המלבוש
המלבוש הוא סיפור קצר בן שלושה פרקים מאת הסופר ש"י עגנון. הסיפור, שעלילתו מתרחשת במשך שלושה ימים רצופים, עוסק בחייט יהודי שהתבקש להכין מלבוש בעבור השר. השר ועבדיו דוחקים בו לסיים את הכנת המלבוש, אך הוא דוחה את עבודתו בתירוצים שונים ומסיח את דעתו מן המלאכה, עד שלבסוף המלבוש נבלע על ידי דג גדול והחייט, הרודף אחר הדג, טובע בנהר. גרשון שקד ציין כי "מבחינת הטקסט הגלוי נראה סיפור זה כמעשייה (כמעט כמין מעשייה עממית) ... אבל אין הדברים מסתברים כפשוטם, ועניינים שונים נשארים סתומים."[1] לדברי פרשנים כאהרן מגד וגרשון שקד, הסיפור הוא אלגוריה לחיי האדם, שבהם השר מייצג את הקב"ה, והחייט מייצג אדם מישראל שנמסרה לו נשמה שעליו לטפחה.
הסיפור פורסם לראשונה בגיליון ערב ראש השנה תשי"א של העיתון "הארץ",[2] ובשנת 1952 נכלל בקובץ סיפוריו של עגנון "עד הנה", שיצא לאור בהוצאת שוקן.
עלילה
פרק א
החייט יושב בביתו לקראת החשיכה "עם פנות היום" ועוסק בהשלמת המלבוש שהזמין אצלו השר. ”כל זמן שהיה יום והיתה החמה מאירה נטרד החייט בדברים שנדמו לו שאי אפשר בלא הם, משעבר היום והגיעה השעה להביא את המלבוש לבעליו ראה והכיר שלא היה צורך בהם.”[3] הוא תופר כמה תפירות ושוקע בהרהורים. מנקה את משקפיו, מוזג לעצמו כוס יי"ש ומדליק את הנר. לאחר מכן, שוב שוקע בהרהורים ומתחיל להתנמנם, וכאשר הוא מתעורר ושב לעבודתו, מגיעים עבדי השר ולוקחים אותו בעל כורחו, לבית השר.
עם הגיעם לבית השר, מכניסים אותו עבדי השר למקום צר ודחוק, ומשאירים אותו להמתין שם לבדו. לאחר כמה שעות מכניסים אותו אל חדרו של השר שמבקש ממנו לראות את המלבוש. החייט מצטדק בפניו וטוען כי המלבוש כמעט מוכן, ומסביר שהוא התעכב בגלל עבדי השר ובעקבות התעסקותו בעניינים שונים של צורכי הציבור. השר גוער בו והוא יוצא מלפניו בהתחייבות לסיים את הכנת המלבוש במהרה.
פרק ב
החייט חוזר לביתו ומתכוון לסיים את העבודה מיד, אך ריח התבשילים שעולה מן המטבח מסיח את דעתו מן המלבוש. לאחר הרהורים רבים הוא מחליט ללכת לאכול, מפטפט עם אשתו, אוכל שתי קערות של תבשיל "קאשיפעני"[4] ולבסוף נרדם בלי לזכור האם ברך ברכת המזון ובלי לקרוא קריאת שמע. בבוקר הוא הולך לבית הכנסת להתפלל, אך לא מצליח להתרכז בתפילה. לאחר התפילה הוא מדבר עם חבריו והולך איתם לבית המזיגה ומבלה שם את רוב היום.
פרק ג
הגיע זמן תפילת מנחה והחייט מחליט לחזור לביתו ולהתפלל שם, אך הוא טועה בדרכו ולבסוף נאלץ להתפלל בדרך לאחר שכבר שקעה החמה. בזמן התפילה הוא מחשב את התשלומים ששילמו הוא וחבריו בבית המזיגה ומגיע למסקנה שהוא חייב כסף למוזג. כשיורד הערב היא מביט בלבנה ובכוכבים וחושב: ”כלום לא היו יכולים להמתין, כלום לא היו יכולים לשהות שם ברקיע עוד שעה קלה. ביום של תענית שהכל מתגעגעים עליהם שוהים הם מלצאת עד שיוצאת הנשמה, והיום שאין צריכים להם נעשו פתאום זריזים.”[5]
הוא חוזר לביתו, רב עם אשתו ומתוך כעס, זורק את המלבוש על הרצפה. למחרת הוא רוצה לחזור למלאכתו, אך כשהוא רואה את אחד מעבדי השר מן החלון, הוא נבהל ומחביא את המלבוש. בצהריים אשתו מביאה לו את הארוחה לחדרו והוא שופך מעט רוטב על המלבוש. מתוך בהלה הוא קופץ ושופך את כל הקערה על המלבוש.
בשלב זה, החייט הולך אל הנהר ומכבס שם את המלבוש אך בזמן שהמלבוש התייבש בא דג ובלע אותו. החייט קופץ לנהר בתקווה ללכוד את הדג ולהשיב את המלבוש, אך סופו של החייט מסתיים בטביעה בנהר.
לאחר כמה ימים גופו נפלט מן הנהר ולאחר כמה ימים נוספים נמצא גופו והובא לקבורה.
כמקובל בסיפורי עם, הסיפור מסתיים במוסר השכל: ”השר מלבושים יש לו הרבה ויכול לוותר על מלבוש אחד, אבל החייט שאיבד את המלבוש שנעשה מן האריגים של בית מלאכתו של השר מה יענה ומה יאמר לכשישאלו אותו היכן המלבוש?”[6]
לקריאה נוספת
- י. קוכרמן, "רמזי הסיפור המלבוש לרש"י עגנון", מעלות א/5 1962, עמ' 16–19.
- אהרן מגד, "שש נפשות מחפשות מוצא", מאזנים כג/ב, יולי 1966, עמ' 144–147. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- גרשון שקד, אמנות הסיפור של עגנון, ספריית פועלים, 1973, הפרק "גלוי וסמוי בסיפור", עמ' 89–132.
- Arnold J. Band, Nostalgia and Nightmare - A Study in the Fiction of S. Y. Agnon, University of California Press, 1968, pp 405-406.
קישורים חיצוניים
- ש"י עגנון, המלבוש, הארץ, 11 בספטמבר 1950
- גרשון שקד, על "המלבוש" לש"י עגנון, למרחב, 2 באוקטובר 1959, המשך
- שושנה רבין, תשתיות מדרשיות בסיפור המלבוש לעגנון, "מעמקים" 20, דצמבר 2008, באתר "דעת"
- רחלי עופר, המלבוש והבריחה מאחריות (יונה א- ב), בערוץ יוטיוב של המכללה האקדמית הרצוג
- חמוטל סדן, כינון האינדיבידואל וכישלנו: ניתוח משווה בין "האדרת" לגוגול לבין "המלבוש" לעגנון, באתר "אמירות",
הערות שוליים
המלבוש41753321Q16128784