האכלת עופות בשבת שירה
האכלת עופות בשבת שירה הוא מנהג שנהגו בקהילות רבות בישראל, לתת דברי מאכל לעופות בשבת שירה. מקור המנהג הוא בדברי המגן אברהם, אך ישנן עדויות שנהגו בזה כבר לפני כן. מנהג זה עורר דיונים הלכתיים בין הפוסקים בדין האכלת בעלי חיים בשבת.
מקור המנהג
המקור הראשון בו מובא מנהג זה הוא בדברי המגן אברהם[1] ”יש נוהגין לתת חטין בשבת שירה לפני העופות”.
בכתבי הריי"צ מליובאוויטש מביא ששמע מזקנו הצמח צדק, ששמע מזקנו הבעל התניא, ששמע מזקנו רבי משה פויזנער, שאבי זקנו, המהר"ל מפראג נהג במנהג זה והיה מצוה למלמדי דרדקי על כך, והיה נותן לתינוקות של בית רבן שהתאספו אצלו בשבת שירה דייסה ('קאשע') כדי שיתנו לציפורים[2].
דעת האוסרים
המגן אברהם שהביא מנהג זה, מתנגד אליו וכותב ”ואינו נכון, שהרי אין מזונותן עליך”, דבריו מבוססים על דברי השולחן ערוך[3] שאסור לתת מזונות לבהמות אלא אם כן הם תלויים במזונות שנותן להם ובלעדיו לא יהיה להם אוכל. וכיון שאותם עופות מגיעים מכל מקום ואינם תלויים במזון שנותן לפניהם, אינם מוגדרים כמי ש'מזונותן עליך' ואסור להאכילם.
רבי יעקב עמדין[4], הוסיף וכתב שהוא ”מנהג שטות ואסור”.
כדבריהם פסקו הבאר היטב[5], שולחן ערוך הרב[6] וקיצור שולחן ערוך[7]. ובאשל אברהם (בוטשאטש)[8] כתב לחשוש למחמירים. וכן נראה מדברי המשנה ברורה שהביא דבריו ולא הביא את הדעות החולקות וכן בשמירת שבת כהלכתה[9].
דעת המתירים
בספר תוספת שבת[10] משיב על דברי המגן אברהם ומיישב את המנהג ”דאפשר דכיון שנהגו כן לשם מצוה ... לכן אין להקפיד בכך”. שכל מקום שהאיסור הוא מצד טירחה אינו אסור במקום מצוה[11].
הספרים מנורה הטהורה[12], מקור חיים[13][דרוש מקור מלא] ותורת שבת[14][דרושה הבהרה] הוסיפו צד נוסף להקל, כיון שלא נותנים ממש לפני העופות אלא מניחים במקום פתוח אין בזה איסור.
הערוך השולחן[15] הוסיף טעם נוסף להתיר, משום שאין עושים זאת כדי להאכיל את העופות אלא עבורנו כדי להזכיר את שמחת שירת הים שהציפורים השתתפו בה.
דעתם הובאה להלכה בספרים דעת תורה, ארחות חיים, כרם שלמה, ערוך השולחן, מנחת שבת[דרושה הבהרה][16] וכף החיים[17]. וכן כתב בחזון עובדיה[18].
רבי אליעזר יהודה וולדנברג[19] כותב ”בדבר הנחת תבשיל לעופות בחצרות ובגגות בשבת פרשת שירה. כך הוא מנהגן של ישראל, וזכורני ממנהג זה מילדותי, ונהגו ככה בבתים של תלמידי חכמים יראים ושלמים באין פוצה פה ומפקפק. ואין מקום לבוא ולהתריע על כך, ומנהגן של ישראל תורה היא”.
בפסקי תשובות[20] הכריע ”למעשה, כיון שמצינו לגדולי הדורות אשר הביאו טעמים למנהג זה, וכיון שמנהג קדמון הוא, וטעמו בצידו, הרי גם על זה נאמר הכלל מנהג ישראל תורה הוא, ואינו בגדר טירחא שלא לצורך, כי הכוונה לשם מצוה, ולא גרע מהא שהתירו לתת לכלב מאכלו אפילו אין מזונותיו עליך, משום הטעם והמצוה שבדבר”.
