הלוואות לחוסכים מהגופים המוסדיים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הלוואות מהמוסדיים בישראל הן הלוואות הניתנות לחוסכים מתוך קרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות ופוליסות ביטוח עם חיסכון.

ההלוואה אינה כנגד הצבירה שלהם בקופות הפנסיוניות ולא ניתן לשעבד את החיסכון להלוואה.

ההלוואה היא חלק ממדיניות ההשקעה של המוסדיים.

מנגנון זה מאפשר לחוסכים לקבל אשראי בתנאים מועדפים יחסית לבנקים, ללא שיעבוד החיסכון הפנסיוני.

בישראל, תחום ההלוואות הפנסיוניות התפתח בהדרגה מאז שנות ה־50 של המאה ה־20 ועד היום, ועבר שינויים רגולטוריים מהותיים.[1]

רקע

קופות הגמל וקרנות הפנסיה הוקמו בישראל לצורך חיסכון לטווח ארוך. במשך עשרות שנים מרבית נכסי החוסכים הופנו לאיגרות חוב ממשלתיות ייעודיות, ורק שיעור קטן הוקצה להשקעות אחרות, כולל הלוואות לעמיתים. האפשרות למתן הלוואות נכללה כבר בתקנות מס הכנסה (1964)[2], אך בפועל היקף האשראי היה מצומצם ביותר[3].

התפתחות כרונולוגית

שנות ה־50 עד ה־70

בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה החלו להתגבש בישראל קופות חיסכון ארוכות טווח, קרנות פנסיה, קופות גמל ופוליסות ביטוח מנהלים, אשר נוהלו על ידי גופים מוסדיים תחת פיקוח ממשלתי הדוק. בתקופה זו התמקדו קובעי המדיניות בשמירה על יציבות פיננסית ועידוד החיסכון, ולכן הוטלו על הקופות הגבלות מחמירות בנוגע לאופן השקעת נכסיהן.[2]

מרבית כספי החוסכים הופנו לאיגרות חוב ממשלתיות ייעודיות (המכונות "איגרות חוב מוכרות"), לעיתים בשיעור חובה של כ־80% מסך הנכסים,[3] ורק חלק מצומצם הותר להשקעה באפיקים חופשיים יותר. בתוך האפיקים המותרים נכלל גם מתן הלוואות, הן הלוואות בין־בנקאיות והן הלוואות לעמיתים – אך היקפן היחסי היה קטן ביותר בהשוואה להחזקות באיגרות חוב. כך, בשנת 1969 הושקעו כ־16%–21% מנכסי מוסדות הגמל בהלוואות ופיקדונות, לעומת למעלה מ־60% שהושקעו באיגרות חוב ממשלתיות[3].

כבר בתקנות מס הכנסה משנת 1964,[4] שהסדירו את ניהול קופות הגמל, נכללו סעיפים המתייחסים למתן הלוואות לעמיתים, לרבות מנגנון לניכוי תשלומי החזר הלוואה מחשבון העמית. בכך הונחה התשתית החוקית הראשונית למתן הלוואות לחוסכים, אם כי בפועל נעשה שימוש מצומצם מאוד במנגנון זה.

גם ביטוחי המנהלים (פוליסות ביטוח חיים עם מרכיב חיסכון) פעלו תחת חוק הפיקוח על הביטוח, התשמ"א–1981, שאיפשר למפקח לקבוע הוראות לגבי הלוואות שמבטח רשאי לתת והגבלותיהן. בכך ניתן מענה רגולטורי ראשוני גם לאפשרות מתן הלוואות במסגרת פוליסות ביטוח, בכפוף לפיקוח.[5]

באופן כללי, בעשורים הראשונים לקיומן של קופות החיסכון, הלוואות ישירות למשקי בית מתוך כספי החיסכון הפנסיוני כמעט שלא התקיימו, והחוסכים נאלצו ברוב המקרים לפנות לבנקים לצורך אשראי לצריכה או לדיור[2].

