דיוקן עצמי של ואן גוך (1889)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | וינסנט ואן גוך |
| תאריך יצירה | 1889 |
| טכניקה וחומרים | שמן על בד |
| ממדים בס"מ | |
| אורך | 65 |
| רוחב | 54 |
| נתונים על היצירה | |
| מיקום | מוזיאון ד'אורסה, פריז |
הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוך מזרם הפוסט-אימפרסיוניזם צייר דיוקן עצמי באמצעות צבע שמן בספטמבר 1889. היצירה נעשתה זמן קצר לפני עזיבת ואן גוך את סן רמי דה פרובאנס שבדרום צרפת, וייתכן כי זהו הדיוקן העצמי האחרון שנוצר על ידו.[1] כיום, היצירה מוצגת במוזיאון ד'אורסה שבפריז.
היצירה
דיוקן עצמי זה היה חלק מ-30 כאלו שיצר ואן גוך בתקופה של כ-10 שנים. הדיוקנים נעשו מפני שלואן גוך לא היה מספיק כסף כדי לשלם לאחרים ליצירת דיוקנים של דמויות אחרות. ואן גוך לקח עמו את הדיוקנים לאובר-סור-אוּאז והראה אותם לחברו, ד"ר פול גאשה. ואן גוך גם שלח את הדיוקן לאחיו, תיאו. במכתבו לאחיו, לאור אשפוזו במוסד לבריאות נפש, הוא ציין כי הדיוקן מראה שהבעת פניו שלויה יותר אף על פי שעיניו עדיין חסרות ביטחון. בניגוד למה שכתב ואן גוך, מספר היסטוריוניים סוברים שהיצירה מסמלת אדם הנמצא תחת לחץ וסערת רגשות.[2]
היסטוריונים חלוקים האם זהו הדיוקן האחרון שצייר ואן גוך או שמא דיוקן עצמי של ואן גוך ללא זקן הוא האחרון. יש הסבורים כי דיוקן זה צויר בארל אחרי אשפוזו של ואן גוך בבית החולים לאחר כריתת אוזנו.
מוזיאון ד'אורסה מציג את הדיוקן מאז שנת 1986.
דיוקן עצמי מאוסלו (1889)
.jpg)
דיוקן עצמי נוסף נוצר על ידי ואן גוך באותה שנה. הוא נקרא כך מכיוון שהוא שייך למוזיאון בנורווגיה. ב-2020, מוזיאון ואן גוך אימת שיצירה זו נעשתה על ידי ואן גוך. ההערכות הן שדיוקן זה נוצר בעת שהותו של ואן גוך במוסד בסן רמי בין אוגוסט לספטמבר 1889. בדיוקן זה ניכר אדם אשר נמצא במצב נפשי מעורער.[3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ דיוקן עצמי במוזיאון ד'אורסה, 23 בפברואר 2015
- ^ https://archive.org/details/storyofpainting00beck Beckett, Wendy (1994), The Story of Painting, The Essential Guide to the History of Western Art, Dorling Kidersley
- ^ https://news.artnet.com/art-world/van-gogh-self-portrait-reattributed-1755954 "Experts Conclude That This Odd Self-Portrait of Vincent van Gogh Giving the Side Eye Really Is by the Dutch Master" ינואר 2020
29660984דיוקן עצמי של ואן גוך (1889)