הכרעת הרוב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף הכרעת רוב)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונים מחוץ לבית העירייה בלידס מצפים לתוצאות הבחירות הכלליות בבריטניה 1880, שהוכרעו ב"רוב מוחלט" (54.7%)

עקרון הכרעת הרוב או שלטון הרוב (באנגלית: Majority rule) היא פרוצדורה פורמלית לפיה קבלת החלטות או הסכמה כללית נקבעת על סמך מרבית הקולות בהם זכו מועמדים בהצבעה.[1][2] "רוב מוחלט" הוא רוב של יותר ממחצית מקולות המצביעים, והכרעת ברוב שכזה נחשבת לאיכותית ומהימנה יותר מאשר "רוב יחסי" של פחות ממחצית.[א] עקרון הכרעת הרוב הוא אחד העקרונות העיקריים בדמוקרטיה, והוא מהווה תחליף לסמכות היררכית של "שלטון יחיד" או "שלטון המיעוט".[3] עם זאת, טעות נפוצה היא להתייחס ל"דמוקרטיה" (שלטון העם) רק בתור "שלטון הרוב". אף שעקרון הכרעת הרוב הוא תנאי הכרחי הוא אינו תנאי מספיק, שכן בדמוקטיה מהותית קיימות הגנות וסייגים המונעים מצב של עריצות הרוב, מתוך מחויבות לשמור על זכויות אזרח גם של מיעוטים.[4][5][6][7] בדמוקרטיות רבות, סייג עיקרי להכרעת הרוב הוא הכפפת סמכות הרוב לחוקה.[3]

שלטון הדוגל ב"רובנות" ומבוסס רק על הכרעת הרוב ללא הגנה על זכויות המיעוטים מכונה דמוקרטיה חלולה, דמוקרטיה לא ליברלית, רפובליקה עממית,[8] אוכלוקרטיה (שלטון ההמון) או עריצות. הפילוסוף קרל פופר כתב בספרו החברה הפתוחה ואויביה נגד הסברה ששלטון הרוב הוא המאפיין הבלעדי של דמוקרטיה, וטען כי לכל הפחות למיעוט חייבת להישמר הזכות לשוב לשלטון:

אין לאפיין את הדמוקרטיה כשלטון הרוב בלבד, אף שהנהגת בחירות כלליות חשובה ביותר. שכן רוב עלול לשלוט כרודנות. (הרוב של אלה שגובהם פחות מ־1.80 מטר עשויים להחליט שהמיעוט של אלה שגובהם מעל 1.80 מטר ישלמו את כל המסים.) בדמוקרטיה יש הכרח להגביל את סמכויות השליטים: ואבן הבוחן לדמוקרטיה היא זו: בדמוקרטיה יכולים הנשלטים להדיח את השליטים – כלומר, את הממשלה – בלי שפיכות דמים. לכן אם האנשים שבשלטון אינם שומרים על אותם מוסדות המבטיחים למיעוט את האפשרות לפעול למען שינוי בדרכי שלום, הרי שלטונם הוא רודנות.


גרסאות

רוב יחסי

דיאגרמות עוגה של רוב יחסי (שמאל) ושל רוב מוחלט (ימין)

רוב יחסי (relative majority)[9] או רוב הקולות (plurality) הוא רוב הנקבע על פי מספר הקולות הרב ביותר באופן יחסי לסך כל הקולות, גם אם אינו חוצה את רף 50% האחוזים. רוב יחסי יכול להיווצר רק בבחירות בעלות יותר משני מועמדים. כאשר רק שני מועמדים מתחרים על מושב בודד, רק אחד מהם יכול לקבל את מרבית הקולות, שכן מדובר בהכרעת בינארית. אולם, במצבים שבהם מתחרים יותר משניים, רוב רגיל נחשב לעיתים קרובות כרוב הקולות גם אם אינו גבוה ממחצית הקולות.

רוב מוחלט

רוב מוחלט (absolute majority) הוא רוב המהווה יותר ממחצית הקולות, רוב הגדול מ- n/2.