שנות ה־80

שנות ה־80 התאפיינו בשינויים מהותיים בשוק ההון הישראלי, אשר השפיעו גם על תחום החיסכון הפנסיוני. על רקע האינפלציה הגבוהה ותוכנית הייצוב הכלכלית של 1985, שונתה בהדרגה מדיניות הממשלה כלפי קופות הגמל והפנסיה. בשנת 1988 נסגרו קופות הגמל הוותיקות שהבטיחו תשואה בריבית קבועה צמודת מדד בפני מצטרפים חדשים,[6] מהלך שסימן מעבר ממודל של תשואה מובטחת למודל של תשואה התלויה בביצועי השוק.[7]

צעד זה לווה בהרחבת חופש הפעולה של הקופות החדשות ביחס לקודמותיהן: בעוד שהקופות הוותיקות נדרשו להחזיק חלק ניכר מהנכסים באיגרות חוב ממשלתיות ייעודיות, הורשו הקופות החדשות להשקיע נתח גדול יותר בשוק החופשי, בכפוף לכללי השקעה שקבע משרד האוצר. עם זאת, בתחום ההלוואות לעמיתים לא חל שינוי מהותי בעשור זה.

הלוואות לעמיתים היו מותרות עקרונית בהתאם לתקנות הקיימות, אך הוגבלו בכללים נוקשים. כך, למשל, נאסר על קופת גמל להעמיד אשראי למעסיק שהוא עצמו עמית בקופה, או להשקיע בעסקיו של עמית, הגבלה שנועדה למנוע ניצול לרעה של כספי החיסכון בידי מעסיקים ובעלי שליטה. בפועל, ההלוואות לחברי הקופות ניתנו במקרים מועטים בלבד, בעיקר כמקדמות על חשבון תגמולים או כהלוואות לדיור במסגרת מקום העבודה.

מרבית משקי הבית בישראל המשיכו בתקופה זו להסתמך על האשראי הבנקאי לצורכי צריכה ודיור, בעוד שכספי הפנסיה נותרו מושקעים במסלולים סולידיים ונעולים לטווח ארוך. לקראת סוף שנות ה־80, ערב הרפורמות של העשור הבא, ניתן לומר כי הבסיס החוקי והרגולטורי למתן הלוואות מתוך חסכונות פנסיוניים כבר היה קיים, אולם נעשה בו שימוש מוגבל ביותר[6].

שנות ה־90

בשנות ה־90 חל תהליך של ליברליזציה הדרגתית בשוק ההון הישראלי, שהשפיע גם על תחום החיסכון הפנסיוני. קרנות הפנסיה הוותיקות נסגרו בפני מצטרפים חדשים והוחלפו בקרנות פנסיה חדשות במתכונת צוברת. שינוי זה לווה בהרחבת אפשרויות ההשקעה של קופות הגמל והפנסיה, אשר קיבלו חופש פעולה גדול יותר ביחס לעשורים הקודמים.[8]

בתקופה זו החלו להופיע בדוחות הכספיים של הקופות סעיפים ייעודיים להלוואות לעמיתים,[8] אם כי בהיקפים מצומצמים יחסית. ההלוואות שימשו בעיקר כחלופה לפדיון מוקדם של החיסכון הפנסיוני, מתוך מטרה לאפשר לחוסכים לקבל אשראי מבלי לאבד את זכאותם להטבות מס ולזכויות פנסיוניות עתידיות[4].

המסגרת הרגולטורית אמנם אפשרה מתן הלוואות לעמיתים, אך הציבה מגבלות ברורות שנועדו למנוע ניצול לרעה של כספי החיסכון. כך, למשל, נקבע כי לא תינתן הלוואה לעמית בתנאים החורגים מהמדיניות הכללית של הקופה[4], וכי הלוואות יינתנו באופן שיבטיח ניהול סולידי וזהיר של נכסי החוסכים.[4]

לצד זאת, הדיון הציבורי והחקיקתי בשלהי העשור כלל גם את הצעת החוק להקמת קופות גמל אישיות (IRA). בהצעה זו נקבע במפורש כי קופת IRA לא תהיה רשאית להעמיד הלוואות לעמיתיה, על מנת למנוע מצב שבו חוסך ילווה לעצמו את כספו במסווה של השקעה.[9]

בסיכומו של עשור זה, ההלוואות הפנסיוניות התקיימו בישראל אך נותרו שוליות בהיקפן. מרבית משקי הבית המשיכו להסתמך על האשראי הבנקאי, בעוד ההלוואות מהמוסדיים נתפסו בעיקר ככלי נקודתי לשמירה על החיסכון הקיים ולא כתחליף ממשי לשוק האשראי הבנקאי.[8]

