אט"א
 סמל אט"א | |
| תקופת הפעילות |
31 יולי 1959 – 3 מאי 2018
|
|---|---|
| אידאולוגיה |
לאומנות בסקית סוציאליזם |
| קבוצות אתניות | בסקים |
| מנהיגים |
דוד פלה אירטשה סורזבל איסקזון לסקה מיקל אירסטורזה |
| מטה | ארץ הבסקים |
| אזורי פעילות | ספרד וצרפת |
| חברים | כ-300 |
| בעלי ברית |
מפלגת בטסונה FARC הצבא האירי הרפובליקני |
| מתנגדים |
 ספרד  צרפת  האיחוד האירופי  ארצות הברית |
אט"א (ETA) (ראשי תיבות בבסקית של Euskadi Ta Askatasuna, בתרגום חופשי: "ארץ הבסקים וחופש"), הידוע גם בשם המחתרת הבסקית, היה ארגון טרור בסקי שפעל בשנים 1959–2018 ושאף להקמת מדינה בסקית עצמאית וסוציאליסטית בארץ הבסקים הגדולה, הכוללת את חבל הבסקים ונווארה בספרד, ואת חבל הבסקים הצפוני בצרפת.
ETA הוכרז כארגון טרור על ידי האיחוד האירופי וארצות הברית וזאת בגלל השימוש באמצעים אלימים כגון רצח, חטיפה וסחיטה באיומים (שהייתה לאחד ממקורות המימון שלו). מאז שנת 1968 ועד 2010, נהרגו 829 בני אדם כתוצאה מפעילות הארגון[1].
מטרותיו של הארגון השתנו עם הזמן. בתקופה האחרונה לקיומו הוא הצהיר כי מטרתו לאחד את היחידות האוטונומיות של חבל הבסקים ושל נווארה יחד עם הפרובינציות הבסקיות של צרפת (Iparralde), ודרש הכרה מצד צרפת וספרד בזכות להגדרה עצמית של חבל הבסקים.
חברי הארגון נקראו etarras בשפה הספרדית או etakideak בשפה הבסקית. חברי הארגון ותומכיהם השתמשו במונח gudariak שמשמעותו "לוחמים" בבסקית.
ב-20 באוקטובר 2011 הודיע הארגון כי חדל באופן סופי משימוש באלימות[2]. ב-3 במאי 2018 הפסיק הארגון להתקיים באופן רשמי. הוכרז על כך בטקס שהתקיים ביישוב הבסקי הצרפתי קמבו-לה-בן.
היסטוריה
בתקופת הדיקטטורה
בשנת 1952 הוקמה קבוצת סטודנטים בסקים בשם "אקין" (EKIN) שהתמזגה ב-1956 עם Euzko Gaztedi, צעירי המפלגה הלאומנית הבסקית. ב-31 ביולי 1959 ניתן לארגון השם ETA והתאריך נחשב ליום היווסדו של ארגון זה. ETA יצא מהמפלגה הלאומנית הבסקית בשל דעותיו המרקסיסטיות וכן כי דגל בשיטת "פעולה ישירה" נגד משטרו של פרנסיסקו פרנקו, כמו מלחמות גרילה שהיו דבר שבשגרה במדינות העולם השלישי באותו זמן.
הקונגרס הראשון של ETA התקיים במנזר בצרפת בשנת 1962, ובו הוצגו מספר עקרונות:
- מה שמגדיר את האומה הבסקית היא אאוסקרה - השפה הבסקית
- ETA הוגדר כארגון לא דתי ומתכחש להיררכיה של הכנסייה הקתולית (בניגוד למפלגה הלאומנית הבסקית)
- סוציאליזם
- עצמאות מלאה של ארץ הבסקים
האלמנטים השמאלניים של ETA, שמרחיקים אותו מהמסורת הקתולית השמרנית של המפלגה הלאומנית הבסקית הודגשו במהלך הקונגרס השני שלהם שנערך בצרפת ב-1963, ובו הצהירו חברי הארגון על נאמנותם לאידיאל הקומוניסטי.
בקונגרס השלישי, שנערך ב-1964, הוחלט כי המאבק המזוין הוא הדרך הראויה ביותר להשגת מטרות הארגון. כמו כן הוחלט על ניתוק סופי מהמפלגה הלאומנית הבסקית, שפעילותה הוגדרה כ"מנוגדת לאינטרסים של המאבק על החירות הלאומית".
הקונגרס הרביעי של ETA נערך ב-1965 ובו החלו להופיע חילוקי דעות בין חברי הארגון שנעשו חדים יותר בקונגרסים הבאים. נוצרו שלושה זרמים בארגון:
- הזרם הלאומני (ה"בסקיסטי"), שהיה מיוצג על ידי חוסה לואיס אלברס אמרנצה, ודגל בהתמקדות במאבק הלאומי הבסקי.
