הגייה תימנית
ההגייה התימנית (או הברה תימנית, נקראת הג'ה בפי בני העדה) היא אופן הביטוי של השפה העברית שהתקיים בפי יהודי תימן בתקופת הביניים של העברית. הגייה זאת נחשבת בעיני רבים למדויקת שבהגיות. ככל הגיות העברית בימי הביניים, אף היא לא שימשה ברובה לדיבור עברי, שכמעט לא התקיים אז, אלא בעיקר לצרכים ליטורגיים ובמהלך לימוד תורה.
איכותה של ההגייה התימנית
לפי הסברה של חוקרי הלשון העברית[1], גדולי רבני תימן וחלק מרבני שאר העדות, הגייה זו נחשבת להגייה העברית המדויקת ביותר שנשתמרה כיום. בין המצדדים בטענה זו ניתן למנות את רבני יהדות תימן: הרב יחיא יצחק הלוי[2], הרב יוסף קאפח[3], הרב יוסף צוברי[4], הרב יחיא אלשיך[5], הרב חיים כסאר ועוד. גם רבנים מעדות אחרות ראו בהגייה התימנית הגייה עתיקה ובעלת מסורת, כדוגמת הרב אבן ספיר[6], הראי"ה קוק[7], הרב חיים דוד הלוי[8] ועוד רבים[דרוש מקור]. כך היא דעת החוקרים האקדמאיים[9], ביטוי לכך נמצא בספרו של אליעזר בן-יהודה "המבטא בּלשון העברית"[10]
"ובדבר ההבדל במבטא התיו הרפה והדגושה, ודאי שבימי המסורה היו מבדילים ביניהן. אבל גם בני הגולה אינם מבדילים בין ג' דגושה ורפויה ובין ד' דגושה ורפויה ... שלפי המסורה צריך להבדיל, כמו שבאמת התימנים מבדילים" (צילום)[11]
— המבטא בלשון העברית, עמוד 9
מנגד, דעתם של רבנים מקרב יהדות ארצות האסלאם[דרושה הבהרה] היא שדווקא ההגייה ה'ספרדית' היא הקדומה והמדויקת[דרוש מקור]. מרבני ג'רבה, הרב מאיר מאזוז טוען שיהדות ג'רבה החזיקה במסורת דקדוק עתיקה, שלדעתו היא מדויקת יותר משל התימנים, אך רואה יתרונות גם בהגייה התימנית, דוגמת הד' הרפויה[12].
ביקורת על הגיית האות גימ"ל
ההגייה התימנית אינה אחידה לחלוטין בין קהילות תימן השונות. כדוגמה בולטת לכך ניתן להביא את הגיית הקו"ף והגימ"ל הדגושה, שרוב קהילות יהודי תימן מבטאות כגימ"ל ישראלית וג'ים ערבית, בהתאמה, ואילו קהילת שרעב (בדרום תימן), מבטאת אותן כקו"ף עמוקה וגימ"ל ישראלית.
לטענת הרב מאיר מאזוז, דוגמה זו גם מצביעה על כך שככל הנראה הושפעה ההגייה היהודית-תימנית מההגייה הערבית-תימנית. חיזוק לעמדה זו ניתן להביא מכך שקהילות שמוצאן מצפון תימן אימצו את הקו"ף והגימ"ל הדגושה של הדיאלקט הצנעני השולט שם, ואילו הקהילות שמוצאן מדרום תימן אימצו את אלו של הדיאלקט התעיזי. חוקרים ורבנים חלקו על כך[דרוש מקור].
עוד התבטאו הרב מאיר מאזוז והרב עובדיה יוסף נגד הגיית הגימ"ל הדגושה של התימנים, וסיווג אותה כאות הנחתכת בשיניים. גם על טענה זו כבר השיב הרב יצחק רצאבי שהם חשבו בטעות שהתימנים מבטאים אותה כאות ז' (כמו בצרפתית), ושכאשר הראה זאת לרב מאזוז, אף הודה בכך (הרב מאזוז הודה שיכול להיות שכך היה[13]).
מאפיינים
ההגייה התימנית מקיימת מערכת של תנועות רגילות, והן: /a/ /e/ /i/ /u/ /o/. כמו כן, התנועות פתח, סגול וחלק מהשוואים נהגות כתנועה כמעט קדמית, כמעט פתוחה, לא מעוגלת ([æ]), תנועה הדומה ל-a קדמית, וסגורה מעט. כמו כן, בקהילות שרעב חולם נהגה כמו צירי[14].