שנות ה־2000 עד 2016

העשור הראשון של המאה ה־21 התאפיין בשינויים מרחיקי לכת ברגולציה של שוק ההון והחיסכון בישראל, אשר הובילו להרחבת מעורבותם של הגופים המוסדיים במתן אשראי למשקי בית. בשנת 2005 נחקק חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), שהסדיר בחקיקה ראשית את מכלול פעילות קופות הגמל והעביר רשמית את סמכויות הפיקוח לידי אגף שוק ההון במשרד האוצר (ולימים רשות שוק ההון). החוק קבע גם את סמכות הרגולטור לקבוע הוראות לגבי זכויות העמיתים לקבלת הלוואות.[10]

במקביל, יושמה בשנת 2005 רפורמת בכר, ששינתה את מבנה הבעלות על קופות הגמל וקרנות הנאמנות: הבנקים נדרשו למכור את הקופות שבשליטתם, והניהול עבר לידי חברות ביטוח ובתי השקעות. שינוי זה יצר תחרות מוגברת והגביר את התמריץ לפתח מקורות תשואה חדשים לכספי החוסכים.[11]

באותן שנים התפתחו גם ההלוואות הפנסיוניות לעמיתים, אף שטרם הוסדרו בחוזר אחיד. ההלוואות ניתנו בתנאים מקובלים:[10]

  • ההלוואות הועמדו כנגד שיעבוד הקופה הפנסיונית.
  • ניתן היה ללוות עד 50% מכספי התגמולים (ללא מרכיב הפיצויים).
  • הזכאות נקבעה לאחר 36 הפקדות לפחות או שלוש שנות ותק בקופה.
  • שיעור הריבית עמד לרוב על 5%–6% לשנה.

הסביבה הכלכלית של תחילת העשור, שהתאפיינה בירידת ריבית (ובעקבות המשבר הפיננסי העולמי של 2008 אף בריביות שפל),[12]עודדה את המוסדיים להרחיב את פעילותם בתחום ההלוואות. לצד אשראי לעסקים גדולים ובינוניים,[12]התפתח בהדרגה גם תחום ההלוואות למשקי בית. בין השנים 2010 ל־2014 גדלה יתרת האשראי שהעמידו גופים מוסדיים למגזר הפרטי ביותר מ־220% והגיעה לכ־27 מיליארד ש"ח, מתוכם כ־8.6 מיליארד ש"ח למשקי בית.[12]

ההלוואות לעמיתים ניתנו ברובן כחלופה לפדיון מוקדם: חוסך שבבעלותו כספים בקופת גמל, קרן השתלמות, קרן פנסיה או פוליסת חיסכון יכול היה לקבל הלוואה מהגוף המנהל כנגד שיעבוד חלק מצבירתו.[13] מנגנון זה אפשר לחוסכים לנצל את חסכונותיהם כבטוחה ולקבל אשראי בריבית נמוכה יחסית, מבלי לפגוע בזכויות הפנסיוניות או לאבד את הטבות המס[13].

על אף היתרונות, המדיניות שונה בין הגופים המוסדיים ולא הייתה אחידה. ההלוואות דרשו אישור של ועדות השקעות והיו כפופות לעקרונות זהירות, אך ללא הסדרה מפורטת מצד הרגולטור.

לקראת סוף העשור גבר הצורך ביצירת סטנדרט אחיד.[13] בשנת 2014 הוקמה ועדת גולדשמידט, שבחנה את אופן ההשקעה של גופים מוסדיים בהלוואות, בעיקר לעסקים קטנים ובינוניים,[13]כחלק מהמגמה לעודד את האשראי החוץ־בנקאי. הוועדה המליצה על צעדים לפתיחת השוק ולאיזון בין סיכונים להזדמנויות. במקביל החל אגף שוק ההון לגבש טיוטות חוזרים להסדרת מתן הלוואות לעמיתים, שהבשילו בהמשך להסדרה רשמית בשנת 2016.[14]

ניסיונות חברות הביטוח בתחום כרטיסי אשראי צרכני

לאחר יישום רפורמת בכר בשנת 2005, החלו חברות הביטוח בישראל לבחון אפשרות להיכנס לתחום האשראי הקמעוני, שנשלט באופן מסורתי בידי הבנקים. היוזמות כללו מיזמים משותפים עם חברות כרטיסי אשראי ומתן הלוואות ישירות ללקוחות.[15]