- זרם "הפועלים" היה מיוצג על ידי פאצ'י איטורוייז והתיימר לייצג את מאבק הפועלים בספרד כולה.
- זרם "העולם השלישי" היה מיוצג על ידי זלבידה שרצה לקשר בין המאבק הבסקי למאבקים אחרים שהתרחשו בעולם השלישי נגד המעצמות הכובשות.
באותו קונגרס הודגש הצורך בשימוש באלימות לצורך השגת מטרות מדיניות וכן לצורך מימון הארגון. חברי הארגון ביצעו לראשונה שוד מזוין ב-24 בספטמבר 1965.[דרוש מקור]
בקונגרס החמישי התחדדה המחלוקת בין שלושת הזרמים וזרם הפועלים פרש מהארגון והקים את ETA Berri, כלומר ETA החדש. שני הזרמים הנותרים קיבלו את השם ETA Zaharra, כלומר ETA הישן או סתם ETA. לימים הפך ETA Berri למפלגה פוליטית לא לאומנית בשם "התנועה הקומוניסטית" (MC). גם זרם "העולם השלישי" התרחק מההנהגה הלאומנית של אלברס אמפרנצה והקים קבוצה פנימית בשם Branka. בקונגרס החמישי הוחלט גם על חלוקת הארגון לארבע ה"חזיתות": הפוליטית, הצבאית, הכלכלית והתרבותית.
הקונגרס השישי התאפיין אף הוא בחילוקי דעות, הפעם בין המגזר הלוחמני שדגל במאבק המזוין כפעילות העיקרית של הארגון ומגזר שכונה אף הוא "הפועלים" שדגל במאבק פוליטי שכלל התמזגות עם ארגוני פועלים בספרד, לצד המאבק המזוין המתון יותר. המגזר הלוחמני קיבל את השם ETA V ואימץ את המוטו "חירות או מוות" (Askatasuna ala hil) ומגזר "הפועלים" קיבל את השם ETA-VI ואימץ את המוטו "מהפכה או מוות" (Iraultza ala hil). חלק מאנשי ETA-VI פרשו מהארגון והתמזגו עם תנועות שמאלניות ספרדיות והאחרים התמזגו שוב עם ETA V והארגון חזר לשמו המקורי ETA.
קשה לקבוע מתי התרחש הפיגוע הראשון של הארגון, שכן לא ברור מי עמד מאחורי הפיגועים שנחשבים לפיגועים הראשונים של ETA. יש מקורות אשר טוענים שהיה זה הניסיון הכושל ב-27 ביוני 1960 לגרום באמצעות פצצה להתרסקות רכבת שבה נסעו ותיקי מלחמת האזרחים בספרד. כתוצאה מהפיצוץ נהרגה ילדה בסקית בת שנתיים. המתקפה הראשונה ש-ETA קיבל עליה אחריות היא הריגתו של איש המשמר האזרחי הספרדי, חוסה פרדינס ארקאי ב-7 ביוני 1968. באותה שנה רצחו ETA בסן סבסטיאן את קצין המשטרה מליטון מנסנס, הידוע לשמצה בכך שביצע עינויים במתנגדי המשטר. בשנת 1970 נשפטו אחדים מחברי ETA ונידונו למוות, אך בעקבות הלחץ הבינלאומי בוטל העונש. הפעולה המפורסמת ביותר של ETA בתקופת הדיקטטורה של פרנקו התרחשה בדצמבר 1973 כשרצחו במדריד את ראש ממשלת ספרד לואיס קאררו בלאנקו. המחבלים פוצצו כמות גדולה של חומר נפץ במנהרה שחפרו מתחת לכביש, בעת שעברה מעליה מכוניתו של קררו בלנקו. המכונית עפה לגובה של כ-20 מטר ונחתה בחצר הפנימית של בניין הקומות הסמוך למקום הפיצוץ. ETA הצדיק את הרצח כתגובה להוצאות להורג של כמה מחברי הארגון. רבים מהפוליטיקאים הספרדיים הגולים הביעו שביעות רצון מהפעולה.
ב-13 בספטמבר 1974 ביצע ETA את הפיגוע ההמוני הראשון, בו מכונית תופת התפוצצה ליד בית קפה ברחוב קוראו במדריד. 12 בני אדם נהרגו ו-80 נפצעו. טענת הארגון הייתה שלבית הקפה נהגו לבוא אנשי ביטחון ספרדיים, אך טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שכל ההרוגים והפצועים היו אזרחים. הפיגוע עורר מחלוקת קשה בין חברי הארגון שהביאה לפרישתו הסופית של "זרם הפועלים", אשר הקים את "המפלגה המהפכנית של הפועלים הבסקים". בעקבות הפיגוע ירדה באופן משמעותי היוקרה הבינלאומית של הארגון, שנרכשה לאחר חיסולו של לואיס קאררו בלאנקו. גם בקרב חברי הארגון הנותרים המשיכה המחלוקת והארגון התחלק ל"ETA צבאי" (ETAm) ו"ETA פוליטי-צבאי" (ETApm). ל-ETA הפוליטי-צבאי היה הרוב בארגון.