עיצורים לועיים ועיצורים נחציים התקיימו בהגייה, להבדיל מן ההגייה הספרדית ומן ההגייה האשכנזית. כמו כן, ההגייה התימנית שימרה את הביצוע הכפול של בג"ד כפ"ת. עם זאת, בודדים מזקני יהדות בבל (הספרדים) שימרו גם הם את הביצוע הכפול של בג"ד כפ"ת.
יהודי תימן שימרו גם את המכפל של הרי"ש ושל החי"ת (רי"ש דגושה וחי"ת דגושה, בעיקר בלשון חכמים ובמקומות ספורים בתנ"ך), ואף של האל"ף (תופעה נדירה, כגון המילה וַיָּבִיאּוּ בספר בראשית, פרק מ"ג, פסוק כ"ו)[15].
| השוואה בין הגיות העברית בתקופת הביניים | |||
| הגייה אשכנזית | הגייה ספרדית | הגייה תימנית | |
| תנועות | שבע | חמש | שש |
| עיצורים לועיים | התקיימו חלקית | התקיימו | התקיימו |
| עיצורים נחציים | לא התקיימו | התקיימו | התקיימו |
| ביצוע כפול של בג"ד כפ"ת | בכפ"ת(ג) | בכ"פ(ג) | בג"ד כפ"ת |
| שווא נע | לא התקיים | תנועת e | משתנה, נקבע על־פי העיצור שאחריו |
| דגש חזק | לא התקיים | התקיים | התקיים |
| הטעמה | מלעילית | דקדוקית | דקדוקית |
הגיית הסגול כפתח
יהודי תימן הוגים את הסגול כפתח[16]. בתימן הייתה נהוגה שיטת הניקוד הבבלי, שבה היה הסימן לפתח ולסגול זהה. אף על פי שבמשך הזמן התפשט והתקבל הניקוד התחתון גם אצל התימנים, התימנים קראו לסגול (הרשומה כניקוד נפרד רק בניקוד התחתון המקובל היום) כפתח. מהרי"ץ היה מנקד בכת"י שלו פתח במקום סגול, אף על פי שכתב בניקוד תחתון. וכך נהגו גם אחרים מבני תימן, כמו הרב יוסף עמר בעבודתו לניקוד התלמוד[17].
בעניין מקורה של הגיית הסגול נחלקו הדעות אם מעולם הייתה כפתח, או שהיה לה היגוי ייחודי שנעלם מהמסורת התימנית. בין הסוברים כי ההגייה כפתח היא גם הקדומה הם פרופ' שלמה מורג[18], הרב עמרם קורח[19], הרב רצון ערוסי[20], והרב יוסף קאפח, הטוענים שיש בסיס מוצק למסורת תימן שאינה מבדילה בין הסגול (שקיים רק בניקוד הטברני, שהתפשט לאחרונה בתימן ורק במידה מוגבלת) לפתח, ושצודקת היא בכך שהגייתם בהתאם ושאף עם המעבר בתימן מן הניקוד העליון הבבלי לניקוד התחתון הטברני, "התרגומים וסידורי התפילה נקדו בניקוד תחתון לפי כללי הניקוד העליון, כלומר את הסגול השמיטו ובמקומו בא תמיד פתח בהתאם להברתם ולקבלת קריאתם המסורתית וגם מפני שאין לו שום הוראה מיוחדת בעבר או בעתיד כידוע".[21][22]
הרב רצאבי משער כי לסגול הייתה הגייה נפרדת אצל "קצת מדקדקין" בתימן, אמצעית בין צירי לפתח. הרב רצאבי טוען כי הדבר משתקף ממחברות התיג'אן וחיבורי דקדוק אחרים כמו מכלול הרד"ק, שהגיות הסגול והפתח בהם מופיעות כנפרדות[23]. מקור נוסף המצדד בהגייה ייחודית לסגול נראה בדבריו של צמח בן יוסף יצחק הלוי, שם הוא כותב "זכור לי שהיה בתימן איש זקן מאד בשם הרב ירימי, והוא היה מבטא את הסגול בצורה הנכונה, וכל האנשים בבית הכנסת 'בית חג'אג'י' בצנעא, שאבי הרב יוסף יצחק הלוי זצ"ל היה מכהן בה כרב בית הכנסת, היו קמים לכבודו של הרב ירימי ואומרים: זה האיש הבקי ביותר בביטוי הסגול"[24].