בשנת 2007 השיקה חברת הראל, בשיתוף עם ויזה כאל, מיזם כרטיסי אשראי ייעודי בשם "הראל רילקס", שנועד להיות מופץ באמצעות סוכני הביטוח ולספק אשראי צרכני ללקוחות החברה. אף שהוצבו יעדים גבוהים, המיזם נסגר בשנת 2009 לאחר הנפקה מצומצמת של כ־10,000 כרטיסים בלבד.[16]

חברות ביטוח נוספות ניסו להיכנס לתחום: הפניקס בחנה רכישת מניות בישראכרט, מגדל ביקשה לרכוש נתח בלאומי קארד, וכלל ביטוח הקימה מיזם משותף עם לאומי קארד. בנוסף, כלל וביטוח ישיר העניקו הלוואות ייעודיות, בעיקר לרכישת כלי רכב ולמימון צרכני. עם זאת, חלק מהעסקאות נחסמו על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים בטענה לפגיעה בתחרות, ואחרות כשלו מסיבות תפעוליות וכלכליות.[17]

הקשיים נבעו בין היתר מעלויות מימון גבוהות בהשוואה לבנקים, חוסר יתרון תחרותי במיתוג כרטיסי אשראי, ומגבלות רגולטוריות שמנעו מחברות הביטוח להשתמש בכספי קופות הגמל והפנסיה למתן אשראי קמעוני למשקי בית. כתוצאה מכך, מרבית היוזמות נסגרו בתוך זמן קצר, וחברות הביטוח נותרו פעילות בעיקר בתחום מתן הלוואות לעמיתים כנגד החיסכון הפנסיוני, ולא פיתחו פעילות נרחבת בתחום האשראי הצרכני הכללי.[15]

2013 – המסלקה הפנסיונית

ערך מורחב – המסלקה הפנסיונית

המסלקה הפנסיונית הוקמה ביוזמת רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, והחלה לפעול בשנת 2016. המערכת מופעלת על ידי חברת "סוויפטנס", שהוקמה לצורך כך וזכתה במכרז של משרד האוצר, בהתבסס על מערכת מידע שפותחה בידי נס טכנולוגיות.[18]

נוצר לראשונה מנגנון שקיפות שאיפשר למוסדיים ולעמיתים לראות את מלוא מבנה הקופות, וכתוצאה מכך גם את האפשרויות האמיתיות למתן אשראי[19].

מטרת המסלקה היא לייעל את העברת המידע והכספים בין כלל הגופים הפועלים בשוק החיסכון הפנסיוני, להפחית עלויות, ולהנגיש מידע פנסיוני לכלל האזרחים. באמצעותה ניתן לקבל תמונת מצב עדכנית של כלל החסכונות הפנסיוניים, ולבצע פעולות כגון העברת כספים, משיכה ועדכון פרטים. בנוסף,[20]המעסיקים יכולים לבצע באמצעותה הפקדות עבור עובדיהם[19].

מטרות הקמת המסלקה

  • ייעול התהליכים: יצירת מערכת מרכזית להעברת מידע וסליקת כספים בין כלל הגורמים בשוק הפנסיוני.[21]
  • הגברת יעילות ודיוק: שיפור התהליכים והקטנת טעויות בניהול כספי החיסכון.
  • הנגשת מידע: מתן אפשרות לכל אזרח לקבל תמונת מצב מלאה ומעודכנת של חסכונותיו, ובכך לאפשר ייעוץ פנסיוני אפקטיבי יותר.
  • הורדת עלויות: הפחתת העלויות הכרוכות בתהליכי סליקה והעברת מידע בין גופים מוסדיים.

שנת 2016 – החוזר הרגולטורי

בעשור השני של המאה ה־21 התחזק תפקידם של הגופים המוסדיים כשחקנים בשוק האשראי למשקי הבית. לאחר הטמעת חוזר 2016 והסדרת הלוואות העמיתים,[14]החלו המוסדיים לבחון כניסה רחבה יותר לתחומים נוספים של אשראי צרכני, מעבר לליבת ההלוואות לעמיתים.

בפברואר 2016 פרסמה רשות שוק ההון את חוזר "כללי השקעה", שבו נקבעו כללים מחייבים למתן אשראי לעמיתים:[22]

  • איסור על גביית דמי טיפול.[23]
  • איסור חילוט כספים בלתי נזילים.
  • קביעת מגבלות כמותיות: עד 80% בקופות נזילות, עד 30% בקופות לא נזילות, עד 50% בקרנות השתלמות לא נזילות.
  • חובה להקים ועדות אשראי בכל גוף מוסדי.

