דררת

דררת
Psittacosis

נוגדן פלואורסצנטי ישיר בצביעת מגע של מוח עכבר המדגימה C. psittaci .
שמות נוספים	פסיטקוזיס, אורניתוזיס, קדחת תוכים, כלמידיוזיס
תחום	מחלה זיהומית, רפואת ריאות
קישורים ומאגרי מידע
DiseasesDB	29419
MeSH	D011571
MedlinePlus	000088
סיווגים
ICD-10	A70

דַּרֶּרֶת, או בשמה הלועזי "פסטיקוזיס" (Psittacosis) – הידועה גם בשמות אורניתוזיס (ornithosis), קדחת תוכים וכלמידיוזיס (chlamydiosis) – היא מחלה זיהומית זואונוטית בבני אדם, הנגרמת על ידי החיידק כלמידיה פסיטאצ'י (Chlamydia psittaci) ומועברת לבני אדם מציפורים, במיוחד מתוכים, כגון מקאו, נימפית מצויצת ותוכון מצוי, אך גם מיונים, דרורים, ברווזים, תרנגולות, שחפים ומינים רבים אחרים של עופות. סבורים ששיעור ההידבקות אצל קנריות ופרושיים נמוך מזה שקיים אצל תוכים.

ההידבקות במחלה מתרחשת בדרך כלל על ידי שאיפת אבק המזוהם בלשלשת יבשה של ציפורים נגועות.

בבני אדם

סימנים ותסמינים

בבני אדם, דררת מתבטאת בדרך כלל כמחלה דמוית שפעת עם תקופת דגירה של 5–19 ימים. חומרת המחלה משתנה, ונע בין מקרים ללא תסמינים למחלה מערכתית עם דלקת ריאות חמורה.

התסמינים המוקדמים מחקים לעיתים קרובות את טיפוס הבטן וכוללים חום גבוה, צמרמורות, כאב ראש, כאבי שרירים, כאבי מפרקים, שלשול, דלקת לחמית העין, דימומים מהאף, וספירת תאי דם לבנים נמוכה. אצל חלק מהחולים מתפתחת פריחה ורודה המתכווצת במגע, המכונה "כתמי הורדר" (Horder’s spots), הדומה ל"כתמי הוורד" הנראים בטיפוס הבטן. הגדלת הטחול נפוצה לקראת סוף השבוע הראשון, ולאחר מכן הדררת עלולה להתפתח לזיהום ריאתי חמור.

ככל שהמחלה מתקדמת, היא מתבטאת בעיקר כדלקת ריאות אטיפית , עם שיעול יבש מתמשך, קוצר נשימה ועייפות. מקרים חמורים יכולים להוביל לפגיעה נרחבת בריאות, כפי שניתן לראות בצילומי חזה המראים תסנינים ריאתיים מפושטים או "הלבנה מוחלטת" (whiteout) של שדות הריאה. כאב ראש יכול להיות כה חזק עד כדי להידמות לדלקת קרום המוח, ולעיתים מלווה בקשיון עורף. במקרים נדירים, עלולים להתפתח קהות חושים או תרדמת.

סיבוכים

סיבוכים, אף שהם נדירים, כוללים דלקת שריר הלב, דלקת המוח, דלקת פנים הלב, דלקת כבד, דלקת מפרקים ודלקת קרנית-לחמית . דלקת ריאות חמורה עשויה לדרוש תמיכה של טיפול נמרץ, אם כי מקרים קטלניים נשארים נדירים. שיעור התמותה בעבר הגיע ל-20%, אך עם השימוש באנטיביוטיקה הוא ירד לפחות מ-1% מהמקרים. נשים בהיריון שנדבקות במחלה עלולות לחוות הפלה טבעית.

דרכי הדבקה

בני אדם נדבקים בדררת באמצעות שאיפת חלקיקים הנישאים באוויר מלשלשת יבשה של ציפורים, נוצות או הפרשות נשימתיות. בצורה פחות שכיחה, גם מגע ישיר עם ציפורים נגועות או חומרים מזוהמים עלול להוביל לזיהום. החיידקים יכולים לשרוד בסביבה למשך תקופות ממושכות, מה שמגביר את הסיכון להדבקה עקיפה.

עופות, במיוחד תוכים, נימפית מצויצת, יונים ועופות משק, יכולות לשאת את החיידק כלמידיה פסיטאצ'י מבלי להראות תסמינים, אך ציפורים במצב דחק או כאלו עם דיכוי חיסוני עלולות לפתח מצוקה נשימתית, עייפות וירידה במשקל. ציפורים נגועות עלולות להפריש את החיידקים באופן לא רציף, גם אם הן נראות בריאות.