בשנת 1975, הודות לפעילותו של הסוכן הכפול מיקל לחרסה, נעצרו יותר מ-150 פעילי הארגון, כולל שני מנהיגים בכירים. ב-27 בספטמבר של אותה שנה הוצאו להורג 3 מפעילי ETA ושני פעילים של ארגון אחר המזוהה עם השמאל הקיצוני. אלה היו גזרי דין המוות האחרונים שפרנקו חתם עליהם והם עוררו מחאות במספר ערי בירה אירופאיות.
בתקופת המעבר לדמוקרטיה
בתקופת המעבר לדמוקרטיה, אחרי מותו של פרנקו, תמך ETApm בהקמת מפלגה פוליטית (Euskal Iraultzarako Alderdia - מפלגת המהפכה הבסקית), אשר תתמודד בבחירות הכלליות ב-1977. כמו כן נענה ETApm להצעת הממשלה הספרדית לשחרור כל הפעילים של ETA (כולל מחבלים עם דם על הידיים) בתמורה להפסקה מוחלטת של כל פעילות אלימה. בקונגרס השביעי הוחלט על הפסקת האלימות, אך ה-ETAm (שלימים חזר לשם ETA) התנגד להחלטה זו, בטענה שלא חל שינוי משמעותי במדיניות הספרדית ושהמטרות של הארגון לא הושגו, ועל כן יש להמשיך במאבק החמוש. בין המתנגדים היו מנהיגי ETA ידועים כגון אאוחניו אצ'בסטה (אנצ'וֹן) ופרנסיסקו מוחיקה גָּרְמֶנדיה (פָּקיטו). ב-23 ביולי 1976 נחטף בידי ETAm אדוארדו מורנו בֶּרְגַרֶצֶ'ה (פֶרטוּר), מנהיג ETApm. גופתו לא נמצאה עד עצם היום הזה.
פעולות הטרור אכן המשיכו ואף החריפו. לשם השוואה: בין השנים 1968 ו-1977 נרצחו על ידי אט"א 82 בני אדם; ואילו בין השנים 1978 ו-1980 הארגון רצח 134 אנשים, רובם אנשי המשטרה והצבא, אך גם אזרחים רבים. כך, למשל, נרצחו ב-29 ביולי 1979 חמישה אזרחים בסדרת פיגועים במדריד ושני אנשי המשמר האזרחי הספרדי בגיפּוּסקוֹאה (מחוז בחבל הבסקים).
ב-1978 נוסדה מפלגת הרי בטסונה (Herri Batasuna) שלימים נחשבה לזרוע הפוליטית של ETA.
בתקופת הדמוקרטיה
כאמור, קץ הדיקטטורה לא הפך את ETA לארגון מתון יותר, אלא להפך. שנות ה-80 היו לעקובות מדם ובמהלכן נרצחו על ידי ETA כ-400 בני אדם. הארגון לא בחל בפיגועים המוניים כנגד אנשי ביטחון ואזרחים חפים מפשע. ב-25 באפריל 1986 נהרגו במדריד 5 אנשי המשמר האזרחי בפיצוץ מכונית תופת. ב-14 ביולי של אותה שנה התפוצצה במדריד מכונית תופת ליד אוטובוס שבו נסעו טירונים של המשמר האזרחי, 12 מהם נהרגו ו-50 נפצעו. ב-10 בספטמבר של אותה שנה נורתה למוות לעיניי בנה הקטן בפרובינציית גיפוסקואה (ארץ הבסקים) מריה דולורס גונסלס קטראין (ז'וז'ס), חברת ETA שפרשה מן הארגון בשל התנגדותה לפיגועים ההמוניים. ב-19 ביוני 1987 בוצע הפיגוע הרצחני ביותר בתולדות ETA. מכונית תופת התפוצצה בחניון של סופרמרקט בברצלונה, 21 בני אדם נהרגו ו-45 נפצעו, כמחצית מהם נשארו נכים. כל ההרוגים והפצועים בפיגוע היו אזרחים (כולל אישה בהריון). ETA טען כי התריע על מכונית התופת, אך המשטרה לא התייחסה לאיום. בדצמבר של אותה שנה פוצץ הארגון באמצעות מכונית ממולכדת (בלי להתריע) בניין מגורים בסרגוסה שבו התגוררו אנשי המשמר האזרחי עם משפחותיהם. הפיצוץ אירע בלילה ונהרגו בו 12 בני אדם, מחציתם קטינים (5 ילדות בגיל הרך ונער בן 17; אחיו עומד כיום בראש עמותה שמסייעת לנפגעי טרור[דרוש מקור]). בעקבות הטרור הרצחני פקעה סבלנותה של ממשלת צרפת שלא הסגירה את אנשי ETA בתקופת הדיקטטורה ותחילת תקופת הדמוקרטיה, והחלה להסגיר פעילי ETA לרשות ספרד.