הרגולטורים והממשלה עודדו את כניסת המוסדיים לאשראי צרכני כחלק ממאמץ להגברת התחרות הפיננסית, להפחתת תלות הציבור בבנקים ולהוזלת יוקר האשראי. צעד משמעותי היה תיקון כללי ההשקעה שאיפשר לגופים מוסדיים להשתתף במתן משכנתאות ומימון פרויקטי בנייה. מספר חברות ביטוח גדולות החלו להציע משכנתאות ישירות ללווים פרטיים, ולעיתים שיתפו פעולה עם בנקים במתן אשראי משותף לקבלנים.[24]

במקביל, איפשרה הרגולציה לגופים מוסדיים להעניק גם הלוואות צרכניות כלליות (שאינן כנגד חיסכון קיים), אם כי באופן מוגבל: נקבע כי התיק הכולל של הלוואות צרכניות שאינן לעמיתים או מבוטחים לא יעלה על חצי אחוז מסך נכסי המוסדי. מגבלה זו נועדה לאפשר לגופים "לטעום" את התחום תוך צמצום חשיפה לסיכון. חלק מהגופים הקימו זרועות אשראי ייעודיות או רכשו תיקי הלוואות קיימים כדי להרחיב פעילות זו.[24]

למרות הצעדים הללו, התחרות מול הבנקים בשוק המשכנתאות נותרה מוגבלת. הבנקים המשיכו לשלוט כמעט בלעדית באשראי לדיור[25], בין היתר בזכות יתרון תשתיתי ומערך סניפים רחב. לעומת זאת, בתחום ההלוואות הצרכניות שלא לדיור חל גידול משמעותי: עד 2022 הגיע היקף האשראי הצרכני שהועמד על ידי גופים מוסדיים לכ־33 מיליארד ש"ח, כ־14% מסך האשראי במגזר משקי הבית הלא־דיורי.[25]

הלוואות לעמיתים נותרו מוצר מפתח. סכומי האשראי לעמיתים גדלו בהתמדה: מסך של כ־15 מיליארד ש"ח ב־2018 לכמעט 30 מיליארד ש"ח ב־2021. אף על פי שהיקף זה היווה חלק קטן מהנכסים המנוהלים, בחלק מהמוצרים, ובעיקר בקרנות השתלמות, שיעור ההלוואות מסך הנכסים היה גבוה יותר.[26]

המוסדיים ראו בהלוואות לעמיתים השקעה אטרקטיבית בעידן של ריבית נמוכה, שכן הן נשענו על בטוחה מלאה מכספי העמית. במקביל, מוצר ההלוואה שימש ככלי לשימור לקוחות: עמית שנזקק לנזילות קיבל מענה מבלי לפדות את החיסכון או לעבור לגוף מתחרה.[26]

עם זאת, בעשור זה זוהתה תופעה של "גלגול הלוואות עמיתים", שבה חוסכים נטלו הלוואות על חשבון החיסכון, השתמשו בכספים לצריכה או להשקעות אחרות, ולאחר מכן חידשו את ההלוואה או לקחו חדשה, לעיתים תוך יצירת מינוף עודף. דו"ח מבקר המדינה (2024)[5]התריע כי כללי ההשקעה אינם מגבילים די הצורך את יכולת המינוף הזו, והמליץ לשקול הטלת מגבלות, למשל על מספר החידושים האפשריים או על שיעור מינוף מצטבר כדי למנוע פגיעה עתידית בחוסכים ובביצועי הקופות.

2019 ואילך: מאגר נתוני האשראי

כניסתו לתוקף של חוק מאגר נתוני אשראי, התשע"ו, 2016,[27] סללה את הדרך להקמת מאגר נתוני האשראי הלאומי,[28] המנוהל על ידי בנק ישראל. המאגר אוסף מידע על התחייבויות אשראי של יחידים, כגון הלוואות, יתרות והחזרים, ממקורות שונים, בהם בנקים, חברות כרטיסי אשראי, חברות מימון חוץ־בנקאיות, רשויות וכונס הנכסים הרשמי.[29]

מטרותיו של החוק כוללות:[30]

  • הגברת התחרות: באמצעות שבירת הריכוזיות במידע על לקוחות, כך שכל הגופים הפיננסיים יוכלו להתחרות על תנאי האשראי.
  • הרחבת הנגישות לאשראי: איסוף המידע מאפשר הערכה מדויקת יותר של סיכוני אשראי, ומקל על אוכלוסיות שבעבר התקשו לקבל אשראי.
  • צמצום אפליה: שיתוף הנתונים מקטין את היתרון הבלעדי של גופים מסוימים ומונע קבלת החלטות על בסיס מידע חלקי.
  • שיפור מוסר התשלומים: הצרכנים מודעים לכך שהיסטוריית האשראי שלהם מתועדת, דבר המשפר את עמידתם בהתחייבויות.

