | ||||||||||||||||||
| תותח דרום-אפריקני בחולות המדבר | ||||||||||||||||||
| מערכה: הזירה האפריקנית במלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 9 באוגוסט 1914 – 9 ביולי 1915 (47 שבועות ו־6 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | דרום אפריקה, דרום-מערב אפריקה הגרמנית (כיום נמיביה), אנגולה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון מדינות ההסכמה | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 המערכה בדרום-מערב אפריקה ב-1915 | ||||||||||||||||||
המערכה בדרום-מערב אפריקה במלחמת העולם הראשונה, הייתה סדרת קרבות שהתחוללה בדרום-מערבה של אפריקה בשנים 1914–1915 בין דרום אפריקה לבין הקיסרות הגרמנית. שדה המערכה היה בעיקרו, פרט לחדירות קלות של כוחות גרמניים לטריטוריה דרום-אפריקנית, המושבה הגרמנית דרום-מערב אפריקה הגרמנית (כיום נמיביה, בקירוב). בנוסף, התחוללו מספר תקריות גבול בין המושבה לבין אנגולה, שהייתה אז מושבה של פורטוגל.
דרום-מערב אפריקה הגרמנית, שהייתה מושבה גרמנית למן סוף המאה ה-19, חלקה גבול ארוך מאד עם דרום אפריקה, שהייתה, עקב כפיפותה לכתר הבריטי, חלק ממדינות ההסכמה. כמושבה בעלת אוכלוסייה דלילה בכלל, ואוכלוסייה של כ-7,000 גברים ממוצא גרמני בפרט, אל מול צבא דרום-אפריקני שמנה כ-67,000 חיילים, היה מצבה חסר תקווה. ואכן, למרות לוחמת השהיה עקשנית, נפלה המושבה לידי דרום אפריקה תוך מספר חודשים. פעולותיה הצבאיות של דרום אפריקה התעכבו בשל מרידת מאריץ, שהתרחשה על רקע התנגדות מבפנים לכניסתה למלחמה לצד האימפריה הבריטית. בתום המלחמה קיבלה דרום אפריקה מנדט על המושבה הגרמנית.
מהלך הקרבות
שלבי הפתיחה
משנכנסה דרום אפריקה למלחמת העולם הראשונה דחקו בה הבריטים לפלוש לדרום-מערב אפריקה הגרמנית השכנה, כדי לנטרל תחנות ממסר אלחוטיות רבות עוצמה בווינדהוק, בירת המושבה, אשר קיומן ושימוש בהן על ידי הצי הגרמני, סיכן את ביטחון הספינות הבריטיות. ואכן, ב-13 בספטמבר 1914 פתחו הדרום-אפריקנים בהתקפה ראשונה על טריטוריה בשליטה גרמנית: נקודת המשטרה רמנסדריפט (Ramansdrift) שעל הגבול עם מושבת הכף.
הגרמנים, מצדם, השתלטו על מפרץ וולביס (Walvis Bay), נמל שהיה מובלעת דרום-אפריקנית לחוף המושבה, וכן ערכו מספר פשיטות ומארבים בשטחה של דרום אפריקה. כוח דרום-אפריקני כבש ב-15 באוקטובר את נמל לידריץ, אך לא הצליח להתקדם מעבר לו, בין היתר כיוון שמרידת מאריץ החלה בסמוך לזמן הנחיתה, דבר שהקשה על משלוח תגבורות. כוח דרום אפריקני אחר נכשל בניסיון לכבוש את סאנדפונטיין (Sandfontein) ונהדף על ידי הגרמנים ב-25 בספטמבר. כמין המשך למלחמת הבורים, "מלחמת הג'נטלמנים האחרונה", התירו הגרמנים לחיילים ששבו לחזור לדרום אפריקה. לעומת זאת, כהמשך אחר לאותה מלחמה, הדרום-אפריקנים ריכזו את האזרחים הגרמנים במחנות מעצר בשטח דרום אפריקה.
סמוך לתחילת המלחמה קיבלו הגרמנים סיוע מהמורדים הדרום-אפריקנים שהשתתפו באותו זמן במה שנודע כ"מרידת מאריץ", ובה התקוממו בורים (דרום-אפריקנים דוברי אפריקנס, ממוצא הולנדי בעיקר) נגד השתתפות ארצם בלחימה לצד הבריטים. הבורים ביקשו לנצל את המלחמה בין הבריטים לגרמנים כדי לנקום את תבוסתם במלחמת הבורים. חלק מאותם מתקוממים סייעו לגרמנים בהתנגדותם לפלישה, אלא שבחודשים האחרונים של 1914 ובחודשים הראשונים של 1915 דוכאה המרידה.