בין השנים 1983 ו-1987 פעל בספרד הארגון GAL שמטרתו הייתה להילחם ב-ETA. ה-GAL רצחו 23 בני אדם (חלקם נחטפו ועונו), רובם היו אנשי ETA, אך היו גם אזרחים תמימים שלא היו קשורים כלל לארגון. תקופת פעילותם נקראה "המלחמה המלוכלכת". לימים (1997) נעצרו חברי GAL, נשפטו ונשלחו למאסר, ביניהם פוליטיקאים בכירים, כולל שר הפנים.
בשנת 1986 נוסד ארגון אזרחי א-פוליטי בשם "המחווה לשלום" (Gesto por la paz). הארגון קיים הפגנות מחאה שקטות ברחבי ספרד בכל פעם שהיו הרוגים, בין אם היו קורבנות של ETA או של GAL.
ב-12 בינואר 1988 חתמו על הסכם אחוריה-אנאה (Ajuria-Enea) כל המפלגות הבסקיות, למעט הרי בטסונה (הזרוע הפוליטית של ETA, הוצאה מחוץ לחוק ב-2002). מטרת ההסכם הייתה לשתף פעולה על מנת לסיים את הפעילות האלימה של ETA.
ב-28 בינואר של אותה שנה הכריז ETA על הפסקת אש למשך 60 יום, הפסקה שהוארכה מספר פעמים. כמו כן התקיים ניסיון למשא ומתן באלג'יר בין ETA שהיה מיוצג על ידי אאוחניו אצ'בסטה (אנצ'ון) לבין ממשלת ספרד (באותה תקופה המפלגה הסוציאליסטית של הפועלים הייתה בשלטון). המשא ומתן נכשל ובחודש מאי של 1988 הסתיימה הפסקת האש.
כדי למנוע התארגנות של אסירי ETA בבתי הכלא בארץ הבסקים החליטה הממשלה לפזר את האסירים בבתי הכלא ברחבי ספרד. הדבר עורר מחאה גדולה, בעיקר בקרב החוגים הלאומניים. החזרת האסירים לארץ הבסקים היא אחת המטרות של ETA.
ב-18 בנובמבר 1990 התפוצצה מכונית תופת ליד ניידת משטרה שהייתה בדרכה לאבטח משחק כדורגל. שישה שוטרים נהרגו.
ב-1991 ETA פוצץ שוב מכונית תופת בתוך בית מגורים של אנשי המשמר האזרחי בעיר ויק בקטלוניה וגרם למותם של 9 אנשים, כולל ילדים.
ב-1992 נעצרו בצרפת כל ראשי ETA, כולל פרנסיסקו מוחיקה גרמנדיה (פקיטו) שהיה אז ראש הארגון. באותה שנה התפרצה בארץ הבסקים תופעה הידועה בשם kale borroka, כלומר "לוחמה ברחוב". היו אלה צעירים רדיקלים תומכי ETA, שעיקר פעילותם הייתה הפגנות אלימות שכללו השלכת בקבוקי תבערה ופגיעה ברכוש (כגון שריפת אוטובוסים). ETA התנער באופן רשמי מפעולות אלה.
ב-1995 הציב ETA דרישות לממשלה הספרדית, שכללו את הזכות להגדרה עצמית של הבסקים, תמורת הפסקה מוחלטת של כל פעילות חבלנית. הממשלה דחתה את הדרישות.
באותה שנה ניסה ETA להתנקש בחייו של מנהיג האופוזיציה הימנית חוסה מריה אסנאר, שלימים הפך לראש ממשלת ספרד. אסנאר יצא ללא פגע מפיצוץ של מטען חבלה ליד מכוניתו, שכן המכונית הייתה משוריינת. כמו כן, לפי דברי כוחות הביטחון הספרדים, נמנע ניסיון התנקשות של ETA בחואן קרלוס הראשון, מלך ספרד.
ב-10 ביולי 1997 חטפו אנשי ETA פוליטיקאי צעיר מהמפלגה השמרנית בשם מיגל אנחל בלנקו, ואיימו לרצוח אותו אם הממשלה הספרדית לא תענה לדרישותיהם. שישה מיליון בני אדם יצאו להפגנות, הן בארץ הבסקים והן בשאר חלקי ספרד, בדרישה לשחרר את החטוף. כעבור יומיים רצחו המחבלים את הצעיר, והדבר גרם לזעזוע עמוק בחברה הספרדית. ברחבי המדינה התקיימו הפגנות המוניות נגד ETA.