דרכי היתר לכל הדעות
בספרי האחרונים נכתבו כמה דרכים כדי לקיים את המנהג ולא לעבור על דעת האוסרים:
- לתת לקטן להניח את הפירורים לפני הציפורים[21].
- בגמר הארוחה לקחת את המפה ולנער את הפירורים במקום שיוכלו הציפורים לבוא ולאוכלם, ובאופן זה אין איסור לכל הדעות[22].
- בספר אור החמה דייק מדברי המגן אברהם שכל האיסור הוא לקחת ביד ולתת לפני העופות אבל אם לקח את שאריות המאכל להשליכם באשפה, מותר להניחם בכל מקום שרוצה והציפורים תבואנה ותאכלנה.
- להניח את הפירורים מערב שבת סמוך לשקיעה באופן שהציפורים לא יספיקו לאכול אלא רק בשבת[23] ואפשר להניח על הפירורים כיסוי ויסיר אותו בשבת[24].
- רבי יעקב ישראל קנייבסקי (הסטייפעלע'ר) נהג לפזר את הפירורים ביום ראשון למחרת שבת שירה[25].
טעמי המנהג
בספרי האחרונים נאמרו מספר טעמים למנהג האכלת העופות בשבת שירה:
- בספר תוספת שבת[26] כתב שטעם המנהג ”דמרגלא בפומייהו שהעופות אמרו שירה על הים”. וכן כתוב בכתבי הריי"צ מליובאוויטש כותב בשם זקנו המהר"ל מפראג שנהג במנהג זה משום שהוא שכר לציפורים שהיו שרות ומזמרות בשירת הים יחד עם משה וכל בני ישראל[27].
- בנימוקי אורח חיים כתב בשם רבי מנחם מנדל מרימנוב שדתן ואבירם פיזרו בליל שבת מהמן סביבות המחנה כדי להראות לעם כאילו ירד מן גם בשבת, בניגוד לדברי משה שהבטיח שלא ירד מן בשבת כמסופר בפרשת בשלח. והציפורים באו ואכלו את כל מה שפיזרו. וכשכר על כך נוהגים לפזר לפניהם דברי מאכל.[28].
- בספר שער בת רבים[29] כתב בשם ספר אור פני משה[30], שמאז שנגנזה צנצנת המן אין לנו ראיה מוחשית לכך שה' ממציא לבוטחים בו את מזונותיהם ולכן נותנים בשבת שירה, שבה נקראת פרשת בשלח העוסקת במן מזון לפני הציפורים לומר שכמו שהציפורים משיגים את מזונותיהם בקלות כך עם ישראל שנמשל לציפור[31], אם יאמין בביטחון גמור בה' יתברך אז מזונותיו יבואו לו בקלות, כמו המן שירד לבני ישראל במדבר.[32]
מנהגים שונים
- המגן אברהם כתב שהמנהג הוא לתת חיטים לפני העופות ובליקוטי מהרי"ח[33] כתב בשם ספר הדרת קודש[34] שהטעם לכך הוא משום שהמן היה דומה לגרעיני חיטים. הפסקי תשובות[35] מעיר שלא ראינו שנוהגים לתת חיטים דווקא וברוב הספרים מוזכר רק 'מזונות'. בשו"ת ציץ אליעזר[36] משמע שהיו מניחים תבשיל. ובפסקי תשובות הביא מנהג נוסף שיש נוהגין לתת לפני העופות את שאריות החמין (טשלאנט) שיש בו גריסים וכוסמת וכדומה שהם דומים לגרגירי חיטים.
- המהר"ל מפראג נהג במנהג זה והיה מצוה למלמדי דרדקי על כך, והיה אוסף בשבת שירה תינוקות של בית רבן, ומספר להם את סיפור יציאת מצרים וציוה לתת לילדים דייסה ('קאשע') כדי שיתנו לתרנגולות ולציפורים, וכן האכילו את העופות פירות[37].
- הפסקי תשובות[38] כתב בשם ספרים קדמונים שהיה מנהג אנשים לאכול חיטים שלימים מבושלים בשבת שירה זכר למן שהיה דומה לחיטים[39] ונתנו לכך רמז בשל"ח ראשי תיבות לאכול חיטים בשבת שירה, ומנהג זה נשתקע.
לקריאה נוספת
- שו"ת ציץ אליעזר - חלק י"ד סימן כ"ח.
- פסקי תשובות - אורח חיים סימן שכ"ד אות ה'.