מקרה פרטי של רוב מוחלט הוא רוב מיוחס (supermajority או special majority)[9] אשר מעיד על תמיכה הגדולה מרוב רגיל של יותר ממחצית, ומוגדר על פי קריטריון שנקבע מראש. חוקים שונים עשויים לקבוע שימוש ברוב מיוחס בנסיבות מסוימות. לדוגמה בישראל, פסילת מועמד יחיד מהתמודדות בבחירות לכנסת מסיבות לא טכניות, נעשית ברוב מיוחס של שני שלישים מחברי ועדת הבחירות המרכזית, ודחיית מועד הבחירות לכנסת, ברוב מיוחס של שמונים חברי הכנסת (שני שלישים).[10]

אין לבלבל בין רוב מוחלט לבין החלטה "פה אחד", דהיינו הסכמה המוסכמת על כל המשתתפים ללא התנגדות או יוצאים מן הכלל.

הכרעת הרוב בכלכלה ובתורת המשחקים

משפט מאי

המתמטיקאי קנת מאי (אנ') ניסח את משפט מאי (אנ'),[11] לפיו פונקציית הבחירה החברתית היחידה שעונה על הדרישות להחלטיות (Decisiveness), אנונימיות (Anonymity), נייטרליות (Neutrality) והיענות חיובית (Positive responsiveness) היא הכרעת רוב רגילה.[12][13]

  • אנונימיות: הכרעת הרוב מתייחסת לכל בוחר באופן זהה. לא משנה מי מצביע, כי אין צורך לחשוף את זהותו של הבוחר.
  • נייטרליות: הכרעת הרוב מתייחסת לכל חלופה באופן שווה. זה בניגוד לרוב מיוחס, שיכולים לאפשר לסטטוס קוו לנצח אף על פי שקיבל פחות קולות.
  • נחרצות: בכרעת הרוב פונקציית הבחירה החברתית היא מוגדרת ובעלת ערך יחיד.
  • היענות חיובית או מונוטוניות: אם בוחר משנה העדפה, הכרעת הרוב לעולם לא משנה את התוצאה נגד אותו בוחר. אם התוצאה שהבוחר מעדיף כעת הייתה זוכה, היא עדיין זוכה.

שלטון הרוב עומד בקריטריונים אלה רק אם מספר המצביעים הוא אי זוגי או אינסופי. אם מספר המצביעים שווה, ייתכן תיקו, והנייטרליות תופר. במקרה שבאסיפות בחירות מסוימות מתירים ליושב ראש להצביע כדי לשבור את השוויון, הנייטרליות שבה על חשבון אובדן האנונימיות.

ניתן להגדיר את הכרעת הרוב כך שבקבוצה מסוימת אופציה x עדיפה על פני y, אם מספר הפרטים המעדיפים את x על פני y גבוה יותר ממספר הפרטים שמעדיפים את y על x. באופן מחמיר יותר קיימת דרישה לרוב מוחלט, כלומר אם ורק אם סך הפרטים שמעדיפים את y על x גבוה מ- n/2.

משפט ארו

ערך מורחב – משפט ארו

הכלכלן קנת' ג'וזף ארו, מאבות תאוריית הבחירה הציבורית, ניסח את משפט ארו, לפיו לא קיימת שיטה הוגנת לשקלול בחירתם של מספר מצביעים הבוחרים בין שלוש אפשרויות או יותר.

פרדוקס ההצבעה

ערך מורחב – פרדוקס ההצבעה

בקבלת החלטות בקבוצה על פי הכרעת הרוב יכול להיווצר פרדוקס הצבעה, שבו העדפות קבוצתיות יהיו מעגליות.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Black, Duncan (1958). The theory of committees and elections. Cambridge: Cambridge University Press. OCLC 387017. 
  • Volk, Kyle (2014). Moral minorities and the making of American democracy. Oxford: Oxford University Press. ISBN 9780199371914.
  • Corneo, Giacomo; Neher, Frank (בדצמבר 2015). "Democratic redistribution and rule of the majority" (PDF). European Journal of Political Economy. 40 (A): 96–109. doi:10.1016/j.ejpoleco.2015.08.003. {{cite journal}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. ^ בבחירה בין יותר משתי חלופות מתאפשר מצב שבו הרוב אינו גדול ממחצית הקולות, אך מהווה את מספר הקולות הגדול ביותר ביחס לחלופות האחרות.

