המוזיאון להיסטוריה של הטבע (סטוקהולם)
 | |
.JPG) | |
| המוזיאון הממלכתי להיסטוריה של הטבע | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מוזיאון להיסטוריה של הטבע |
המוזיאון הממלכתי להיסטוריה של הטבע (בשוודית: Naturhistoriska Riksmuseet) הוא מוזיאון בתחומי הביולוגיה והגאולוגיה שהוקם בפרוור מצפון לסטוקהולם בירת שוודיה בשנת 1819. המוזיאון הוא מבנה המוזיאון הגדול ביותר בשוודיה, והוא כולל גם את הקוסמונובה (Cosmonova), פלנטריום וקולנוע IMAX היחיד בצורת כיפה בשוודיה. בניין המוזיאון הנוכחי תוכנן על ידי האדריכל אקסל אנדרברי (Axel Anderberg), ונחנך ב-13 בנובמבר 1916. הוא שוכן באזור פֵסְקוֹטִי (Frescati) בתוך הפארק העירוני הלאומי המלכותי (Kungliga nationalstadsparken).
היסטוריה
זמן קצר לאחר שהוקמה האקדמיה המלכותית השוודית למדעים היא החלה לקבל פריטים מאספנים, ובאחת מהפגישות הראשונות הוחלט לרכוש מחסן לאחסונם. האוספים גדלו במהירות, אך ניזוקו תכופות מפגעי מזג האוויר וממעילות. תנאים טובים יותר נוצרו כאשר האקדמיה קיבלה בית משלה ב-1778, וכאשר אנדש ספרמן (Anders Sparrman; 1748–1820), תלמיד של קארולוס ליניאוס ומדען שהשתתף במשלחת השנייה של ג'יימס קוק, מונה למשגיח על האוספים שנה קודם לכן.[1] ספרמן, הוחלף בשנת 1798 על ידי קונרד קוּאֵנְסֵל (Conrad Quensel), אשר תרם תרומות יקרות ערך לסדר המדעי ולרישום הפריטים.
חלק מהפריטים היו כמה אוספי מינרלים, אוספים אנטומולוגיים וזואולוגיים גדולים שמרשל החצר קאלה (שארלס) דֵה יָיר (Charles De Geer) העניק ב-1778, ועשבייה של רופא מחוזי בשנת 1785. בשנת 1801, נוספו על פי צו מלכותי אוספי טבע השייכים למלכה לואיזה אולריקה ואוחסנו בארמון דרוטנינגהולם. כבר בשנת 1784 הוחלט כי מוזיאון האקדמיה יהיה פתוח לקהל במקרים מסוימים וכי המנהל יציג את האוספים. אוּלוֹבְ צְוַוץְ' (Olof Swartz; 1807-1818) ניהל את המוזיאון כחלק מתפקידיו כמנהל הגן הבוטני Bergianska trädgården ומזכיר האקדמיה, וקיבל ב-1818 את יוהאן וילהלם דולמן (Johan Wilhelm Dalman) כאוצר מיוחד.
באותה עת בערך, העניק מרשל החצר גוסטב פון פַּאִיקוּל (Gustaf von Paykull), את אוספי הזואולוגיה העשירים שלו במתנה למדינה. המוזיאון הלאומי, שכלל בתחילה רק זואולוגיה, נבע ממיזוג אוספיו של פון פאיקול והאקדמיה השוודית למדעים בשנת 1819 (אם כי ייקח עוד מספר שנים עד שהן התמזגו פיזית).
בעקבות הצמיחה המהירה של האוספים החליטה האקדמיה לרכוש את ארמון ווסטמנסקה (Westmanska palatset) בשנת 1828. העברת המוזיאון למבנה זה בוצעה על ידי סוון נילסון (Sven Nilsson), שבמהלך תקופת הניהול שלו (1828–1831) הקים את מחלקות המוזיאון, שהוקדשו לפאונה הנורדית. בתקופתו (1831–1839) של בנגט פְרִיס (Bengt Fries) כאוצר, המוזיאון נפתח לציבור בנובמבר 1831. באמצעות הגדלת מענקי הממשלה בשנת 1841, הפך המוזיאון למוזיאון לתולדות הטבע, אם כי אוספי הבוטניקה והמינרלוגיה של האקדמיה השוודית למדעים לא נכללו אוטומטית. היו חמש מחלקות, שלכל אחת אוצר משלה. המוזיאון להיסטוריה של הטבע קיבל בהמשך מחלקות חדשות, למשל לאוספי בעלי חיים מאובנים בשנת 1864, לאוספי צמחים מאובנים בשנת 1885, ולאוספים האתנוגרפיים ב-1900.