ב-18 בספטמבר 1998 הכריז הארגון על הפסקת אש חד צדדית, אך הפוליטיקאים בספרד התייחסו להצהרה בסקפטיות וטענו שמטרת ההפוגה היא שיקום הארגון. אף על פי כן, התקיימו מגעים בין נציגי הממשלה הספרדית של אסנאר לבין ETA. המגעים נכשלו, וב-דצמבר 1999 הסתיימה הפסקת האש כאשר נעצרו שני טנדרים של הארגון, עם כ-1000 קילוגרם חומר נפץ בכל אחד מהם, בדרכם למדריד. ב-21 בינואר 2000 חזר הארגון לפעילות הטרור שלו, כשמכונית תופת התפוצצה במדריד ונהרג קצין צבא ספרדי בשם פדרו אנטוניו בלנקו גרסיה. במהלך אותה שנה רצח הארגון 23 אנשים.
ב-6 בנובמבר 2001 נפצעו 65 אנשים בפיצוץ מכונית תופת במדריד. ב-4 באוגוסט 2002 התפוצץ מטען חבלה סמוך לבניין מגורים של אנשי המשמר האזרחי. כתוצאה מכך נהרגו שני אזרחים, אחת מהם ילדה בת 4. בכל פעולות ETA נהרגו כ-30 ילדים. באותה שנה הוצאה מחוץ לחוק מפלגת הרי בטסונה, שהוגדרה כזרוע הפוליטית של ETA.
ב-30 במאי 2003 נהרגו שני שוטרים בעיירה סנגווסה (נברה) בפיצוץ של מטען חבלה מתחת למכונית שבה ישבו. עד 30 בדצמבר 2006 נחשב הפיגוע לרצח האחרון שביצע הארגון, ולאחר ההכרזה על הפסקת אש סופית (ראו בהמשך) רבים חשבו שזהו אכן הרצח האחרון.
בינואר 2004 הכריז ETA על הפסקת אש בקטלוניה וזאת בשל העובדה שמפלגה בדלנית נטלה חלק בשלטון המקומי.
ב-3 במרץ 2004 נתפסו שני טנדרים נוספים שעשו את דרכם למדריד עם מאות קילוגרמים של חומר נפץ.
ב-11 במרץ 2004, 3 ימים לפני הבחירות הכלליות, הזדעזעה מדריד מסדרת פיגועים ברכבות נוסעים, 191 בני אדם נהרגו וכ-1400 נפצעו. בהתחלה חשבו ש-ETA עומד מאחורי הפיגועים וממשלת אסנאר אף ניסתה לגרום לאזרחי ספרד להאמין שאכן המחבלים הבסקים הם האחראים, וזאת בגלל שפיגועים של אל-קאעידה היו עלולים להוביל להפסד בבחירות של המפלגה השולטת וזאת בגלל מעורבותה במלחמה בעיראק. יומיים לאחר הפיגועים בוצעו מעצרים של מוסלמים קיצונים. שלושה ימים לאחר הפיגועים התקיימו הבחירות, והמפלגה השמרנית אכן הפסידה.
ב-4 באוקטובר 2004 עצרה משטרת צרפת את המנהיגים הבכירים של ETA. כמו כן נתגלה מחסן אמצעי לחימה של הארגון. מאז לא בוצעו פעולות טרור משמעותיות בשל חולשתו של הארגון, וחלק ממנהיגיו הכלואים אף קראו לחדול מכל פעילות אלימה.
בסוף 2005 הציעה הממשלה הסוציאליסטית של ספרד משא ומתן עם ETA, במטרה להביא לסיום סופי של הסכסוך. האופוזיציה הימנית והארגון המייצג את קורבנות הטרור בספרד יצאו בהתנגדות חריפה נגד היוזמה.