אופן פעולת המאגר מבוסס על שלושה נדבכים עיקריים:[31]

  • איסוף נתונים: בנק ישראל מרכז מידע שוטף מגופים פיננסיים ומרשויות.
  • שיתוף מידע: גופי אשראי, באמצעות לשכות אשראי פרטיות (כגון BDI ו־D&B), יכולים לקבל מידע על לקוח בהסכמתו, לצורך חיווי או דוח אשראי.
  • הנגשת מידע ללקוח: כל צרכן יכול לקבל דוח מידע אישי על נתוני האשראי שלו, אחת לשנה, ללא עלות.[32]

הקמת המאגר בשנת 2019 אפשרה לגופים מוסדיים להיעזר במידע מרוכז ומקיף לצורך קבלת החלטות אשראי. לראשונה ניתנה להם האפשרות להעריך בצורה מקצועית ושיטתית את יכולת ההחזר של לווים פרטיים, בדומה לבנקים.[27]

המידע החדש תרם להתרחבות ניכרת של תחום האשראי הפנסיוני:[28] מוסדיים יכלו להציע הלוואות לעמיתים תוך ניתוח סיכונים פרטני, ולצד זאת להיכנס גם לתחום ההלוואות הצרכניות הכלליות. הלוואות מקופות פנסיוניות מהוות כלי מרכזי לשימור לקוחות: המוסדי מציע לעמית הלוואה בתנאים מועדפים כדי למנוע ממנו לפדות כספים מהחיסכון או לעבור לקופה מתחרה. מנגנון זה הפך לחלק מהותי מהתחרות בין הגופים המוסדיים לבין הבנקים בשוק האשראי למשקי הבית.[30]

שנות ה-20 של המאה ה-21

העשור השלישי של המאה ה-21 נפתח עם המשך מגמת הגידול באשראי הצרכני במשק, בין היתר באמצעות הגופים המוסדיים, ועם עלייה במודעות לסיכוני חוב בעקבות משבר הקורונה. בשנת 2020, לנוכח הזינוק בנטילת אשראי לצרכים שוטפים והחשש להעמקת החוב של משקי הבית, החלו הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל ורשות שוק ההון במהלך משותף לתיאום רגולציה באשראי למשקי בית.[33] לראשונה נקבעו עקרונות צרכניים אחידים להתנהלות כלל נותני האשראי מול לקוחות פרטיים, במטרה למנוע "ארביטראז' רגולטורי" שבו גופים לא־בנקאיים פועלים תחת סטנדרטים מקלים יותר מהבנקים.

בנובמבר 2020 פרסמה רשות שוק ההון חוזר בשם "הוראות לניהול אשראי צרכני",[34] אשר חייב את הגופים החוץ־בנקאיים להתנהל בהוגנות ולוודא שההלוואה מתאימה לצורכי הלקוח ולכושר ההחזר שלו. החוזר הדגיש את הצורך למנוע שיווק אגרסיבי של הלוואות לאוכלוסיות מוחלשות, והטיל אחריות על דירקטוריון כל גוף לקבוע מדיניות אשראי צרכני ולפקח על יישומה. במקביל, הפיקוח על הבנקים פרסם הוראות דומות לבנקים עצמם, ובכך נוצרה התכנסות של דרישות הפיקוח משני צידי השוק.