דרכי ההגייה
עיקרי הגיית האותיות והניקוד של הנוסח התימני מוזכרים רבות בספרות של בני העדה, המרבים לעסוק בדקדוק — מהם ספרים עתיקים כמו "מחברת התיג'אן (כתרי התורה)", שמחברה אינו ידוע, ו"חבצלת השרון" מאת הרב יחיא בשירי. ישנם גם ספרים בני זמננו, המוקדשים כולם לענייני הדקדוק וההגייה[25], וכן הקדמות לחומשים מפורסמים (תיג'אן), המסבירות את אופני ההגייה הנכונים[26].
| העיצורים | ||
|---|---|---|
| האותיות | תעתיק IPA | הערך הפונטי |
| א | ʔ | הגייתן כהגייה ישראלית רגילה |
| בּ | b | |
| ב | v | כהגיית בי"ת רפה אשכנזית וישראלית |
| גּ | ʤ | נהגה כהגיית גימ"ל גרושה ישראלית (ג') כבמילה ג'ירפה, בדומה ל-j במילה just |
| g | בפי יוצאי שרעב — הגייתה כהגייה ישראלית רגילה | |
| גֿ | ɣ | הגייתה דומה ל-غ הערבית — נהגית בחיכוך גדול יותר מהרי"ש הישראלית המקובלת |
| דּ | d | הגייתה כהגייה ישראלית רגילה |
| דֿ | ð | נהגית כ-th קולית, כבמילה האנגלית then |
| ה | h | הגייתה כהגייה ישראלית רגילה, וכיוצא בה — מפיק ה"א (הּ). |
| ו | w | נהגית כ-וו ישראלית במילים שאולות, או w אנגלית. גם תנועה (להלן — הניקוד) |
| ז | z | הגייתה כהגייה ישראלית רגילה |
| ח | ħ | הגייתה כהגייה המזרחית — עיצור לועי |
| ט | tˤ | הגייתה דומה להגייה הערבית (עיצור נחצי) |
| י | j | הגייתן כהגייה ישראלית רגילה |
| כּ | k | |
| כֿ | x | |
| ל | l | |
| מ | m | |
| נ | n | |
| ס | s | |
| ע | ʕ | הגייתה כהגייה המזרחית — עיצור לועי |
| פּ | p | הגייתן כהגייה ישראלית רגילה |
| פֿ | f | |
| צ | sˤ | הגייתה דומה להגייה הערבית (סמ"ך נחצית) |
| ק | ɢ ~ ɡ | הגייתה כגימ"ל ענבלית או כהגיית ג' ישראלית רגילה |
| q | בפי יוצאי שרעב — הגייתה דומה להגיית קו"ף המקובלת בפי יוצאי עיראק | |
| ר | ɾ ~ r | הגייתה כרי"ש לשונית מתגלגלת, בדומה לערבית |
| שׁ | ʃ | הגייתן כהגייה ישראלית רגילה |
| שׂ | s1 | |
| תּ | t | |
| תֿ | θ | נהגית כ-th אטומה, כבמילה האנגלית think |
- 1 - הגייתה המשוערת הישנה [ɬ] התמזגה כבר בעבר עם סמ"ך [s], ואינה קיימת אף בנוסחי תימן, או שלא היתה קיימת לעולם כהגייה נפרדת[27].
| התנועות | ||||
|---|---|---|---|---|
| הניקוד | ||||
| שם הניקוד | סימן גרפי | שמע | תעתיק IPA | הערך הפונטי |
| קָמֵץ | אָ | ɔ | הגייתו דומה להגייה בקרב עדות נוספות | |
| פַתַּח | אַ | a | נהגה כהגיית u במלה האנגלית Up, או a בהגייה הבריטית של המילה Apple | |
| צֵרִי | אֵ | ɛ~e̞ | הגייתם כהגייה ישראלית רגילה | |
| פַתַּח סְגוּל | אֶ | a או æ | לפי השיטה הנפוצה נהגה נהגה כהגיית u במלה האנגלית Up, או a בהגייה הבריטית של המילה Apple. לפי השיטה המשוערת נהגה כהגיית a במלה האנגלית And | |
| חִירַק | אִי | i | חירק מלא בתוספת אות יו"ד שאינה נשמעת (אִי) | |
| שׁוּרַק | אוּ | u | ||
| שׁוּרַק קִבּוּץ | אֻ | |||
| חוֹלַם | אוֹ | ɤ~ɞ~œ~ɶ | נהגה לפי מיקומו — אם הניקוד למעלה, הצליל יישמע למעלה (בניגוד לקמץ, ואין להתבלבל בניהם).