הערות שוליים

  1. ^ "עקרון שלטון הרוב מכונן הליכים לקבלת החלטות מטעם הכלל, שיש בהן הכרעה לטובת תכניות מעשיות מסוימות של הכלל.". נדיב מרדכי, מרדכי קרמניצר, עמיר פוקס. מדריך למחוקק. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015, עמ' 33
  2. ^ "כלל ההכרעה של שלטון הרוב הוא פורמלי, במובן הבא: הוא משיב על השאלה כיצד יש לקבל החלטות בעניין מסוים, לא איזו החלטה ראוי לקבל. [...] המסגרת הפורמלית של הכרעה לאור שלטון הרוב (הנבחר באופן דמוקרטי) מספקת פרוצדורת הכרעה ניטרלית (ככל שניתן) ביחס לשאלות הערכיות העומדות על סדר היום הציבורי.". פרופ' אורי הרשטיין, "שלטון הרוב ומגבלותיו", באתר הבלוג של הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים, 17 במרץ 2023
  3. ^ 3.0 3.1 הכרעת הרוב וזכויות המיעוט באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  4. ^ זאב ז'בוטינסקי: "אם יש הכרח בכך שמישהו יהא זכאי לשלוט, הרי מוטב שיהא זה הרוב ולא המיעוט. [...] אך שטות היא לזהות את שלטון הרוב עם תמצית הדמוקרטיה והחירות. תמצית החירות היא השאיפה לכך, שאיש לא ייאלץ להיכנע למה שמצפונו מתנגד לו, אפילו נתמכת קביעה זו על־ידי הרוב." מתוך "השקפה על בעיות מדינה וחברה"
  5. ^ מנחם בגין: "התבונה והחרות כאחת מחייבות, בדרך כלל, את הכרעת הרוב, בתנאי שהרוב יכבד את זכויות המיעוט, לרבות זכותו העיקרית: להיות לרוב", מתוך: "אחד לגוי אחד לעברי?", חרות, 6 באוגוסט 1954
  6. ^ מרים נאור: "שלטון הרוב הוא תנאי הכרחי לדמוקרטיה, אך באין ריסון לכוח הרוב הוא עלול להפוך לעריצות". נשיאת העליון: החלטת רוב אינה בהכרח דמוקרטית, באתר ynet, 8 בדצמבר 2016
  7. ^ פז כרמלי עקרון הכרעת הרוב – אזרחות לכיתות י', י"א, י"ב, סרטון בערוץ "מערכת שידורים לאומית", באתר יוטיוב, 18 באפריל 2021
  8. ^ פרופ' דוד הד: "דמוקרטיות המבוססות רק על שלטון הרוב הן "דמוקרטיות עממיות" שדווקא הן, כמו בטורקיה ובהונגריה, אינן מתקרבות לביטוי של רצון העם. כבר לפני 300 שנה הגיעו הוגים למסקנה שלא תתאפשר הגנה על זכויות בלא הפרדת רשויות ומתן סמכות לרשות השופטת לבקר את פעולת הממשל, שכן אי אפשר לסמוך על הרוב שיגן על המיעוט כאשר האינטרס שלו הוא להישאר רוב.". בואו נדבר רגע על "שלטון הרוב", באתר ynet, 6 במרץ 2023
  9. ^ 9.0 9.1 מילון עברי-אנגלי באתר הכנסת
  10. ^ סעיף 9א לחוק־יסוד: הכנסת
  11. ^ May, Kenneth O. (1952). "A Set of Independent Necessary and Sufficient Conditions for Simple Majority Decision". Econometrica. 20 (4): 680–684. doi:10.2307/1907651. JSTOR 1907651.
  12. ^ Public Choice III, Cambridge Mueller, D. (2003). Cambridge University Press
  13. ^ May’sTheorem
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37357419הכרעת הרוב

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הכרעת_הרוב&oldid=2398987"