בשנים 2021–2022, עם היציאה ממשבר הקורונה, הואץ שוב קצב נטילת האשראי על ידי משקי הבית. רשות שוק ההון עדכנה את החוזרים וההנחיות,[35] ובדצמבר 2020 בוטל איסור שהיה קיים על מתן הלוואה לנושאי משרה או לסוכני ביטוח שהם עמיתים בקופה, במטרה לאפשר לעובדי הענף ליהנות מתנאים זהים לאלו של שאר החוסכים, תחת מגבלות למניעת ניגוד עניינים. עוד קודם לכן, בשנת 2018, הוטמעה מערכת סליקה מרכזית לבדיקת שעבודים ויתרות, המבטיחה שכל הלוואה מובטחת בחיסכון נרשמת ומשוקפת לגוף המוסדי במקרה של ניוד קופה או משיכת כספים[36]

נכון לאמצע העשור (2025 בקירוב), שוק ההלוואות הפנסיוניות מפותח בהרבה מאשר בעבר. משקי הבית הישראלים נהנים ממגוון רחב של אפשרויות אשראי, מהבנקים, מחברות כרטיסי האשראי, מפלטפורמות P2P, וגם, במידה הולכת וגדלה, מקופות הגמל, קרנות ההשתלמות, קרנות הפנסיה ופוליסות החיסכון. ההלוואות מקופות החיסכון הפנסיוני הפכו לאטרקטיביות במיוחד עבור בעלי חסכונות, בין היתר משום שהריביות נגזרות לרוב מפריים בתוספת מרווח נמוך או מהצמדה למדד, ללא עמלות פתיחה או פירעון מוקדם, כאשר הבטוחה היא החיסכון הקיים עצמו.[37]

מצב זה יצר חלופה תחרותית שאיתגרה את הבנקים ותרמה להאטה מסוימת בקצב גידול האשראי הבנקאי למשקי הבית. עם זאת, הוא העלה חשש בקרב הרגולטורים מפני מינוף יתר[38]: האפשרות לקבל הלוואות נוחות כנגד חסכונות עלולה להוביל משקי בית לצבירת חובות שיפגעו ברווחתם העתידית. בהתאם לכך, רשות שוק ההון ובנק ישראל מתמקדים בהידוק הפיקוח על הלוואות צרכניות, בשיתוף מידע באמצעות מאגר נתוני האשראי, ובקידום חינוך פיננסי לציבור לגבי הסיכונים הכרוכים בנטילת הלוואות על חשבון החיסכון הפנסיוני[29].