במחוז שרעב הגו אותו כמו צרי. חולם חסר יכתב כך — אֹ | |
| קמץ קטן | [ָ] | o̞~ɔ | הגייתו כהגייה ישראלית רגילה | |
| שְׁוָא נע | [ְ] | משתנה | הגייתו חטופה, ומבוצעת בדרך כלל כפתח. לפני האותיות הגרוניות אחה"ע הוא מבוצע כתנועת הגרונית, ולפני האות יו"ד נהגה כחיריק, על-פי ההגייה הטברנית | |
| שְׁוָא נח | [ְ] | - | הגייתו כהגייה ישראלית רגילה | |
| שְׁוָא קָמֵץ | אֳ | |||
| שְׁוָא
פַתַּח |
אֲ | |||
| שְׁוָא
סְגוּל |
אֱ | |||
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב יוסף קאפח, 'מסורות הגייה ושליטת העברית בקרב יהודי תימן', 'נקוד, טעמים ומסורת בתימן', בספר כתבים (ב)
- שלמה מורג, העברית שבפי יהודי תימן, מכון "יד בן צבי"
- הנ"ל, מסורות הלשון העברית והלשון הארמית שבפי יהודי תימן, הוצאת "אפיקים"
- ספר אלף בי, הוצאת 'תורת אבות'
קישורים חיצוניים
הדגמות
- אהרן עמרם, שבח אשיר
- הרב רצון ערוסי, אשמורות בשנת 1975 בית כנסת שבזי קריית אונו (הוקדם בדברי פתיחה מהרב)
- הרב יוסף קאפח, קריאת מגילת אסתר, מפורים תשנ"ו בבית הכנסת "אבי דוד" בירושלים (עד פרק ב פסוק ה מהתקליטור)
- הרב יוסף עמר, קטע ממסכת ברכות
- מסכת מגילה מתוך התלמוד הבבלי בניקוד תימני להורדה: http://www.nosachteiman.co.il/?CategoryID=932&ArticleID=5956
מאמרים
- אדם בן נון, מסורת הקריאה במקרא בקריאת הרב צוברי ובקריאת הרב קאפח
- מירה שפיגל, נוסח קריאת התורה בתימן
- דוד בן אברהם, אוצר מילים מנוקדות על פי מסורת ההגוי של ק"ק תימן
- ביבליוגרפיה בנושא לשון ודקדוק תימני
הערות שוליים
- ^ ראו חנוך ילון, ענייני לשון, עמ' 80; פרופ' שלמה מורג מסורות הלשון של יהודי תימן, בתוך יהדות תימן פרקי מחקר ועיון עמודים שנז–שסה, ובמאמרים רבים נוספים.
- ^ תשובת הר"ש יצחק הלוי מובאת בתכלאל "תפילת כל פה" בהגהת הרב נתנאל בן הרב יחיא אלשיך וכן בתכלאל "נוסח תימן"
- ^ בין השאר בספרו "כתבים" בחלק "ניקוד, טעמים ומסורת בתימן"
- ^ עניין ההגייה מובא בהקדמת חומש "פרשה מפורשה", בהוצאת מכון "שתילי זיתים" מיסודו
- ^ דעת בנו ודעתו מובאות בהקדמת הרב נתנאל אלשיך בנו בהקדמתו לתכלאל "תורת אבות"
- ^ אבן ספיר פרק ט"ו דף נ"ג ע"ב, וזה לשונו: "אין בהם מעלגות לשון הספרדים, ולא מאין בינת שפת האשכנזים"
- ^ אורח משפט, תשובה בנוגע לקריאת שמע "וביחוד למי שמשנה ממבטא התימני המוחזק אצלם מדורות הראשונים שהוא המדויק שבמבטאים כמפורסם שבוודאי אסור לעשות כן"
- ^ מובא בשו"ת עשה לך רב חלק ו סימן כב
- ^ מהם:שלמה דב גויטיין (היסודות העבריים בשפת הדיבור של יהודי תימן, לשוננו ג, תרצ"א), אברהם צבי אידלסון (ההברה העברית, השפה כ"ט), אהרן מירסקי (קולות הלשון העברית: המבטא העברי הנכון במאבקו, אפיקים עג–עד, אב תש"ם), יהודה רצהבי (אוצר לשון הקודש של בני תימן, הוצאה עצמית, תשל"ח),יצחק שבטיאל ועוד.