אבחנה

אבחנה של דררת יכולה להיות מאתגרת בגלל התסמינים הלא-ספציפיים שלה, והיא דורשת שילוב של הערכה קלינית, בדיקות מעבדה והיסטוריית חשיפה. בדיקת דם מראה בדרך כלל ספירת תאי דם לבנים תקינה, אם כי לעיתים רחוקות עלולה להתרחש לויקוציטוזיס בולט. תפקודי כבד אינם תקינים אצל כמחצית מהחולים, עם עלייה קלה באספרטט אמינוטרנספרז . מדדי דלקת, כמו שקיעת דם וחלבון מגיב C, יכולים להיות גבוהים באופן משמעותי. אבחנה מבדלת חייבת להבחין בין דררת לטיפוס הבהרות, טיפוס הבטן ודלקת ריאות אטיפית הנגרמת על ידי מיקופלזמה, לגיונלה , או Coxiella burnetii (קדחת Q).

בדיקות מעבדה המשמשות לאבחון כוללות:

• תגובת שרשרת של פולימראז (PCR): מזהה DNA חיידקי בדגימות נשימה ונחשבת מאוד ספציפית.
• בדיקה סרולוגית: מזהה עלייה פי ארבעה או יותר בנוגדנים נגד Chlamydia psittaci בדגימות דם, מה שתומך באבחון בשילוב עם תמונה קלינית.
• תרבית: אף על פי שניתן לבודד Chlamydia psittaci מהפרשות נשימתיות, תרבית מבוצעת לעיתים רחוקות בשל סיכוני בטיחות ביולוגית ויש לבצעה רק במעבדות מיוחדות.
• צילום רנטגן של החזה: יכול לחשוף דלקת ריאות, תסנינים מפושטים או דלקת ריאות מפושטת במקרים חמורים.
• שטיפת סימפונות-ריאות (BAL): במקרים מסוימים, ניתן לראות תכלילים אופייניים המכונים "גופיפי לוונתאל-קול-לילי" בתוך מקרופאגים בנוזל BAL.

בשל הסכנות הכרוכות בגידול Chlamydia psittaci בתרבית, בדיקות PCR ובדיקות סרולוגיות נותרות שיטות האבחון המועדפות, בעוד שהיסטוריית החשיפה ממלאת תפקיד מכריע באישור מקרים חשודים.

טיפול

ניתן לטפל בדררת בצורה יעילה באמצעות אנטיביוטיקה, בעיקר טטרציקלינים.

• דוקסיציקלין הוא הטיפול הראשוני ומקובל לרשום אותו למשך 10–14 ימים.
• מקרולידים (למשל אזיתרומיצין) בחולים שאינם יכולים לסבול טטרציקלינים.
• טיפול מוקדם מפחית את הסיכון לסיבוכים חמורים ולאשפוז.

אם לא מטפלים במחלה, היא עלולה להפוך חמורה ולהוביל לאי-ספיקה נשימתית או למעורבות של איברים מרובים.

מניעה ובקרה

כדי למזער את הסיכון לחלות בדררת, יש לנקוט במספר אמצעי מניעה:

• יש לשמור על היגיינה נאותה בעת טיפול בעופות או ניקוי כלובים כדי להפחית זיהומים.
• יש לבודד ולטפל בעופות נגועים באופן מיידי כדי למנוע את התפשטות הזיהום.
• בדיקות וטרינריות קבועות חיוניות כדי לנטר סימני מחלה בעופות.
• אנשים העובדים בסביבות בסיכון גבוה, כמו חנויות לחיות מחמד או לולים, צריכים להשתמש בציוד מגן כמו מסכות וכפפות.
• מעקב ופיקוח של בריאות הציבור ממלאים תפקיד מכריע במניעת התפרצויות.
• בנוסף, הימנעות מחשיפה לעופות חולים או עופות בר, במיוחד באזורים בסיכון גבוה, מפחיתה עוד יותר את הסיכויים להידבקות.

אפידמיולוגיה

מקרים של דררת מתרחשים בכל העולם, עם התפרצויות ספורדיות מדווחות הן במדינות מפותחות והן במדינות מתפתחות. חשיפה תעסוקתית בקרב מגדלי עופות, עובדים במשחטות וווטרינרים מגבירה את הסיכון להידבקות.

נתוני מעקב של המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן מצביעים על כך שמספר המקרים המדווחים בבני אדם ירד עקב שיפור ביכולות האבחון והגברת המודעות, אם כי דיווח חסר עדיין נותר נושא לדאגה. בחלק מהאזורים, התפרצויות נקשרו לייבוא של עופות מחמד או לשווקים של סחר בעופות שאינם מפוקחים כראוי.

היסטוריה

תיעוד של מקרים של דררת הופיעו לראשונה בשנות ה-70 של המאה ה-19, כאשר התפרצויות משמעותיות אירעו בראשית המאה ה-20. התפרצות גדולה שהתרחשה בשנים 1929–1930, אשר יוחסה לתוכים מיובאים, הובילה לעלייה בעניין המדעי ובמחקר אודות המחלה. גורם המחלה, Chlamydia psittaci, זוהה בשנות ה-30 של המאה ה-20, מה שסלל את הדרך לשיפור בטכניקות האבחון ובאפשרויות הטיפול.

מאז, תקנות בתחום סחר בחיות מחמד והתערבויות של בריאות הציבור תרמו לצמצום התפשטות הדררת, אף על פי שעדיין ממשיכות להתרחש התפרצויות ספורדיות.