ההכרזה על סוף הפעילות האלימה
לבסוף, לאחר 44 שנות אלימות וטרור, הודיע ב-22 במרץ 2006 אט"א על הפסקת אש סופית לטובת תהליך מדיני, באומרה כי "בסוף התהליך, האזרחים הבסקים יוכלו להישמע ויהיה להם הכוח להחליט על עתידם". בספרד עצמה, דעת הקהל הייתה חלוקה בנוגע להצהרת הארגון ואופן ההתייחסות הראוי אליה. ממשלת ספרד נותרה זהירה, ולא שישה על אפשרות המשא ומתן. ראש ממשלת ספרד חוסה לואיס רודריגס ספאטרו אמר כי הוא מלא תקווה לגבי הפסקת אש תמידית, אולם הוא הדגיש ואמר כי לאחר שנים רבות כל כך של סכסוך וטרור תהליך השלום יהיה ארוך, מייגע וקשה. מנגד, מנהיג האופוזיציה בספרד, מריאנו ראחוי קרא לא לשאת ולתת עם הארגון ואמר כי זהו ניסיון של ה-ETA להשגת מטרותיו הפוליטיות. קולות אחרים אמרו כי ההכרזה על הפסקת אש לבדה אינה מספיקה, וכדי להוכיח את רצינות כוונותיו על הארגון להודיע על התפרקות מוחלטת מנשקו, דבר שלא נעשה. באיחוד האירופי ובמדינות אירופה בכלל נשמעו דעות חיוביות על ההחלטה והובעה תקווה שזהו צעד לקראת סופו של הסכסוך האלים[3].
ב-22 במאי 2006 הכריז ספטרו בכנס של מפלגתו בארץ הבסקים שיתחיל במשא ומתן עם אט"א "בחודש הקרוב", אך נושא העצמאות לארץ הבסקים לא יעלה לדיון ("לא נשלם מחיר פוליטי"). מפלגת האופוזיציה פארטידו פופולאר (המפלגה העממית) הכריזה בתגובה שלא תתמוך בממשלה.
לבסוף, ב-29 ביוני, הודיע ראש ממשלת ספרד חוסה לואיס רודריגס ספאטרו כי ממשלתו תפתח בשיחות שלום עם ה-ETA, אך הוסיף ואמר כי לא יסכים לשלם מחיר כבד תמורת השלום, וכן שקיום המגעים תלוי בהימנעות המחתרת ממעשי טרור נוספים[4].
שבירת הפסקת האש
למרות הכרזה על הפסקת האש, לא הביע הארגון נכונות להתפרק מנשקו, ואף ביצע שוד של נשק בצרפת וניסויים עם חומרי נפץ. מצד שני, ממשלת ספרד לא הביעה נכונות להענות לדרישת הארגון בנוגע להעברת האסירים הבסקיים לבתי כלא בארץ הבסקים. אחד מהאסירים שאמור היה להשתחרר לאחר שריצה את עונשו, הועמד לדין על איומים שפרסם בעיתון בסקי ונידון למאסר ממושך, ורבים ראו בזה התנכלות.
באוקטובר 2006 פרסם אט"א הודעה שבה הוא מאשים את ממשלות צרפת וספרד בכך ש"ההתקפות על ארץ הבסקים נמשכות" ואיים לסיים את הפסקת האש, אך לא הכריז על כך באופן רשמי. האיום התממש ב-30 בדצמבר 2006 כאשר מכונית תופת גדולה התפוצצה בנמל תעופה במדריד וגרמה ל-2 הרוגים, כ-20 פצועים באורח קל ונזק חמור לטרמינל ולמאות כלי רכב. המחבלים התריעו על מכונית התופת באמצעות שיחת טלפון לשירותי החירום הבסקיים. הייתה זו הפעם הראשונה ש-ETA ביצע פיגוע אחרי הכרזה על הפסקת אש וללא הכרזה על סיומה. היה זה גם הפיגוע הקטלני הראשון אחרי התקופה הארוכה ביותר אי פעם שבמהלכה לא היו הרוגים.
בתגובה לפיגוע הקטלני הודיע חוסה לואיס רודריגס ספאטרו שתהליך השלום קרס והטיל את האחריות על ETA. עם זאת, הוא הדגיש שהוא נחוש בדעתו להגיע לשלום ולסיום הטרור בספרד.
ב-5 ביוני 2007 ETA פרסם הצהרה על סיום הפסקת האש והאשים בכך את הממשלה הספרדית ואת ראש ממשלת ספרד בפרט. לטענתו של הארגון, ספאטרו לא הביע נכונות להגיע להסדר והמשיך עם המדיניות התוקפנית ה"פאשיסטית". כמו כן האשים ETA את מפלגת השמאל הרפובליקנית "השמאל המאוחד" (Izquierda Unida), שהיא המפלגה השלישית בגודלה בספרד, בכך שהיא "התפתתה" לתמוך בספאטרו ובגדה בעקרונות שלה. בתגובה הטילה הממשלה את מלוא האחריות על ETA והזכירה שהפסקת האש הסתיימה עוד בדצמבר 2006, עם הפיגוע הרצחני במדריד, ועל כן ההצהרה החדשה של ETA אינה אלא לעג.
לאחר סיום הפסקת האש
מאז ההצהרה על סיום הפסקת האש נרצחו בידי ETA עוד מספר בני אדם, 2 מהם (אנשי הגוארדיה סיביל) נרצחו בשטח צרפת ב-2007. הייתה זו הפעם הראשונה מאז 1976 שהארגון ביצע מעשה רצח בצרפת, שכן מדינה זו נחשבה למקום מקלט עבור הטרוריסטים והם בדרך כלל נמנעו מלבצע בה פעולות אלימות.
