דניאל ליבסקינד

דניאל ליבסקינד
Daniel Libeskind
	דניאל ליבסקינד
לידה	12 במאי 1946 (גיל: 79); לודז'
יצירות ידועות	בית פליקס נוסבאום, המוזיאון היהודי הדני, CityLife
תחום יצירה	אדריכלות
השכלה	אוניברסיטת אסקס, קופר יוניון, תיכון ברונקס למדעים
פרסים והוקרה	פרס ג'יימס פארקס מורטון לבין-דתיות, מדליית בובר-רוזנצווייג, תוכנית פולברייט, מדליית גתה, מדליית ליאו בק, דב ברלין, אזרח כבוד של לודז', צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, פרס דרזדן

דניאל לִיבֶּסְקִינְד (באנגלית: Daniel Libeskind; נולד ב-12 במאי 1946 בפולין) הוא אדריכל יהודי-אמריקאי יליד פולין ממובילי זרם הדה-קונסטרוקטיביזם. ליבסקינד נודע ביצירתו הייחודית והנועזת.

קורות חיים

נולד בעיר לודז' שבפולין ב-12 במאי 1946, בנם השני של דורה וחיים ליבסקין, שניהם יהודים פולנים, ניצולי השואה. בצעירותו למד ליבסקינד מוזיקה במולדתו פולין. בשנת 1957 עלה עם משפחתו לישראל, והתיישבו בקיבוץ יד חנה. אחר כך התגוררו בשכונת הצפון הישן בתל אביב. כעבור שלוש שנים עברה המשפחה לניו יורק. למד בתיכון ברונקס למדעים (אנ'). למד מוזיקה בבית הספר 'קופר', והיה לנגן בתזמורת הפילהרמונית. לאחר מכן למד מתמטיקה. בשנת 1965 החל את לימודי האדריכלות שלו ב"קופר יוניון", שם למד עד שנת 1970. בין השנים 1970–1972 למד היסטוריה ותאוריה של האדריכלות באוניברסיטת אסקס שבאנגליה. עבודת התזה שלו נקראה "חלל ודמיון". במשך תקופה קצרה בראשית שנת 1968 עבד כעוזרו של האדריכל הידוע ריצ'רד מאייר, וב-1972, שנתיים לאחר שסיים את לימודי האדריכלות שלו, החל לעבוד במכון לאדריכלות ולמבנים עירוניים על שם האדריכל פיטר אייזנמן בניו יורק, אך התפטר במהרה.

בהמשך הכיר את נינה, מי שעתידה להיות רעייתו ושותפתו לעסקים, במחנה שקיימה תנועת "המשך" (תנועה יהודית חילונית סוציאלית) אשר נערך בצפון ניו יורק בשנת 1966. לזוג שלושה ילדים.

מאז חי ליבסקינד בין השאר בניו יורק, בטורונטו, במישיגן, באיטליה, בגרמניה ובלוס אנג'לס, וכן לימד באוניברסיטאות רבות ברחבי העולם – באוניברסיטת קנטקי, באוניברסיטת ייל, באוניברסיטת פנסילבניה ובאוניברסיטת הרווארד ובאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. לליבסקינד משרדים בברלין (משנת 1990) ובקליפורניה.

עבודתו

בשנת 1989 הקים יחד עם רעייתו נינה סטודיו הקרוי על שמו, והיה לאדריכל העיצוב הראשי בו.

בין המבנים שתכנן

המוזיאון היהודי בברלין
הרחבה של מוזיאון דנוור לאמנות (אנ') - דנוור, קולורדו, ארצות הברית
תיאטרון הגראנד קאנאל (אנ') - דבלין, אירלנד
מוזיאון המלחמה האימפריאלי צפון (אנ') - רציפי סלפורד, אנגליה
המוזיאון היהודי העכשווי - סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית
הקריסטל - הוספת אגף דמוי קריסטל למוזיאון המלכותי של אונטריו, בטורונטו, קנדה
בית פליקס נוסבאום - אוסנבריק, גרמניה
המוזיאון היהודי הדני - קופנהגן, דנמרק
מגדל החירות - ב-27 בפברואר 2003 זכה ליבסקינד בתחרות הבין-לאומית לתכנון מחדש של מרכז הסחר העולמי במקום מגדלי התאומים אשר נחרבו בפיגועי 11 בספטמבר 2001
האנדרטה הלאומית לזכר השואה (קנדה) - באוטווה, קנדה
אנדרטת השואה והמשחררים (אנ') ברחבת קפיטול מדינת אוהיו (אנ') בקולומבוס ארצות הברית, אשר נחנכה בשנת 2014.

תיק העבודות של ליבסקינד כולל מספר רב של בנייני מגורים. עבודותיו של ליבסקינד הוצגו במוזיאונים גדולים ותערוכות מהמובילות בעולם, כולל המוזיאון לאמנות מודרנית, ארכיון הבאוהאוס, מכון האמנות של שיקגו ומרכז פומפידו.

פעילות בישראל

ליבסקינד מעורב במספר מיזמים בישראל, חלקם לא יצאו לפועל.

בשנת 2005 נחנך מרכז וואהל - מרכז כנסים באוניברסיטת בר-אילן. הבניין מחופה בפח מוזהב והוא ניכר בקווי המתאר השבורים האופייניים לליבסקינד.

בשנת 2012 הציג ליבסקינד תוכנית שאפתנית לבניית מגדל עדן, המגדל אמור היה להתנשא לגובה של 28 קומות ולהיבנות בצורת פירמידה. התוכנית עוררה סערה והשתנתה מספר פעמים, לבסוף בוטלה.

בשנת 2023 פורסם כי ליבסקינד יתכנן את מוזיאון "בית איינשטיין" בקמפוס האוניברסיטה העברית בירושלים.^[1]

בנוסף תכנן ליבסקינד מספר בתים פרטיים בהרצליה ועוד.

ביקורת

למרות שהרבה מעבודותיו של ליבסקינד התקבלו בברכה, חלקם גם זכו לביקורת חמורה לעיתים. המבקרים טוענים שהוא משקף אוצר מילים אדריכלי מוגבל של קצוות משוננים, זוויות חדות וגאומטריות מעוינות^[2], שיכול ליפול לקלישאה, ושהוא מתעלם מהמיקום ומההקשר. בשנת 2008 כתב מבקר הלוס אנג'לס טיימס כריסטופר הות'ורן: "כל מי שמחפש סימנים לכך שעבודתו של דניאל ליבסקינד עשויה להעמיק עם הזמן, או לעבור לכיוון מפתיע כלשהו, עושה זאת לרוב לשווא"^[3].