- דף על הדף - שבת קנה: ד"ה 'ודקא'.
קישורים חיצוניים
- הרחבה על המנהג באתר חב"ד און ליין
- הרבי: "האכלת עופות בשבת? כנראה נשתקע המנהג לגמרי" באתר חב"ד און ליין
- דעת רבי עובדיה יוסף במנהג זה באתר הלכה יומית
- אשכול בנושא זה בפורום אוצר החכמה
- הרחבה על המנהג באתר הערות וביאורים
הערות שוליים
- ^ או"ח סי' שכ"ד ס"ק ז', הו"ד במשנה ברורה שם ס"ק ל"א
- ^ פסקי תשובות סי' שכד אות ה' הע' 29
- ^ אורח חיים, סימן שכ"ד, סעיף י"א
- ^ סידור יעב"ץ שערי שמיים
- ^ שם סק"ח
- ^ שם סעי' ח'
- ^ סי' פ"ז סעי' י"ח
- ^ סי' קס"ז סעי' ו'
- ^ ח"א פכ"ז כ"א
- ^ סקי"ז, הו"ד בערוך השולחן (סק"ג)
- ^ בפסקי תשובות (שם אות ה' הע' 31) הוכיח כן מדברי המאירי (ביצה כג ע"ב) שמותר לזרוק פירורים לתוך הביבר
- ^ סקי"ט
- ^ לרבי יאיר חיים בכרך
- ^ ס"ק ט"ו
- ^ שם סק"ג
- ^ סי' פ"ז סקט"ז
- ^ סקמ"ז
- ^ שבת ח"ד עמ' רע"א
- ^ שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סכ"ח
- ^ שם אות ה'
- ^ אשל אברהם (בוטשאטש) סי' קס"ז ס"ו, וכתב שלכאורה מספיק לתת לעופות שבבית שמזונותיהם עליך, אבל אולי יש טעם דווקא בעופות שבחוץ
- ^ שמירת שבת כהלכתה ח"א פכ"ז כ"א, פסקי תשובות סי' שכ"ד אות ה'
- ^ תורת שבת (סקט"ו) ושו"ת קנין תורה (ח"ו סי' י"ד)
- ^ פסקי תשובות שם
- ^ ארחות רבינו ח"א עמ' קנ"ב
- ^ סקי"ז
- ^ פסקי תשובות סי' שכד אות ה' הע' 29, וכן הוא בערוך השולחן (ס"ג)
- ^ ובליקוטי מהרי"ח (סדר חודש שבט - שבת שירה) הביא טעם זה בשם ספר נחלה לישראל בשם החוזה מלובלין וכן בספר טעמי המנהגים (ליקוטים אות צח) בשם ספר שער בת רבים בשם רבי אברהם חיים ממיקלייאוב בשם הרה"ק מלובלין, ובספר מאמר קדישין מובא טעם זה בשם רבי מאיר מפרמישלן
- ^ פ' בראשית דף ג'
- ^ וכן הובא בספר טעמי המנהגים (ליקוטים אות צז)
- ^ ע' רש"י על הפסוק ספר בראשית, פרק ט"ו, פסוק י''ואת הציפור לא בתר'
- ^ טעמים נוספים ראו בספר טעמי המנהגים (ליקוטים אות צט) בשם ליקוטי שושנים, ובספר ישמח ישראל על התורה סוף פרשת בשלח
- ^ מנהגי חודש שבט - שבת שירה
- ^ דף מ'
- ^ סימן שכ"ד אות ה' הע' 29
- ^ חי"ד סכ"ח
- ^ פסקי תשובות סי' שכד אות ה' הע' 29 בשם כתבי הריי"צ מליובאוויטש ששמע מזקנו, ששמע מזקנו הבעל התניא, ששמע מזקנו, על אבי זקנו, המהר"ל מפראג. משנה ברורה עוז והדר הע' קב בשם ספר השיחות לריי"צ (בשלח תש"ב)
- ^ סימן שכ"ד אות ה' הע' 29
- ^ מנהג זה מוזכר בב"ח או"ח סי' ר"ח (ד"ה ומ"ש שהתוספות) ובליקוטי מהרי"ח (מנהגי חודש שבט - שבת שירה) בשם ספר עוללות אפרים (ח"ג מאמר שע"ז ו') ונחל קדומים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.