שלבי הסיום
מכאן ואילך נודע להתנגדות הגרמנית, לנוכח בידודם ולנוכח עדיפות מספרם ומצבם של התוקפים, ערך מעכב בלבד, ועם כל זאת, כל הניסיונות לשדל את הגרמנים להיכנע נפלו על אוזניים אטומות. הם נקטו בטקטיקה שמטרתה להשהות את התקדמות צבא דרום אפריקה ככל האפשר, ועם זאת לשמור עד כמה שאפשר את צבאם שלהם שלם, ובכך, יחד עם סיועם למאמץ המלחמתי הכולל של מעצמות המרכז, לחזק את טענתם לשלטון במושבה לאחר המלחמה. ואכן, בדצמבר 1914 הצהיר מצביא גרמני שדרום מערב אפריקה עדיין בידי גרמניה[1].
כוחות דרום-אפריקניים בראשות ראש הממשלה לואי בותה עצמו כבשו מחדש, ב-14 בינואר 1915, את מפרץ וולביס ואת סווקופמונד (Swakopmund) הסמוכה. באמצע מרץ הודיעו הבריטים שבותה כבש שבע נפות של דרום-מערב אפריקה[2]. כוחות אחרים התקדמו מזרחה מלידריץ וחברו לכוחות שהתקדמו צפונה ממושבת הכף ולכוחות שהתקדמו מערבה, דרך בצ'ואנאלנד (כיום בוטסואנה), בקטמנסהופ (Keetmannshoop), ב-20 באפריל 1915.
משם, לאורך מסילת הברזל, התקדמו הפולשים צפונה. כוח אחר יצא ממפרץ וולביס, התקדם משם מזרחה, וחבר אליהם. עם ההתחברות נותקו הגרמנים שבצפון המושבה מאלה שבדרומה, ולאחרונים לא נותר אלה להיכנע. בהמשך, ב-12 במאי 1915, נפלה בידי הפולשים ווינדהוק הבירה. הכוחות הגרמניים נדחקו צפונה, וב-1 ביולי נוצחו בידי הצבא הפולש באוטווי (Otavi). בעומדו בפני סכנת כיתור, וכאשר כוח פשיטה דרום-אפריקני בעורפו, נכנע המושל הגרמני ויקטור פרנקה (Franke), ב-9 ביולי 1915, בקהורב (Khorab), עם 2,166 מחייליו. כמה שבועות אחר כך נפלה כל המושבה בידי הדרום-אפריקנים. הדרום-אפריקנים איבדו 113 איש במערכה והגרמנים – 1,131.
תקריות בגבול אנגולה
סמוך לתחילת המלחמה התרחשו גם מספר תקריות בגבול בין המושבה לבין אנגולה, שהייתה מושבה פורטוגזית, אם כי פורטוגל לא הצטרפה בשלב זה למדינות ההסכמה, אלא רק מאוחר יותר, ב - 1916.
ב-19 באוקטובר 1914, נהרגו במצודת נאולילה (Naulila), על חוף האוקיינוס האטלנטי, וסמוך לגבול בין המושבות, שלושה קצינים גרמנים כאשר טור גרמני חדר לאנגולה ללא רשות שלטונותיה. ב-31 באוקטובר, כנקמה, פשטו הגרמנים על מצודת הגבול האנגולית קואנגר (Cuangar) וטבחו בחיל המצב שבה. הגרמנים ביצעו פשיטת נקמה נוספת על נאולילה, מוצלחת מבחינתם, ב-18 – 19 בדצמבר.
לקריאה נוספת
- Collyer, J. J. (1922). "South West Africa: Military Operations 1914–1915" (PDF). Encyclopædia Britannica. Vol. 31 (12th ed.). Cambridge University Press. pp. 229–231. OCLC 232333208. נבדק ב-26 בפברואר 2014.
{{cite encyclopedia}}: (עזרה) - Patterson, H. "First Allied Victory: The South African Campaign in German South-West Africa, 1914–1915". Military History Journal. The South African Military History Society. 13 (2). ISSN 0026-4016. נבדק ב-10 במאי 2013.
{{cite journal}}: (עזרה) - Walker, H. F. B. (1917). A Doctor's Diary in Damaraland (PDF). London: Edward Arnold. OCLC 3586466. נבדק ב-2 במרץ 2014.
{{cite book}}: (עזרה)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ גרמניה והשלום, הצבי, 15 בדצמבר 1914
- ^ באפריקה הדרומית, הצפירה, 23 במרץ 1915