המבנה
מתחם הבניין הגדול של המוזיאון הלאומי הוקם בשנים 1907–1916 על פי שרטוטיו של האדריכל אקסל אנדרברי. המוזיאון עצמו כלל במקור חמישה אגפים משולבים, בהם שוכנים מחלקות המוזיאון השונות. אחד החלקים הראשונים שהושלם היה מה שמכונה "מוזיאון הלווייתן" (Hvalmuseet), ובו הוצגו שלדים. הוא נפתח בשנת 1908.[2]
המוזיאון נחנך ב-13 בנובמבר 1916, ונוהל על ידי האקדמיה עד 1965.[3]
הבניין בנוי מלבנים בסגנון קלאסי, אפילו חדרי מדרגות והפרוזדורים עוצבו על ידי האדריכל בצורה ראוותנית, בעוד שאולמות התצוגה תוכננו בסגנון פשוט יותר. הקירות בנויים בעיקר מלבני הֶלְסִינְבּוֹרִי (Helsingborgstegel) אדומים והמשקופים והכרכובים של החלונות עשויים גרניט בהיר. הגגות מכוסים ברעפים מזוגגים שחורים, והכיפה מחופה בלוחות נחושת.
האדריכלות של אנדרברי הושפעה מהגרסה השוודית לסגנון הבארוק המכונה "סגנון קרולינסק" (Karolinsk stil), שהותאמה לסגנון האר-נובו של אותה תקופה. החלק המרכזי בבניין הוא מגדל המסתיים בכיפה בגובה 25 מטרים, המאפשרת מעבר של אור יום לכל הקומות עד לאולם הכניסה. במקור נועד המגדל להדגים את מטוטלת פוקו. בשנת 1993 נוסף למבנה המוזיאון אגף שישי המכיל את הקוסמונובה, הפלנטריום הגדול ביותר בשוודיה, שהוקם בחצר בצד הצפוני. בנוסף לבניין הראשי, נבנו שני בתי מגורים מעץ למנהלים, המכונים "הווילות השחורות".[2]
-
הכיפה -
האולם המרכזי -
האולם המרכזי -
גרם המדרגות המרכזי -
מודל של מבנה המוזיאון
ניהול וחזון
המוזיאון הלאומי לתולדות הטבע הוא רשות ממשלתית הפועלת תחת משרד התרבות של שוודיה ומשימתו קידום הידע, המחקר והעניין במבנה ובהתפתחות כדור הארץ והיקום, ממלכות החי והצומח, הביולוגיה האנושית והסביבה הטבעית.
האוספים של המוזיאון הלאומי לתולדות הטבע כוללים מעל לתשעה מיליון בעלי חיים, צמחים, פטריות, מינרלים ומאובנים מכל רחבי העולם. יחד עם שחזור סביבות טבעיות, DNA, טיבוע בעלי חיים וחומרים אחרים הם חיוניים לעבודה המדעית.
החוקרים העובדים במוזיאון ממפים את היחסים בין המינים והמגוון שלהם, חוקרים את מבנה הסלעים או מראים כיצד אנו, בני האדם, משפיעים על הטבע סביבנו. עשרה פרופסורים מובילים את העבודה יחד עם צוות מדעי וטכני. מעל ארבע מאות חוקרים אורחים מגיעים למוזיאון מדי שנה. במוזיאון עובדים כארבעים דוקטורנטים.
במחלקת המחקר מנוהלים כמה פרויקטים בינלאומיים ובהם GBIF שוודיה,[4] ו-FishBase.
תערוכות קבועות
- מאובנים ואבולוציה – תערוכה על החיים על פני האדמה
- המסע האנושי – תערוכה על ההיסטוריה האנושית
- האדם כחיה – תערוכה על גוף האדם
- חיים במים – תערוכה על כל דבר החי במים, החל מלווייתנים גדולים ועד פלנקטון זעיר.
- מגוון החיים – תערוכה על בעלי החיים, מפגש עם זוחלים, חרקים ויונקים
- טבע בשוודיה – תערוכה על התנהגות בעלי החיים והאינטראקציה בטבע של שוודיה
- האזור הארקטי – תערוכה על החיים בעולם הלבן, האזור הארקטי ואנטארקטיקה
- אוצרות מפנים כדור הארץ – תערוכה על תעלומת המינרלים, מטאוריטים שהגיעו ממרחק רב ואבני חן נוצצות
- משימה: אקלים – תערוכה על אקלים בעתיד והשלכותיו
-
גלריית הלוויתנים -
מגוון החיים -
מאובנים
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של המוזיאון להיסטוריה של הטבע (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Kenneth Nyberg, Anders Sparrman (בשוודית)
- ^ 2.0 2.1 שלט האגף הצפוני באנגלית ובשוודית
- ^ "Naturhistoriska riksmuseet". www.sfv.se. Statens Fastinghetsverk. אורכב מ-המקור ב-14 באוקטובר 2014. נבדק ב-17 באוגוסט 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Global Biodiversity Information Facility GBIF-Sweden
29928381המוזיאון להיסטוריה של הטבע (סטוקהולם)