2022–2023: פרשת סלייס

ערך מורחב – פרשת סלייס

בשנת 2022 נחשפה פרשת סלייס:[39] משווקים ניידו חוסכים לקופות IRA תוך הבטחת הלוואות בלון ל־10 שנים בריבית 1% קבועה, בעוד הריבית במשק עמדה על 4.75%. ההלוואות ניתנו כנגד שיעבוד מלא של החיסכון, בניגוד לתקנות רשות שוק ההון. באמצעות מנגנון זה נוידו כ־550 מיליון ש"ח. הפרשה נחשבת לאחת המרכזיות בתחום והובילה להידוק נוסף של הפיקוח.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ בנק ישראל, דין וחשבון 1969, 1969, עמ' 14,15
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 בנק ישראל, פעולות כספיות של מוסדות הגמל והביטוח, 1969, עמ' 293
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 בנק ישראל, הפעולות הכספיותץ של מוסדות הגמל והביטוח, 1969, עמ' 293
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 מס הכנסה, תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) תשכ"ד 1964, 1964, עמ' 22
  5. ^ 5.0 5.1 מדינת ישראל, חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א - 1981 כרך א' - פרשנות, נוסח עדכני ליום 04/03/2025
  6. ^ 6.0 6.1 אגף שוק ההון ביטוח וחיסכון, קופות גמל, 2005
  7. ↑ אתי אפללו, למה כשלה מהפכת האשראי הקמעוני של חברות הביטוח, באתר TheMarker‏, 7 בינואר 2010
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 אגף שוק ההון ביטוח וחיסכון, קופות גמל, 1999
  9. ↑ כנסת ישראל, הצעת חוק קופות הגמל התשסא 2000, 2000
  10. ^ 10.0 10.1 שר האוצר יובל שטייניץ, תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (כללי השקעה החלים על גופים מוסדיים), תשע"ב 2012, 2012
  11. ↑ משרד האוצר, ועדת בכר - דוח הצוות הבין משרדי לעניין רפורמה בשוק ההון, 2005
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 הכנסת - מרכז המידע והמחקר, תיאור וניתוח שוק ההלוואות, 12 ביולי 2015, עמ' 4
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 איתמר מילרד, כלכלן, תיאור וניתוח שוק ההלוואות החוץ-בנקאיות, 12 ביולי 2015, עמ' 2, 3, 5
  14. ^ 14.0 14.1 הפיקוח על שוק ההון, כללי השקעה החלים על גופים מוסדיים - תיקון, באתר Funder פאנדר פורטל קרנות נאמנות קופות גמל קרנות השתלמות קרנות פנסיה, ‏2016-08-01
  15. ^ 15.0 15.1 אתי אפללו, למה כשלה מהפכת האשראי הקמעוני של חברות הביטוח, באתר TheMarker‏, 7 בינואר 2010
  16. ↑ רון שטיין ועירן פאר, ‏הראל וויזה כאל השיקו כרטיס האשראי הראל Relax, באתר גלובס, 22 בינואר 2008
  17. ↑ משרד האוצר, המלצות הצוות לבחינת החזקת גופים מוסדיים בחברות כרטיסי חיוב, 2023
  18. ↑ רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון, המסלקה הפנסיונית, 2020
  19. ^ 19.0 19.1 כיצד נרשמים?, באתר המסלקה הפנסיונית - תמונת הפנסיה המלאה שלכם
  20. ↑ ביצוע פעולות בחסכון פנסיוני ובקרן השתלמות באמצעות המסלקה הפנסיונית, באתר כל זכות
  21. ↑ אליצפן רוזנברג, הכירו: המהפכה הצרכנית שתחסוך לכם הכי הרבה כסף, באתר ynet, 22 ביולי 2017
  22. ↑ משרד האוצר - אגף שוק ההון, ביטוח וחסכון, כללי השקעה החלים על גופים מוסדיים, 29 בספטמבר 2016, עמ' 9
  23. ↑ רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון, הכרעה עקרונית לעניין גביית דמי טיפול בהלוואות למבוטחים ולעמיתים - טיוטה, 2 ביולי 2017
  24. ^ 24.0 24.1 יובל שטייניץ, שר האוצר, תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (כללי השקעה החלים על גופים מוסדיים), תשע"ב-2012, 2012
  25. ^ 25.0 25.1 מבקר המדינה, בנק ישראל - מאגר נתוני אשראי, עמ' 224, 214
  26. ^ 26.0 26.1 מבקר המדינה, הפיקוח של רשות שוק ההון על הגופים המוסדיים המנהלים חיסכון ארוך טווח, ינואר 2024, עמ' 484, 484
  27. ^ 27.0 27.1 כנסת ישראל, חוק נתוני אשראי, תשע"ו-2016, 2016
  28. ^ 28.0 28.1 404 | בנק ישראל - הבנק המרכזי של ישראל, באתר www.boi.org.il
  29. ^ 29.0 29.1 אתר בנק ישראל, חוק נתוני אשראי (אשכול אזרחי), 2016
  30. ^ 30.0 30.1 אתר פיקסמן סוכנות לביטוח, באתר www.boi.org.il
  31. ↑ מערכת נתוני אשראי, באתר www.creditdata.org.il
  32. ↑ פיקסמן סוכנות לביטוח (2025-05-06), איך לקבל דוח נתוני אשראי מבנק ישראל, נבדק ב-2025-08-31
  33. ↑ רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון, מיישרים קו ברגולציה על אשראי צרכני, ‏25/11/2020
  34. ↑ רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון, ניהול אשראי צרכני, טיוטת חוזר הוראות לניהול אשראי צרכני, 1 באפריל 2020
  35. ↑ רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון, הוראות הממונה על שוק ביטוח וחיסכון (לשעת חירום אוקטובר 2023), 23 באוקטובר 2023
  36. ↑ "מאגר נתוני האשראי של בנק ישראל | הלוואות חוץ בנקאיות לשכירים, לעובדי מדינה, לסטודנטים ולכל מטרה - פיקסמן". פיקסמן סוכנות לביטוח. 2019-05-18. נבדק ב-2025-08-31.
  37. ↑ הודעה לעיתונות: החוב של משקי בית בישראל, באתר מרכז טאוב
  38. ↑ חתול פיננסי, הלוואה על חשבון קרן השתלמות, גמל להשקעה ופוליסת חיסכון, באתר חתול פיננסי, ‏2024-01-28
  39. ↑ תחקיר: לאן נעלמו 800 מיליון שקל מכספי חוסכים?, סרטון בערוץ "כלכליסט", באתר יוטיוב (אורך: 15:45)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

הלוואות לחוסכים מהגופים המוסדיים41842211

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הלוואות_לחוסכים_מהגופים_המוסדיים&oldid=3470686"