בשנת 2010 הארגון נחל מספר מפלות. בתחילת ינואר 2010 נלכדו בשתי פעולות שונות ארבעה פעילים של הארגון, שהיו מבוקשים בידי ממשלת ספרד[5]. בסוף פברואר 2010 נלכד איבון גוחסקוצ'אה, המפקד הצבאי של הארגון, ביחד עם שני בכירים נוספים בכפר קטן בצפון צרפת בשיתוף פעולה עם ממשלת צרפת. גוחסקוצ'אה היה מבוקש על ארגון ניסיון התנקשות בחיי מלך ספרד חואן קרלוס, בעת שביקר ב-1997 במוזיאון גוגנהיים שבבילבאו[6].
הפסקות אש נוספות
ב-5 בספטמבר 2010 הכריז הארגון על הפסקת אש נוספת.
ב-20 באוקטובר 2011, בעקבות ועידה שהתכנסה בסן סבסטיאן בהשתתפות מזכ"ל האו"ם לשעבר קופי אנאן ומנהיג השין פיין ג'רי אדמס, הודיע הארגון שהוא "החליט חד-משמעית להפסיק את פעילותו החמושה"[7].
הפיזור הרשמי של הארגון
ב-9 בנובמבר 2016 נעצר בצרפת מיקל אירסטורזה, אחד מראשי הארגון. מבצע משטרתי צרפתי ב-16 בדצמבר 2016 הביא למעצרם הזמני של 5 אזרחים מארץ הבסקית הצפונית שגילו לשלטונות מצבור של כלי נשק, תחמושת וחומר נפץ. בלילה 6-7 באפריל 2017 הודיע אט"א על פירוקו המוחלט מנשק. ב-8 באפריל 2017 על סמך רשימה של 8 מקומות מסתור שסופקה על ידי הארגון לשלטונות, נתפס הארסנל שלו (3.5 טון כלי נשק וחומר נפץ) על ידי רשויות החוק הצרפתיות. מקומות המסתור שנחשפו נמצאו בדרום-מערב צרפת, שהיווה זה מכבר הבסיס העורפי של הארגון. בפברואר-מרץ 2018 בעקבות דיון פנימי, קראה הנהגת אט"א לחבריו להצביע על פיזור הארגון. ההכרזה על הפסקת קיומו נערכה בטקס שהתקיים ב-2 במאי 2018 ביישוב קמבו-לה-בן בארץ הבסקים הצרפתית, בנוכחות אורחים, ביניהם ג'רי אדמס וברטי אהרן מצפון אירלנד, ג'ונתן פאוול מבריטניה, קואהטמוק קארדנס ממקסיקו, מישל קאנדסי מצרפת, נציגים של מפלגת "פודמוס" מארץ הבסקים ונציג של המפלגה הלאומנית הבסקית. [8] למחרת - ב-3 במאי הצביעו 93% מחבריו החופשיים של הארגון בעד פיזורו הרשמי.
מאפיינים
סמל אט"א היה גרזן מלופף בנחש, והמוטו של הארגון הוא bietan jarrai שפירושו "להמשיך עם שניהם", כלומר להמשיך במאבק מזוין ופוליטי בו זמנית. כמו כן הלאומנים הבאסקים משתמשים בצלב קרס עגול, אך אין לו קשר לנאציזם.
לעיתים תכופות קישרו בין אט"א לבין מה שנקרא "תנועת השחרור הלאומי הבסקי", שכוללת ארגונים בדלניים שונים, כגון המפלגות הפוליטיות Batasuna, Herri Batasuna ו-Euskal Herritarrok (שלושתן הוצאו מחוץ לחוק בספרד), תנועת הנוער Segi, ארגון העובדים LAB ואחרים. כל אלה ידועים בשם ezker abertzalea, כלום "השמאל הלאומני (הבסקי)".
הארגון ממומן בעיקר ב"מס המהפכה" (impuesto revolucionario בספרדית) שנאלצים לשלם אנשי עסקים בארץ הבסקים תחת איומים ברצח או בפגיעה ברכוש. איום זה מתממש לעיתים תכופות על ידי הטמנת מטעני חבלה והצתות. כמו כן, אנשי אט"א נוהגים לשדוד מחסני חומר נפץ.
אט"א מתארגן בגדודים (comandos) שכל אחד מהם פועל באזור גאוגרפי משלו (לדוגמה: Comando Madrid). יש להם רשת של מקומות מחבוא ("בתים בטוחים") ומקומות שבהם מוחבאים חומרי נפץ ונשק שנקראים "zulos" (חורים). חברי הארגון מתחלקים ל"חוקיים", שלא סומנו על ידי המשטרה כחברי אט"א; "משוחררים", שמתחבאים בצרפת ו"שרופים", כאלה ששוחררו אחרי שריצו את עונשם.