- ^ הוצאת ההסתדרות העברית באמריקה, תרע"ז
- ^ וכן נמצא באתר פרויקט בן-יהודה עם טעיות הקלדה
- ^ ראו כאן
- ^ שערי יצחק (שיעוריו של הרב רצאבי) ואתחנן תשע"ז כאן, החל מעמ' 12.
- ^ הגייה זו היא שיבוש אפילו לפי רבני שרעב כגון הרב שלום שבזי (הובא בספר נפלאות מתורתך של הרב יצחק רצאבי פרשת קורח)
- ^ קריאת אהרן עמרם (ההתחלה מפסוק כד)
- ^ "בפי יהודי תימן אין הבדל בין היגוי הסגול להיגוי הפתח" (יהודה לוי נחום, מיצירות ספרותיות מתימן, עמ' רכד). "מסורת ההגייה העברית של בני תימן אינה מבחינה בין תנועת-הפתח לבין תנועת-הסגול: שני סימני ניקוד אלה אותו מימוש להם בהגייה זאת." (פרופ' שלמה מורג, העברית שבפי יהודי תימן, עמ' 119)
- ^ הרב יוסף עמר כתב "הסגול — יפקד מקומו גם הוא כיון שמדובר כאן בהנצחת נוסח הקריאה לפי מסורת יהודי תימן, וכיון שבכל מקום שיש סגול במקרא אנו קוראים פתח בלי שום שינוי." (מתוך דפי ההקדמה בתחילת כרכי מהדורתו המנוקדת לתלמוד שפורסמו באתר נוסח תימן.)
- ^ העברית שבפי יהודי תימן, עמ' 120
- ^ סערת תימן, ירושלים תשי"ד, עמ' קנט, שהסגול "נכלל בניקוד העליון עם הפתח וגם עד עתה נשאר במבטא התימנים שוה לפתח בלי הפרש".
- ^ בתשובתו לשואל ששאל לפי מנהג תימן "מה ההבדל בין ניקוד פתח לניקוד סגול לכאורה הוא אותו דבר וא"כ יש כפל בניקוד שלא לצורך" השיב ש"אכן בעבר כל סגול היה מנוקד פתח, ונהגה כפתח כמסורת הניקוד הבבלי."
- ^ ספר כתבים (ב) של הרב יוסף קאפח, עמ' 931–932
- ^ הרב עמרם קורח, סערת תימן, ירושלים תשי"ד, עמ' קנט: "שאין במציאות הסגול הוראה בעבר ובעתיד וכו' נוספת או מוחלפת על הפתח".
- ^ הרב רצאבי תמה על כך שמהרי"ץ העתיק דברי פוסקים אחרים ש"צריך ליזהר שלא להאריך באל"ף דאחד שלא ייראה כאומר אי חד" (עץ חיים דף ל"ה ע"ב) בעוד שלפי מסורת תימן "קבלת קריאתינו שהסגול נקרא פתח ממש" ולכן אין חשש לאמירת אי חד במקום אֶחד (דברי הרב רצאבי במהדורתו למעיל קטון למהרי"ץ עמ' רו). את שאלתו פתר בהנחה ש"נראה שהיו קצת מדקדקין לקרות הסגול כתנועה ממוצעת בין הצירי לפתח, על-פי המבואר במחברוֹת התיגאן ובמכלול."
- ^ צמח בן יוסף יצחק הלוי, קונטרס הוספות, עמ' כז, בתוך: האתרוג שעליו דברה התורה, בני ברק תשס"ה (הערה 52 כאן).
- ^ "אלף בי" - הרב שלמה צדוק, תורת אבות. "קובץ דקדוקי תורה", הרב אבירן יצחק הלוי.
- ^ ביניהם "תאג' ירושלים" מהרב אברהם אלנדאף, חומש "תורת אבות" מהרב נתנאל אלשיך, חומש "פרשה מפורשה", על-פי שיטתו של הרב יוסף צוברי
- ^ וכך דעתו של הרב יצחק רצאבי
25725235הגייה תימנית