מחקרים עדכניים וזנים מתפתחים

במחקרים עדכניים זוהו שינויים גנטיים ב-Chlamydia psittaci, מה שמעלה השערות לגבי הבדלים אפשריים בארסיות ובפונדקאים. אבחון מולקולרי מתקדם, כמו ריצוף DNA מתקדם , משפר את ההבנה שלנו לגבי אפידמיולוגיה ודינמיקת ההדבקה של דררת.

חוקרים בודקים גם את הפוטנציאל לעמידות לאנטיביוטיקה ב-Chlamydia psittaci, אף על פי שפרוטוקולי הטיפול הנוכחיים עדיין יעילים. מחקרים מתמשכים שואפים לפתח חיסונים כדי להגן על עופות ובני אדם מפני זיהום, מה שיכול לסייע בהפחתת התפרצויות באוכלוסיות בסיכון גבוה.

בבעלי חיים

אנפה כחולה קטנה צעירה החולה בדררת

בעופות, זיהום ב-Chlamydia psittaci מכונה כלמידיוזיס של העופות. עופות נגועים מפרישים את החיידק באמצעות לשלשת והפרשות מהאף, והחיידק יכול להישאר מידבק במשך מספר חודשים. זנים רבים נשארים במצב רדום אצל עופות עד שהם מופעלים בעקבות דחק. עופות הם נשאים מצוינים וניידים מאוד להפצת זיהום בכלמידיה מכיוון שהם ניזונים מפסולת של בעלי חיים נגועים מכל הסוגים, ויש להם גישה אליה.

סימנים בבעלי חיים

זיהום ב-Chlamydia psittaci בקרב עופות הוא לרוב מערכתי והוא יכול להיות רדום, חמור, חריף או כרוני עם הפרשות לסירוגין. הסימנים בעופות כוללים עיניים מודלקות, קשיי נשימה, לשלשת מימית ושתן בצבע ירוק".

אבחנה

האבחנה הראשונית של המחלה יכולה להתבסס על סימפטומים, אך היא מאושרת בדרך כלל באמצעות בדיקת אנטיגן ונוגדנים. קיימת גם בדיקת תגובת שרשרת של פולימראז (PCR). אף על פי שכל אחת מהבדיקות האלו יכולה לאשר את קיומה של הדררת, קיימת אפשרות לתוצאות שליליות כוזבות, ולכן מומלץ לשלב בדיקות קליניות ומעבדתיות לפני שניתן לקבוע שהציפור בריאה לחלוטין.

אפידמיולוגיה

הידבקות מתרחשת בדרך כלל באמצעות גללים של ציפור נגועה אחרת, אם כי היא יכולה לעבור גם דרך נוצות וביצים, והיא בדרך כלל נשאפת או נבלעת.

זנים של Chlamydia psittaci בעופות מדביקים תאי אפיתל ריריים ומקרופאגים של מערכת הנשימה. בסופו של דבר מתפתח אלח דם והחיידקים מתמקמים בתאי האפיתל והמקרופאגים של רוב האיברים, בלחמית העין ובמערכת העיכול. החיידק יכול לעבור גם בביצים. דחק מפעיל בדרך כלל את הופעת התסמינים החמורים, וכתוצאה מכך מתרחשת הידרדרות מהירה ומוות. זנים של זנים של Chlamydia psittaci דומים במידת הארסיות, גדלים בקלות בתרבית תאים, יש להם גנים מסוג 16S-rRNA שנבדלים ביניהם בפחות מ-0.8%, והם שייכים לשמונה זנים סרולוגיים ידועים. כולם צריכים להיחשב ככאלה הניתנים להעברה בקלות לבני אדם.

Chlamydia psittaci זן סרולוגי A הוא אנדמי בקרב תוכיים וגרם למחלה זואונוטית ספורדית בבני אדם, יונקים אחרים וצבים. זן סרולוגי B הוא אנדמי בקרב יוניים, בודד מתרנגול הודו, וזוהה גם כגורם להפלות ברפת חולבת. זנים סרולוגיים C ו-D הם סיכון מקצועי לעובדים בבית מטבחיים ולאנשים הבאים במגע עם עופות. זן סרולוגי E (המכונה Cal-10, MP, או MN) בודד ממגוון פונדקאים של עופות ברחבי העולם, ואף על פי שהוא נקשר להתפרצות בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 בבני אדם, לא זוהה מאגר ספציפי עבור זן סרולוגי E. הזנים הסרולוגיים M56 ו-WC בודדו במהלך התפרצויות ביונקים.

שימוש כנשק ביולוגי

דררת הייתה אחד מיותר מתריסר גורמים שארצות הברית חקרה כנשק ביולוגי פוטנציאלי לפני שהמדינה השעתה את תוכנית הנשק הביולוגי שלה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דררת בוויקישיתוף

• דררת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• Psittacosis, UK Health Security Agency
• Psittacosis on Birds n Ways
• Ornithosis in Pigeons - Pigeonpedia

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

דררת41872435Q164727