קורבנות
אט"א רצח יותר משמונה מאות בני אדם. ביניהם:
- לואיס קאררו בלאנקו, ראש ממשלת ספרד בתקופת הדיקטטורה של פרנקו (1973)
- אנשי צבא וכוחות הביטחון, (המשמר האזרחי והמשטרה)
- חברי פרלמנט, חברי מועצות עירוניות וחברי שתי המפלגות הגדולות בספרד (המפלגה העממית והמפלגה הסוציאליסטית)
- שופטים ועורכי דין
- אנשי עסקים (חלקם נרצחו אחרי שנחטפו ולא שולם עבורם כופר)
- אינטלקטואלים ופילוסופים
- מרצים באוניברסיטה
- עיתונאים
- אנשי מקצוע שעבדו עבור המוסדות הממשלתיים
- תיירים זרים בספרד
- אזרחים ספרדיים שנהרגו בפיגועים
בתקופת הדיקטטורה של פרנקו רצח אט"א 44 בני אדם, ובתקופת הדמוקרטיה 781 בני אדם.
בוויקיפדיה בספרדית ניתן לראות את רשימת ההרוגים בין 1968 ל-1975 (שנת מותו של פרנקו) ואת רשימת ההרוגים בין 1976 ל-2008.
| אזרחים | 343 |
| אנשי ביטחון | 485 |
| סך הכול | 828 |
הרוגי אט"א לפי קהילות אוטונומיות:
| חבל הבסקים | 551 |
| מדריד | 123 |
| קטלוניה | 55 |
| נווארה | 40 |
| אחרים | 54 |
| צרפת | 5 |
| סך הכול | 828 |
יחס הציבור
אט"א זכה לתמיכה רחבה בתקופת משטרו של פרנסיסקו פרנקו, תקופה שבה נרצח ראש הממשלה לואיס קאררו בלאנקו. בתקופת הדמוקרטיה ירד מספר התומכים באופן ניכר (גם חלק גדול מחברי הארגון נטש אותו), במיוחד אחרי חטיפתו ורציחתו של הפוליטיקאי הצעיר מיגל אנחל בלנקו, שעוררו תגובה זועמת והפגנות ענק ברחבי ספרד.
לפי הסקרים שערכה האוניברסיטה של ארץ הבסקים, יותר מ-64% מהבסקים התנערו לגמרי מאט"א, 11% תמכו רק במטרותיו של הארגון ופחות מ-2% תומכים בשיטותיו האלימות.
בשנת 2007 נערכה הפגנה של 2 מיליון אנשים נגד המדיניות הפייסנית של ממשלת ספרד כלפי הארגון[9].
קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של נפגעי הטרור בספרד
- אתר שמסקר את הפעילות של אט"א ומכיל תמונות רבות (ספרדית)
- המחתרת הבסקית, באתר "סיקור ממוקד"
- קורבנות הארגון (ספרדית)
- טלי גולדשטין, 50 שנים לפיגועים בספרד - אט"א לאן?, באתר וואלה!, 3 באוגוסט 2009
- שמוליק ניל"י, המחתרת הבאסקית איבדה את כוחה, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2009
- נדב אייל ויונתן רגב, המחתרת הבאסקית - הסוף?, באתר של "רשת 13", 28 באוקטובר 2011 (במקור, מאתר "nana10").
- אט"א, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Víctimas de ETA
- ^ סוכנויות הידיעות, המחתרת הבאסקית מתפרקת מנשקה, באתר nrg, 20 באוקטובר 2011
- ^ הדר פרבר, ממשלת ספרד זהירה מול הצהרת המחתרת הבאסקית, באתר News1 מחלקה ראשונה, 23 במרץ 2006
- ^ סוכנויות הידיעות, ראש ממשלת ספרד: נפתח בשיחות שלום עם אט"א, באתר הארץ, 29 ביוני 2006
- ^ סוכנויות הידיעות, מכה למחתרת אט"א: ארבעה מבוקשים נעצרו, באתר nrg, 10 בינואר 2010
- ^ סוכנויות הידיעות, המפקד הצבאי של ETA נלכד בפשיטה בצרפת, באתר nrg, 28 בפברואר 2010
- ^ המחתרת הבאסקית: מפסיקים הפעילות החמושה, באתר ynet, 21 באוקטובר 2011
- ^ כתבה בעיתון El Correo
- ^ אי-פי, כשני מיליון איש הפגינו במדריד נגד המחתרת הבאסקית, באתר הארץ, 10 במרץ 2007
38794822אט"א